תהלים נ"ב – הבדלי גרסאות

| כותרת = לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לְדָוִד

| תוכן =  

ב[[תהילים אוהל יוסף יצחק]] מופיע בכותרת המזמור: "בו מבאר היאך משורר מקונן דואג על מה שמתהלל ומתפאר על הרעה שעשה, מה עלה בדעתו אם גבורה תחשב לו עשות רעה, והקללה שקילל אותו ולכל החוסים בו".

את הסיבה, למה [[ישראל]] נקראים "כ[[זית]] רענן", מסבירים המפרשים: "[[רשע]] יבול כנבול עלה ואין לו תקוה, ואני אנצל מלשונו, ואהיה כ[[זית]] רענן שכל השנה עלו [[זית]] רעננים ולחים".  

ועוד ביאור פנימי, למה [[ישראל]] נקראו [[זית]]: כתוב ב[[מדרש]]{{הערה|ויקרא רבה פרשה ל"א, י'}}: "בבית המקדש היו לוקחים [[שמן זית]] ולא שמן שומשמין וכו', משל למלך שמרדו בו לגיונו, ולגיון אחד משלו לא מרד בו, אמר המלך אותו לגיון שלא מרד בי ממנו יעשו דוכסין וכו', כך אמר הקב"ה הזית הזה הביא אורה לעולם בימי נח הה"ד (בראשית ח,): "ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה"". וממשיך שם ה[[מדרש]] לבאר את מעלת ה[[זית]], שענינו להביא תנחומין, ומסר את נפשו, כי אם לא היה נקטף על ידי היונה, היה יכול להיות אילן גדול, ומסר את נפשו לעולם בשביל להביא תנחומין.  

מבואר ב[[חסידות]], ש[[שמן זית|שמן]] מורה על בחינת [[חכמה]], ו[[זית]] שהוא מקור ה[[שמן זית|שמן]], מורה על מקור ה[[חכמה]] - בחינת עצם ה[[חכמה]]. וגילוי בחינת עצמית היא רק על ידי עבודת ה[[מסירות נפש]] שלמעלה מטעם ודעת, ובגלל ש[[זית]] מסר את נפשו בשביל תנחומין לעולם, לכן הוא זכה שדווקא ב[[שמן זית|שמן]] שלו ישתמשו ב[[בית המקדש]]. ולכן נאמר על [[ישראל]] "ואני כזית רענן", שעבודתם הוא [[מסירות נפש]] למעלה מטעם ודעת. וכלן בהמשך הפסוק נאמר "בבית אלקים" - שבו השרה שכינה בדברים הכי גשמיים, כי בשביל שההמשכה האלקית תרד למטה, העבודה צריכה להיות מבחינה עצמית, שזה המעלה של [[שמן זית]]{{הערה|על פי מאמר ד"ה ויהי ביום השמיני [[תשי"ג]]}}.