מסכת ראש השנה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
(דף חדש: ב[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=9&daf=2&format=pdf מסכת ראש השנה] יש 4 פרקים ו33.5 דפים. במסכת מובא הענין של חייב אדם ל…)
 
מ (החלפת טקסט – "העליה" ב־"העלייה")
 
(32 גרסאות ביניים של 6 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
ב[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=9&daf=2&format=pdf מסכת ראש השנה] יש 4 פרקים ו33.5 דפים.
'''מסכת ראש השנה''' היא המסכת השמינית בסדר מועד לפי סדר ה[[משניות]] (אולם בתלמוד הבבלי היא חמישית - לפני מסכת יומא), במסכת זו ארבעה פרקים ובתלמוד הבבלי על מסכת זו יש 34 דפים. המסכת עוסקת בפרטי ההלכות של לוח השנה העברי, קידוש החודש, הלכות [[תקיעת שופר]], והלכות ברכות התפילה התלויות בהם.
==ביאורי הרבי==
=== סמיכות המסכת למסכת ביצה ===


במסכת מובא הענין של חייב אדם לטהר עצמו ברגל. בפרש״י
בסיום [[מסכת ביצה]] שנינו: אין משקין ושוחטין את המדבריות, כלומר למרות שמותר לשחוט, אין לשחוט את הבהמות המדבריות, אבל משקין ושוחטין את הביתות. בגמרא שואלת מה אריכות הלשון "משקין ושוחטיו", ומתרץ שהחידוש הוא שעל אדם להשקות את ה[[בהמה]] לפני השחיטה. יש בכך שני טעמים: א. שתהא נוחה להפשיטה, ולא יהא העור נדבק בבשר. ב. כדי שאם תהא סירכה על הריאה, תשמט הסירכה, וכך לא יהיו צריכים להטריף את הבהמה.
פרשת שמיני מובא: - ״זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל״. דמקורו
בר״ה טז, ב: ״אמר ר׳ יצחק חייב אדם
לטהר את עצמו ברגל שנאמר ובגבלתם
לא תגעו״, שע״ז מביא הש״ם הברייתא
שהובאה בפרש״י ד״ובנבלתם לא תגעו״
קאי ״ברגל״.


הרבי מקשה, הרי אין ענינו של
זו היא הסמיכות למסכת ראש השנה שבראשיתה כתוב על [[א' בתשרי]], בו מנהג ישראל לערוך סעודה בבשר, ולכן צריך לומר לנו דיני השחיטה{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25046&hilite=40edc2bc-dba6-454d-96e8-afaecc7ced07&st=%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%90&pgnum=281 תורת מנחם חלק י"ד], ראה שם עוד באריכות.}}
רש״י בפירושו עה״ת לבאר ולפרש
=== חייב אדם לטהר עצמו ברגל ===
מאמרי רז״ל בש"ס.


קושיא נוספת מקשה הרבי, שבגמ׳ שם משמע שהם
במסכת{{הערה|דף טז, ב.}} מובא: {{ציטוטון|אמר [[רבי יצחק]] חייב אדם
שני ענינים: א) אזהרה על נגיעת נבילה
לטהר את עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם לא תגעו}}, ועל זה מביא הש"ס הברייתא, {{ציטוטון|יכול יהו [[ישראל]] מוזהרין על מגע נבילה כו' אלא מה תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו - ברגל}}. [[רש"י]]{{הערה|בפרשת שמיני.}} מביא את הברייתא, ומסיים באמירה ""זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל".
ברגל, ב) חיוב לטהר עצמו ברגל, שזהו מאמרו של רבי יצחק, ש״חייב אדם לטהר את
עצמו ברגל״ וזה דיוק וחידוש בהילפותא מקרא (לא רק שלילת נגיעה, אלא
גם חיוב לטהר, שזה לא משתמע מהברייתא:
והראיה שהגמ׳ מביאה מהברייתא
היא (לכאורה) רק שהכתוב ״ובנבלתם
לא תגעו״ איירי ברגל״, ולא על עצם
- חידושו של ר״י ש״חייב אדם כו׳״.
אבל מלשון רש״י ״זהו שאמרו חייב
אדם לטהר עצמו ברגל״ משמע, שהוא
אותו הענין והלימוד״.


בזה בא רש״י להוכיח שני הוכחות: א. שענין זה
[[הרבי]] מקשה, הרי אין ענינו של [[רש"י]] בפירושו על התורה לבאר ולפרש מאמרי רז"ל בש"ס, ואם כן מה לו לפרש "זהו שאמרו".
הוא בכל הזמנים ולא רק בזמן הבית,
שהרי ״זהו שאמרו״ הוא - סתם. ועוד שמאמר רז״ל זה ע״י ר׳ יצחק) נאמר לאחרי החורבן.  


ב. בזה מדגיש שהזהירות מטומאה
קושיא נוספת מקשה הרבי, שבגמ' שם משמע שהם שני ענינים: א) אזהרה על נגיעת נבילה ברגל, ב) חיוב לטהר עצמו ברגל, שזהו מאמרו של רבי יצחק, ש"חייב אדם לטהר את עצמו ברגל" וזה דיוק וחידוש בהילפותא מקרא (לא רק שלילת נגיעה, אלא גם חיוב לטהר, שזה לא משתמע מהברייתא: והראיה שהגמ' מביאה מה[[ברייתא]] היא (לכאורה) רק שהכתוב "ובנבלתם לא תגעו" איירי ברגל", ולא על עצם - חידושו של ר"י ש"חייב אדם כו'". אבל מלשון [[רש"י]] "זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל" משמע, שהוא אותו הענין והלימוד".
והחיוב לטהר - ענינם אחד:
את״ל שהאזהרה ״ובנבלתם לא תגעו״
היא מפני הכניסה למקדש והקרבת קרבנות, היה מקום לומר דהוי שני ענינים שונים, כנ״ל, דמפני החיוב לעלות
לרגל ולהקריב קרבנות ה"ה מוזהר שלא
לטמא את עצמו, אבל אין זה מכריחו לטהר
עצמו אם כבר נטמא, דמאחר שהוא טמא
י״ל דפקע ממנו היוב העליה לרגל, והבאת קרבנות (אלא שר״י מוסיף לחדש שמ"ובנבלתם לא תגעו" ברגל ילפינן דין שני, שחייב
אדם לא רק להזהר מטומאה אלא גם לטהר עצמו ברגל.


אבל לפרש״י שהחיוב הוא לא מפני
הרבי{{הערה|1=[[לקוטי שיחות]] חלק ל"ב [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14955&st=&pgnum=74 עמ' 61].}} מתרץ, בזה בא [[רש"י]] להוכיח שני הוכחות: א. שענין זה הוא בכל הזמנים ולא רק בזמן [[בית המקדש|הבית]], שהרי "זהו שאמרו" הוא - סתם. ועוד שמאמר רז"ל זה על ידי ר' יצחק נאמר לאחרי החורבן. ב. בזה מדגיש שהזהירות מטומאה והחיוב לטהר - ענינם אחד: אם תרצה לומר שהאזהרה "ובנבלתם לא תגעו"
הכניסה למקדש והבאת קרבנות אלא שמפני
היא מפני הכניסה למקדש והקרבת קרבנות, היה מקום לומר דהוי שני ענינים שונים, כנ"ל, דמפני החיוב לעלות לרגל ולהקריב קרבנות הרי הוא מוזהר שלא לטמא את עצמו, אבל אין זה מכריחו לטהר עצמו אם כבר נטמא, דמאחר שהוא טמא יש לומר דפקע ממנו חיוב העלייה לרגל, והבאת קרבנות, אלא שר"י מוסיף לחדש שמ"ובנבלתם לא תגעו" ברגל ילפינן דין שני, שחייב אדם לא רק להזהר מטומאה אלא גם לטהר עצמו ברגל.
הרגל הוא מוזהר שלא לטמא א״ע (וגם בזמן הזה״ כנ"ל) - הרי מובן,
שהאזהרה ב״לא תגעו״ אינו רק עגין
שלילי, אלא שהדגל מחייבו שיהי׳ במצב
של טהרה ולכן גם באם נטמא - עליו
לטהר עצמו.


ולכן מדייק רש״י ״זהו שאמרו חייב
אבל לפרש"י שהחיוב הוא לא מפני הכניסה למקדש והבאת קרבנות אלא שמפני הרגל הוא מוזהר שלא לטמא את עצמו (וגם בזמן הזה כנ"ל) - הרי מובן, שהאזהרה ב"לא תגעו" אינו רק עניין שלילי, אלא שהרגל מחייבו שיהיה במצב של טהרה ולכן גם באם נטמא - עליו לטהר עצמו.
-אדם לטהר עצמו ברגל״ - כי תוכן
אזהרה זו ״ובנבלתם לא תגעו - ברגל״,
הוא(גם) החיוב לטהר עצמו ברגל.


שיטת רש"י זו, היא לשיטתו בש"ס. בגמ׳״
ולכן מדייק [[רש"י]] "זהו שאמרו חייב -אדם לטהר עצמו ברגל" - כי תוכן אזהרה זו "ובנבלתם לא תגעו - ברגל", הוא גם החיוב לטהר עצמו ברגל.
איתא ״אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא
לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאת לו״.
ופירש"י ״ולא מיטמאת, אינה צריכה להתעסק
בו כו׳ כד שמעתי ולי נראה ולא
מיטמאה כגון ברגל שישראלים מוזהרים
על הטומאה מובנבלתם לא תגעו״, שמזה
מובן שהזהירות מטומאה ברגל אינה
משום הכניסה למקדש ועלי׳ לרגל ו הבאת
עולת ראיה - שהרי נשים אינן
מחוייבות בכ״ז, דהוי מ״ע שהזמ״ג: ועוד:
זה שהארוסה ״לא מטמאת לו״ הוא
בפשטות שוה ל״ולא מטמא״ שעל הארוס
הכהן, והרי אזהרת טומאת מת שעל
הכהן היא לא רק בארץ כ״א גם בהו״ל
ואף שלא בזמן הבית. וא״כ מובן שגם זה
שהארוסה ״לא מטמאת לו״(מצד החיוב
לטהר עצמו ברגל) היא גם בחו״ל ואף
שלא בזמן הבית״.


נושא המסכת הוא בעניני ראש השנה והנושאים המסתעפים - קידוש החודש, ותקיעת שופר.
שיטת [[רש"י]] זו, היא לשיטתו בש"ס. בגמ'{{הערה|1=[[מסכת יבמות]] כט, ב.}} איתא "אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאת לו". ופירש"י "ולא מיטמאת, אינה צריכה להתעסק בו כו' כד שמעתי, ולי נראה ולא מיטמאה כגון ברגל שישראלים מוזהרים על הטומאה מובנבלתם לא תגעו", ומזה מובן שהזהירות מטומאה ברגל אינה משום הכניסה למקדש ועליה לרגל והבאת עולת ראיה - שהרי [[נשים]] אינן
מחוייבות בכל זה, דהוי מצוות עשה שהזמן גרמא: ועוד: זה שהארוסה "לא מטמאת לו" הוא בפשטות שוה ל"ולא מטמא" שעל הארוס הכהן, והרי אזהרת טומאת מת שעל הכהן היא לא רק בארץ אלא גם בחו"ל ואף שלא בזמן הבית. ואם כן מובן שגם זה שהארוסה "לא מטמאת לו" (מצד החיוב לטהר עצמו ברגל) היא גם ב[[חו"ל]] ואף שלא בזמן הבית.


*'''טז ב.''' חייב אדם לטהר את עצמו ברגל. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14955&st=&pgnum=71 לקוטי שיחות חל"ב עמ' 58 (עמ' 71)]
=== ביאורים נוספים ===
 
*'''טז ב.''' חייב אדם לטהר את עצמו ברגל. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14955&st=&pgnum=71 לקוטי שיחות חל"ב עמ' 58 (עמ' 71)]


*'''כט ב.''' גזירה שמא יעבירנו. ובפני יהושע שם. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15803&st=&pgnum=227 שערי המועדים עמ' רלט (עמ' 227)]
*'''כט ב.''' גזירה שמא יעבירנו. ובפני יהושע שם. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15803&st=&pgnum=227 שערי המועדים עמ' רלט (עמ' 227)]


*'''ל א.''' דאיבני בחמיסר. (אם חייבים בפסח שני.) [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15853&st=&pgnum=258 שערי המועדים ספירת העומר עמ' רסז (עמ' 258)]
*'''ל א.''' דאיבני בחמיסר. (אם חייבים בפסח שני.) [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15853&st=&pgnum=258 שערי המועדים [[ספירת העומר]] עמ' רסז (עמ' 258)]


*'''לג ב.''' מחלוקת ר"ג וחכמים. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16045&st=%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99+%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA&pgnum=111&hilite=3c06342c-e2e7-4f73-ac8d-43e1185b52d8 לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 95 (עמ' 111)]
*'''לג ב.''' מחלוקת [[רבי גמליאל]] וחכמים. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16045&st=%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99+%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA&pgnum=111&hilite=3c06342c-e2e7-4f73-ac8d-43e1185b52d8 לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 95 (עמ' 111)]


*'''פד א.''' קדוש החודש על פי הראיה. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16050&hilite=ffac569f-df06-4113-a785-24c7fb02bf5a&st=%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F&pgnum=473 התוועדויות תשמ"ה ח"א עמ' 466 (עמ' 473)]
*'''פד א.''' קידוש החודש על פי הראיה. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16050&hilite=ffac569f-df06-4113-a785-24c7fb02bf5a&st=%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F&pgnum=473 התוועדויות [[תשמ"ה]] חלק א' עמ' 466 (עמ' 473)]
 
*'''סיום המסכת''', [[שליח ציבור]] מוציא את הציבור ידי חובתן. [[שיחות קודש]] [[תשל"ז]] חלק א' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4615&hilite=8ef748ff-778e-49cb-bcfc-80dce30345b8&st=%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%99%D7%A7&pgnum=183 עמ' מ']. לערך: [[רבן גמליאל]].


*'''ירושלמי פ"א ה"א.''' אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום בשעירה היה מתכפר כהדיוט. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15925&hilite=846a7b87-3575-4d28-9df6-f604562e54da&st=%D7%91%D7%91%D7%90+%D7%A7%D7%9E%D7%90&pgnum=111 לקוטי שיחות ח"ל עמ' 98 (עמ' 111)]
*'''ירושלמי פ"א ה"א.''' אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום בשעירה היה מתכפר כהדיוט. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15925&hilite=846a7b87-3575-4d28-9df6-f604562e54da&st=%D7%91%D7%91%D7%90+%D7%A7%D7%9E%D7%90&pgnum=111 לקוטי שיחות ח"ל עמ' 98 (עמ' 111)]
שורה 89: שורה 43:
=== ביאורי נשיאי חב"ד ===
=== ביאורי נשיאי חב"ד ===


[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16092&hilite=4aaa62d0-abaa-4d75-83fa-e38fefb21de7&st=%u05e0%u05d3%u05e8%u05d9%u05dd צמח צדק עמ' עד (עמ' 155)]
{{צצ|155|עמודים=עד-152}}
 
==קישורים חיצוניים==
*[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=9&daf=2&format=pdf מסכת ראש השנה] {{הב}}
{{הערות שוליים}}
{{שס}}
[[קטגוריה:ש"ס]]

גרסה אחרונה מ־06:42, 6 בספטמבר 2020

מסכת ראש השנה היא המסכת השמינית בסדר מועד לפי סדר המשניות (אולם בתלמוד הבבלי היא חמישית - לפני מסכת יומא), במסכת זו ארבעה פרקים ובתלמוד הבבלי על מסכת זו יש 34 דפים. המסכת עוסקת בפרטי ההלכות של לוח השנה העברי, קידוש החודש, הלכות תקיעת שופר, והלכות ברכות התפילה התלויות בהם.

ביאורי הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

סמיכות המסכת למסכת ביצה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בסיום מסכת ביצה שנינו: אין משקין ושוחטין את המדבריות, כלומר למרות שמותר לשחוט, אין לשחוט את הבהמות המדבריות, אבל משקין ושוחטין את הביתות. בגמרא שואלת מה אריכות הלשון "משקין ושוחטיו", ומתרץ שהחידוש הוא שעל אדם להשקות את הבהמה לפני השחיטה. יש בכך שני טעמים: א. שתהא נוחה להפשיטה, ולא יהא העור נדבק בבשר. ב. כדי שאם תהא סירכה על הריאה, תשמט הסירכה, וכך לא יהיו צריכים להטריף את הבהמה.

זו היא הסמיכות למסכת ראש השנה שבראשיתה כתוב על א' בתשרי, בו מנהג ישראל לערוך סעודה בבשר, ולכן צריך לומר לנו דיני השחיטה[1]

חייב אדם לטהר עצמו ברגל[עריכה | עריכת קוד מקור]

במסכת[2] מובא: "אמר רבי יצחק חייב אדם לטהר את עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם לא תגעו", ועל זה מביא הש"ס הברייתא, "יכול יהו ישראל מוזהרין על מגע נבילה כו' אלא מה תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו - ברגל". רש"י[3] מביא את הברייתא, ומסיים באמירה ""זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל".

הרבי מקשה, הרי אין ענינו של רש"י בפירושו על התורה לבאר ולפרש מאמרי רז"ל בש"ס, ואם כן מה לו לפרש "זהו שאמרו".

קושיא נוספת מקשה הרבי, שבגמ' שם משמע שהם שני ענינים: א) אזהרה על נגיעת נבילה ברגל, ב) חיוב לטהר עצמו ברגל, שזהו מאמרו של רבי יצחק, ש"חייב אדם לטהר את עצמו ברגל" וזה דיוק וחידוש בהילפותא מקרא (לא רק שלילת נגיעה, אלא גם חיוב לטהר, שזה לא משתמע מהברייתא: והראיה שהגמ' מביאה מהברייתא היא (לכאורה) רק שהכתוב "ובנבלתם לא תגעו" איירי ברגל", ולא על עצם - חידושו של ר"י ש"חייב אדם כו'". אבל מלשון רש"י "זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל" משמע, שהוא אותו הענין והלימוד".

הרבי[4] מתרץ, בזה בא רש"י להוכיח שני הוכחות: א. שענין זה הוא בכל הזמנים ולא רק בזמן הבית, שהרי "זהו שאמרו" הוא - סתם. ועוד שמאמר רז"ל זה על ידי ר' יצחק נאמר לאחרי החורבן. ב. בזה מדגיש שהזהירות מטומאה והחיוב לטהר - ענינם אחד: אם תרצה לומר שהאזהרה "ובנבלתם לא תגעו" היא מפני הכניסה למקדש והקרבת קרבנות, היה מקום לומר דהוי שני ענינים שונים, כנ"ל, דמפני החיוב לעלות לרגל ולהקריב קרבנות הרי הוא מוזהר שלא לטמא את עצמו, אבל אין זה מכריחו לטהר עצמו אם כבר נטמא, דמאחר שהוא טמא יש לומר דפקע ממנו חיוב העלייה לרגל, והבאת קרבנות, אלא שר"י מוסיף לחדש שמ"ובנבלתם לא תגעו" ברגל ילפינן דין שני, שחייב אדם לא רק להזהר מטומאה אלא גם לטהר עצמו ברגל.

אבל לפרש"י שהחיוב הוא לא מפני הכניסה למקדש והבאת קרבנות אלא שמפני הרגל הוא מוזהר שלא לטמא את עצמו (וגם בזמן הזה כנ"ל) - הרי מובן, שהאזהרה ב"לא תגעו" אינו רק עניין שלילי, אלא שהרגל מחייבו שיהיה במצב של טהרה ולכן גם באם נטמא - עליו לטהר עצמו.

ולכן מדייק רש"י "זהו שאמרו חייב -אדם לטהר עצמו ברגל" - כי תוכן אזהרה זו "ובנבלתם לא תגעו - ברגל", הוא גם החיוב לטהר עצמו ברגל.

שיטת רש"י זו, היא לשיטתו בש"ס. בגמ'[5] איתא "אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאת לו". ופירש"י "ולא מיטמאת, אינה צריכה להתעסק בו כו' כד שמעתי, ולי נראה ולא מיטמאה כגון ברגל שישראלים מוזהרים על הטומאה מובנבלתם לא תגעו", ומזה מובן שהזהירות מטומאה ברגל אינה משום הכניסה למקדש ועליה לרגל והבאת עולת ראיה - שהרי נשים אינן מחוייבות בכל זה, דהוי מצוות עשה שהזמן גרמא: ועוד: זה שהארוסה "לא מטמאת לו" הוא בפשטות שוה ל"ולא מטמא" שעל הארוס הכהן, והרי אזהרת טומאת מת שעל הכהן היא לא רק בארץ אלא גם בחו"ל ואף שלא בזמן הבית. ואם כן מובן שגם זה שהארוסה "לא מטמאת לו" (מצד החיוב לטהר עצמו ברגל) היא גם בחו"ל ואף שלא בזמן הבית.

ביאורים נוספים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ביאורי נשיאי חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ↑ תורת מנחם חלק י"ד, ראה שם עוד באריכות.
  2. ↑ דף טז, ב.
  3. ↑ בפרשת שמיני.
  4. ↑ לקוטי שיחות חלק ל"ב עמ' 61.
  5. ↑ מסכת יבמות כט, ב.
מסכתות הש"ס
סדר זרעים ברכות · פאה · דמאי · כלאים · שביעית · תרומות · מעשרות · מעשר שני · חלה · ערלה · ביכורים
סדר מועד שבת · עירובין · פסחים · שקלים · ראש השנה · יומא · סוכה · ביצה · תענית · מועד קטן · מגילה · חגיגה
סדר נשים יבמות · כתובות · נדרים · נזיר · סוטה · גיטין · קידושין
סדר נזיקין בבא קמא · בבא מציעא · בבא בתרא · סנהדרין · מכות · שבועות · עדויות · עבודה זרה · אבות · הוריות
סדר קדשים זבחים · מנחות · חולין · בכורות · ערכין · תמורה · כריתות · מעילה · תמיד · מדות · קינים
סדר טהרות כלים · אהלות · נגעים · פרה · טהרות · מקוואות · נדה · מכשירין · זבים · טבול יום · ידים · עוקצין
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=מסכת_ראש_השנה&oldid=396329"