איסור תמורה – הבדלי גרסאות
יצירת דף עם התוכן "'''תמורה''' הוא המצוה בתורה לא להחליף קרבן לקרבן אחר, ואם מישהו החליף, אז הקדושה מתפשטת להקרבן שהחליף, ונשארת גם בקרבן המקורי. == איסור תמורה == הכוונה במצווה זו היא לאסור על שינוי בהמה שהוקדשה למזבח. ויש בכך חיוב מלקות, אפילו אם היה הדבר בשוגג. בעלי הקדשים, כא..." |
אין תקציר עריכה |
||
| (2 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות) | |||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
הכוונה במצווה זו היא לאסור על שינוי בהמה שהוקדשה למזבח. ויש בכך חיוב מלקות, אפילו אם היה הדבר בשוגג. | הכוונה במצווה זו היא לאסור על שינוי בהמה שהוקדשה למזבח. ויש בכך חיוב מלקות, אפילו אם היה הדבר בשוגג. | ||
בעלי הקדשים, כאשר הם מקדישים בהמה למזבח, אסור להם להמיר אותה בבהמה אחרת, אם אדם הקדיש בהמה לקרבן, הוא לא יכול להמיר אותה בבהמה אחרת. על פי הכתוב{{הערה|ויקרא כ"ז, י.}} "לא יחליפנו ולא ימיר אתו", אם אדם אמר "זו תמורת זו" או ניסח זאת בלשון דומה, הוא עובר על איסור תמורה, ויש בכך חיוב מלקות, אפילו אם האדם עשה זאת בשגגה{{הערה|[[ספר החינוך מצוה שנא.}}. | בעלי הקדשים, כאשר הם מקדישים בהמה למזבח, אסור להם להמיר אותה בבהמה אחרת, אם אדם הקדיש בהמה לקרבן, הוא לא יכול להמיר אותה בבהמה אחרת. על פי הכתוב{{הערה|ויקרא כ"ז, י.}} "לא יחליפנו ולא ימיר אתו", אם אדם אמר "זו תמורת זו" או ניסח זאת בלשון דומה, הוא עובר על איסור תמורה, ויש בכך חיוב מלקות, אפילו אם האדם עשה זאת בשגגה{{הערה|[[ספר החינוך]] מצוה שנא.}}. | ||
כאשר אדם ממיר בהמה שהקדיש למזבח בבהמה אחרת, התורה מצווה שהממירה חייב לעשות את שתיהן קדושות. זהו מצוות עשה, כפי שנאמר: "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש". המטרה היא להבטיח שברגע שהאדם ממיר, הוא מקדש גם את התמורה כמו את בהמת הקורבן הראשונית, על מנת שלא להוציא את הקדושה ממנה{{הערה|[[ספר החינוך מצוה שנב.}}. | כאשר אדם ממיר בהמה שהקדיש למזבח בבהמה אחרת, התורה מצווה שהממירה חייב לעשות את שתיהן קדושות. זהו מצוות עשה, כפי שנאמר: "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש". המטרה היא להבטיח שברגע שהאדם ממיר, הוא מקדש גם את התמורה כמו את בהמת הקורבן הראשונית, על מנת שלא להוציא את הקדושה ממנה{{הערה|[[ספר החינוך]] מצוה שנב.}}. | ||
אדם לא יכול לשנות את סוג הקדושה של בהמה שהקדיש למזבח. למשל, אם הקדיש בהמה לשם שלמים, אסור לו לשנות אותה לאשם או לקרבן אחר. התורה אוסרת את שינוי הקדושה בין סוגי הקרבנות, ומבצע שינוי כזה עובר על לאו, אם כי אין מלקות במקרה זה כי אין מדובר במעשה פיזי{{הערה|[[ספר החינוך מצוה שנו.}}. | אדם לא יכול לשנות את סוג הקדושה של בהמה שהקדיש למזבח. למשל, אם הקדיש בהמה לשם שלמים, אסור לו לשנות אותה לאשם או לקרבן אחר. התורה אוסרת את שינוי הקדושה בין סוגי הקרבנות, ומבצע שינוי כזה עובר על לאו, אם כי אין מלקות במקרה זה כי אין מדובר במעשה פיזי{{הערה|[[ספר החינוך]] מצוה שנו.}}. | ||
== הטעם לאיסור תמורה == | == הטעם לאיסור תמורה == | ||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
הדברים באים ללמד אותנו שבסופו של דבר העבודה שמוטלת על כל אחד מאתנו היא היפה ביותר, גם אם היצר מנסה לשכנע אותנו לחשוב אחרת. כל אדם צריך להבין שהשליחות המוטלת עליו – תהיה זו עבודה של הפצת תורה או של תמיכה בקודש – היא היפה ביותר, ולא לפסול אותה על סמך חשבונות של "מה היה טוב יותר" או "מה הייתי מעדיף". | הדברים באים ללמד אותנו שבסופו של דבר העבודה שמוטלת על כל אחד מאתנו היא היפה ביותר, גם אם היצר מנסה לשכנע אותנו לחשוב אחרת. כל אדם צריך להבין שהשליחות המוטלת עליו – תהיה זו עבודה של הפצת תורה או של תמיכה בקודש – היא היפה ביותר, ולא לפסול אותה על סמך חשבונות של "מה היה טוב יותר" או "מה הייתי מעדיף". | ||
הרעיון הזה נכנס עמוק יותר לעבודה האישית של כל אחד. לעיתים היצר עלול לשכנע אותנו שאם נוכל לבחור עבודה אחרת, נוכל להשיג יותר טוב או להרגיש יותר "שייך" או "נעלה". אבל הלקח מהמצווה של תמורה הוא לא רק על הקדשים אלא גם על חיינו האישיים – אל לנו לזנוח את הדרך המוטלת עלינו מתוך חשבונות של טוב ורע, אלא להבין כי מה שהוקצה לנו הוא חלק מהשליחות הגדולה ביותר, וביטול לשליחות זו הוא המפתח להצלחתנו, ואין להמיר את שליחותו של האדם, גם אם נראה לו שהעבודה שבפניו היא פחות "יפה" או "נעלית". על האדם לבצע את שליחותו מתוך ביטול מלא וקבלת עול, מתוך אמונה שהעבודה שהוקצתה לו היא היפה והמתאימה ביותר עבורו. | הרעיון הזה נכנס עמוק יותר לעבודה האישית של כל אחד. לעיתים היצר עלול לשכנע אותנו שאם נוכל לבחור עבודה אחרת, נוכל להשיג יותר טוב או להרגיש יותר "שייך" או "נעלה". אבל הלקח מהמצווה של תמורה הוא לא רק על הקדשים אלא גם על חיינו האישיים – אל לנו לזנוח את הדרך המוטלת עלינו מתוך חשבונות של טוב ורע, אלא להבין כי מה שהוקצה לנו הוא חלק מהשליחות הגדולה ביותר, וביטול לשליחות זו הוא המפתח להצלחתנו, ואין להמיר את שליחותו של האדם, גם אם נראה לו שהעבודה שבפניו היא פחות "יפה" או "נעלית". על האדם לבצע את שליחותו מתוך ביטול מלא וקבלת עול, מתוך אמונה שהעבודה שהוקצתה לו היא היפה והמתאימה ביותר עבורו{{הערה|ש"פ בהר-בחוקותי ה'שי"ת, תו"מ ע' 77}}. | ||
== הוראה - המר ימיר == | == הוראה - המר ימיר == | ||
| שורה 33: | שורה 33: | ||
מובא שצירוף של שם הוי' בחודש שבט מבטא את הרעיון של "'''ה'''מר '''י'''מירנו '''ו'''היה '''ה'''וא", מדובר בעצם באדם שמרגיש כי הוא לא יכול לשמור על התורה באופן מלא. התעוררותו הפנימית מביאה אותו למסקנה שעליו לנסות, אף אם הוא חושש שאינו יכול להיכנס מיד לתוך "הענן" – עולם הקדושה והממשות של מצוות. ההוראה היא שעל האדם לעשות את חלקו (כפי שהוא יכול), והקב"ה יסייע לו בשאר. כלומר, החלק המוגבל של האדם – הוא לפעול ולהתאמץ, והשאר – השינוי המוחלט וההפיכה הפנימית – נעשה בעזרת הקב"ה. | מובא שצירוף של שם הוי' בחודש שבט מבטא את הרעיון של "'''ה'''מר '''י'''מירנו '''ו'''היה '''ה'''וא", מדובר בעצם באדם שמרגיש כי הוא לא יכול לשמור על התורה באופן מלא. התעוררותו הפנימית מביאה אותו למסקנה שעליו לנסות, אף אם הוא חושש שאינו יכול להיכנס מיד לתוך "הענן" – עולם הקדושה והממשות של מצוות. ההוראה היא שעל האדם לעשות את חלקו (כפי שהוא יכול), והקב"ה יסייע לו בשאר. כלומר, החלק המוגבל של האדם – הוא לפעול ולהתאמץ, והשאר – השינוי המוחלט וההפיכה הפנימית – נעשה בעזרת הקב"ה. | ||
מכיוון שבסופו של הצירוף של שם הוי', לא מופיעה סוף הפסוק "יהיה קודש", נרמז בכך שההשלמה הסופית של המהלך הרוחני תלויה בעזרתו ובתמיכתו של הקב"ה. האדם יכול להתחיל בתהליך של שינוי, אך יש את החלק המוסרי הרוחני שנעשה רק בסיוע אלוקי. | מכיוון שבסופו של הצירוף של שם הוי', לא מופיעה סוף הפסוק "יהיה קודש", נרמז בכך שההשלמה הסופית של המהלך הרוחני תלויה בעזרתו ובתמיכתו של הקב"ה. האדם יכול להתחיל בתהליך של שינוי, אך יש את החלק המוסרי הרוחני שנעשה רק בסיוע אלוקי{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חכ"ו ע' 90 ([https://drive.google.com/file/d/191cldfspM-0To4eGYot_FSYwf6wZf98x/view לה"ק ע' 105]).}}. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:מצוות]] | |||