מאיר רפאל'ס: הבדלים בין גרסאות בדף
(דף חדש: רבי '''מאיר רפאל'ס''' היה מגדולי העיר ווילנא, ופרנסה. בעיצומם של ימי המלחמה בחסידות, הוא נעשה לחסידו של [[…) |
אין תקציר עריכה |
||
| (35 גרסאות ביניים של 16 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
הרב '''מאיר (רפאל'ס) יפה''' היה מחסידיו הגדולים של אדמו"ר הזקן, ומצאצאיו של רבי יחיאל היילפרין בעל "[[סדר הדורות]]" - רבה של מינסק. | |||
==תולדות חיים== | |||
נולד בערך בשנת תק"ה. בשנת תק"נ נבחר ר' מאיר לחבר בועד הקהל של וילנה מטעם החסידים, ומאז נבחר תמיד לתפקיד זה. | |||
היה גביר גדול. היה לו בית חרושת ליצור יי"ש (יין שרף), והתפרנס ממכירת משקאות, לאחר שהתקרב לחסידות, היה ביתו מרכז לכל עניני החסידות, כמעט כל חסיד שהיה מגיע לוילנה היה מתארח אצלו, ואף המנין החסידי היה אצלו. | |||
המעשה השני היה | מסופר שפעם עמדו [[חסידים]] מאחורי דלת חדרו של [[אדמו"ר הזקן]], ושמעו אותו מתווכח עם בנו [[הרבי האמצעי]], [[אדמו"ר הזקן]] אמר לבנו:"איך אתה משווה אותי ל[[רבי]] שלי ([[המגיד ממעזריטש]])? לרבי היו שישים גיבורים ולי אין". ענה אדמוהאמ"צ:"גם לך יש". שאל אדמו"ר הזקן:"ומי הם?" התחיל [[הרבי האמצעי]] למנותם ובין השמות היה ר' מאיר רפאל'ס ובנו. ר' מאיר רפאל'ס ובנו היו מבין החסידים שעמדו מאחורי הדלת. וכששמעו שאר החסידים את דברי הרבי האמצעי, צבטו אותם באומרם:"ראו, גם אתם מן המנין..." | ||
כשאסרו את אדמו"ר הזקן נאסר גם רבי מאיר רפאלס ועוד חסידים מוילנא{{הערה|ראה בארוכה בספר [[המאסר הראשון]] מאת הרב [[יהושע מונדשיין]]}}. | |||
==התקרבותו לאדמוה"ז== | |||
בעיצומם של ימי מלחמת ה[[מתנגדים]] ב[[חסידות]], נעשה ר' מאיר לחסיד של [[אדמו"ר הזקן]], וזאת בעקבות שני מופתים שהיה עד להם, וכפי שסיפר [[אדמו"ר הרש"ב]]: | |||
אשה {{מונחון|עגונה|כלומר: אישה שבעלה נעלם ולא יודעים אם הוא מת או חי ועל כן נאסר עליה להתחתן עם איש אחר}} ש[[אדמו"ר הזקן]] באה אל אדמו"ר הזקן. [[אדמו"ר הזקן]] שלחה לר' מאיר על מנת שיעזור לה למצוא את הבעל האובד. ר' מאיר לא הבין את פשר השליחות, אך הסכים לה להישאר בביתו. מתוקף תפקידו כפרנס העיר נדרש לגשת למשטרה לזהות אסירים יהודיים בלתי מוכרים, וראה בניהם את בעלה האובד של ה[[עגונה]] (על-פי סימנים שנתנה לו) ונתפעל, אם כי עדיין חשב כי מקרה הוא. | |||
המעשה השני היה במופת גדול על פתיחת [[דפוס סלאוויטא]] יהודים מעירו פנו אל [[אדמו"ר הזקן]] בבקשת ישועה ממאסר הקרב ובא עליהם מצד השלטונות בעקבות פעילות בלתי חוקית שלהם. [[אדמו"ר הזקן]] אמר להם, כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, וכשם שאין לכנות את השם בשמו האמיתי כך אין לכנות את המלך בשמו האמיתי. הם לא הבינו מה הקשר לדבריהם ויצאו בכעס מאדמוה"ז. לבסוף כאשר פנו בבקשה אל המיניסטר, שאלם המיניסטר להבהיר לו את פשר מאמר חז"ל 'מלכותא' כו', וכאשר הם הסבירו לו היטב את פירושו של [[אדמו"ר הזקן]] נתפעל מאוד, והביאם לפני הקיסר, שחננם מהמשפט. בעקבות המעשה השני נסע רבי מאיר ל[[אדמו"ר הזקן]] ונעשה לחסידו המובהק{{הערה|1= הרב [[שלמה יוסף זוין]], '''[[סיפורי חסידים]]''' (תורה), עמ' 144.}} | |||
==בניו== | |||
*בנו ר' [[שלמה רפאל'ס]] - חתנו של רבי [[מרדכי מליעפלי]]. | |||
*בנו ר' זלמן. | |||
*ר' יעקב. | |||
==לקריאה נוספת== | |||
*[[שלום דובער אבצן]], '''Reb Meir Raphaels''', ניו יורק תשס"ד. | |||
*הרב אשר זך, '''בני הרב מאיר רפאל'ס''', הערות וביאורים אהלי תורה פרשת קרח ג' תמוז תשפ"ב עמוד 167 | |||
*ספר '''חסידים הראשונים''' ע' 49-58. | |||
*הרב [[אליהו יוחנן גוראריה]], '''[[אוצר חסידי חב"ד (סדרת ספרים)|אוצר חסידי חב"ד]]''' ח"א עמ' 188-196. | |||
*חנניה זוהר, '''ר' מאיר רפאל'ס''', בתוך 'הולך חסיד - חוברת לימוד ומשימות', תשפ"ד עמוד 123 | |||
{{מיון רגיל:מאיר רפאל'ס}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הזקן]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הזקן]] | ||
[[קטגוריה:אישים בוילנה]] | |||
גרסה אחרונה מ־08:10, 31 באוקטובר 2024
הרב מאיר (רפאל'ס) יפה היה מחסידיו הגדולים של אדמו"ר הזקן, ומצאצאיו של רבי יחיאל היילפרין בעל "סדר הדורות" - רבה של מינסק.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בערך בשנת תק"ה. בשנת תק"נ נבחר ר' מאיר לחבר בועד הקהל של וילנה מטעם החסידים, ומאז נבחר תמיד לתפקיד זה.
היה גביר גדול. היה לו בית חרושת ליצור יי"ש (יין שרף), והתפרנס ממכירת משקאות, לאחר שהתקרב לחסידות, היה ביתו מרכז לכל עניני החסידות, כמעט כל חסיד שהיה מגיע לוילנה היה מתארח אצלו, ואף המנין החסידי היה אצלו.
מסופר שפעם עמדו חסידים מאחורי דלת חדרו של אדמו"ר הזקן, ושמעו אותו מתווכח עם בנו הרבי האמצעי, אדמו"ר הזקן אמר לבנו:"איך אתה משווה אותי לרבי שלי (המגיד ממעזריטש)? לרבי היו שישים גיבורים ולי אין". ענה אדמוהאמ"צ:"גם לך יש". שאל אדמו"ר הזקן:"ומי הם?" התחיל הרבי האמצעי למנותם ובין השמות היה ר' מאיר רפאל'ס ובנו. ר' מאיר רפאל'ס ובנו היו מבין החסידים שעמדו מאחורי הדלת. וכששמעו שאר החסידים את דברי הרבי האמצעי, צבטו אותם באומרם:"ראו, גם אתם מן המנין..."
כשאסרו את אדמו"ר הזקן נאסר גם רבי מאיר רפאלס ועוד חסידים מוילנא[1].
התקרבותו לאדמוה"ז[עריכה | עריכת קוד מקור]
בעיצומם של ימי מלחמת המתנגדים בחסידות, נעשה ר' מאיר לחסיד של אדמו"ר הזקן, וזאת בעקבות שני מופתים שהיה עד להם, וכפי שסיפר אדמו"ר הרש"ב:
אשה
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין עגונה שאדמו"ר הזקן באה אל אדמו"ר הזקן. אדמו"ר הזקן שלחה לר' מאיר על מנת שיעזור לה למצוא את הבעל האובד. ר' מאיר לא הבין את פשר השליחות, אך הסכים לה להישאר בביתו. מתוקף תפקידו כפרנס העיר נדרש לגשת למשטרה לזהות אסירים יהודיים בלתי מוכרים, וראה בניהם את בעלה האובד של העגונה (על-פי סימנים שנתנה לו) ונתפעל, אם כי עדיין חשב כי מקרה הוא.
המעשה השני היה במופת גדול על פתיחת דפוס סלאוויטא יהודים מעירו פנו אל אדמו"ר הזקן בבקשת ישועה ממאסר הקרב ובא עליהם מצד השלטונות בעקבות פעילות בלתי חוקית שלהם. אדמו"ר הזקן אמר להם, כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, וכשם שאין לכנות את השם בשמו האמיתי כך אין לכנות את המלך בשמו האמיתי. הם לא הבינו מה הקשר לדבריהם ויצאו בכעס מאדמוה"ז. לבסוף כאשר פנו בבקשה אל המיניסטר, שאלם המיניסטר להבהיר לו את פשר מאמר חז"ל 'מלכותא' כו', וכאשר הם הסבירו לו היטב את פירושו של אדמו"ר הזקן נתפעל מאוד, והביאם לפני הקיסר, שחננם מהמשפט. בעקבות המעשה השני נסע רבי מאיר לאדמו"ר הזקן ונעשה לחסידו המובהק[2]
בניו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- בנו ר' שלמה רפאל'ס - חתנו של רבי מרדכי מליעפלי.
- בנו ר' זלמן.
- ר' יעקב.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שלום דובער אבצן, Reb Meir Raphaels, ניו יורק תשס"ד.
- הרב אשר זך, בני הרב מאיר רפאל'ס, הערות וביאורים אהלי תורה פרשת קרח ג' תמוז תשפ"ב עמוד 167
- ספר חסידים הראשונים ע' 49-58.
- הרב אליהו יוחנן גוראריה, אוצר חסידי חב"ד ח"א עמ' 188-196.
- חנניה זוהר, ר' מאיר רפאל'ס, בתוך 'הולך חסיד - חוברת לימוד ומשימות', תשפ"ד עמוד 123
הערות שוליים
- ↑ ראה בארוכה בספר המאסר הראשון מאת הרב יהושע מונדשיין
- ↑ הרב שלמה יוסף זוין, סיפורי חסידים (תורה), עמ' 144.