חיים שניאור זלמן מרוזוב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
 
(73 גרסאות ביניים של 24 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:חיים שניאור זלמן מרוזוב.jpg|שמאל|ממוזער|180px|הרב מרוזוב]]
[[קובץ:חיים שניאור זלמן מרוזוב .jpg|ממוזער|250px|הרב חיים שניאור זלמן מרוזוב]]
הרב '''חיים שניאור זלמן מרוזוב''' נולד בח"י [[כסלו]] [[תרצ"ב]] לאביו ר' דוד לייב בנו של ר' [[אלחנן דב מרוזוב]]. ב[[מלחמת העולם השנייה]] ברח ל[[סמרקנד]] שם למד ב[[תומכי תמימים סמרקנד]] עד י"ט [[כסלו]] [[תש"ז]]. בי"ט כסלו תש"ז ברח מרוסיה יחד עם אביו.
הרב '''חיים שניאור זלמן מרוזוב''' ([[י"ח כסלו]] [[תרצ"ב]] [[ט' ניסן]] [[תשס"ג]]) היה [[משפיע]] קהילת חב"ד ב[[מונטריאול]].


בין השנים [[תש"ז]] - [[תשי"ב]] למד אצל ר' [[ניסן נמנוב]] ב[[תומכי תמימים ברינואה]].
==תולדות חיים==


בשנת [[תשי"ב]] עבר ל[[מונטריאול]] ובכ"ז אלול [[תשי"ג]] נסע לראשונה ל[[רבי]] להיות בצילו ב'[[ראש השנה]]'.
ר' זלמן נולד בעיר [[לנינגרד]] (פטרבורג), ב[[י"ח כסלו]] [[תרצ"ב]] לאביו ר' [[דוד לייב מרוזוב|דוד לייב]] בנו בכורו של החסיד הנודע ר' [[אלחנן דב מרוזוב]] ולאמו מרת צייטא בת הרב [[חיים שניאור זלמן איטקין (נעוול)|חיים שניאור זלמן איטקין]] מ[[נעוול]], על שמו נקרא.


ב[[תשי"ז]] התחתן עם זוגתו מ' חנה לבית יוניק. ועסק בשחיטה בעיר.
כשפרצה [[מלחמת העולם השנייה]], ברחה משפחתו לסיביר, שם לקחו את אביו לחזית, ואימו גידלה לבדה את כל הילדים במשך כמה שנים.


בשנת [[תשל"ז]] מונה כ[[משפיע]] ראשי (יחד עם ר' [[יהושע העשיל צייטלין]] ור' [[משה אליהו גרליצקי]]) לקהילת [[חב"ד]] ב[[מונטריאול]].
לאחר מכן ברחה משפחתו ל[[סמרקנד]] שם למד ב[[תומכי תמימים סמרקנד|ישיבת תומכי תמימים]] עד [[י"ט בכסלו]] [[תש"ז]], אז ברח מ[[רוסיה]] יחד עם אביו במסגרת [[הבריחה הגדולה]].


במשך שנים התוועד עם רבים. להתוועדויותיו יצא שם עקב היותם בסגנון יחודי.
בין השנים [[תש"ז]] - [[תשי"ב]] למד אצל ר' [[ניסן נמנוב]] ב[[תומכי תמימים ברינואה|ישיבת תומכי תמימים בברינואה]].


בחודש [[אדר]] [[תשנ"ה]] קיבל אירוע מוחי, ובמשך שמונה שנים היה משותק בכל גופו.
בשנת [[תשי"ב]] עבר לגור עם משפחתו ב[[מונטריאול]], ולמד ב[[תומכי תמימים מונטריאול|ישיבת תומכי תמימים במקום]] וב[[כ"ז באלול]] [[תשי"ג]] [[נסיעה לרבי|נסע לראשונה לרבי]] לשהות במחיצתו ב[[ראש השנה]].


בט' [[ניסן]] [[תשס"ג]] נפטר.
ב[[תשי"ז]] התחתן עם זוגתו מרת חנה חיה בת ר' [[נפתלי יוניק]]{{הערה|בת ר' נפתלי וגולדא איטא יוניק צאצאים של רבי לוי יצחק מברדידשוב, ר' פנחס מקוריץ, ומנחם נחום מצ'רנוביל}} והתיישב ב[[מונטריאול]], ולפרנסתו היה השוחט החסידי בעיר.
 
לאור הוראת הרבי (שבת פרשת [[שמות]] [[תשל"ז]]) מונה ל[[משפיע]] הקהילה יחד עם ר' [[יהושע העשיל צייטלין]] ור' [[משה אליהו גרליצקי]], אולם דעתו לא הייתה נוחה מייחס הקהילה אליו כמשפיע. עם זאת, שימש בפועל כמשפיע לתלמידי הישיבה במונטריאול ולאנ"ש. ב[[חודש אדר]] [[תשנ"ה]] קיבל אירוע מוחי, ובמשך שמונה שנים היה משותק בכל גופו, עד שב[[ח' ניסן]] [[תשס"ג]] נפטר.
 
==התוועדויותיו==
למרות שלא התוועד באופן רשמי בישיבה, היה מתוועד בביתו פעמים רבות (בעיקר עם התמימים) בפרט בלילות שבת, ורבים היו נוהרים ל[[התוועדות|התוועדויותיו]] בשל סגנונו היחודי.
 
בהתוועדויותיו היה מסוגל לדבר כמה שעות רצופות בעניין אחד, ולא היה מפסיק כי אם לאמירת [[לחיים]]. אם כי לפעמים היה מנגן איזה ניגון, וזה היה סימן שיש התעוררות מיוחדת, ואז היו מסוגלים לנגן ניגון אחד במשך כמה שעות. שכן, בהיותו איש אמת לא סבל רשמיות וחיצוניות, הוא ניגן כשהרגיש צורך לנגן, דיבר מה שהרגיש צורך לדבר ובמה שהחזיק באמת, גם כשלא כולם "אהבו" לשמוע את הדברים. ר' זלמן היה "חי" את מה שדיבר ולכן דבריו נחרתו עמוק בלב.
 
ב[[התוועדות|התוועדויותיו]] היה מעורר רבות על [[ביאת המשיח]], שהינה ענין פנימי, ולא ישועה מהצרות גרידא, עוד עורר על תביעת [[הרבי]] לחיות עם [[משיח]] - חיים המקיפים את הגוף כולו, אפילו אם הם לשעה קלה בלבד.
 
==משפחתו==
*מרת דבורה וולוסוב - לשעבר מנהלת מכינה ל[[חיידר]] ב[[ליובאוויטשער ישיבה]] [[קראון הייטס]].
*מרת רבקה בוימגרטן, קראון הייטס.
*מרת נחמה פרלשטיין אשת ר' נפתלי צבי פרלשטיין, בן הרב [[אליעזר פרלשטיין]], מנהל המוסד ח"י סנטר [[מונטריאול]].
*מרת מלי אשת ר' בערל ערנטרוי, מונטריאול.
*בנו ר' יוסף מרוזוב, חתן הרב [[שלום בער אייכהורן]], שו"ב ב[[מונטריאול]].
*בנו ר' מנחם מענדל מרוזוב, מנהל מוסדות לבנות במונטריאול.


== לקריאה נוספת ==
== לקריאה נוספת ==
*התוועדויותיו כפי שהתפרסמו בגיליונות [[התמים]] וב[[שבועון בית משיח]] וב[[תשורה|תשורות]] שונות, מתוך רשימותיו של תלמידו הרב [[אשר פרקש]].
* יוסף אשכנזי, [[אוצר החסידים (ספר)|אוצר החסידים]] - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד ברחבי תבל, בהוצאת [[חזק (בית הוצאה לאור)|חזק]], תשע"ד


*[[התוועדות|התוועדויותיו]], כפי שפורסמו ב[[התמים]] וב[[שבועון בית משיח]].
{{הערות שוליים}}
 
{{מיון רגיל:מרוזוב, חיים שניאור}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א|מרוזוב חיים שניאור]]
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:חסידים שיצאו מרוסיה בבריחה הגדולה]]
[[קטגוריה:בוגרי תומכי תמימים סמרקנד]]
[[קטגוריה:בוגרי תומכי תמימים ברינואה]]
[[קטגוריה:בוגרי תומכי תמימים מונטריאול]]
[[קטגוריה:אישים במונטריאול]]
[[קטגוריה:משפיעים בקהילות חב"ד]]
[[קטגוריה:משפחת מרוזוב]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרצ"ב]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשס"ג]]

גרסה אחרונה מ־05:34, 8 באוגוסט 2022

הרב חיים שניאור זלמן מרוזוב

הרב חיים שניאור זלמן מרוזוב (י"ח כסלו תרצ"בט' ניסן תשס"ג) היה משפיע קהילת חב"ד במונטריאול.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ר' זלמן נולד בעיר לנינגרד (פטרבורג), בי"ח כסלו תרצ"ב לאביו ר' דוד לייב בנו בכורו של החסיד הנודע ר' אלחנן דב מרוזוב ולאמו מרת צייטא בת הרב חיים שניאור זלמן איטקין מנעוול, על שמו נקרא.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, ברחה משפחתו לסיביר, שם לקחו את אביו לחזית, ואימו גידלה לבדה את כל הילדים במשך כמה שנים.

לאחר מכן ברחה משפחתו לסמרקנד שם למד בישיבת תומכי תמימים עד י"ט בכסלו תש"ז, אז ברח מרוסיה יחד עם אביו במסגרת הבריחה הגדולה.

בין השנים תש"ז - תשי"ב למד אצל ר' ניסן נמנוב בישיבת תומכי תמימים בברינואה.

בשנת תשי"ב עבר לגור עם משפחתו במונטריאול, ולמד בישיבת תומכי תמימים במקום ובכ"ז באלול תשי"ג נסע לראשונה לרבי לשהות במחיצתו בראש השנה.

בתשי"ז התחתן עם זוגתו מרת חנה חיה בת ר' נפתלי יוניק[1] והתיישב במונטריאול, ולפרנסתו היה השוחט החסידי בעיר.

לאור הוראת הרבי (שבת פרשת שמות תשל"ז) מונה למשפיע הקהילה יחד עם ר' יהושע העשיל צייטלין ור' משה אליהו גרליצקי, אולם דעתו לא הייתה נוחה מייחס הקהילה אליו כמשפיע. עם זאת, שימש בפועל כמשפיע לתלמידי הישיבה במונטריאול ולאנ"ש. בחודש אדר תשנ"ה קיבל אירוע מוחי, ובמשך שמונה שנים היה משותק בכל גופו, עד שבח' ניסן תשס"ג נפטר.

התוועדויותיו[עריכה | עריכת קוד מקור]

למרות שלא התוועד באופן רשמי בישיבה, היה מתוועד בביתו פעמים רבות (בעיקר עם התמימים) בפרט בלילות שבת, ורבים היו נוהרים להתוועדויותיו בשל סגנונו היחודי.

בהתוועדויותיו היה מסוגל לדבר כמה שעות רצופות בעניין אחד, ולא היה מפסיק כי אם לאמירת לחיים. אם כי לפעמים היה מנגן איזה ניגון, וזה היה סימן שיש התעוררות מיוחדת, ואז היו מסוגלים לנגן ניגון אחד במשך כמה שעות. שכן, בהיותו איש אמת לא סבל רשמיות וחיצוניות, הוא ניגן כשהרגיש צורך לנגן, דיבר מה שהרגיש צורך לדבר ובמה שהחזיק באמת, גם כשלא כולם "אהבו" לשמוע את הדברים. ר' זלמן היה "חי" את מה שדיבר ולכן דבריו נחרתו עמוק בלב.

בהתוועדויותיו היה מעורר רבות על ביאת המשיח, שהינה ענין פנימי, ולא ישועה מהצרות גרידא, עוד עורר על תביעת הרבי לחיות עם משיח - חיים המקיפים את הגוף כולו, אפילו אם הם לשעה קלה בלבד.

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. בת ר' נפתלי וגולדא איטא יוניק צאצאים של רבי לוי יצחק מברדידשוב, ר' פנחס מקוריץ, ומנחם נחום מצ'רנוביל