שינה בשבת תענוג: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
(צריך לעבור עריכה) |
||
| (27 גרסאות ביניים של 8 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''השינה בשבת''' היא מצווה, מכיון ענינו של יום | '''השינה בשבת''' היא [[מצווה]], מכיון ענינו של יום ה[[שבת]] הוא - מנוחה, שזהו הפירוש הפשוט דתיבת "שבת" (מלשון שביתה ומנוחה). וכללות ההנהגה דיום השבת היא באופן של [[תענוג]], הכולל את תענוג ה[[גוף]] כפשוטו בנוגע לענינים גשמיים כפשוטם, אכילת בשר שמן ושתיית יין ישן ו[[שינה]], וכיוצא בזה. | ||
מצד חשיבות ה[[שינה]] בשבת כחלק מ[[עונג שבת]] כתב [[אדמו"ר הזקן]] בשולחן ערוך שנוהגים לאחר לבא לבית הכנסת ב[[שחרית]] יותר מבחול, אך צריך ליזהר מאד שלא לעבור [[זמן קריאת שמע]] ו[[זמן תפלה|תפלה]]. בימי החורף שהלילות ארוכים והימים קצרים יכולים להקדים להתפלל כמו בחול{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh2/1/281/1.htm#_ftn_3551 שוע"ר או"ח סי' רפא, א.]}}. | |||
לעניין שנת צהריים בשבת כתב אדמו"ר הזקן שאם רגיל בשינת צהרים בחול אל יבטלנה בשבת כי עונג הוא לו. ואחר השינה צריך לקבוע מדרש ללמוד תורה ב[[הקהלת קהילות]] ברבים{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh2/1/290/3.htm שוע"ר או"ח סי' רצ, ב-ג.]}}. | |||
== התענוג שבשינה אצל אדם בעל שכל == | == התענוג שבשינה אצל אדם בעל שכל == | ||
ענין זה שביום השבת צריך להיות תענוג | ענין זה שביום השבת צריך להיות תענוג ה[[גוף]] בענינים גשמיים כפשוטם, מובן ביותר אצל אדם פשוט, מה שאין כן כאשר מדובר אודות "בעל שכל", שהתענוג שלו מונח בענינים נעלים יותר, וצריך לפעול בעצמו שביום השבת יחדור ענין התענוג עד לתענוג ה[[גוף]] בענינים גשמיים כפשוטם. | ||
מכיון שבאדם כזה התענוג שלו מתבטא בעניני חכמה ושכל, בהתרת הספיקות, | מכיון שבאדם כזה התענוג שלו מתבטא בעניני [[חכמה]] ושכל, בהתרת הספיקות, וכיוצא בזה, כאשר מדברים עמו אודות תענוג בענינים גשמיים, אכילה ושתיה ושינה וכיוצא בזה - הרי זו ירידה לגבי מעמדו ומצבו.{{הערה|1=וע"ד מ"ש [[הרמב"ם]] (הל' תשובה פ"ח ה"ו) אודות | ||
ה"טפשים האוילים כו'" שמדמים ששכר המצוות בעולם הבא צריך להתבטא בתענוג הגוף בדברים גשמיים. - הרבי.}} ולכן, כאשר מדברים עמו אודות התענוג דיום השבת - טוען הוא שהוא מתענג בלימוד התורה, פנימיות התורה (תורת החסידות), או [[לימוד התורה]] סתם (ובפרט ש"בשבת ניתנה תורה"), ומה מקום להתענג בשינה ביום השבת! - כיצד יכולים לנצל יום קדוש כזה עבור ענין השינה?! | |||
הרבי{{ | הרבי{{הערה|1=[[התוועדויות]] [[תשמ"ב]] חלק ד' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16016&hilite=cae2a0f3-6ff9-4e87-a91b-358f8ee9adea&st=%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%94&pgnum=34 עמ' 1780].}} מסביר, כי אמנם כאשר מדברים אודות התענוג דיום השבת באכילה ושתיה, - על אף שעצם התענוג באכילה ושתיה הוא ענין של ירידה אצלו, הרי בשעת האכילה ושתיה יכול לחשוב אודות [[ניצוצות קדושה|ניצוצי הקדושה]] הנמצאים ב[[בשר]] שמן וביין ישן, שהם נעלים יותר מאשר ניצוצי הקדושה הנמצאים ב[[בשר]] ויין סתם (למרות שגם אז אומרים לו שעיקר התעגוג ביום השבת צריך להיות תענוג ה[[גוף]] מה[[בשר]] ויין הגשמיים כפשוטם, ולא מניצוצי הקדושה שבהם); אבל כאשר מדברים אודות ענין השינה - הרי בעת השינה אינו מסוגל לעשות מאומה. כאשר הוא הולך לישון, יכול לחשוב ולהתבונן שהוא עושה זאת כדי לקיים מצות עונג שבת, אבל בעת השינה עצמה אינו מסוגל לעשות מאומה. ואם כן, בוודאי שהתענוג בענין השינה נחשב לירידה לגבי מעמדו ומצבו! | ||
הרבי הוסיף, כי ענין זה מודגש בפרט כאשר מדברים אודות תענוג בענין השינה - במשך זמן ממושך, | הרבי הוסיף, כי ענין זה מודגש בפרט כאשר מדברים אודות תענוג בענין השינה - במשך זמן ממושך, | ||
היינו, לא רק כשיעור | היינו, לא רק כשיעור ס' נשימות{{הערה|שהיא העל דרך השינה דלעתיד לבוא כמבואר במדרשי ודרשות חז"ל. - הרבי.}} אלא במשך זמן ממושך יותר. וכל זה - למרות שכללות ענין השינה הוא אחד מששים דהיפך החיים. ומזה מובן שהתענוג בענין השינה נחשב לירידה לגבי מעמדו ומצבו. | ||
על אף שכאשר עבודת האדם היא כדבעי לפעמים מגלים לו בשעת השינה ענינים נעלים ביותר, ועד שישנו ספר | על אף שכאשר עבודת האדם היא כדבעי לפעמים מגלים לו בשעת השינה ענינים נעלים ביותר, ועד שישנו ספר "שאלות ותשובות מן השמים" שתוכנו תשובות מן השמים שנתגלו על ידי השאלה בעת השינה כו' (וישנם ענינים שבהם מכריעים להלכה על סמך המבואר בספר שו"ת מן השמים) - הנה נוסף לזה שהשאלה בעת השינה | ||
שייכת רק בדרגא נעלית ביותר כוי, הרי ענין זה אינו תלוי בבחירתו; השאלה | שייכת רק בדרגא נעלית ביותר כוי, הרי ענין זה אינו תלוי בבחירתו; השאלה תלוי' אמנם בו, אבל התשובה שיתנו לו מלמעלה אינה תלוי' בבחירתו כלל. ומאחר שהענין דעונג שבת צריך להתבטא בתענוג ה[[גוף]] באכילה ושתי' ושינה כפשוטם הרי זה מובן אצל אדם פשוט יותר מאשר אצל "בעל שכל", שהוא צריך למצוא דרך כיצד לפעול על עצמו שיתענג בדברים גשמיים. | ||
== הביטול בעת השינה | == הביטול בעת השינה ב[[שבת]] == | ||
הרבי מבאר, כי אצל | הרבי מבאר, כי אצל "בעל שכל" נפעל הדבר מצד ענין הביטול, היינו, היות שהוא "עבד נאמן", הנה בידעו שישנו ציווי שביום השבת צריכים להתענג מדברים גשמיים כפשוטם, הרי הוא פועל על עצמו (על ידי ה[[התבוננות]] וכ') להתענג בתענוג ה[[גוף]] כפשוטו. זאת אומרת: התענוג דיום השבת הוא נעלה כל כך עד | ||
שהוא נמשך וחודר אפילו בענינים גשמיים הקשורים עם תענוג | שהוא נמשך וחודר אפילו בענינים גשמיים הקשורים עם תענוג ה[[גוף]] כפשוטו. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{שבת}} | |||
[[קטגוריה:שבת]] | [[קטגוריה:שבת]] | ||
גרסה אחרונה מ־22:42, 6 בינואר 2023
השינה בשבת היא מצווה, מכיון ענינו של יום השבת הוא - מנוחה, שזהו הפירוש הפשוט דתיבת "שבת" (מלשון שביתה ומנוחה). וכללות ההנהגה דיום השבת היא באופן של תענוג, הכולל את תענוג הגוף כפשוטו בנוגע לענינים גשמיים כפשוטם, אכילת בשר שמן ושתיית יין ישן ושינה, וכיוצא בזה.
מצד חשיבות השינה בשבת כחלק מעונג שבת כתב אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שנוהגים לאחר לבא לבית הכנסת בשחרית יותר מבחול, אך צריך ליזהר מאד שלא לעבור זמן קריאת שמע ותפלה. בימי החורף שהלילות ארוכים והימים קצרים יכולים להקדים להתפלל כמו בחול[1].
לעניין שנת צהריים בשבת כתב אדמו"ר הזקן שאם רגיל בשינת צהרים בחול אל יבטלנה בשבת כי עונג הוא לו. ואחר השינה צריך לקבוע מדרש ללמוד תורה בהקהלת קהילות ברבים[2].
התענוג שבשינה אצל אדם בעל שכל[עריכה | עריכת קוד מקור]
ענין זה שביום השבת צריך להיות תענוג הגוף בענינים גשמיים כפשוטם, מובן ביותר אצל אדם פשוט, מה שאין כן כאשר מדובר אודות "בעל שכל", שהתענוג שלו מונח בענינים נעלים יותר, וצריך לפעול בעצמו שביום השבת יחדור ענין התענוג עד לתענוג הגוף בענינים גשמיים כפשוטם. מכיון שבאדם כזה התענוג שלו מתבטא בעניני חכמה ושכל, בהתרת הספיקות, וכיוצא בזה, כאשר מדברים עמו אודות תענוג בענינים גשמיים, אכילה ושתיה ושינה וכיוצא בזה - הרי זו ירידה לגבי מעמדו ומצבו.[3] ולכן, כאשר מדברים עמו אודות התענוג דיום השבת - טוען הוא שהוא מתענג בלימוד התורה, פנימיות התורה (תורת החסידות), או לימוד התורה סתם (ובפרט ש"בשבת ניתנה תורה"), ומה מקום להתענג בשינה ביום השבת! - כיצד יכולים לנצל יום קדוש כזה עבור ענין השינה?!
הרבי[4] מסביר, כי אמנם כאשר מדברים אודות התענוג דיום השבת באכילה ושתיה, - על אף שעצם התענוג באכילה ושתיה הוא ענין של ירידה אצלו, הרי בשעת האכילה ושתיה יכול לחשוב אודות ניצוצי הקדושה הנמצאים בבשר שמן וביין ישן, שהם נעלים יותר מאשר ניצוצי הקדושה הנמצאים בבשר ויין סתם (למרות שגם אז אומרים לו שעיקר התעגוג ביום השבת צריך להיות תענוג הגוף מהבשר ויין הגשמיים כפשוטם, ולא מניצוצי הקדושה שבהם); אבל כאשר מדברים אודות ענין השינה - הרי בעת השינה אינו מסוגל לעשות מאומה. כאשר הוא הולך לישון, יכול לחשוב ולהתבונן שהוא עושה זאת כדי לקיים מצות עונג שבת, אבל בעת השינה עצמה אינו מסוגל לעשות מאומה. ואם כן, בוודאי שהתענוג בענין השינה נחשב לירידה לגבי מעמדו ומצבו!
הרבי הוסיף, כי ענין זה מודגש בפרט כאשר מדברים אודות תענוג בענין השינה - במשך זמן ממושך, היינו, לא רק כשיעור ס' נשימות[5] אלא במשך זמן ממושך יותר. וכל זה - למרות שכללות ענין השינה הוא אחד מששים דהיפך החיים. ומזה מובן שהתענוג בענין השינה נחשב לירידה לגבי מעמדו ומצבו.
על אף שכאשר עבודת האדם היא כדבעי לפעמים מגלים לו בשעת השינה ענינים נעלים ביותר, ועד שישנו ספר "שאלות ותשובות מן השמים" שתוכנו תשובות מן השמים שנתגלו על ידי השאלה בעת השינה כו' (וישנם ענינים שבהם מכריעים להלכה על סמך המבואר בספר שו"ת מן השמים) - הנה נוסף לזה שהשאלה בעת השינה שייכת רק בדרגא נעלית ביותר כוי, הרי ענין זה אינו תלוי בבחירתו; השאלה תלוי' אמנם בו, אבל התשובה שיתנו לו מלמעלה אינה תלוי' בבחירתו כלל. ומאחר שהענין דעונג שבת צריך להתבטא בתענוג הגוף באכילה ושתי' ושינה כפשוטם הרי זה מובן אצל אדם פשוט יותר מאשר אצל "בעל שכל", שהוא צריך למצוא דרך כיצד לפעול על עצמו שיתענג בדברים גשמיים.
הביטול בעת השינה בשבת[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרבי מבאר, כי אצל "בעל שכל" נפעל הדבר מצד ענין הביטול, היינו, היות שהוא "עבד נאמן", הנה בידעו שישנו ציווי שביום השבת צריכים להתענג מדברים גשמיים כפשוטם, הרי הוא פועל על עצמו (על ידי ההתבוננות וכ') להתענג בתענוג הגוף כפשוטו. זאת אומרת: התענוג דיום השבת הוא נעלה כל כך עד שהוא נמשך וחודר אפילו בענינים גשמיים הקשורים עם תענוג הגוף כפשוטו.
הערות שוליים
- ↑ שוע"ר או"ח סי' רפא, א.
- ↑ שוע"ר או"ח סי' רצ, ב-ג.
- ↑ וע"ד מ"ש הרמב"ם (הל' תשובה פ"ח ה"ו) אודות ה"טפשים האוילים כו'" שמדמים ששכר המצוות בעולם הבא צריך להתבטא בתענוג הגוף בדברים גשמיים. - הרבי.
- ↑ התוועדויות תשמ"ב חלק ד' עמ' 1780.
- ↑ שהיא העל דרך השינה דלעתיד לבוא כמבואר במדרשי ודרשות חז"ל. - הרבי.
| שבת | ||
|---|---|---|
| קבלת שבת | ערב שבת · הכנה לשבת · בגדי שבת · נרות שבת · תוספת שבת · קבלת שבת · לכה דודי · קידוש · תפילות השבת | |
| תפילות השבת | ערבית · שחרית · תפילת מוסף · מנחה | |
| חלקי השבת | ליל ויום שבת · סעודה שלישית · רעווא דרעווין | |
| בחינות שונות | חקל תפוחין קדישין · עתיקא קדישא · זעיר אנפין | |
| מוצאי שבת | מוצאי שבת · הבדלה · ויתן לך · מלוה מלכה | |
| פרטים נוספים | נשמה יתירה · סעודת שבת · שינה בשבת תענוג · שבת מברכים | |
| זמירות שבת | שלום עליכם · אסדר לסעודתא · אסדר לסעודתא (מיוחס לבעל שם טוב) · לכה דודי · בני היכלא · אזמר בשבחין · ניגון דבקות שבת (אדמו"ר הזקן) · מנוחה ושמחה · ידיד נפש · מזמור לדוד ·לכה דודי מלמז' · אתקינו סעודתא · יצוה צור חסדו · יתגדל · א-ל אדון · ישמחו במלכותך | |
| ניגונים למוצאי שבת: | אתקינו סעודתא · המבדיל · במוצאי יום מנוחה · אמר השם ליעקב (יענקל יענקל) · אמר השם ליעקב · אמר השם ליעקב יא טאטע יא | |
| ספרים בנושא | מי טל · ביאור הלכות שבת · שבת כהלכה · הלכות שבת על דיני מוקצה ובורר | |