שלמה קרליבך – הבדלי גרסאות

[[קובץ:שלמה קרליבך1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלמה קרליבך נראה לומד מאמר של אדמו"ר הרש"ב]]

[[קובץ:שלמה קרליבך.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלמה קרליבך יושב מימין להרבי ב[[התוועדות]] בשנת [[תשי"ב]]]]

'''שלמה קרליבך''' (מכונה '''שלוימל'ה''', [[י"ח בטבת]] [[תרפ"ה]] - [[ט"ז בחשוון]] [[תשנ"ה]]) היה מנהיג דתי, זמר ומלחין מפורסם. קירב יהודים רבים ליהדות, אך לצד זאת ספג ביקורת מ[[רב (תואר)|רבנים]] ו[[אדמו"ר]]ים רבים - וביניהם [[הרבי]] - על כך שלצורך פעולות הקירוב עבר על הלכות מסויימות וחרג מגדרי ה[[צניעות]] ב[[הלכה]].

שלמה קרליבך נולד (עם אחיו התאום ר' [[אליהו חיים קרליבך]]), בברלין, [[גרמניה]] ב[[י"ח בטבת]] [[תרפ"ה]], לאביו ר' נפתלי, רב ומנהיג יהודי בקהילה מקומית, ולאמו פסיה. לאחר עליית ה[[נאצים]] לשלטון, עזבה משפחתו את גרמניה, ולאחר שהות קצרה בעיר באדן שליד וינה (אוסטריה), הגיעה ב-[[תרצ"ט]] ל[[ניו יורק]], שם התמנה אביו לרבה של קהילה מקומית במנהטן. שלמה למד ב[[ישיבת "תורה ודעת"]], בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי ובאוניברסיטת קולומביה. הוא נחשב לעילוי יוצא דופן וכבר בגילו הצעיר (14) בלט בין תלמידי ישיבת תורה ודעת שהיו מבוגרים יותר. רבותיו, צפו לו עתיד מזהיר כתלמיד חכם ולמדן מן השורה הראשונה. בעת לימודיו [[סמיכה|הוסמך לרבנות]], התפרסם כזמר ומלחין, ואף התפרנס כ[[שליח ציבור|חזן]] ב[[הימים הנוראים|ימים הנוראים]]. באותה תקופה התקרב יחד עם אחיו הרב אליהו חיים קרליבך ל[[חסידות חב"ד]].

[[קובץ:האחים שלמה ואליהו חיים קרליבך.jpg|שמאל|ממוזער|250px|האחים שלמה (שמאל) ו[[אליהו חיים קרליבך]] (ימין)]]

בשנת [[ת"ש]], עם הגעתו של האדמו"ר הריי"צ ל[[ניו יורק]], הגיע ר' נפתלי קרליבך עם שני בניו לקבל את פני האדמו"ר הריי"צ {{הערה|קרליבך סיפר על כך בעצמו. נתן אופיר (אופנבך), "שלמה קרליבך: חייו, משנתו והשפעתו",(הוצאת משכל, 2017), עמ' 40 ובהערה 9 שם.}}, ולהתברך שוב מפיו. אדמו"ר הריי"צ אמר אז שהוא הכיר אותם מאז פגישתם האחרונה{{הערה|מסופר, כי כאשר הגיעו האחים שלמה ואליהו חיים קרליבך ל[[אדמו"ר הריי"צ]], אמרו לו ב[[יחידות]] שהם רוצים לברך 'שהחיינו' על שזכו להכיר את ה[[חסידות]]. אדמו"ר הריי"צ שלל זאת מכל וכל, ולאחר שיצאו אמר לר' [[אליהו סימפסון]] כי הוא חושש שאצל האח השני - שלמה, תהיה זו ברכה לבטלה... (מפי השמועה). בנוסף, במכתב שנכתב בסיוון תש"ד (אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ח עמ' שי, אגרת ב'תב), כותב אדמו"ר הריי"צ ליהודי שהוא ובניו נפגשו עם אדמו"ר הריי"צ ב[[ווינה]], ולימים היגר ל[[ארצות הברית]], ודורש ממנו ומרעייתו לחנך את בניהם ב'תומכי תמימים': "ובזה הנני להודיע לידידי אשר הנני תובע מאיתו ומאת רעייתו הרבנית תחיה את חלקי המגיע לי ע"פ התורה, והוא כי מאז אשר הביאו את בניהם ..שי' אליי בהיותי אצל וויען (=וינה) לברכם, ובירכתים אשר ישקדו בלימוד ובהנהגה דיראת שמים, ובמידה ידועה מילא השם יתברך את ברכתי, ות"ל הם שוקדים בלימוד ובהנהגה דיראת שמים, והשם יתברך חננם בדעה להכיר את האמת הגמור אשר ההצלחה האמיתית בלימוד וביראת שמים - בחסדי השם יתברך ובזכות אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע - קונה התלמיד הלומד אך ורק בישיבה תומכי תמימים, ובכל תוקף עוז דין תורתנו הקדושה - בעד ברכתי - הנני דורש אשר התלמידים צמודי לבבי מר.. שי' ילמדו מעתה בישיבה שלי "תומכי תמימים".{{ש}}- באגרות קודש המכתב מופיע ללא שם הנמען, אך בספר 'אדמור"י חב"ד ויהדות אוסטריה' (עמ' 140 הערה 48), מובא שייתכן שהמכתב נכתב לרב נפתלי קרליבך אודות בניו שלמה ואליהו חיים קרליבך שאותם בירך הרבי הריי"צ בהיותו בוינה כעשור לפני כן. לאחרונה נדפסו זכרונותיו של שלמה קורח מבני ברק בספר "יחידי סגולה" (ב"ב, תשפ"ב) והוא מעיד (בספרו זה, עמ' 239) כי בהיותו בארה"ב, שם למד בישיבת לייקווד, שהה תקופה מסוימת בבית משפחת קרליבך, והם הראו לו מכתב מהרבי הריי"צ ובו נכתב תוכן דומה להנ"ל (בזכרונותיו, ממרחק של שנים רבות, לא דייק קורח בפרטים ולא זכר היטב את תוכן המכתב. הוא כותב שבמכתב כתב הרבי הריי"צ ש"שלמה קרליבך שייך לו", כי הרבי בירכו "כשהיה תינוק". פרטים אלה אינם נכונים כלל, כפי שניתן לראות במכתב הרבי הריי"צ דלעיל שם כתובים הדברים בנוסח שונה, אך עצם העניין שהרבי הריי"צ בירך את קרליבך ואחיו בילדותו -נכון). קורח גם מציין שבני משפחת קרליבך לא הרשו לו לצלם את המכתב. אם כן, די ברור גם מעדות זו שהמכתב דלעיל נכתב על האחים קרליבך.}}. קרליבך התחיל אז ללמוד בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, אך הוא נהג להגיע מהישיבה עם אחיו, אליהו חיים ל-770, ולעיתים היו נשארים לכמה ימים, עד שאביהם היה דואג להחזירם. מצידם, תמיד ביקשו שינתן להם יום נוסף{{הערה|מתוך סרט על דמותו.}}.

קרליבך ביקר בשנת תש"י (בתקופה שלאחר י' שבט) בשליחותו של הרבי בישיבה הגבוהה בשיקגו. הרבי מסר לקרליבך 200 דולר עבור הוצאות הנסיעה. קרליבך הגיע לשיקגו, הציג עצמו כאיש עסקים ובשעות הלילה ארגן שיעורי חסידות בישיבה בחדר צדדי. כך עשה גם בישיבות בקליבלנד (כנראה בישיבת טלז) ובדטרויט{{הערה| "הרב שלמה קרליבך: חייו משנתו והשפעתו" מאת נתן אופיר (אופנבך), עמ' 45.}}. הרבי אף דחף אותו לקרב את בני הנוער ליהדות. כששלמה הביע את רצונו לשבת וללמוד במקום מלאכת הקירוב, הגיב הרבי שיפסיק לחשוב כל-כך הרבה על עצמו. באותם שנים הוא הביא קבוצה גדולה של סטודנטים לרבי והרבי אף אמר שיחה מיוחדת בפניהם{{הערה|1=[http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=19848&st=&pgnum=198&hilite= תורת מנחם התוועדויות, חלק ו' תשי"ב, כרך ג', עמ' 174]}}.

בתשי"ב הקים קרליבך ארגון בשם "קבוצת הנוער החסידית האקדמית". הוא לימד את הצעירים תניא ועוד ספרי חסידות חב"ד. כמסופר לעיל, הביא קרליבך את קבוצת הצעירים לרבי באותה שנה. הרבי הנחה את חברי הקבוצה שעל כל אחד ואחת מהם מוטלת החובה לקרב יהודי אחר לה' {{הערה|אופיר, שם, עמ' 48, מעדותה של ברכה לבטוב שהייתה אז בת 18 והשתתפה בקבוצת הלימוד. וראה בשיחת הרבי שבהערה 14.}}. הרבי גם כתב מכתב לחברי הקבוצה לרגל חג החנוכה וביקשם שיפיצו את אור התורה והחסידות{{הערה|אופיר, שם, עמ' 48. וכן The real shlomo, עמ' 97-98}}.

קרליבך ארגן שיעורי חסידות באוניברסיטאות בניו יורק. הוא טען שהצליח להביא יותר מ-2000 תלמידים ותלמידות לשיעורי חסידות אלו{{הערה|אופיר, שם, עמ' 48, מתוך ריאיון של קרליבך לעיתון "חירות", 9 בספטמבר 1960, עמ' 4.}}. כמו כן סיפר שבין תשי"א לתשי"ד לימד מאות בחורי ישיבות את תורת חסידות חב"ד {{הערה|שם=אופיר}}.

בקיץ תשי"ד (20 ביוני 1954) נערך כנס מטעם "ארגון אנשי מדע שומרי תורה" (AOJS) בפילדלפיה. קרליבך השתתף בכנס בשליחותו של הרבי אשר "התעניין בארגון AOJS ובשאלת השילוב בין תורה למדע". (הרבי גם נפגש עוד לפני כן, בשנת תשי"ב עם שני מדענים דתיים מארגון זה והם הציגו בפני הרבי את תוכניות הארגון.){{הערה|נתן אופיר (אופנבך), "הרב שלמה קרליבך: חייו משנתו והשפעתו", עמ' 51 ובהערה 42 שם.}}.

לר' [[נחמן הולצברג]] ששאל אותו כי שמע שסילקו אותו מ[[ליובאוויטש]], ענה: "מען האט מיר ארויסגעווארפן, אבער איך האב זיך ניט ארויסגעווארפן" (חב"ד סילקו אותי, אבל אני מעולם לא הסתלקתי){{הערה|אמר זאת לר' [[נחמן הולצברג]] בעת שנפגש עמו ב[[ירושלים]] בשנת [[תשכ"א]].}}{{הערה|[http://www.col.org.il/pics/nf_43506_2180694.bmp בראיון לערוץ 7 שנערך עמו שבועות ספורים לפני שהלך לעולמו ושוכתב בעיתון 'שעה טובה'].}}, כמו כן התבטא פעם כי 'ליובאוויטשער הייתי וליובאוויטשער אשאר!'{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/forums/theforum_he/viewtopic.php?t=483&highlight=%F7%F8%EC%E9%E1%EA מפי אחד מחשובי אנ"ש] {{אינפו}} {{קישור שבור}}.}}{{הערה|פעם התבטא: "אני תמיד ליד הרבי, הרבי ב-770 ואני ב747 (שלמה הרבה לנסוע במטוסי בואינג 747 ברחבי העולם)}}.

הוא מצידו המשיך לכבד את הרבי וחסידי חב"ד {{הערה|בראיון של קרליבך לעיתון חירות, 9 בספטמבר 1960, עמ' 4, הוא אומר: "הפסקתי לעבוד בשביל הרבי מליובאביץ', אם כי אני ממשיך לקיים עימו קשר".}}, וכן המשיך לבוא כל השנים להתוועדויות של הרבי ולעמוד מאחור כדי לא לבלוט יותר מדי. הוא המשיך ללמוד חסידות, מאמרים ושיחות של הרבי. כשהיה מגיע ל[[סינסינטי]] להופעה והיה נאלץ להשאר לשהות ב[[שבת]] בבית מלון (ללא מניין) היה מגיע ב[[ערב שבת]] ל[[בית חב"ד]] ושאל ספרים. תמיד היו אלו ספרי חסידות ולרוב היה זה אחד מספריו של הרבי, כמו [[ספר המאמרים]], ו[[לקוטי שיחות]]{{הערה|1=(מפי [[שליח]] הרבי ל[[סינסינטי]], הרב [[שלום בער קלמנסון]]).}}. בכיסו שכן מאמר ושיחה שיצאו אז, היו לו כל השיחות ומאמרים של הרבי עד האחרון שבאחרון. כמו כן היה שולח את מושפעיו לבתי חב"ד בעולם{{הערה|בכתבה בעיתון 'הארץ' שבועיים לפני שנפטר אמר לאחד שנסע ללמוד חודשיים בנפאל, שלא ישכח שיש [[בית חב"ד]] בקטמנדו, והמשיך בחיוך: "אתה יודע כי כאשר קולומבוס גילה את אמריקה, הוא גילה כי חב"ד כבר הייתה שם?"...}}.

בראיון שנערך עימו בסוף ימיו (ונדפס שנים לאחר מכן בעיתון "שעה טובה") התבטא קרליבך על הרבי: {{ציטוטון|הרבי הנוכחי הוא גם כן גאון עצום ונורא. הרבי הוא גם עמוק וגם בקיא עד לב השמים. ממש כל מילה מהתורה מאירה לפני עיניו הקדושות}}{{הערה|[http://www.col.org.il/pics/nf_43506_2180694.bmp עיתון 'שעה טובה']. בראיון הנ"ל לאבי מסלו בערוץ 7.}}.

במסע הלוייתו שרו המלוים חלק מפזמוניו וניגוניו. קרליבך נפטר ללא פרוטה, למרות שהופעותיו הניבו לו פרנסה בשפע, כיוון שפיזר כספו ל[[צדקה]] ללא חישוב ביד נדיבה מעבר לרגיל, עד כדי שתלמידיו נאלצו לקבץ תרומות כדי לארגן את מסע הלוויתו.

ר' חיים דלפין, The Real Shlomo (שלמה האמיתי) – על יחסו ועולמו הפנימי של שלמה קרליבך, תשע"ה (באנגלית).