מסירות נפש: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה חזותית קישורים לדפי פירושונים |
אין תקציר עריכה |
||
| (12 גרסאות ביניים של 6 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| | ||
{{שכתוב}}[[קובץ:שואה 1.png|שמאל|ממוזער|250px|תמונה מפורסמת מ[[השואה]] - בה יהודים מסרו את נפשם על עצם היותם יהודים]] | {{שכתוב}}[[קובץ:שואה 1.png|שמאל|ממוזער|250px|תמונה מפורסמת מ[[השואה]] - בה יהודים מסרו את נפשם על עצם היותם יהודים]] | ||
'''מסירות נפש''' היא שאדם | '''מסירות נפש''' היא שאדם מתבטל ומוסר את נפשו בפועל בשביל רצון הקב"ה בלי שום שכל וחשבון. | ||
מסירות נפש במשמעותה הפנימית הינה עבודה באופן שלמעלה מטעם ודעת, שאדם מוסר נפשו ב[[עבודת ה']]. ומוסר את הרצון האישי שלו בשביל רצון הקב"ה. | מסירות נפש במשמעותה הפנימית הינה עבודה באופן שלמעלה מטעם ודעת, שאדם מוסר נפשו ב[[עבודת ה']]. ומוסר את הרצון האישי שלו בשביל רצון הקב"ה. | ||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
=== מצוות שלא מחוייבים למסור נפש עליהם === | === מצוות שלא מחוייבים למסור נפש עליהם === | ||
שלא בשעת הגזרה אם גוי אונס את ישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה, או אם הגוי אונס היהודי בינו לבין עצמו אפילו על השלשה עבירות החמורות, ובאם לא יעבור יהרגנו, אז אין חיוב למסור את הנפש, ולכן "יעבור ואל יהרג" שנאמר במצות "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", "וחי בהם" - ולא "שימות בהם" | שלא בשעת הגזרה אם גוי אונס את ישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה, או אם הגוי אונס היהודי בינו לבין עצמו אפילו על השלשה עבירות החמורות, ובאם לא יעבור יהרגנו, אז אין חיוב למסור את הנפש, ולכן "יעבור ואל יהרג" שנאמר במצות "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", "וחי בהם" - ולא "שימות בהם"{{הערה|סנהדרין עד. רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה.}}. | ||
==== אם בכל זאת מסר מסר נפשו ==== | ==== אם בכל זאת מסר מסר נפשו ==== | ||
הרמב"ם סובר | הרמב"ם סובר{{הערה|רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה, סוף הלכה א.}} בדברים עליהם נאמר "יעבור ואל יהרג" פירושו שחייבים לעבור ולא למסור את הנפש, ולכן אם מת ולא עבר, הוא עשה איסור ומתחייב בנפשו. | ||
לעומת זאת הכסף משנה | לעומת זאת הכסף משנה{{הערה|רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ד.}} סובר ש"יעבור ואל יהרג" זה שהרשות בידו לעבור כדי שלא יהרג. ולכן אם נהרג ולא עבר צדקה תחשב לו. ומביא שם את דברי הנימוקי יוסף שאפילו לפי סברת הרמב"ם, אם הוא אדם גדול וחסיד ירא שמים ורואה שהדור פרוץ בכך, רשאי לקדש את השם ולמסור עצמו אפילו על מצוה קלה, כדי שיראו העם ולמדו ליראה את השם ולאהבו בכל לבם. וכך אכן נהגו רבותינו נשיאינו וחסידהם. | ||
== לא נאמר ציווי מפורש בתורה שבכתב על מסירות נפש == | == לא נאמר ציווי מפורש בתורה שבכתב על מסירות נפש == | ||
כח המס"נ שישנו לכאו"א מישראל מה שאינו יכול ואינו רוצה להיות נפרד מאלקות ויש לו התוקף ועוז לעמוד נגד כל מונע ומעכב על תו"מ ולעמוד בנסיונות רבים דכ"ז הוא מהתוקף שבנפש שהוא בחי' חכמה, וזהו דמשה משבח את ישראל במעלת כי עם קשה ערף הוא למעליותא שהוא התוקף העצמי לעמוד נגד כל מונע ומעכב מתורה ועבודה ולעמוד בנסיון, דתוקף זה הוא מצד עצם הנשמה בהביטול עצמי שבה שהוא בחי' חכ' שבנפש, דבהשגה אין תוקף כזה כלל ולכן בתורה לא נאמר ענין המסירות נפש, דבתורה נאמר רק האהבה שעל פי טעם ודעת וכמו שכתוב "לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך", לפי דתורה היא בחינת שכל והשגה ומסירות נפש הוא מצד התוקף העצמי שלמעלה מטעם ודעת המושג וזהו בחינת החוזק שבנשמה שהוא חזק וקשה שלא להפרד מאלקות ולעמוד בנסיונות | כח המס"נ שישנו לכאו"א מישראל מה שאינו יכול ואינו רוצה להיות נפרד מאלקות ויש לו התוקף ועוז לעמוד נגד כל מונע ומעכב על תו"מ ולעמוד בנסיונות רבים דכ"ז הוא מהתוקף שבנפש שהוא בחי' חכמה, וזהו דמשה משבח את ישראל במעלת כי עם קשה ערף הוא למעליותא שהוא התוקף העצמי לעמוד נגד כל מונע ומעכב מתורה ועבודה ולעמוד בנסיון, דתוקף זה הוא מצד עצם הנשמה בהביטול עצמי שבה שהוא בחי' חכ' שבנפש, דבהשגה אין תוקף כזה כלל ולכן בתורה לא נאמר ענין המסירות נפש, דבתורה נאמר רק האהבה שעל פי טעם ודעת וכמו שכתוב "לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך", לפי דתורה היא בחינת שכל והשגה ומסירות נפש הוא מצד התוקף העצמי שלמעלה מטעם ודעת המושג וזהו בחינת החוזק שבנשמה שהוא חזק וקשה שלא להפרד מאלקות ולעמוד בנסיונות{{הערה|ראה ספר המאמרים תש"ט ע' 121. וש"נ.}}. | ||
== שורש המסירות נפש == | == שורש המסירות נפש == | ||
בירושה מאברהם אבינו, שהוא פתח את הצינור למסירות נפש | בירושה מאברהם אבינו, שהוא פתח את הצינור למסירות נפש{{הערה|שם=יח-יט|תניא פרקים יח-יט.}}. | ||
== מסירת נפש בכח - בכל ישראל == | == מסירת נפש בכח - בכל ישראל == | ||
=== [[טבע]] ה[[נפש אלוקית|נשמה]] - [[אהבה המסותרת|אהבה מסותרת]] === | === [[טבע]] ה[[נפש אלוקית|נשמה]] - [[אהבה המסותרת|אהבה מסותרת]] === | ||
מסירות נפש היא דבר [[טבע|טבעי]] אצל כל אחד מ[[ישראל]] שאי אפשר כלל לכפור בה' אחד, עד שמוכן למסור נפשו על זה וסובלים עינויים, בלי שום סיבה, רק כי אינו יכול להפרד מהקב"ה | מסירות נפש היא דבר [[טבע|טבעי]] אצל כל אחד מ[[ישראל]] שאי אפשר כלל לכפור בה' אחד, עד שמוכן למסור נפשו על זה וסובלים עינויים, בלי שום סיבה, רק כי אינו יכול להפרד מהקב"ה{{הערה|שם=יח-יט}}{{הערה|מאמרי אדה"ז תקס"ו ח"א, ע' שלח.}}. | ||
=== [[עצם הנשמה]] === | === [[עצם הנשמה]] === | ||
זה שישראל מאמינים באלקות ב[[אמונה]] פשוטה ואין צריכים ראיות על זה הוא מ[[עצם הנשמה]] (שלמעלה ממזלי' חזי). דזה שעצם הנשמה מקושרת באלקות היא התקשרות עצמית (שאינה תלוי' בסיבה). דזה שהאמונה דישראל היא באופן שהוא מוסר נפשו על זה, הוא (בעיקר) מפני שהאמונה באלקות היא העצם שלו. | זה שישראל מאמינים באלקות ב[[אמונה]] פשוטה ואין צריכים ראיות על זה הוא מ[[עצם הנשמה]] (שלמעלה ממזלי' חזי). דזה שעצם הנשמה מקושרת באלקות היא התקשרות עצמית (שאינה תלוי' בסיבה). דזה שהאמונה דישראל היא באופן שהוא מוסר נפשו על זה, הוא (בעיקר) מפני שהאמונה באלקות היא העצם שלו. | ||
אף שיש ליהודי האמונה גם מצד זה שהנשמה שלמעלה [[ראיה|רואה]] [[אלוקות|אלקות]] (מזלי' חזי), והאמונה היא בתוקף גדול [כידוע דההתאמתות שמצד הראי' היא התאמתות גדולה ביותר], אבל מכיון שהאמונה שלו היא מצד סיבה (מצד זה שרואה) ואינה קשורה עם עצם מציאותו, אינו מוכרח שימסור נפשו על זה, וזה שהאמונה דישראל היא באופן שהוא מוסר נפשו על זה הוא מפני שהאמונה באלקות היא העצם שלו, ולכן אי אפשר כלל שיכפור ח"ו | אף שיש ליהודי האמונה גם מצד זה שהנשמה שלמעלה [[ראיה|רואה]] [[אלוקות|אלקות]] (מזלי' חזי), והאמונה היא בתוקף גדול [כידוע דההתאמתות שמצד הראי' היא התאמתות גדולה ביותר], אבל מכיון שהאמונה שלו היא מצד סיבה (מצד זה שרואה) ואינה קשורה עם עצם מציאותו, אינו מוכרח שימסור נפשו על זה, וזה שהאמונה דישראל היא באופן שהוא מוסר נפשו על זה הוא מפני שהאמונה באלקות היא העצם שלו, ולכן אי אפשר כלל שיכפור ח"ו{{הערה|שם=ד"ה ואתה|ד"ה ואתה תצוה תשמ"א, סה"מ מלוקט ו'.}}. | ||
== מסירת נפש בפועל ממש == | == מסירת נפש בפועל ממש == | ||
אלו שזכו למסור נפשם בפועל ממש אין דבר למעלה מזה, כמו שרואים בגמרא | אלו שזכו למסור נפשם בפועל ממש אין דבר למעלה מזה, כמו שרואים בגמרא{{הערה|בבא בתרא י, ב. ובפירוש רש"י.}} שאלו שזכו למסור נפשם על קידוש ה', אף אם אין להם שום מעלה אחרת חוץ מזאת "אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן". | ||
כי במסירת נפש בפועל ממש נתחדש חידוש שלא הי' מקודם: | כי במסירת נפש בפועל ממש נתחדש חידוש שלא הי' מקודם: | ||
| שורה 50: | שורה 47: | ||
והחידוש במסירת נפש בפועל הוא גם בנוגע להאדם שעומד במסירות נפש: כי כשמוסר נפשו בפועל ממש, אזי, המסירות נפש היא (גם) ב[[נפש הטבעית]]. כי לא רק שה[[נפש הטבעית]] לא מונעת למסור נפשה, ה[[נפש הטבעית]] אפילו רוצה למסור נפשה בפועל ממש. ומכיון שנפש הטבעית (מצד עצמה) רוצה לחיות, הרי המסירות נפש שנפעל בה (על ידי [[נפש אלוקית|נפש האלקית]]) הוא התחדשות והיפך טבעה. | והחידוש במסירת נפש בפועל הוא גם בנוגע להאדם שעומד במסירות נפש: כי כשמוסר נפשו בפועל ממש, אזי, המסירות נפש היא (גם) ב[[נפש הטבעית]]. כי לא רק שה[[נפש הטבעית]] לא מונעת למסור נפשה, ה[[נפש הטבעית]] אפילו רוצה למסור נפשה בפועל ממש. ומכיון שנפש הטבעית (מצד עצמה) רוצה לחיות, הרי המסירות נפש שנפעל בה (על ידי [[נפש אלוקית|נפש האלקית]]) הוא התחדשות והיפך טבעה. | ||
כי כשמעורר את כח המסירות נפש שלו בגילוי (שאם יצטרך לזה ח"ו, ימסור את נפשו בפועל), הוא שכח המסירות נפש של הנשמה בא בגילוי, ומכיון שכח הזה הוא הטבע שלה, הרי היא במציאות שלה, ואין שום דבר הפוך מהטבע שלה. אבל במסירות נפש בפועל ממש יש מעלה גדולה וחידוש של המסירות נפש בכח, כי מכיון שלמסור את הנפש בפועל זה הפוך מהטבע של נפש הטבעית (כי היא רוצה לחיות, ולא לסבול), הרי על ידי המסירות נפש שלה היא מתבטלת מהמציאות שלה, וזה עושה גם עליה בנפש האלקית, שגם המסירות נפש שלה תהיה בביטול | כי כשמעורר את כח המסירות נפש שלו בגילוי (שאם יצטרך לזה ח"ו, ימסור את נפשו בפועל), הוא שכח המסירות נפש של הנשמה בא בגילוי, ומכיון שכח הזה הוא הטבע שלה, הרי היא במציאות שלה, ואין שום דבר הפוך מהטבע שלה. אבל במסירות נפש בפועל ממש יש מעלה גדולה וחידוש של המסירות נפש בכח, כי מכיון שלמסור את הנפש בפועל זה הפוך מהטבע של נפש הטבעית (כי היא רוצה לחיות, ולא לסבול), הרי על ידי המסירות נפש שלה היא מתבטלת מהמציאות שלה, וזה עושה גם עליה בנפש האלקית, שגם המסירות נפש שלה תהיה בביטול{{הערה|שם=והיה עקב}}. | ||
== מסירת נפש בביטול == | == מסירת נפש בביטול - גם כשאין צריכים למסור את הנפש == | ||
אדם שמוסר נפשו על ענינים שעל פי דין לא מחוייבים למסור נפשו עליהם בפרטיות, זה מורה שהמסירות נפש שלו בא ממנו עצמו, מהמציאות שלו, שהוא עצמו החליט למסור את נפשו על מצוות אלו, למרות שאין ציווי וחיוב מלמעלה. | |||
אבל כאשר המסירות נפש שלו היא מפני שהוא רוצה והחליט לקיים ציווי הקב"ה גם כשצריך לזה מסירות נפש, יש בזה חסרון גדול, כי זה מורה שהוא מוסר נפשו רק בגלל החלטה שלו, זאת אומרת ששייך אצלו אפשרות שיהיה אחרת (שיעבור, ולא ימסור נפשו), וזה שבפועל הוא כן עומד במסירות נפש זה רק כי הוא החליט כן. | |||
השלימות | השלימות של עבודת האדם היא כשעבודה שלו היא לא מפני שהוא רוצה והוא החליט לעבוד את ה', אלא מפני שהוא בטל לאלקות. וכיון שהוא בטל להקב"ה בתכלית, לכן, כל מצוה שצוה הקב"ה, אפילו מצוה שעל פי דין לא מחוייבים למסיור את הנפש בגלל זה, אבל אצלו היא באופן שאין שייך כלל שלא לקיימה, ואז הרי אין נתינת מקום כלל שיהיה באופן אחר, אפילו כשקיומה הוא על ידי מסירות נפש. | ||
כזה עבודה הרבי המשיך גם בהמקושרים ושייכים אליו. על ידי שהשריש בהם מסירות נפש גם על ענינים שעל פי דין (ציווי מלמעלה) אין מחוייב למסור נפשו עליהם (- מסירות נפש מצד האדם), ושגם המסירות נפש על ענינים אלו תהיה באופן שאין שייך כלל באופן אחר (- מסירות נפש מצד האלקות){{הערה|ד"ה יהי ה"א תשכ"ד. סה"מ מלוקט ד. | |||
}}. | |||
== מסירות נפש של אברהם אבינו ורבי עקיבא == | |||
אצל רבי עקיבא האיר בגילוי כח המסירות נפש, כל חייו השתוקק לקיים פסוק זה, "בכל נפשך" - "אפילו נוטל את נפשך" היה אומר "מתי יבוא לידי ואקיימנו", וכל זמן שזה עוד לא בא בפועל, מצד סיבה שאינה תלויה בו הצטער על כך. | |||
מעלתו של המסירת נפש אברהם אבינו, היא שאופן המסירת נפש שלו היה שהוא לא חיפש מסירת נפש כמו רבי עקיבא שאמר "מתי יבוא לידי ואקיימנו", אצל אברהם אבינו שלו המסירת נפש שלו היתה בדרך אגב. כי אברהם אבינו ידע שעיקר העבודה הוא כמ"ש "ויקרא שם בשם הוי' אל עולם, אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא", אַז יענער זאָל אויך שרייען, ואם נצרך לזה בדרך אגב מסירות נפש, הנה גם זה ישנו{{הערה|ד"ה באתי לגני תשי"א. סה"מ מלוקט א.}}. | |||
== גילוי המסירת נפש == | == גילוי המסירת נפש == | ||
=== יהודים פשוטים === | === יהודים פשוטים === | ||
אצל יהודים פשוטים, יותר מאצל בעלי שכל, משל לזה שיותר קל להכניס הרגל במים חמים מאשר להכניס את הראש< | אצל יהודים פשוטים, יותר מאצל בעלי שכל, משל לזה שיותר קל להכניס הרגל במים חמים מאשר להכניס את הראש< {{הערה|שם=אני ישנה|ד"ה אני ישנה בהמשך חגה"פ תש"ט. ועוד.}}. | ||
=== בזמן הגלות, בזמן של גזירות (כתית) === | === בזמן הגלות, בזמן של גזירות (כתית) === | ||
בזמן הגלות לב ישראל ער, שזהו בחי' כח הנשמה, ענין המסירת נפש, שאין זה מעמד ומצב שאור הנשמה מאיר בגילוי בכל כחות נפשו, אלא שיש לו החלט גמור למסור נפשו על קידוש השם, מבלי הבט על זה שאצלו גופא ישנם העלמות והסתרים וקושיות וסתירות על זה. וענין זה (כח הנשמה, כח המס"נ) הוא בזמן הגלות יותר מאשר בזמן הבית, והיינו, שבזמן הבית שישנו גילוי האורות שבכלים, שכללותם הו"ע המוחין והמדות, אזי לא נרגש כל כך כח המס"נ, משא"כ בזמן הגלות, בארץ צי' ועייף, אשר כח השכל וכן המדות (שהם התוצאות של השכל) הם בהעלם, אזי כח המס"נ הוא בגילוי יותר מכמו שהי' בזמן הבית, ועד שאומרים כן בקודש חזיתיך, אַז מ'ווינטשט זיך הלואי בקודש (בזמן הבית) חזיתיך באופן העבודה דמס"נ כבזמן הגלות. | |||
אך יש חיסרון, שגילוי עצם הנשמה בענין המס"נ, היה רק גילוי של עצם הנשמה אז, אך לא חדר בתוך ושינה את הכחות הגלויים. וכמו שרואים בפועל בכמה אנשים, שבהיותם במקום שהיו שם גזירות על תומ"צ, הי' להם מס"נ בפועל משך כו"כ שנים, וכשבאו אח"כ למדינות שאפשר לעסוק בתומ"צ מתוך הרחבה, אין ניכר בהם (כ"כ) המס"נ שהי' להם מקודם. כי זה שעמדו במס"נ משך כו"כ שנים הוא לפי שהאיר בהם גילוי עצם הנשמה שלמעלה מכחות הגלויים ולא נעשה עי"ז שינוי בכחות הגלויים עצמם{{הערה|שם=ד"ה ואתה}}{{הערה|שם=אני ישנה}}. | |||
=== בגלות בזמן הרוחה (אתפשטותא דמשה) === | |||
זה שישראל (גם כשיש להם הרחבה בגשמיות וברוחניות) הם שבורים ונדכאים (כתית) מזה שהם בגלות , הוא, כי רצונו האמיתי של כל אחד מישראל הוא שיהי' גילוי אלקות, ועד שזה (גילוי אלקות) נוגע לעצם מציאותו, ולכן, זה שבזמן הגלות אין מאיר גילוי אלקות כמו שהי' בזמן הבית [ובפרט כשמתבונן בזה שארז"ל כל מי שלא נבנה ביהמ"ק בימיו ה"ז כאילו נחרב בימיו], הנה מזה עצמו איז ער אינגאַנצן צוטרייסלט, כתית. מזה שאין מאיר אצלו גילוי עצמות אוא"ס, הוא נשבר ונדכא, כתית. שלכן מבקש ג' פעמים בכל יום (או יותר) ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, שאז יהי' גילוי אלקות ועד לגילוי העצמות. | |||
גילוי דעצם הנשמה בזה שהוא נשבר ונדכא מזה שהוא נמצא בגלות הוא שגם כחות הגלויים שלו (''הציור'' דכחות הגלויים) הם כמו חד עם העצם. ויש לומר, דזה שעצם הנשמה והציור דהכחות הם (דוגמת) שני ענינים, הוא לפי שגם עצם הנשמה היא מוגדרת בגדר, והגדר שלה היא למעלה מהציור דהכחות. אבל מצד עצם הנשמה כמו שהיא מושרשת בהעצמות, הפשיטות דהנשמה והציור דהכחות שלה הם כולא חד. | |||
ועפ"ז מובן שבחינת המאור דהנשמה שמתגלית ע"י מס"נ היא עצם הנשמה כמו שהיא מוגדרת בענין הפשיטות שלמעלה מציור דכחות, ובחינת המאור דהנשמה שמתגלית ע"י הענין דכתית מזה שנמצאים בגלות, הוא גילוי עצם הנשמה כמו שהיא מושרשת בהעצמות{{הערה|שם=ד"ה ואתה}}. | |||
==מסירת הרצון== | ==מסירת הרצון== | ||
מסירות נפש במשמעותה הפנימית הינה מסירת וביטול הרצון - לרצון ה', כי "נפש" פרושו רצון. | מסירות נפש במשמעותה הפנימית הינה מסירת וביטול הרצון - לרצון ה', כי "נפש" פרושו רצון{{הערה|כמ"ש אין נפשי אל העם הזה (ירמיה טו, א) [זהו המראה מקום בדא"ח, ולא מפסוקים אחרים המברים על לעו"ז. ומדוייק מאד. ראה שוה"ג סה"מ תש"ט ע' 227]}}. | ||
הכוונה היא שהאדם מוסר את הרצון האישי שלו בשביל רצון הקב"ה | הכוונה היא שהאדם מוסר את הרצון האישי שלו בשביל רצון הקב"ה{{הערה|תורה אור לו, ב.}}. | ||
==מסירת נפש בעבודה== | ==מסירת נפש בעבודה== | ||
| שורה 103: | שורה 108: | ||
* גם לפני הגילויים של [[קריעת ים סוף]] היה תחילה המסירות נפש של קפיצה לים{{הערה|סוטה לז, א.}} | * גם לפני הגילויים של [[קריעת ים סוף]] היה תחילה המסירות נפש של קפיצה לים{{הערה|סוטה לז, א.}} | ||
* ולפני מתן תורה היה ה"כפה עליהם הר כגיגית ואמר להם אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם"{{הערה|מסכת שבת, פח, א.}}, שעניינה הוא הרגשת ענין המסירות נפש, שבאופן אחר לא שייך להיות{{הערה|תורת מנחם, חלק מו, עמוד 144.}}. | * ולפני מתן תורה היה ה"כפה עליהם הר כגיגית ואמר להם אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם"{{הערה|מסכת שבת, פח, א.}}, שעניינה הוא הרגשת ענין המסירות נפש, שבאופן אחר לא שייך להיות{{הערה|תורת מנחם, חלק מו, עמוד 144.}}. | ||
== אין צריכים מסירת נפש בפועל == | |||
הרבי קובע שמכיון שכבר היו כבר כמה וכמה צדיקים שהיה להם מסירות נפש, והיה להם גם העילוי של בירור הניצוצות שבשלש קליפות הטמאות, אז מעלה זו נמשך גם לבניהם ולכל תלמידיהם -אלו שלמדו תורתם, שלכן לא צריכים יותר לנסיונות, ומכל שכן למסירות נפש כפשוטה!! רק צריכים מסירת הרצון{{הערה|שם=והיה עקב|ד"ה והיה עקב תשכ"ז (מאמר א) סה"מ מלוקט ב.}}. | |||
== עד מתי?! == | |||
אבל לאחרי כל העילויים וההפלאות שבקידוש השם ברבים, כיון שכבר יצאו י"ח ("די והותר") מסירת נפש על קידוש השם ע"י הגזירות ושמדות שהיו במשך הגלות המר והארוך, עד לדורנו זה – זועקים בנ"י להקב"ה: "'''עד מתי'''"?!… היתכן שלאחרי אריכות הגלות המר זקוקים עדיין למסירת נפש על קידוש השם של אשה צעירה אמא לילדים קטנים?!… | |||
גם אם רצונו של הקב"ה ב"נחת רוח" ממסירת נפש – הרי, נוסף לכך שכבר יצאו י"ח מס"נ במשך כל הדורות שלפנ"ז, מספיקה המסירת נפש של בנ"י בכך '''שנמצאים עוד רגע אחד בגלות'''! | |||
בנ"י נמצאים כבר בגלות '''יותר מאלף ותשע מאות שנה''' ומשיח צדקנו עדיין לא בא!… כבר סיימו כל עניני העבודה דזמן הגלות, וכבר נעשו כל הפעולות בכל האופנים האפשריים (כולל ובמיוחד ע"י השמחה בחודש אדר במשך ששים יום), ולא יודעים מה ניתן לעשות עוד, ואעפ"כ, '''עובר עוד שבוע, עוד יום ועוד רגע''', ועדיין לא באה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש! ולא עוד אלא שניתוסף מאורע הכי חמור שיכול להיות בזמן הגלות – שאשה בישראל ואם לילדים קטנים צריכה למסור נפשה על קידוש השם!{{הערה|שיחת ג', ועש"ק וש"ק פ' תצוה, ז' יו"ד וי"א אדר ראשון תשנ"ב, אות י-יב.}}. | |||
== מסירות נפש אצל גויים == | |||
לכאורה רואים מסירות נפש אצל גויים. ישנם מקרים מפורסמים שבהם החליטו גויים לאבד את חייהם עבור אמונתם או דיעותיהם. | |||
אך יש חילוק מהותי בין מסירות נפש של יהודי לגוי. | |||
אדם יכול לוותר על חייו ומוכן למות, אין זה עדיין אמיתת ענין של (מסירת נפש ו)ביטול המציאות, כי יכול להיות שעל פי חשבון שלו שווה לו יותר למות מלהשאר בחיים, כי ירוויח על ידי זה ענין יותר גדול (הבטחות רוחניות, פרסום וכו'). | |||
מסירת נפש כזו, הנובעת מהחשבון שירוויח, ויתווסף לו יותר במציאותו, יכול להיות ויש גם אצל גויים. | |||
המסירות נפש האמיתית, שמוסר את ה"נפש" ה"אני" לגמרי להקב"ה, זה מסירה ונתינה למעלה מכל חשבונות שכל או רגש, רק לגמרי בטלים להקב"ה, את זה קיימת רק אצל יהודי. | |||
ואצל יהודי זה בא מאברהם אבינו שפתח את הצינור למסירות נפש, שאפילו אם יהודי מוסר נפשו, ובחיצוניות נראה שזה עם חשבון על פי שכל, הרי באמת אצל היהודי גם אז זה מסירת נפש ממש למעלה מן השכל{{הערה|לקו"ש ח"כ ע' 75 ואילך. וש"נ.}}. | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
*[[מסירות הגוף]] | *[[מסירות הגוף]] | ||
גרסה אחרונה מ־23:08, 4 בדצמבר 2024
|
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
מסירות נפש היא שאדם מתבטל ומוסר את נפשו בפועל בשביל רצון הקב"ה בלי שום שכל וחשבון.
מסירות נפש במשמעותה הפנימית הינה עבודה באופן שלמעלה מטעם ודעת, שאדם מוסר נפשו בעבודת ה'. ומוסר את הרצון האישי שלו בשביל רצון הקב"ה.
בהלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
מצוות שמחוייבים למסור נפש עליהם[עריכה | עריכת קוד מקור]
ישנם שלש עבירות - עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, שבכל מצב שרק יהיה אם גוי אומר ליהודי לעבור על אחת מהן, ואם לא - תהרג, ישנו ציווי ש"יהרג ואל יעבור".
וכמו כן ברבים (בפני עשרה מישראל), אם הגוי רק מתכוין בדוקא להעביר את היהודי על המצות, אפילו על מצוה משאר מצוות, חייבים למסור את הנפש - "יהרג ואל יעבור". בשעת הגזרה, אם עומד מלך רשע ויגזור גזרה על ישראל לבטל דתם, או לבטל איזה מצוה מן המצות - יהרג ואל יעבור, אפילו על אחת משאר מצות התורה, לא משנה אם נאנס בפני עשרה מישראל, או בינו לבין הגוי.
מצוות שלא מחוייבים למסור נפש עליהם[עריכה | עריכת קוד מקור]
שלא בשעת הגזרה אם גוי אונס את ישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה, או אם הגוי אונס היהודי בינו לבין עצמו אפילו על השלשה עבירות החמורות, ובאם לא יעבור יהרגנו, אז אין חיוב למסור את הנפש, ולכן "יעבור ואל יהרג" שנאמר במצות "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", "וחי בהם" - ולא "שימות בהם"[1].
אם בכל זאת מסר מסר נפשו[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרמב"ם סובר[2] בדברים עליהם נאמר "יעבור ואל יהרג" פירושו שחייבים לעבור ולא למסור את הנפש, ולכן אם מת ולא עבר, הוא עשה איסור ומתחייב בנפשו.
לעומת זאת הכסף משנה[3] סובר ש"יעבור ואל יהרג" זה שהרשות בידו לעבור כדי שלא יהרג. ולכן אם נהרג ולא עבר צדקה תחשב לו. ומביא שם את דברי הנימוקי יוסף שאפילו לפי סברת הרמב"ם, אם הוא אדם גדול וחסיד ירא שמים ורואה שהדור פרוץ בכך, רשאי לקדש את השם ולמסור עצמו אפילו על מצוה קלה, כדי שיראו העם ולמדו ליראה את השם ולאהבו בכל לבם. וכך אכן נהגו רבותינו נשיאינו וחסידהם.
לא נאמר ציווי מפורש בתורה שבכתב על מסירות נפש[עריכה | עריכת קוד מקור]
כח המס"נ שישנו לכאו"א מישראל מה שאינו יכול ואינו רוצה להיות נפרד מאלקות ויש לו התוקף ועוז לעמוד נגד כל מונע ומעכב על תו"מ ולעמוד בנסיונות רבים דכ"ז הוא מהתוקף שבנפש שהוא בחי' חכמה, וזהו דמשה משבח את ישראל במעלת כי עם קשה ערף הוא למעליותא שהוא התוקף העצמי לעמוד נגד כל מונע ומעכב מתורה ועבודה ולעמוד בנסיון, דתוקף זה הוא מצד עצם הנשמה בהביטול עצמי שבה שהוא בחי' חכ' שבנפש, דבהשגה אין תוקף כזה כלל ולכן בתורה לא נאמר ענין המסירות נפש, דבתורה נאמר רק האהבה שעל פי טעם ודעת וכמו שכתוב "לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך", לפי דתורה היא בחינת שכל והשגה ומסירות נפש הוא מצד התוקף העצמי שלמעלה מטעם ודעת המושג וזהו בחינת החוזק שבנשמה שהוא חזק וקשה שלא להפרד מאלקות ולעמוד בנסיונות[4].
שורש המסירות נפש[עריכה | עריכת קוד מקור]
בירושה מאברהם אבינו, שהוא פתח את הצינור למסירות נפש[5].
מסירת נפש בכח - בכל ישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]
טבע הנשמה - אהבה מסותרת[עריכה | עריכת קוד מקור]
מסירות נפש היא דבר טבעי אצל כל אחד מישראל שאי אפשר כלל לכפור בה' אחד, עד שמוכן למסור נפשו על זה וסובלים עינויים, בלי שום סיבה, רק כי אינו יכול להפרד מהקב"ה[5][6].
עצם הנשמה[עריכה | עריכת קוד מקור]
זה שישראל מאמינים באלקות באמונה פשוטה ואין צריכים ראיות על זה הוא מעצם הנשמה (שלמעלה ממזלי' חזי). דזה שעצם הנשמה מקושרת באלקות היא התקשרות עצמית (שאינה תלוי' בסיבה). דזה שהאמונה דישראל היא באופן שהוא מוסר נפשו על זה, הוא (בעיקר) מפני שהאמונה באלקות היא העצם שלו.
אף שיש ליהודי האמונה גם מצד זה שהנשמה שלמעלה רואה אלקות (מזלי' חזי), והאמונה היא בתוקף גדול [כידוע דההתאמתות שמצד הראי' היא התאמתות גדולה ביותר], אבל מכיון שהאמונה שלו היא מצד סיבה (מצד זה שרואה) ואינה קשורה עם עצם מציאותו, אינו מוכרח שימסור נפשו על זה, וזה שהאמונה דישראל היא באופן שהוא מוסר נפשו על זה הוא מפני שהאמונה באלקות היא העצם שלו, ולכן אי אפשר כלל שיכפור ח"ו[7].
מסירת נפש בפועל ממש[עריכה | עריכת קוד מקור]
אלו שזכו למסור נפשם בפועל ממש אין דבר למעלה מזה, כמו שרואים בגמרא[8] שאלו שזכו למסור נפשם על קידוש ה', אף אם אין להם שום מעלה אחרת חוץ מזאת "אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן".
כי במסירת נפש בפועל ממש נתחדש חידוש שלא הי' מקודם:
א - העלת ניצוצות שבשלש קליפות הטמאות[עריכה | עריכת קוד מקור]
מכיון שזה שזכה למסור נפשו בא על ידי ההתנגדות של אלו המכריחים אותו לכפור ח"ו. ועל ידי שמוסר נפשו ומסכים לסבול מהם, הוא מוציא את הניצוצות שבהם ומעלה אותם לקדושה. ולהעלות ניצוצות שנפלו כל כך למטה הוא חידוש.
ב - היפך הטבע[עריכה | עריכת קוד מקור]
והחידוש במסירת נפש בפועל הוא גם בנוגע להאדם שעומד במסירות נפש: כי כשמוסר נפשו בפועל ממש, אזי, המסירות נפש היא (גם) בנפש הטבעית. כי לא רק שהנפש הטבעית לא מונעת למסור נפשה, הנפש הטבעית אפילו רוצה למסור נפשה בפועל ממש. ומכיון שנפש הטבעית (מצד עצמה) רוצה לחיות, הרי המסירות נפש שנפעל בה (על ידי נפש האלקית) הוא התחדשות והיפך טבעה.
כי כשמעורר את כח המסירות נפש שלו בגילוי (שאם יצטרך לזה ח"ו, ימסור את נפשו בפועל), הוא שכח המסירות נפש של הנשמה בא בגילוי, ומכיון שכח הזה הוא הטבע שלה, הרי היא במציאות שלה, ואין שום דבר הפוך מהטבע שלה. אבל במסירות נפש בפועל ממש יש מעלה גדולה וחידוש של המסירות נפש בכח, כי מכיון שלמסור את הנפש בפועל זה הפוך מהטבע של נפש הטבעית (כי היא רוצה לחיות, ולא לסבול), הרי על ידי המסירות נפש שלה היא מתבטלת מהמציאות שלה, וזה עושה גם עליה בנפש האלקית, שגם המסירות נפש שלה תהיה בביטול[9].
מסירת נפש בביטול - גם כשאין צריכים למסור את הנפש[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדם שמוסר נפשו על ענינים שעל פי דין לא מחוייבים למסור נפשו עליהם בפרטיות, זה מורה שהמסירות נפש שלו בא ממנו עצמו, מהמציאות שלו, שהוא עצמו החליט למסור את נפשו על מצוות אלו, למרות שאין ציווי וחיוב מלמעלה.
אבל כאשר המסירות נפש שלו היא מפני שהוא רוצה והחליט לקיים ציווי הקב"ה גם כשצריך לזה מסירות נפש, יש בזה חסרון גדול, כי זה מורה שהוא מוסר נפשו רק בגלל החלטה שלו, זאת אומרת ששייך אצלו אפשרות שיהיה אחרת (שיעבור, ולא ימסור נפשו), וזה שבפועל הוא כן עומד במסירות נפש זה רק כי הוא החליט כן.
השלימות של עבודת האדם היא כשעבודה שלו היא לא מפני שהוא רוצה והוא החליט לעבוד את ה', אלא מפני שהוא בטל לאלקות. וכיון שהוא בטל להקב"ה בתכלית, לכן, כל מצוה שצוה הקב"ה, אפילו מצוה שעל פי דין לא מחוייבים למסיור את הנפש בגלל זה, אבל אצלו היא באופן שאין שייך כלל שלא לקיימה, ואז הרי אין נתינת מקום כלל שיהיה באופן אחר, אפילו כשקיומה הוא על ידי מסירות נפש.
כזה עבודה הרבי המשיך גם בהמקושרים ושייכים אליו. על ידי שהשריש בהם מסירות נפש גם על ענינים שעל פי דין (ציווי מלמעלה) אין מחוייב למסור נפשו עליהם (- מסירות נפש מצד האדם), ושגם המסירות נפש על ענינים אלו תהיה באופן שאין שייך כלל באופן אחר (- מסירות נפש מצד האלקות)[10].
מסירות נפש של אברהם אבינו ורבי עקיבא[עריכה | עריכת קוד מקור]
אצל רבי עקיבא האיר בגילוי כח המסירות נפש, כל חייו השתוקק לקיים פסוק זה, "בכל נפשך" - "אפילו נוטל את נפשך" היה אומר "מתי יבוא לידי ואקיימנו", וכל זמן שזה עוד לא בא בפועל, מצד סיבה שאינה תלויה בו הצטער על כך.
מעלתו של המסירת נפש אברהם אבינו, היא שאופן המסירת נפש שלו היה שהוא לא חיפש מסירת נפש כמו רבי עקיבא שאמר "מתי יבוא לידי ואקיימנו", אצל אברהם אבינו שלו המסירת נפש שלו היתה בדרך אגב. כי אברהם אבינו ידע שעיקר העבודה הוא כמ"ש "ויקרא שם בשם הוי' אל עולם, אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא", אַז יענער זאָל אויך שרייען, ואם נצרך לזה בדרך אגב מסירות נפש, הנה גם זה ישנו[11].
גילוי המסירת נפש[עריכה | עריכת קוד מקור]
יהודים פשוטים[עריכה | עריכת קוד מקור]
אצל יהודים פשוטים, יותר מאצל בעלי שכל, משל לזה שיותר קל להכניס הרגל במים חמים מאשר להכניס את הראש< [12].
בזמן הגלות, בזמן של גזירות (כתית)[עריכה | עריכת קוד מקור]
בזמן הגלות לב ישראל ער, שזהו בחי' כח הנשמה, ענין המסירת נפש, שאין זה מעמד ומצב שאור הנשמה מאיר בגילוי בכל כחות נפשו, אלא שיש לו החלט גמור למסור נפשו על קידוש השם, מבלי הבט על זה שאצלו גופא ישנם העלמות והסתרים וקושיות וסתירות על זה. וענין זה (כח הנשמה, כח המס"נ) הוא בזמן הגלות יותר מאשר בזמן הבית, והיינו, שבזמן הבית שישנו גילוי האורות שבכלים, שכללותם הו"ע המוחין והמדות, אזי לא נרגש כל כך כח המס"נ, משא"כ בזמן הגלות, בארץ צי' ועייף, אשר כח השכל וכן המדות (שהם התוצאות של השכל) הם בהעלם, אזי כח המס"נ הוא בגילוי יותר מכמו שהי' בזמן הבית, ועד שאומרים כן בקודש חזיתיך, אַז מ'ווינטשט זיך הלואי בקודש (בזמן הבית) חזיתיך באופן העבודה דמס"נ כבזמן הגלות.
אך יש חיסרון, שגילוי עצם הנשמה בענין המס"נ, היה רק גילוי של עצם הנשמה אז, אך לא חדר בתוך ושינה את הכחות הגלויים. וכמו שרואים בפועל בכמה אנשים, שבהיותם במקום שהיו שם גזירות על תומ"צ, הי' להם מס"נ בפועל משך כו"כ שנים, וכשבאו אח"כ למדינות שאפשר לעסוק בתומ"צ מתוך הרחבה, אין ניכר בהם (כ"כ) המס"נ שהי' להם מקודם. כי זה שעמדו במס"נ משך כו"כ שנים הוא לפי שהאיר בהם גילוי עצם הנשמה שלמעלה מכחות הגלויים ולא נעשה עי"ז שינוי בכחות הגלויים עצמם[7][12].
בגלות בזמן הרוחה (אתפשטותא דמשה)[עריכה | עריכת קוד מקור]
זה שישראל (גם כשיש להם הרחבה בגשמיות וברוחניות) הם שבורים ונדכאים (כתית) מזה שהם בגלות , הוא, כי רצונו האמיתי של כל אחד מישראל הוא שיהי' גילוי אלקות, ועד שזה (גילוי אלקות) נוגע לעצם מציאותו, ולכן, זה שבזמן הגלות אין מאיר גילוי אלקות כמו שהי' בזמן הבית [ובפרט כשמתבונן בזה שארז"ל כל מי שלא נבנה ביהמ"ק בימיו ה"ז כאילו נחרב בימיו], הנה מזה עצמו איז ער אינגאַנצן צוטרייסלט, כתית. מזה שאין מאיר אצלו גילוי עצמות אוא"ס, הוא נשבר ונדכא, כתית. שלכן מבקש ג' פעמים בכל יום (או יותר) ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, שאז יהי' גילוי אלקות ועד לגילוי העצמות.
גילוי דעצם הנשמה בזה שהוא נשבר ונדכא מזה שהוא נמצא בגלות הוא שגם כחות הגלויים שלו (הציור דכחות הגלויים) הם כמו חד עם העצם. ויש לומר, דזה שעצם הנשמה והציור דהכחות הם (דוגמת) שני ענינים, הוא לפי שגם עצם הנשמה היא מוגדרת בגדר, והגדר שלה היא למעלה מהציור דהכחות. אבל מצד עצם הנשמה כמו שהיא מושרשת בהעצמות, הפשיטות דהנשמה והציור דהכחות שלה הם כולא חד.
ועפ"ז מובן שבחינת המאור דהנשמה שמתגלית ע"י מס"נ היא עצם הנשמה כמו שהיא מוגדרת בענין הפשיטות שלמעלה מציור דכחות, ובחינת המאור דהנשמה שמתגלית ע"י הענין דכתית מזה שנמצאים בגלות, הוא גילוי עצם הנשמה כמו שהיא מושרשת בהעצמות[7].
מסירת הרצון[עריכה | עריכת קוד מקור]
מסירות נפש במשמעותה הפנימית הינה מסירת וביטול הרצון - לרצון ה', כי "נפש" פרושו רצון[13].
הכוונה היא שהאדם מוסר את הרצון האישי שלו בשביל רצון הקב"ה[14].
מסירת נפש בעבודה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בקריאת שמע[עריכה | עריכת קוד מקור]
עיקר העבודה של מסירות נפש היא בשעת קריאת שמע והתפילה. בקריאת שמע גופה יש שני דרגות במסירות נפש:
מסירות הנפש הראשונה היא למסור נפשו ב"אחד", ועניינה הוא מסירות הנפש של הנפש אלוקית, שהיא בבחינת ביטול ממש, וכמאמר אליהו הנביא אודות עמידת נשמתו קודם ירידתה לעולם[15]: "חַי ה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו", ו'עמידה' מורה על ביטול הנשמה באור אין סוף.
ומסירות הנפש השניה היא "בכל נפשך" שפירשו חז"ל[16]: "אפילו נוטל את נפשך". שהיא מסירות הנפש של הנפש הבהמית, שמצד עצמה היא מציאות וגם היא תהיה בטלה בבחינת אתכפייא ואתהפכא, מסירות נפש זו אינה בבחינת אחד אלא בבחינת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
זכירת עניין המסירות נפש[עריכה | עריכת קוד מקור]
זכירת עניין המסירות נפש היא יסוד עבודת ה' של יהודי. ולכן ציוותה התורה (על ידי משה רבנו לקרות קריאת שמע פעמיים בכל יום. היות והזהירות מעבירה בין מצוות עשה ובין מצוות לא תעשה קשור לכך שיזכור ויעורר האדם את אהבתו לה' שנמצאת בטבע נפשו. וגילוייה של אהבה זו היא כשמוסר נפשו לה' בפועל, שכל אחד מישראל יהיה מי שיהיה מוסר נפשו על מנת שלא לעבור על רצון ה'. (והעבירה היא משום שאינה נרגשת האהבה מפני הרוח שטות שמעלמת עליה.) ולכן קיום המצוות תלוי בזכירת עניין המסירות נפש "תמיד ממש יומם ולילה לא ימיש מזכרונו"[17].
זכירת עניין המסירות נפש הוא בכוחו של משה רבנו ואתפשטותא שלו שבכל דור, לפי שמציאות האדם היא במציאות מורגשת - היפך העניין של ביטול - לכן דוקא בכוחו של משה שמציאותו הוא ביטול שלכן אמר[18]: "ונחנו מה" נמשכת נתינת כח מיוחדת לזכור עניין המסירות נפש שעניינו הוא ביטול. בדורנו ישנה נתינת כח מיוחדת נוספת לעניין זה. היות ועבודתו של הרבי הריי"צ בכל משך שלושים שנות נשיאותו (תר"פ - תש"י), הייתה מתוך מסירות נפש גילויה, לכן הנתינת כח על זכירת המסירות נפש מאתפשטותא דמשה שבדורנו הוא בגילוי עוד יותר[19].
עוד[עריכה | עריכת קוד מקור]
יסוד עבודת ה' היא לעורר את כח המסירות נפש שבנפש האדם. שדווקא במסירות נפש מתגלית אמתית הקשר שבין יהודי להקב"ה שהיא למעלה מכל הגדרה וגבול, וקיימת אצל כל אחד מישראל ללא חילוק. לכן:
- תחילת היום הוא באמירת: "מודה אני", גם התחלת חייו של כל יהודי מתחלת בעניין המסירות נפש על ידי הברית מילה שהיא כלשון הרמב"ם[20]: "סכנת נפשות" ודווקא אז היא "תחלת כניסת נפש זו הקדשה"[21].
- גם בלידת עם ישראל ביציאת מצרים נדרשו קודם לעניין המסירות נפש, שהכריזו בכל ארץ מצרים על זביחת העבודה זרה שלהם בקרבן פסח[22].
- גם לפני הגילויים של קריעת ים סוף היה תחילה המסירות נפש של קפיצה לים[23]
- ולפני מתן תורה היה ה"כפה עליהם הר כגיגית ואמר להם אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם"[24], שעניינה הוא הרגשת ענין המסירות נפש, שבאופן אחר לא שייך להיות[25].
אין צריכים מסירת נפש בפועל[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרבי קובע שמכיון שכבר היו כבר כמה וכמה צדיקים שהיה להם מסירות נפש, והיה להם גם העילוי של בירור הניצוצות שבשלש קליפות הטמאות, אז מעלה זו נמשך גם לבניהם ולכל תלמידיהם -אלו שלמדו תורתם, שלכן לא צריכים יותר לנסיונות, ומכל שכן למסירות נפש כפשוטה!! רק צריכים מסירת הרצון[9].
עד מתי?![עריכה | עריכת קוד מקור]
אבל לאחרי כל העילויים וההפלאות שבקידוש השם ברבים, כיון שכבר יצאו י"ח ("די והותר") מסירת נפש על קידוש השם ע"י הגזירות ושמדות שהיו במשך הגלות המר והארוך, עד לדורנו זה – זועקים בנ"י להקב"ה: "עד מתי"?!… היתכן שלאחרי אריכות הגלות המר זקוקים עדיין למסירת נפש על קידוש השם של אשה צעירה אמא לילדים קטנים?!…
גם אם רצונו של הקב"ה ב"נחת רוח" ממסירת נפש – הרי, נוסף לכך שכבר יצאו י"ח מס"נ במשך כל הדורות שלפנ"ז, מספיקה המסירת נפש של בנ"י בכך שנמצאים עוד רגע אחד בגלות!
בנ"י נמצאים כבר בגלות יותר מאלף ותשע מאות שנה ומשיח צדקנו עדיין לא בא!… כבר סיימו כל עניני העבודה דזמן הגלות, וכבר נעשו כל הפעולות בכל האופנים האפשריים (כולל ובמיוחד ע"י השמחה בחודש אדר במשך ששים יום), ולא יודעים מה ניתן לעשות עוד, ואעפ"כ, עובר עוד שבוע, עוד יום ועוד רגע, ועדיין לא באה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש! ולא עוד אלא שניתוסף מאורע הכי חמור שיכול להיות בזמן הגלות – שאשה בישראל ואם לילדים קטנים צריכה למסור נפשה על קידוש השם![26].
מסירות נפש אצל גויים[עריכה | עריכת קוד מקור]
לכאורה רואים מסירות נפש אצל גויים. ישנם מקרים מפורסמים שבהם החליטו גויים לאבד את חייהם עבור אמונתם או דיעותיהם.
אך יש חילוק מהותי בין מסירות נפש של יהודי לגוי.
אדם יכול לוותר על חייו ומוכן למות, אין זה עדיין אמיתת ענין של (מסירת נפש ו)ביטול המציאות, כי יכול להיות שעל פי חשבון שלו שווה לו יותר למות מלהשאר בחיים, כי ירוויח על ידי זה ענין יותר גדול (הבטחות רוחניות, פרסום וכו').
מסירת נפש כזו, הנובעת מהחשבון שירוויח, ויתווסף לו יותר במציאותו, יכול להיות ויש גם אצל גויים.
המסירות נפש האמיתית, שמוסר את ה"נפש" ה"אני" לגמרי להקב"ה, זה מסירה ונתינה למעלה מכל חשבונות שכל או רגש, רק לגמרי בטלים להקב"ה, את זה קיימת רק אצל יהודי.
ואצל יהודי זה בא מאברהם אבינו שפתח את הצינור למסירות נפש, שאפילו אם יהודי מוסר נפשו, ובחיצוניות נראה שזה עם חשבון על פי שכל, הרי באמת אצל היהודי גם אז זה מסירת נפש ממש למעלה מן השכל[27].
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- פתגמים קצרים מדא"ח - מסירות נפש, שבועון כפר חב"ד גליון 1845 עמוד 10
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- סיפור מופלא על מסירות נפשו של אדמו"ר הריי"צ
- תוכנית ראלי של צבאות השם: מסירות נפש
- בביאור ענין מסירות נפש, הערות וביאורים ישיבה שע"י האוהל, י"א ניסן תשפ"ג עמוד 33
הערות שוליים
- ↑ סנהדרין עד. רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה.
- ↑ רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה, סוף הלכה א.
- ↑ רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ד.
- ↑ ראה ספר המאמרים תש"ט ע' 121. וש"נ.
- ↑ 5.0 5.1 תניא פרקים יח-יט.
- ↑ מאמרי אדה"ז תקס"ו ח"א, ע' שלח.
- ↑ 7.0 7.1 7.2 ד"ה ואתה תצוה תשמ"א, סה"מ מלוקט ו'.
- ↑ בבא בתרא י, ב. ובפירוש רש"י.
- ↑ 9.0 9.1 ד"ה והיה עקב תשכ"ז (מאמר א) סה"מ מלוקט ב.
- ↑ ד"ה יהי ה"א תשכ"ד. סה"מ מלוקט ד.
- ↑ ד"ה באתי לגני תשי"א. סה"מ מלוקט א.
- ↑ 12.0 12.1 ד"ה אני ישנה בהמשך חגה"פ תש"ט. ועוד.
- ↑ כמ"ש אין נפשי אל העם הזה (ירמיה טו, א) [זהו המראה מקום בדא"ח, ולא מפסוקים אחרים המברים על לעו"ז. ומדוייק מאד. ראה שוה"ג סה"מ תש"ט ע' 227]
- ↑ תורה אור לו, ב.
- ↑ מלכים א, יז.
- ↑ רבי עקיבא, מסכת ברכות, סא, ב.
- ↑ תניא פרק כה.
- ↑ שמות טז, ז.
- ↑ ספר המאמרים מלוקט, חלק ה, מאמר: "זאת חוקת התורה, תשכ"ט".
- ↑ הלכות מילה, סוף פרק א, ובפרק ב הלכה ח.
- ↑ שולחן ערוך אדמו"ר הזקן, מהדורה בתרא, סוף סימן ד.
- ↑ ראה פירוש רש"י ויגש מו, לד. וארא ח, כב.
- ↑ סוטה לז, א.
- ↑ מסכת שבת, פח, א.
- ↑ תורת מנחם, חלק מו, עמוד 144.
- ↑ שיחת ג', ועש"ק וש"ק פ' תצוה, ז' יו"ד וי"א אדר ראשון תשנ"ב, אות י-יב.
- ↑ לקו"ש ח"כ ע' 75 ואילך. וש"נ.