אש תמיד: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "<ref>" ב־"{{הערה|") |
מ (החלפת טקסט – "\<ref\sname\=\"(.+?)\"\s\/\>" ב־"{{הערה|שם=$1}}") |
||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''אש תמיד''' היא מצוה{{הערה|ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) · קלב. | '''אש תמיד''' היא מצוה{{הערה|ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) · קלב.}} להדליק אש על המזבח תמיד - בכל יום. וביחד אם זה ישנו גם איסור שלא לכבות את האש{{הערה|ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) · קלג.}}. | ||
== מקור המצוה == | == מקור המצוה == | ||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
יש להשים על המזבח עצים בבוקר ובין הערביים. | יש להשים על המזבח עצים בבוקר ובין הערביים. | ||
אמרו [[חכמינו זכרונם לברכה|חז"ל]] | אמרו [[חכמינו זכרונם לברכה|חז"ל]]{{הערה|שם=:0|יומא מה, א.}} אף על פי שהאש יורד מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט. וזהו המצוה לתת את האש על המזבח מלבד האש שצריכים עבור הקרבנות, היו נותנים אש למזבח במצוה זו, שנאמר "ונתנו בני אהרן הכהן אש וגו'" (ויקרא א, ז). ובבוקר (משנה, תמיד ב) היו עורכים עצים ועושים בראש המזבח מערכה גדולה של עצים, שנאמר (שם וה) "ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר". ומלבד העצים הערוכים על המערכה מצוה על הכהן להעלות למזבח בשני גזירין של עץ, שנאמר ובער עליה הכהן עצים, ומעוט עצים שנים. וכן מוסיפין גם כן שני גזירין עם תמיד של בין הערבים ומעלין אותם שני כהנים, שנאמר וערכו, ושל שחר כהן אחד. | ||
במזבח היו שלוש מערכות של אש - הראשונה גדולה שעליה מקריבין קרבן התמיד עם שאר הקרבנות, שניה בצדה קטנה ממנה שממנה לוקחין אש במחתה להקטיר קטרת בכל יום, ומערכה שלישית לא היו מקריבין עליה כלום, זה היה רק שם בכדי לקיים מצו זו של "אש תמיד". | במזבח היו שלוש מערכות של אש - הראשונה גדולה שעליה מקריבין קרבן התמיד עם שאר הקרבנות, שניה בצדה קטנה ממנה שממנה לוקחין אש במחתה להקטיר קטרת בכל יום, ומערכה שלישית לא היו מקריבין עליה כלום, זה היה רק שם בכדי לקיים מצו זו של "אש תמיד". | ||
אמרו [[חכמינו זכרונם לברכה|חז"ל]] | אמרו [[חכמינו זכרונם לברכה|חז"ל]]{{הערה|שם=:0}} השלושה מערכות שקבלו במסורה, מרומז גם בפסוקים, כי כתוב שלשה פסוקים בענין של הבערת האש על המזבח, ודרשו "על מוקדה" - זו מערכה גדולה, "ואש המזבח תוקד בו" - זה מערכה שניה של קטורת, "והאש על המזבח תוקד בו" זה מערכה שלישית של קיום האש. | ||
ואסור לכבות האש שעל המזבח, אמרו חכמינו זכרונם לברכה{{הערה|יומא מו, ב. | ואסור לכבות האש שעל המזבח, אמרו חכמינו זכרונם לברכה{{הערה|יומא מו, ב.}} שאפילו הוריד אש מעל המזבח{{הערה|אבל אינו לוקה באש מן המחתה, ואש המנורה, למרות שהם נדלקו מהאש של המזבח, כי כבר נתקה מן המזבח ואין אני קורא בו אש המזבח, אפילו אם עדיין הוא עומד על המזבח.}} וכבהו לוקה. | ||
== מטעמי המצוה == | == מטעמי המצוה == | ||
למרות שהקב"ה בטובו הגדול עושה לבני אדם [[נס|נסים]] גדולים, אבל לא תמיד הקב"ה מגלה אותם, ויסתיר את הנס וזה יראה כאילו שזה בדרכי ה[[טבע]] ממש או בקרוב לטבע. וכמו כן הקב"ה ציוונו להבעיר אש במזבח למרות שיורד אש מן השמים, כדי להסתיר הנס. ובדרך כלל האש היורדת מן השמים לא היתה נראית ברידתה כי הקב"ה רוצה בזה להסתיר את הנס. | למרות שהקב"ה בטובו הגדול עושה לבני אדם [[נס|נסים]] גדולים, אבל לא תמיד הקב"ה מגלה אותם, ויסתיר את הנס וזה יראה כאילו שזה בדרכי ה[[טבע]] ממש או בקרוב לטבע. וכמו כן הקב"ה ציוונו להבעיר אש במזבח למרות שיורד אש מן השמים, כדי להסתיר הנס. ובדרך כלל האש היורדת מן השמים לא היתה נראית ברידתה כי הקב"ה רוצה בזה להסתיר את הנס. | ||
ביום השמיני של מילואים, וכמו כן כמה פעמים אחרים ראו במוחש את האש האלקי יורד מן השמים, כמו אצל [[גדעון]]{{הערה|שופטים ו, כא. | ביום השמיני של מילואים, וכמו כן כמה פעמים אחרים ראו במוחש את האש האלקי יורד מן השמים, כמו אצל [[גדעון]]{{הערה|שופטים ו, כא.}} ו[[מנוח]]{{הערה|שופטים יג, כ.}} (ו[[אליהו הנביא|אליהו]] בהר הכרמל). | ||
== בחסידות == | == בחסידות == | ||
בירושלמי{{הערה|ירושלמי יומא פרק ד הלכה ו. | בירושלמי{{הערה|ירושלמי יומא פרק ד הלכה ו.}} נאמר ש"תמיד" פירושו אפילו בשבת ו"תמיד" אפילו בטומאה. | ||
המקדש והמשכן יש לא רק בגשמיות, כי אם גם ברוחניות בעבודה בנפש האדם. | המקדש והמשכן יש לא רק בגשמיות, כי אם גם ברוחניות בעבודה בנפש האדם. | ||
ומבואר בחסידות{{הערה|[[לקוטי תורה (ספר)|לקוטי תורה]] דברים עח, ד. | ומבואר בחסידות{{הערה|[[לקוטי תורה (ספר)|לקוטי תורה]] דברים עח, ד.}} שהמזבח במובנו הרוחני, הוא לב האדם. וכמו שבמקדש הגשמי יש שני מזבחות - מזבח הפנימי ומזבח החיצון. כמו כן בלב, מזבח הפנימי - הוא פנימיות הלב. ומזבח החיצון - חיצוניות הלב. | ||
הציווי שצריך להיות אש תמיד תוקד על המזבח, היא על מזבח החיצון - חיצוניות הלב (זאת אומרת שלא מספיק שליהודי בוער אש לקדוש ברוך הוא בפנימיותו, כי אם) צריך להיות אש תמיד - אש אהבה גלויה בוערת ל[[הקדוש ברוך הוא|הקב"ה]] בחיצוניות הלב. | הציווי שצריך להיות אש תמיד תוקד על המזבח, היא על מזבח החיצון - חיצוניות הלב (זאת אומרת שלא מספיק שליהודי בוער אש לקדוש ברוך הוא בפנימיותו, כי אם) צריך להיות אש תמיד - אש אהבה גלויה בוערת ל[[הקדוש ברוך הוא|הקב"ה]] בחיצוניות הלב. | ||
| שורה 34: | שורה 34: | ||
בשבת במובנו הרוחני הוא, השגה אלקית, יהודי שיש לו השגה גדולה באלקות וכתוצאה מכך יש לו תענוג נפלא - "וקראת לשבת עונג". והחידוש הוא שלמרות שהיהודי הוא חדור בעניינים יותר נעלים מרגש הלב, הוא כל כולו חדור בהשגה אלוקית. אסור לטעות שאין הוא צריך את ההתרגשות את האש אהבה בוערת להקב"ה, אלא צריך שגם אצלו יהיה אהבה אש להקדוש ברוך הוא. | בשבת במובנו הרוחני הוא, השגה אלקית, יהודי שיש לו השגה גדולה באלקות וכתוצאה מכך יש לו תענוג נפלא - "וקראת לשבת עונג". והחידוש הוא שלמרות שהיהודי הוא חדור בעניינים יותר נעלים מרגש הלב, הוא כל כולו חדור בהשגה אלוקית. אסור לטעות שאין הוא צריך את ההתרגשות את האש אהבה בוערת להקב"ה, אלא צריך שגם אצלו יהיה אהבה אש להקדוש ברוך הוא. | ||
והדבר השני הוא שתמיד אפילו בטומאה. אפילו יהודי שהוא טמא ויכול הוא רחוק.מערכות.שלא יחשוב שהוא במצב אבוד, כי אם צריך לראות ש"לא תכבה" שיתמיד ללבות את האש שבליבו להקדוש ברוך הוא שלא תכבה (ושיתגלה גם בחיצוניות הלב), ועל ידי זה יהיה "לא" - זאת אומרת כל הענינים הבלתי רצויים - "תכבה" יכבו ויעלמו{{הערה|לקו"ש ח"א פ' צו ע' 217. | והדבר השני הוא שתמיד אפילו בטומאה. אפילו יהודי שהוא טמא ויכול הוא רחוק.מערכות.שלא יחשוב שהוא במצב אבוד, כי אם צריך לראות ש"לא תכבה" שיתמיד ללבות את האש שבליבו להקדוש ברוך הוא שלא תכבה (ושיתגלה גם בחיצוניות הלב), ועל ידי זה יהיה "לא" - זאת אומרת כל הענינים הבלתי רצויים - "תכבה" יכבו ויעלמו{{הערה|לקו"ש ח"א פ' צו ע' 217.}}. | ||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:מצוות]] | [[קטגוריה:מצוות]] | ||
[[קטגוריה:בית המקדש]] | [[קטגוריה:בית המקדש]] | ||
גרסה אחרונה מ־23:37, 11 בדצמבר 2024
אש תמיד היא מצוה[1] להדליק אש על המזבח תמיד - בכל יום. וביחד אם זה ישנו גם איסור שלא לכבות את האש[2].
מקור המצוה[עריכה | עריכת קוד מקור]
אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה
— ויקרא ו, ו
מדיני המצוה[עריכה | עריכת קוד מקור]
יש להשים על המזבח עצים בבוקר ובין הערביים.
אמרו חז"ל[3] אף על פי שהאש יורד מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט. וזהו המצוה לתת את האש על המזבח מלבד האש שצריכים עבור הקרבנות, היו נותנים אש למזבח במצוה זו, שנאמר "ונתנו בני אהרן הכהן אש וגו'" (ויקרא א, ז). ובבוקר (משנה, תמיד ב) היו עורכים עצים ועושים בראש המזבח מערכה גדולה של עצים, שנאמר (שם וה) "ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר". ומלבד העצים הערוכים על המערכה מצוה על הכהן להעלות למזבח בשני גזירין של עץ, שנאמר ובער עליה הכהן עצים, ומעוט עצים שנים. וכן מוסיפין גם כן שני גזירין עם תמיד של בין הערבים ומעלין אותם שני כהנים, שנאמר וערכו, ושל שחר כהן אחד.
במזבח היו שלוש מערכות של אש - הראשונה גדולה שעליה מקריבין קרבן התמיד עם שאר הקרבנות, שניה בצדה קטנה ממנה שממנה לוקחין אש במחתה להקטיר קטרת בכל יום, ומערכה שלישית לא היו מקריבין עליה כלום, זה היה רק שם בכדי לקיים מצו זו של "אש תמיד".
אמרו חז"ל[3] השלושה מערכות שקבלו במסורה, מרומז גם בפסוקים, כי כתוב שלשה פסוקים בענין של הבערת האש על המזבח, ודרשו "על מוקדה" - זו מערכה גדולה, "ואש המזבח תוקד בו" - זה מערכה שניה של קטורת, "והאש על המזבח תוקד בו" זה מערכה שלישית של קיום האש.
ואסור לכבות האש שעל המזבח, אמרו חכמינו זכרונם לברכה[4] שאפילו הוריד אש מעל המזבח[5] וכבהו לוקה.
מטעמי המצוה[עריכה | עריכת קוד מקור]
למרות שהקב"ה בטובו הגדול עושה לבני אדם נסים גדולים, אבל לא תמיד הקב"ה מגלה אותם, ויסתיר את הנס וזה יראה כאילו שזה בדרכי הטבע ממש או בקרוב לטבע. וכמו כן הקב"ה ציוונו להבעיר אש במזבח למרות שיורד אש מן השמים, כדי להסתיר הנס. ובדרך כלל האש היורדת מן השמים לא היתה נראית ברידתה כי הקב"ה רוצה בזה להסתיר את הנס.
ביום השמיני של מילואים, וכמו כן כמה פעמים אחרים ראו במוחש את האש האלקי יורד מן השמים, כמו אצל גדעון[6] ומנוח[7] (ואליהו בהר הכרמל).
בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בירושלמי[8] נאמר ש"תמיד" פירושו אפילו בשבת ו"תמיד" אפילו בטומאה.
המקדש והמשכן יש לא רק בגשמיות, כי אם גם ברוחניות בעבודה בנפש האדם.
ומבואר בחסידות[9] שהמזבח במובנו הרוחני, הוא לב האדם. וכמו שבמקדש הגשמי יש שני מזבחות - מזבח הפנימי ומזבח החיצון. כמו כן בלב, מזבח הפנימי - הוא פנימיות הלב. ומזבח החיצון - חיצוניות הלב.
הציווי שצריך להיות אש תמיד תוקד על המזבח, היא על מזבח החיצון - חיצוניות הלב (זאת אומרת שלא מספיק שליהודי בוער אש לקדוש ברוך הוא בפנימיותו, כי אם) צריך להיות אש תמיד - אש אהבה גלויה בוערת להקב"ה בחיצוניות הלב.
ובזה יש שני חידושים: גם בשבת, וגם בטומאה.
בשבת במובנו הרוחני הוא, השגה אלקית, יהודי שיש לו השגה גדולה באלקות וכתוצאה מכך יש לו תענוג נפלא - "וקראת לשבת עונג". והחידוש הוא שלמרות שהיהודי הוא חדור בעניינים יותר נעלים מרגש הלב, הוא כל כולו חדור בהשגה אלוקית. אסור לטעות שאין הוא צריך את ההתרגשות את האש אהבה בוערת להקב"ה, אלא צריך שגם אצלו יהיה אהבה אש להקדוש ברוך הוא.
והדבר השני הוא שתמיד אפילו בטומאה. אפילו יהודי שהוא טמא ויכול הוא רחוק.מערכות.שלא יחשוב שהוא במצב אבוד, כי אם צריך לראות ש"לא תכבה" שיתמיד ללבות את האש שבליבו להקדוש ברוך הוא שלא תכבה (ושיתגלה גם בחיצוניות הלב), ועל ידי זה יהיה "לא" - זאת אומרת כל הענינים הבלתי רצויים - "תכבה" יכבו ויעלמו[10].
הערות שוליים
- ↑ ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) · קלב.
- ↑ ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) · קלג.
- ↑ 3.0 3.1 יומא מה, א.
- ↑ יומא מו, ב.
- ↑ אבל אינו לוקה באש מן המחתה, ואש המנורה, למרות שהם נדלקו מהאש של המזבח, כי כבר נתקה מן המזבח ואין אני קורא בו אש המזבח, אפילו אם עדיין הוא עומד על המזבח.
- ↑ שופטים ו, כא.
- ↑ שופטים יג, כ.
- ↑ ירושלמי יומא פרק ד הלכה ו.
- ↑ לקוטי תורה דברים עח, ד.
- ↑ לקו"ש ח"א פ' צו ע' 217.