דובער משה שמוטקין: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(הוספת מקור)
 
(42 גרסאות ביניים של 15 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
הרב '''דוב בער משה שמוטקין''' נולד בעיירה [[דוקשיץ]] שבליטא בשנת תרי"ט, לאביו הרב [[זלמן הוניאנקער]] שהיה חסיד מרומם ובעל מדרגה מתלמידי [[אדמו"ר הצמח צדק]]. הרב בערל משה, היה מראשוני המתיישבים החב"דיים ב[[וורשה]]. הוא אף ייסד שם את ישיבת [[תומכי תמימים וורשה]], שהיוותה למעשה באותם ימים, את הישיבה המרכזית של [[חסידות חב"ד]]. היה מחשובי העסקנים שם, ו[[משפיע]] חסידות בוורשה בכלל ובישיבת [[תומכי תמימים]] בפרט.
[[קובץ:דובער בערל משה שמוטקין.png|ממוזער|הרב דובער משה שמוטקין]]
[[קובץ:משה דובער שמוטקין.jpg|שמאל|ממוזער|250px|]]
הרב '''דוב בער משה שמוטקין''' ([[תרי"ט]] - [[יבאדר]] [[תרפ"ט]]) היה גביר חב"די, [[משפיע]], מראשוני הקהילה החב"דית ב[[ורשה]] ומייסד ישיבת [[תומכי תמימים ורשה|תומכי תמימים המקומית]].


==ילדותו==  
==תולדות חיים==
סיפור לידתו כרוך עם בירכתו של כ"ק האדמו"ר הצמח צדק. לאחר 18 שנים מאז לידת בתו הבכירה של אביו ר' שניאור זלמן (לימים אשת החסיד הגביר ר' [[יוסף גורביץ]] מ[[מוסקבה]], ולאחר מכן הגיע עם גיסו ל[[פולין]]). ב[[הושענא רבה]], זכה לברכת רבו, לבן-זכר. פעלולים רבים נהג לעשות בערל משה בילדותו. מעשי ניסים רבים קשורים בסיפורים אלה, והם מתוארים במקומות שונים.
נולד ב[[עיירה]] [[דוקשיץ]] שב[[בלארוס]] בשנת [[תרי"ט]], לאביו הרב [[זלמן הוניאנקער]] שהיה חסיד מרומם ובעל מדרגה מתלמידי [[אדמו"ר הצמח צדק]].  


==פרנסתו==
ללידתו קדמו 18 שנים של עקרות מאז לידת בתו הבכירה של אביו ר' שניאור זלמן. ב[[הושענא רבה]], זכה אביו לברכת [[אדמו"ר הצמח צדק]] שהבטיח לו כי יזכה לבן זכר.
לאחר חתונתו, כאשר בא לשאול את רבו כ"ק [[אדמו"ר המהר"ש]], איזה מקצוע יבחר לפרנסתו – יעץ לו הרבי להתעסק ברוקחות ולפתוח בית מרקחת.


הוא התחיל ללמוד, ראשית דבר, את השפה הרוסית, מאחר שלא ידע את שפת מדינתו; ולאחר מכן התחיל ללמוד את מקצוע הרוקחות. הוא פתח לעצמו בית-מרקחת בדוקשיץ וממנו התפרנס. באחד הימים נכשל בעבודתו – עקב טעות באספקת תרופה – נאלץ לברוח מדוקשיץ והגיע לוורשה, שם דר גיסו הרה"ח ר' יוז'יק גורביץ', שברח ממוסקבה בעקבות גירוש השלטונות הרוסיים בשנת [[תרנ"ה]]. הם היוו למעשה את הגרעין ממנו החלה לצמוח קהילה גדולה ומפוארת שמנתה מאות משפחות ואלפי נפשות, שלימים נפוצו גם לערים נוספות בפולין, אבל הקהילה המרכזית נותרה בוורשה.
בילדותו היה שובב גדול, ונהג לעשות מעשי קונדס רבים.


לאחר שפרצה המלחמה, ולא היה ממה להתפרנס, ניסה ר' בערל משה את מזלו. בגלל עיסוקו הקודם ברוקחות, ידע היאך לטפל בבקבוקים ולנקותם מנפט וסימנים שהיו מודבקים עליהם. מלאכה זו ידע היטב, וכך התפרנס ממנה בריווח ובכבוד, ואף התעשר ממנה. בעת ההיא הוצע לו לרכוש בוורשה בית ענק, בו התגוררו למעלה ממאתיים משפחות. הוא עט על ההצעה ורכש את המבנה הגדול. בהתאם לתנאי הרכישה, יכול היה לסלק את התמורה בתשלומים, כאשר רק חלק ממנה שילם במזומנים. מאחר שהכסף איבד רבות מערכו בתקופת המלחמה, עלה בידו לשלם עבור כל הבית סכום פעוט. כך הפך הבית הגדול, בעל מאתיים בתי המגורים, לרכושו הבלעדי, והפך לעשיר גדול.
===פרנסתו===
לאחר נישואיו עם רעייתו ראשקע, בתו של רבי [[אברהם ברודנר]], נכנס ל[[יחידות]] אצל [[אדמו"ר המהר"ש]], ושאל אותו איזה מקצוע יבחר לפרנסתו. [[אדמו"ר המהר"ש]] יעץ לו להתעסק ברוקחות ולפתוח בית מרקחת.


== מייסד ישיבת תומכי תמימים ==
ראשית כל הלך ר' בערל לרכוש את השפה הרוסית, מאחר שלא ידע את שפת המדינה, ולאחר מכן התחיל ללמוד את מקצוע הרוקחות. הוא פתח לעצמו בית מרקחת ב[[דוקשיץ]] וממנו התפרנס. באחד הימים נכשל בעבודתו - עקב טעות באספקת תרופה - נאלץ לברוח מדוקשיץ והגיע ל[[ורשה]], שם התגורר גיסו הרב [[יוז'יק גורביץ']], שברח מ[[מוסקבה]] בעקבות גירוש השלטונות הרוסיים בשנת [[תרנ]]. הם היוו למעשה את הגרעין ממנו החלה לצמוח קהילה גדולה ומפוארת שמנתה מאות משפחות ואלפי נפשות, שלימים נפוצו גם לערים נוספות בפולין, אבל הקהילה המרכזית נותרה בוורשה.
הרה"ח ר' [[מאיר בליז'נסקי]] עמתאר בזיכרונותיו את הקמתה של הישיבה בוורשה (כפ"ח גיליון מס' 320, עמ' 16), שזכה להיות משנים-עשר תלמידי הפתיחה של הישיבה:


"בשטיבל בו למדתי, נהגו לבוא לתפילת מנחה וערבית כל סוגי האנשים, כמו: סוחרים, רוכלים, מתווכים, אשר היו באים לרגל עסקיהם במרכז המסחרי שהיה בסמיכות-מקום לבית-המדרש. מאחר שהיו מבקרים אצלנו יום יום, התיידדו הללו עם הבחורים והיו אתם בקשרי ידידות הדוקים.
לאחר שפרצה המלחמה, ולא היה ממה להתפרנס, ניסה ר' בערל משה את מזלו. בגלל עיסוקו הקודם ברוקחות, ידע היאך לטפל בבקבוקים ולנקותם מנפט וסימנים שהיו מודבקים עליהם. מלאכה זו ידע היטב, וכך התפרנס ממנה בריווח ובכבוד, ואף התעשר ממנה. בעת ההיא הוצע לו לרכוש בוורשה בית ענק, בו התגוררו למעלה ממאתיים משפחות. הוא עט על ההצעה ורכש את המבנה הגדול. בהתאם לתנאי הרכישה, יכול היה לסלק את התמורה בתשלומים, כאשר רק חלק ממנה שילם במזומנים. מאחר שהכסף איבד רבות מערכו בתקופת המלחמה, עלה בידו לשלם עבור כל הבית סכום פעוט. כך הפך הבית הגדול, בעל מאתיים בתי המגורים, לרכושו הבלעדי, והפך ל[[עשירות|עשיר]] גדול.


בין אלה היה יהודי אחד בשם אברבנאל. הוא סיפר לנו, כי אמש למד לימוד מעניין בספר הנקרא "תניא"; ובאם נסכים – מוכן הוא להזמין לנו את האיש, אצלו שמע את השיעור.
=== מייסד ישיבת תומכי תמימים ===
בשלהי [[מלחמת העולם הראשונה]], התגבשה בוורשה קבוצת בחורים שביקשו ללמוד חסידות, ובעיקר את [[ספר התניא]], ביניהם היה הרב [[מאיר בליז'ינסקי]] שהפך לימים לחסיד חב"ד. ר' בערל משה פגש את הקבוצה בבית הכנסת החב"די בעיר, והחל לקרב אותם וללמוד איתם חסידות. הוא הזמין אותם לסעוד בביתו סעודה שלישית בשבת, וחזר בפניהם מאמרי חסידות.


למרות שהיו כבר בחורים מבוגרים, ועל אף שכולם באו מבתים חסידיים – איש מהם לא ידע על מה הוא שח ומה טיבו של הספר ששמו "תניא".
לקראת סוף "זמן" הלימודים, בין [[פורים]] לפסח, נקראו התלמידים שנמנו על הקבוצה שלמדו חסידות עם הרב שמוטקין לחדרו של ראש הישיבה שהודיע להם שלקראת הקיץ לא ירשה להם יותר ללמוד חסידות עם הרב שמוטקין, והזהיר אותם שאם יהינו להמרות את פיו יצטרכו לחפש לעצמם מקום לימודים אחר.


אחד מהבחורים התגורר באותו רחוב בו היה בית-מדרש שנקרא בימ"ד חב"ד. משום מה היה נקרא כך, אף שאלה שהיו מבקרים בו לא היו חסידי חב"ד כלל, וכל מושג לא היה להם על חסידות חב"ד. בחור זה היה היחידי שאמר, כי ביקר פעם בבית-מדרש זה וראה שם ספר בשם "תניא".
התלמידים שהיו נסערים ניגשו לרב שמוטקין ושאלו אותו מה ניתן לעשות, והוא אמר להם שאם כך אין ברירה אלא להקים ישיבה חב"דית בעיר. היה זה באחרון של פסח, והרב שמוטקין הורה להם לגשת למחרת לרחוב פרנציסקאנע 30 שם ישנו בית מדרש פנוי, שישבו וילמדו שם, והוא ידאג לכל צרכיהם הגשמיים ואף לרבנים שימסרו בפניהם שיעורים{{הערה|הזכרונות מהקמת הישיבה סופרו באריכות על ידי הרב [[מאיר בליז'ינסקי]] ב[[בטאון חב"ד]] חוברת לד-לה ע' 44 ואילך, וסופרו בהרחבה יותר בספר ורבים השיב ליהדות ולחסידות בעריכת החוקר החסידי ר' [[שניאור זלמן ברגר]]}}.


אותו ערב הגיע אלינו יהודי בעל הדרת-פנים, איש זקן ונשוא-פנים, אשר הוציא מילקוטו ספרי "תניא", והתיישב ללמוד עם הבחורים. היה זה הרה"ח ר' בעריל משה שמוטקין ז"ל, חסיד ידוע, נגיד ועשיר, אשר ידיו רב לו בנגלה ובחסידות.
=== פטירתו ===
בשנת [[תר"פ]] עלה ל[[ארץ הקודש]]. כשמצטרף אליו נכדו, החסיד הנודע הרב [[יהודה שמוטקין]] מ[[תל אביב]]. הרב בערל משה רכש פרדסים ב[[ראשון לציון]], ועסקים נוספים. את רכושו ירש לאחר פטירתו, בנו ר' [[יוסף שמוטקין]], ממייסדי קהילת חב"ד ב[[ראשון לציון]].


השתתפתי בכל שיעוריו, ומני-אז התחלתי להרגיש סיפוק רוחני עצום, מעין אושר עילאי. ספיקותיי המרובים, בהם התלבטתי זמן כה רב ואשר לא מצאתי על העת תשובה עליהם – הלכו ונגוזו. הכל החל להיות מחוור אצלי.
בשנת [[תרפ"ט]], בעת נסיעותיו לחו"ל. שהה בוורשה. היה זה ב[[חודש כסלו]], עת חתונתו של [[הרבי]]. [[הרבי הריי"צ]] כיבדו להיות עד בכתובה.


הוא, ר' בעריל משה, גם הזמין אותנו לבוא אל ביתו בסעודה שלישית בש"ק. לראשונה שמענו אז דברים חדשים אשר לא ידענום ולא שמענום מעולם. שמענו לראשונה את ניגון רבינו הזקן על פיוט "בני היכלא", ולראשונה שמענו מאמר חסידות. עדיין זוכר הנני היטב את אותו מאמר, המאמר הראשון ששמעתי בחיי – מאמר "מי כמוכה" מהרבי מוהר"ש נ"ע...
בזמן שהותו בחוץ לארץ הכהו גוי אנטישמי. ממכות אלו חלה ונפטר ב[[י"ב אדר|י"ב אדר שני]] [[תרפ"ט]], ונטמן ב[[חלקת חב"ד הר הזיתים|חלקת חב"ד בהר הזיתים]], [[ירושלים]].
 
... היה זה, כאמור, סיפורו של ר' בעריל משה שסיפר לנו מהרבי [הצמח צדק. שבעריל משה בעצמו היה באותה העת בליובאוויטש. כפ"ח שם עמ' 18]. החל מאותו מוצאי שבת קודש התחלנו להיות אתו בקשרים הדוקים יותר ויותר. אני עצמי, למרות היותי בן ארבע-עשרה בלבד, וכל חבריי מבוגרים ממני, נמשכתי אליו ביותר ולא הרפיתי ממנו.
 
לקראת סוף "זמן" הלימודים, בין פורים לפסח, בישר לנו ראש הישיבה, שהיה "מתנגד", כי לקראת הקיץ לא ירשה יותר לאיש זה, ר' בעריל משה, לבוא לישיבה ללמוד חסידות חב"ד עם הבחורים. התנגדנו והבענו את רצוננו כי הננו מרוצים מאוד מלימודיו ורוצים אנו לשמוע ממנו תורה. אך הלה עמד על שלו, כי הוא הבעל-הבית כאן, וכדבריו כן יקום; ומי שאין הדבר מוצא חן בעיניו – יכול הוא לחפש לו מקום-לימוד אחר.
 
נדהמנו לשמוע הדברים שירדו עלינו כחתף. עבורנו היה הדבר כהלם ולא ידענו מה לעשות. לבסוף הוחלט בינינו, כי היות ואנו מוזמנים לביתו של ר' בעריל משה לקראת אחרון של פסח, נספר לו את דבריו של ראש הישיבה ויחד נטכס עצה מה לעשות.
 
כאשר סיפרנו על כך לר' בעריל משה – הצטחק ואמר:
 
- "נו, וועט מען מאכן אליין א ישיבה!" (אם כך, נקים ישיבה לבד). הוא אמר לנו, כי היות וברחוב פרנציסקאנע 30 ישנו בית-מדרש פנוי, תשבו שם ללמוד ואני אחראי להחזיק את הישיבה!...".
 
[בהמשך הזיכרונות, מספר ר' מאיר, את סיפורו האישי, על קפידתו של הרבי מפורסוב, וברכתו של כ"ק אדמו"ר הקודם]


==משפחתו==  
==משפחתו==  
נשא לאשה את מרת ראשקע בתו של רבי [[אברהם ברודנר]].  
*בנו, ר' [[יוסף שמוטקין]]
*בנו, ר' [[שניאור זלמן שמוטקין (ורשה)|שניאור זלמן שמוטקין]]
*ביתו, מרת דבורה אשת ר' [[מנחם מענדל רוזנמוטר]].


*ר' [[שניאור זלמן שמוטקין (השני)|שניאור זלמן]].
*ר' שמואל.
*ר' שמואל.
*מרת ליבא אשת ר' [[ישראל איסר קרומהנד]].
*מרת ליבא אשת ר' [[ישראל איסר קרומהנד]].
*מרת חיענא אשת ר' [[משה ארי' לייב קפילביץ']].
*מרת חיענא אשת ר' [[משה ארי' לייב קפילביץ']].
*ר' אברהם.
*ר' אברהם.
*מרת דבורה אשת ר' [[מנחם מענדל רוזנמוטר]].
*ר' מנחם מענדל.
*ר' מנחם מענדל
 
== פטירתו ==
בשנת [[תר"פ]] עלה ל[[ארץ הקודש]]. כשמצטרף אליו נכדו, החסיד הנודע הרה"ח ר' [[יהודה שמוטקין]] ע"ה מ[[תל אביב]]. הרב בערל משה רכש פרדסים ב[[ראשון לציון]], ועסקים נוספים. את רכושו ירש לאחר פטירתו, בנו ר' [[יוסף שמוטקין]] ע"ה, ממייסדי קהילת חב"ד בראשון-לציון.


בשנת [[תרפ"ט]], בעת נסיעותיו לחו"ל. שהה בוורשה. היה זה ב[[חודש כסלו]], עת חתונתו של [[הרבי]]. כ"ק האדמו"ר הקודם כיבדו להיות עד בכתובה.
==לקריאה נוספת==
*'''היכל ליובאוויטש - בטאון ישיבה גדולה תומכי תמימים בית שמש''', גליון ב' עמוד 217 ואילך


בעת שהותו בחו"ל הכהו גוי אנטישמי. ממכות אלו חלה ונפטר בי"ב אדר תרפ"ט. מנוחתו כבוד בחלקת חב"ד אשר בהר-הזיתים, ירושלים ת"ו.
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר המהר"ש|שמוטקין דובער]]
{{מיון רגיל:שמוטקין, דובער משה}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב|שמוטקין דובער]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר המהר"ש]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|שמוטקין דובער]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:אישים בוורשה]]
[[קטגוריה:אישים בתל אביב]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בחלקת חב"ד הר הזיתים]]
[[קטגוריה:גבירים חב"דיים]]
[[קטגוריה:צוות תומכי תמימים ורשה]]
[[קטגוריה:משפחת שמוטקין]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרי"ט]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תרפ"ט]]

גרסה אחרונה מ־00:32, 20 ביוני 2023

הרב דובער משה שמוטקין

הרב דוב בער משה שמוטקין (תרי"ט - י"ב באדר תרפ"ט) היה גביר חב"די, משפיע, מראשוני הקהילה החב"דית בורשה ומייסד ישיבת תומכי תמימים המקומית.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בעיירה דוקשיץ שבבלארוס בשנת תרי"ט, לאביו הרב זלמן הוניאנקער שהיה חסיד מרומם ובעל מדרגה מתלמידי אדמו"ר הצמח צדק.

ללידתו קדמו 18 שנים של עקרות מאז לידת בתו הבכירה של אביו ר' שניאור זלמן. בהושענא רבה, זכה אביו לברכת אדמו"ר הצמח צדק שהבטיח לו כי יזכה לבן זכר.

בילדותו היה שובב גדול, ונהג לעשות מעשי קונדס רבים.

פרנסתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר נישואיו עם רעייתו ראשקע, בתו של רבי אברהם ברודנר, נכנס ליחידות אצל אדמו"ר המהר"ש, ושאל אותו איזה מקצוע יבחר לפרנסתו. אדמו"ר המהר"ש יעץ לו להתעסק ברוקחות ולפתוח בית מרקחת.

ראשית כל הלך ר' בערל לרכוש את השפה הרוסית, מאחר שלא ידע את שפת המדינה, ולאחר מכן התחיל ללמוד את מקצוע הרוקחות. הוא פתח לעצמו בית מרקחת בדוקשיץ וממנו התפרנס. באחד הימים נכשל בעבודתו - עקב טעות באספקת תרופה - נאלץ לברוח מדוקשיץ והגיע לורשה, שם התגורר גיסו הרב יוז'יק גורביץ', שברח ממוסקבה בעקבות גירוש השלטונות הרוסיים בשנת תרנ"ה. הם היוו למעשה את הגרעין ממנו החלה לצמוח קהילה גדולה ומפוארת שמנתה מאות משפחות ואלפי נפשות, שלימים נפוצו גם לערים נוספות בפולין, אבל הקהילה המרכזית נותרה בוורשה.

לאחר שפרצה המלחמה, ולא היה ממה להתפרנס, ניסה ר' בערל משה את מזלו. בגלל עיסוקו הקודם ברוקחות, ידע היאך לטפל בבקבוקים ולנקותם מנפט וסימנים שהיו מודבקים עליהם. מלאכה זו ידע היטב, וכך התפרנס ממנה בריווח ובכבוד, ואף התעשר ממנה. בעת ההיא הוצע לו לרכוש בוורשה בית ענק, בו התגוררו למעלה ממאתיים משפחות. הוא עט על ההצעה ורכש את המבנה הגדול. בהתאם לתנאי הרכישה, יכול היה לסלק את התמורה בתשלומים, כאשר רק חלק ממנה שילם במזומנים. מאחר שהכסף איבד רבות מערכו בתקופת המלחמה, עלה בידו לשלם עבור כל הבית סכום פעוט. כך הפך הבית הגדול, בעל מאתיים בתי המגורים, לרכושו הבלעדי, והפך לעשיר גדול.

מייסד ישיבת תומכי תמימים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשלהי מלחמת העולם הראשונה, התגבשה בוורשה קבוצת בחורים שביקשו ללמוד חסידות, ובעיקר את ספר התניא, ביניהם היה הרב מאיר בליז'ינסקי שהפך לימים לחסיד חב"ד. ר' בערל משה פגש את הקבוצה בבית הכנסת החב"די בעיר, והחל לקרב אותם וללמוד איתם חסידות. הוא הזמין אותם לסעוד בביתו סעודה שלישית בשבת, וחזר בפניהם מאמרי חסידות.

לקראת סוף "זמן" הלימודים, בין פורים לפסח, נקראו התלמידים שנמנו על הקבוצה שלמדו חסידות עם הרב שמוטקין לחדרו של ראש הישיבה שהודיע להם שלקראת הקיץ לא ירשה להם יותר ללמוד חסידות עם הרב שמוטקין, והזהיר אותם שאם יהינו להמרות את פיו יצטרכו לחפש לעצמם מקום לימודים אחר.

התלמידים שהיו נסערים ניגשו לרב שמוטקין ושאלו אותו מה ניתן לעשות, והוא אמר להם שאם כך אין ברירה אלא להקים ישיבה חב"דית בעיר. היה זה באחרון של פסח, והרב שמוטקין הורה להם לגשת למחרת לרחוב פרנציסקאנע 30 שם ישנו בית מדרש פנוי, שישבו וילמדו שם, והוא ידאג לכל צרכיהם הגשמיים ואף לרבנים שימסרו בפניהם שיעורים[1].

פטירתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תר"פ עלה לארץ הקודש. כשמצטרף אליו נכדו, החסיד הנודע הרב יהודה שמוטקין מתל אביב. הרב בערל משה רכש פרדסים בראשון לציון, ועסקים נוספים. את רכושו ירש לאחר פטירתו, בנו ר' יוסף שמוטקין, ממייסדי קהילת חב"ד בראשון לציון.

בשנת תרפ"ט, בעת נסיעותיו לחו"ל. שהה בוורשה. היה זה בחודש כסלו, עת חתונתו של הרבי. הרבי הריי"צ כיבדו להיות עד בכתובה.

בזמן שהותו בחוץ לארץ הכהו גוי אנטישמי. ממכות אלו חלה ונפטר בי"ב אדר שני תרפ"ט, ונטמן בחלקת חב"ד בהר הזיתים, ירושלים.

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • היכל ליובאוויטש - בטאון ישיבה גדולה תומכי תמימים בית שמש, גליון ב' עמוד 217 ואילך

הערות שוליים

  1. הזכרונות מהקמת הישיבה סופרו באריכות על ידי הרב מאיר בליז'ינסקי בבטאון חב"ד חוברת לד-לה ע' 44 ואילך, וסופרו בהרחבה יותר בספר ורבים השיב ליהדות ולחסידות בעריכת החוקר החסידי ר' שניאור זלמן ברגר