שער היחוד והאמונה - פרק ז': הבדלים בין גרסאות בדף
(תוקנה טעות בתוכן) |
|||
| (14 גרסאות ביניים של 9 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט | |||
|כותרת=תרשים כולל של שער היחוד והאמונה | |||
|הסתרה=כן | |||
|מוסתר=כן | |||
|תמונה= | |||
|תוכן={{עץ תניא/שער היחוד והאמונה}}}} | |||
{{תניא}} | {{תניא}} | ||
'''פרק ז'''' | '''פרק ז' - יחודא עילאה ותתאה''' | ||
==מבוא לפרק== | ==מבוא לפרק== | ||
בששת הפרקים הראשונים התבארה שיטת הבעל שם טוב, שהנבראים אינם "מציאות" לעצמם{{הערה|אלא בטלים למקורם ושורשם כביטול זיו השמש לשמש בעודו כלול במקורו ושורשו.}}, אך ביאור זה אינו מספיק. כדי להסביר את אחדות ה' לא מספיק להסביר שלנבראים אין '''מציאות''' אלא צריך גם להסביר שאין להם '''חשיבות'''. היינו, עצם העובדה שה' בורא אותם היא ראיה שהוא רוצה בהם (ונמצא שהם "נחשבים" אצלו), ואפשר לטעות שרצון זה מהווה "שינוי" חס ושלום בו יתברך (שקודם לא רצה וכעת כן רוצה וכיוצא בזה)? עונה כאן אדמו"ר הזקן, שמאחר ומקורם ושורשם של הנבראים{{הערה|מלכות דאצילות היא הנקראת "דבר ה'", והיא מקורם ושורשם של הנבראים.}} '''מיוחד''' עם האלוקות, הרי שאין כאן שום שינוי ושום הוספה על אחדותו יתברך. | |||
בפרק זה מתבאר מהוא אותו "יחוד" וכן שיש בו שני אופנים: עליון ותחתון - '''יחודא עילאה ויחודא תתאה'''{{הערה|שזהו עניינו המרכזי של [[שער היחוד והאמונה]], וראה לעיל ב"כותרת" של [[שער היחוד והאמונה - פרק א'|פרק א']].}} | |||
==גוף הפרק== | ==גוף הפרק== | ||
{{פרק תניא|פרק=ז | {{פרק תניא|פרק=ז|טקסט הפרק={{ספר התניא/שער היחוד והאמונה - פרק ז'}}}} | ||
==סיכום הפרק== | |||
בפרק זה שני עניינים עיקריים. בתחילתו מבוארים שני אופני היחוד (עליון ותחתון), ובהמשכו מתורצת שאלה המתעוררת מתוך הביאור. | |||
'''ההבדל בין יחוד עליון לתחתון''' - תלוי על מה מדברים: | |||
:'''יחודא עילאה''' הוא, כשמדברים על הנבראים ומקורם{{הערה|מלכות, דבר ה'.}} '''לגבי עצמות הבורא'''. לגביו הם בטלים כאור השמש בגוף השמש, '''ואין להם ערך ולא מציאות'''. | |||
:'''יחודא תתאה''' הוא, כשמדברים על הנבראים '''מצד הרגשתם'''. מאחר והמלכות{{הערה|דבר ה', שהיא מקורם.}} מסתירה מפניהם את האור המהווה אותם הם מרגישים את עצמם למציאות. | |||
:'''למסקנה:''' מאחר והנבראים אינם מציאות נפרדת, מובן שבריאת העולם לא הוסיפה ולא שינתה מאומה חס ושלום בעצמותו של הקב"ה ואפילו לא בדעתו. | |||
:'''סיום הפרק''' - הצמצום אינו כפשוטו. | |||
אחרי השלמת הביאור נותר קשה: היות והאור האלוקי '''מצתמצם ומתלבש''' כדי להוות את הנבראים - לכאורה הם בערכו (וממילא אין ביטולם שלם)? | |||
ומתרץ [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|מסברא שכלית פשוטה, ומוכיח מכמה מקומות בזוהר.}} שביטול הנבראים '''כן''' שלם, כי מכיוון שהצמצום '''אינו''' כפשוטו גם בנבראים המוגבלים מאיר מקורם האין סופי. דהיינו: | |||
:האור האלוקי '''הסובב כל עלמין''' נמצא בכל מקום, '''והוא''' המהווה כל הנבראים כולם (ורק שאינם מרגישים בו). | |||
:והאור האלוקי '''הממלא כל עלמין''' {{הערה|המוגבל, ומתלבש בנבראים מוגבלים.}} (שכן מורגש בנבראים) גם הוא מיוחד בפנימיותו באור הסובב כל עלמין. | |||
ונמצא, שעניין הצמצום שאינו כפשוטו מוסיף עומק בעניין היחוד: לא רק '''שמקור''' הנבראים מיוחד עם שם הוי', אלא הנבראים '''עצמם''' מיוחדים עם אור אין סוף שלפני הצמצום. | |||
==מושגים יסודיים בפרק== | |||
*[[יחודא עילאה]] | |||
*[[יחודא תתאה]] | |||
*[[ממלא כל עלמין]] | *[[ממלא כל עלמין]] | ||
*[[סובב כל עלמין]] | *[[סובב כל עלמין]] | ||
{{סדרה|הקודם=[[שער היחוד והאמונה - פרק ו'|פרק ו']]|רשימה=פרקי שער היחוד והאמונה|הבא=[[שער היחוד והאמונה - פרק ח'|פרק ח']]}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:שער היחוד והאמונה - תניא]] | [[קטגוריה:שער היחוד והאמונה - תניא]] | ||
גרסה אחרונה מ־21:46, 16 בדצמבר 2023
| תרשים כולל של שער היחוד והאמונה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
פרק ז' - יחודא עילאה ותתאה
מבוא לפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
בששת הפרקים הראשונים התבארה שיטת הבעל שם טוב, שהנבראים אינם "מציאות" לעצמם[1], אך ביאור זה אינו מספיק. כדי להסביר את אחדות ה' לא מספיק להסביר שלנבראים אין מציאות אלא צריך גם להסביר שאין להם חשיבות. היינו, עצם העובדה שה' בורא אותם היא ראיה שהוא רוצה בהם (ונמצא שהם "נחשבים" אצלו), ואפשר לטעות שרצון זה מהווה "שינוי" חס ושלום בו יתברך (שקודם לא רצה וכעת כן רוצה וכיוצא בזה)? עונה כאן אדמו"ר הזקן, שמאחר ומקורם ושורשם של הנבראים[2] מיוחד עם האלוקות, הרי שאין כאן שום שינוי ושום הוספה על אחדותו יתברך.
בפרק זה מתבאר מהוא אותו "יחוד" וכן שיש בו שני אופנים: עליון ותחתון - יחודא עילאה ויחודא תתאה[3]
גוף הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
| פרק ז |
|---|
| פרק ז ובזה יובן מה שכתוב בזהר הקדוש דפסוק שמע ישראל הוא יחודא עילאה וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הוא יחודא תתאה כי ועד הוא אחד בחלופי אתוון, כי הנה סיבת וטעם הצמצום וההסתר הזה שהסתיר והעלים הקדוש ברוך הוא את החיות של העולם כדי שיהיה העולם נראה דבר נפרד בפני עצמו, הנה הוא ידוע לכל כי תכלית בריאת העולם הוא בשביל התגלות מלכותו יתברך, דאין מלך בלא עם פירוש עם מלשון עוממות שהם דברים נפרדים וזרים ורחוקים ממעלת המלך, כי אילו אפילו היו לו בנים רבים מאד לא שייך שם מלוכה עליהם, וכן אפילו על שרים לבדם, רק ברוב עם דווקא הדרת מלך, ושם המורה על מדת מלכותו יתברך הוא שם אדנות כי הוא אדון כל הארץ. ונמצא כי מדה זו ושם זה הן המהוין ומקיימין העולם להיות עולם כמות שהוא עכשיו יש גמור ודבר נפרד בפני עצמו ואינו בטל במציאות ממש, כי בהסתלקות מדה זו ושם זה ח"ו היה העולם חוזר למקורו בדבר ה' ורוח פיו יתברך ובטל שם במציאות ממש ולא היה שם עולם עליו כלל. והנה גדר ובחינת שם עולם נופל על בחינת מקום ובחינת זמן דוקא, בחינת מקום הוא מזרח ומערב צפון דרום מעלה ומטה, בחינת זמן עבר הוה ועתיד. והנה כל בחינות אלו אין להן שייכות במדות הקדושות העליונות כי אם במדת מלכותו יתברך לבדה שייך לומר שהוא יתברך מלך למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית וכן לד' סטרין וכן בבחינת זמן ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך ונמצא שחיות המקום וכן חיות הזמן והתהוותם מאין ליש וקיומם כל זמן קיומם הוא ממדת מלכותו יתברך ושם אדנות ברוך הוא, ולפי שמדת מלכותו יתברך מיוחדת במהותו ועצמותו יתברך בתכלית היחוד כמו שיתבאר הלכך גם בחינת המקום והזמן בטילים במציאות ממש לגבי מהותו ועצמותו יתברך כביטול אור השמש בשמש וזהו שילוב שם אדנות בשם הוי"ה כי שם הוי"ה מורה שהוא למעלה מן הזמן שהוא היה הוה ויהיה ברגע א' כמ"ש [בר"מ פרשת פנחס] וכן למעלה מבחינת מקום כי הוא מהוה תמיד את כל בחינת המקום כולו מלמעלה עד למטה ולד' סטרין. והנה אף על פי שהוא יתברך למעלה מהמקום והזמן אף על פי כן הוא נמצא גם למטה במקום וזמן דהיינו שמתייחד במדת מלכותו שממנה נמשך ונתהווה המקום והזמן, וזהו יחודא תתאה [שילוב הוי"ה באדנות ברוך הוא] דהיינו שמהותו ועצמותו יתברך הנקרא בשם אין סוף ברוך הוא מלא את כל הארץ ממש בזמן ומקום כי בשמים ממעל ובארץ ולד' סטרין הכל מלא מאור אין סוף ברוך הוא בשוה ממש כי כך הוא בארץ מתחת כמו בשמים ממעל ממש כי הכל הוא בחינת מקום הבטל במציאות באור אין סוף ברוך הוא המתלבש בו על ידי מדת מלכותו המיוחדת בו יתברך רק שמדת מלכותו היא מדת הצמצום וההסתר להסתיר אור אין סוף ברוך הוא שלא יבטלו הזמן והמקום ממציאותם לגמרי ולא יהיה שום בחינת זמן ומקום במציאות אפילו לתחתונים. והנה במה שכתבתי יובן מה שכתוב אני ה' לא שניתי, פירוש שאין שום שינוי כלל כמו שהיה לבדו קודם בריאת העולם כך הוא לבדו אחר שנברא וזהו שכתוב אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא כו' בלי שום שינוי בעצמותו ולא בדעתו כי בידיעת עצמו יודע כל הנבראים שהכל ממנו ובטל במציאות אצלו, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שהוא היודע והוא הידוע והוא הדיעה עצמה הכל אחד ודבר זה אין כח בפה לאמרו ולא באזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו כי הקב"ה מהותו ועצמותו ודעתו הכל אחד ממש מכל צד ופינה בכל דרך יחוד ואין דעתו דבר נוסף על מהותו ועצמותו כמו שהוא בנפש האדם שדעתה דבר נוסף על מהותה ומורכב בה שהרי כשהאדם לומד ויודע איזה דבר כבר היתה בו נפשו המשכלת בטרם שלמד וידע ואחר שלמד וידע ניתוספה ידיעה זו בנפשו וכן מידי יום ביום ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה ואין זו אחדות פשוטה אלא מורכבת אבל הקב"ה הוא אחדות פשוט בלי שום הרכבה וצד ריבוי כלל, ואם כן על כרחך מהותו ועצמותו ודעתו הכל דבר אחד ממש בלי שום הרכבה ולפיכך כשם שאי אפשר לשום נברא בעולם להשיג מהות הבורא ועצמותו כך אי אפשר להשיג מהות דעתו רק להאמין באמונה שהיא למעלה מהשכל ומהשגה שהקב"ה יחיד ומיוחד הוא ודעתו הכל אחד ממש ובידיעת עצמו מכיר ויודע כל הנמצאים עליונים ותחתונים עד שלשול קטן שבים ועד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ אין דבר נעלם ממנו ואין ידיעה זו מוסיפה בו ריבוי והרכבה כלל מאחר שאינה רק ידיעת עצמו ועצמותו ודעתו הכל אחד ולפי שזה קשה מאד לצייר בשכלנו, על כן אמר הנביא כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם, וכתיב החקר אלוה תמצא וגו' וכתיב העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה, שהאדם רואה ויודע כל הדברים בידיעה שחוץ ממנו והקב"ה בידיעת עצמו עכ"ל [ע"ש בה' יסודי התורה, והסכימו עמו חכמי הקבלה כמבואר בפרדס מהרמ"ק ז"ל]:
והנה מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם ה' יכפר בעדם ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו, שהקב"ה סילק עצמו ומהותו ח"ו מעולם הזה רק שמשגיח מלמעלה בהשגחה פרטית על כל היצורים כולם אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. והנה מלבד שאי אפשר כלל לומר ענין הצמצום כפשוטו שהוא ממקרי הגוף, על הקב"ה הנבדל מהם ריבוא רבבות הבדלות עד אין קץ, אף גם זאת לא בדעת ידברו מאחר שהם מאמינים בני מאמינים שהקב"ה יודע כל היצורים שבעולם הזה השפל ומשגיח עליהם ועל כן אין ידיעתו אותם מוסיפה בו ריבוי וחידוש, מפני שיודע הכל בידיעת עצמו, הרי כביכול מהותו ועצמותו ודעתו הכל אחד, וזהו שכתוב בתקונים תיקון נ"ז דלית אתר פנוי מיניה לא בעילאין ולא בתתאין, ובר"מ פ' פנחס איהו תפיס בכולא ולית מאן דתפיס ביה כו' איהו סו כל עלמין כו' ולית מאן דנפיק מרשותיה לבר איהו ממלא כל עלמין כו' איהו מקשר ומיחד זינא לזיניה עילא ותתא ולית קורבא בד' יסודין אלא בקב"ה כד איהו בינייהו עכ"ל. ור"ל לית מאן דתפיס ביה שאין מי שיתפוס בהשגת שכלו מכל שכלים העליונים במהותו ועצמותו של הקב"ה כמ"ש בתקונים סתימא דכל סתימין ולית מחשבה תפיסא בך כלל וגם בתחתונים אף על גב דאיהו ממלא כל עלמין, אינו כנשמת האדם תוך גופו שהיא נתפסת תוך הגוף עד שמתפעלת ומקבלת שינויים משינויי הגוף וצערו מהכאות או קרירות או חמימות האש וכיוצא, משא"כ בהקב"ה שאינו מקבל שום שינוי משינויי עולם הזה, מקיץ לחורף ומיום ללילה כדכתיב גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר, לפי שאינו נתפס כלל תוך העולמות אף על גב דממלא לון, וזהו גם כן ענין סובב כל עלמין, פירוש דרך משל כשאדם מתבונן באיזה דבר חכמה בשכלו או דבר גשמי במחשבתו אזי שכלו ומחשבתו מקיפים על הדבר ההוא המצויר במחשבתו או בשכלו, אך אין מקיפים על הדבר ההוא ממש בפועל ממש. אבל הקב"ה דכתיב ביה כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו', מחשבתו וידיעתו שיודע כל הנבראים מקפת כל נברא ונברא בפועל ממש, שהרי היא היא חיותו והתהוותו מאין ליש בפועל ממש. וממלא כל עלמין היא בחינת החיות המתלבשת תוך עצם הנברא שהיא מצומצמת בתוכו בצמצום רב כפי ערך מהות הנברא שהוא בעל גבול ותכלית בכמותו ואיכותו דהיינו מעלתו וחשיבותו, כגון השמש שגופו יש לו גבול ותכלית בכמותו שהוא כמו קס"ז פעמים כגודל כדור הארץ, ואיכותו ומעלתו הוא אורו גם כן יש לו גבול עד כמה יוכל להאיר, כי לא יאיר לבלתי תכלית מאחר שהוא נברא, וכן כל הנבראים הם בעלי גבול ותכלית, כי מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה כו'. ואם כן החיות המלובשת בהם היא בבחינת צמצום רב ועצום, כי צריכה תחלה להתצמצם צמצומים רבים ועצומים עד שיתהוה מכחה ואורה עצם הנבראים כמות שהם בעלי גבול ותכלית, כי מקור החיות הוא רוח פיו של הקב"ה המתלבש בעשרה מאמרות שבתורה, ורוח פיו יתברך היה יכול להתפשט לאין קץ ותכלית ולברוא עולמות אין קץ ותכלית לכמותם ואיכותם ולהחיותם עדי עד ולא היה נברא עולם הזה כלל, (שכמו שהקב"ה נקרא אין סוף כך כל מדותיו ופעולותיו, דאיהו וגרמוהי חד היינו החיות הנמשכת ממדותיו שהן חסד ורחמים ושאר מדותיו הקדושות על ידי התלבשותן שמתלבשות ברוח פיו, כי הוא אמר ויהי ועולם על ידי חסד יבנה בדבר ה' ורוח פיו הנעשה כלי ולבוש לחסד זה כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה), אלא שצמצם הקב"ה האור והחיות שיוכל להתפשט מרוח פיו, והלבישו תוך צירופי אותיות של עשרה מאמרות וצירופי צירופיהן בחילופי ותמורות האותיות עצמן ובחשבונן ומספרן, שכל חילוף ותמורה מורה על ירידת האור והחיות ממדרגה למדרגה, דהיינו שיוכל לברוא ולהחיות ברואים שמדרגות איכותם ומעלתם היא פחותה ממדרגות איכות ומעלת הברואים הנבראים מאותיות ותיבות עצמן שבעשרה מאמרות שבהן מתלבש הקב"ה בכבודו ובעצמו שהן מדותיו, והחשבון מורה על מיעוט האור והחיות מיעוט אחר מיעוט עד שלא נשאר ממנו אלא בחינה אחרונה שהוא בחינת החשבון ומספר כמה מיני כוחות ומדרגות כלולות באור וחיות הזה המלובש בצירוף זה של תיבה זו, (ואחר כל הצמצומים האלה וכיוצא בהן כאשר גזרה חכמתו יתברך הוא שהיה יכול האור והחיות להתלבש גם בתחתונים כמו אבנים ועפר הדומם, כי אבן דרך משל שמה מורה כי שרשה משם העולה ב"ן במספרו ועוד אלף נוספת משם אחר (לישעם) [נראה דצריך לומר לטעם] הידוע ליוצרה. והנה שם ב"ן בעצמו הוא בעולמות עליונים מאד, רק שעל ידי צמצומים רבים ועצומים ממדרגה למדרגה ירד ממנו חיות מועט במאד מאד, עד שיוכל להתלבש באבן וזו היא נפש הדומם המחי' ומהוה אותו מאין ליש בכל רגע וכמו שנתבאר לעיל, וזו היא בחינת ממלא כל עלמין, מה שאין כן בחינת סובב כל עלמין) וכל כח ומדרגה יכול לברוא ברואים כפי בחינת מדרגה זו גם כן לאין קץ ותכלית בכמותם ואיכותם להחיות עדי עד מאחר שהוא כח ה' המתפשט ונאצל מרוח פיו ואין מעצור כו'. אך שלא יהיה איכותם במעלה גדולה כל כך כאיכות ומעלת ברואים שיוכלו להבראות מבחינת כח ומדריגת האותיות עצמן: |
סיכום הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
בפרק זה שני עניינים עיקריים. בתחילתו מבוארים שני אופני היחוד (עליון ותחתון), ובהמשכו מתורצת שאלה המתעוררת מתוך הביאור.
ההבדל בין יחוד עליון לתחתון - תלוי על מה מדברים:
- יחודא עילאה הוא, כשמדברים על הנבראים ומקורם[4] לגבי עצמות הבורא. לגביו הם בטלים כאור השמש בגוף השמש, ואין להם ערך ולא מציאות.
- יחודא תתאה הוא, כשמדברים על הנבראים מצד הרגשתם. מאחר והמלכות[5] מסתירה מפניהם את האור המהווה אותם הם מרגישים את עצמם למציאות.
- למסקנה: מאחר והנבראים אינם מציאות נפרדת, מובן שבריאת העולם לא הוסיפה ולא שינתה מאומה חס ושלום בעצמותו של הקב"ה ואפילו לא בדעתו.
- סיום הפרק - הצמצום אינו כפשוטו.
אחרי השלמת הביאור נותר קשה: היות והאור האלוקי מצתמצם ומתלבש כדי להוות את הנבראים - לכאורה הם בערכו (וממילא אין ביטולם שלם)?
ומתרץ אדמו"ר הזקן[6] שביטול הנבראים כן שלם, כי מכיוון שהצמצום אינו כפשוטו גם בנבראים המוגבלים מאיר מקורם האין סופי. דהיינו:
- האור האלוקי הסובב כל עלמין נמצא בכל מקום, והוא המהווה כל הנבראים כולם (ורק שאינם מרגישים בו).
- והאור האלוקי הממלא כל עלמין [7] (שכן מורגש בנבראים) גם הוא מיוחד בפנימיותו באור הסובב כל עלמין.
ונמצא, שעניין הצמצום שאינו כפשוטו מוסיף עומק בעניין היחוד: לא רק שמקור הנבראים מיוחד עם שם הוי', אלא הנבראים עצמם מיוחדים עם אור אין סוף שלפני הצמצום.
מושגים יסודיים בפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
| הקודם: פרק ו' |
פרקי שער היחוד והאמונה | הבא: פרק ח' |
הערות שוליים
- ↑ אלא בטלים למקורם ושורשם כביטול זיו השמש לשמש בעודו כלול במקורו ושורשו.
- ↑ מלכות דאצילות היא הנקראת "דבר ה'", והיא מקורם ושורשם של הנבראים.
- ↑ שזהו עניינו המרכזי של שער היחוד והאמונה, וראה לעיל ב"כותרת" של פרק א'.
- ↑ מלכות, דבר ה'.
- ↑ דבר ה', שהיא מקורם.
- ↑ מסברא שכלית פשוטה, ומוכיח מכמה מקומות בזוהר.
- ↑ המוגבל, ומתלבש בנבראים מוגבלים.