יקותיאל זלמן לוין: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ (החלפת טקסט – "דוגמא " ב־"דוגמה ") |
||
| (12 גרסאות ביניים של 7 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:ר' יקותיאל זלמן לוין (קורסק'ער).jpeg|שמאל|ממוזער|200px|הרב יקותיאל זלמן לוין]] | |||
הרב '''יקותיאל זלמן לוין''' (''''זלמן קורסק'ער'''', [[ב' אייר]] [[תרע"ה]]-[[כ"ט אדר]] [[תשמ"ז]]) היה מחשובי התמימים | הרב '''יקותיאל זלמן לוין''' (''''זלמן קורסק'ער'''', [[ב' אייר]] [[תרע"ה]]-[[כ"ט אדר]] [[תשמ"ז]]) היה מחשובי התמימים ב[[רוסיה]], שלמד תורה ברבים ונהנה מיגיע כפיו כל ימיו, נאסר והוגלה לעשר שנות עבודת פרך במחנה עבודה, ולאחר יציאתו מרוסיה, מנכבדי קהילת חב"ד ב[[קרית מלאכי]] וב[[קראון הייטס]]. | ||
==תולדות חיים== | ==תולדות חיים== | ||
נולד ב[[קייב]] ב[[ב' אייר]] [[תרע"ה]] לאביו ר' יהודה לוין ולאמו מרת מיכלא{{הערה|בת ר' נחום דוב ומרת רעסיע מקנובצקי, מחסידי צ'רנוביל, שהיתה ידועה למשפחה יראת שמים ומדקדקת במצוות וכאשר ר' הלל מפאריטש היה עובר בדרכו במסעותיו דרך העיירה, היה נוהג לאכול רק בביתם.}}, במשפחה שהשתייכה במקורה לחסידות הארנסטייפל, שהיתה בעלת זיקה חזקה לחסידות חב"ד-ליובאוויטש, ובהמשך התקרבו לחסידות חב"ד{{הערה|כשאביו היה נער, רצה להיכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים אך האדמו"ר מהארנסטייפל שלל זאת באומרו "הוא ישאר יהודי ירא שמים גם ככה", ואכן הוא לא למד בתומכי תמימים אך במשך השנים הפך לחסיד חב"ד נלהב.}}. | נולד ב[[קייב]] ב[[ב' אייר]] [[תרע"ה]] לאביו ר' [[יהודה לוין]] ולאמו מרת מיכלא רחל{{הערה|בת ר' נחום דוב ומרת רעסיע מקנובצקי, מחסידי צ'רנוביל, שהיתה ידועה למשפחה יראת שמים ומדקדקת במצוות וכאשר ר' הלל מפאריטש היה עובר בדרכו במסעותיו דרך העיירה, היה נוהג לאכול רק בביתם.}}, במשפחה שהשתייכה במקורה לחסידות הארנסטייפל, שהיתה בעלת זיקה חזקה לחסידות חב"ד-ליובאוויטש, ובהמשך התקרבו לחסידות חב"ד{{הערה|כשאביו היה נער, רצה להיכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים אך האדמו"ר מהארנסטייפל שלל זאת באומרו "הוא ישאר יהודי ירא שמים גם ככה", ואכן הוא לא למד בתומכי תמימים אך במשך השנים הפך לחסיד חב"ד נלהב.}}. | ||
בהיותו כבן שנתיים וחצי, פרצה המהפכה הקומוניסטית, ולאורך כל שנות ילדותו ונערותו נאלץ ללמוד במחתרת | בהיותו כבן שנתיים וחצי, פרצה המהפכה הקומוניסטית, ולאורך כל שנות ילדותו ונערותו נאלץ ללמוד במחתרת. למד בסניף ישיבת תומכי תמימים שייסדו ר' [[בנימין אליהו גורודצקי]], ור' [[ישראל לוין]]{{הבהרה}}. | ||
במשך השנים, עברה משפחתו להתגורר | במשך השנים, עברה משפחתו להתגורר ב[[קורסק]], בעוד הוא עצמו המשיך ללמוד בישיבות המחתרתיות ברחבי רוסיה, ודבק בו הכינוי 'זלמן קורסק'ער'. | ||
בתקופת לימודיו בישיבה למד לצד רבי [[משולם זוסיא טברסקי]] שלימים התמנה כאדמו"ר לחסידי צ'רנוביל, ולאורך כל השנים שמרו על ידידות עמוקה, גם לאחר שהגיעו לארץ הקודש. | בתקופת לימודיו בישיבה למד לצד רבי [[משולם זוסיא טברסקי]] שלימים התמנה כאדמו"ר לחסידי צ'רנוביל, ולאורך כל השנים שמרו על ידידות עמוקה, גם לאחר שהגיעו לארץ הקודש. | ||
בשנת תרצ"ב, בעקבות הרדיפות מצד השלטונות, נאלץ לעזוב את משפחתו ועבר להתגורר ב[[מוסקבה]], שם נאלץ יחד עם חבריו לשלב בין לימוד תורה לבין עבודה מועטת כדי שיהיה להם ממה לחיות ולהתפרנס. | בשנת [[תרצ"ב]], בעקבות הרדיפות מצד השלטונות, נאלץ לעזוב את משפחתו ועבר להתגורר ב[[מוסקבה]], שם נאלץ יחד עם חבריו לשלב בין לימוד תורה לבין עבודה מועטת כדי שיהיה להם ממה לחיות ולהתפרנס. | ||
בשנת [[תרצ"ה]] עבר ל[[לנינגרד]] והתגורר אצל אחות אמו, רעיית ר' [[סנדר פרידמן]]. | בשנת [[תרצ"ה]] עבר ל[[לנינגרד]] והתגורר אצל אחות אמו, רעיית ר' [[סנדר פרידמן]]. | ||
על פי הצעת אחיו ר' | על פי הצעת אחיו ר' מרדכי זאב בן ציון לוין, בא בקשרי השידוכין עם מרת שרה, בתו הצעירה של הרב משה חיים מויזעס רבה של העיר טורוב, והחתונה התקיימה בראש חודש אלול [[תרצ"ט]] ב[[אודסה]], ולאחר החתונה קבעו בני הזוג את מגוריהם בלנינגרד. | ||
זמן קצר לאחר החתונה, פרצה [[מלחמת העולם השניה]], ובניסים גדולים הצליח לבסוף להימלט מלנינגרד הבוערת למרות המצור שהטילו עליה חיילי צבא גרמניה, כשהוא ורעייתו הצליחו לעלות על הרכבת האחרונה, וכעבור שבוע הגיעו ל[[סמרקנד]]. | זמן קצר לאחר החתונה, פרצה [[מלחמת העולם השניה]], וכשנתיים לאחר מכן [[גרמניה]] פלשה לרוסיה ובניסים גדולים הצליח לבסוף להימלט מלנינגרד הבוערת למרות המצור שהטילו עליה חיילי צבא גרמניה, כשהוא ורעייתו הצליחו לעלות על הרכבת האחרונה, וכעבור שבוע הגיעו ל[[סמרקנד]]. | ||
בשל רדיפות המשטרה החשאית, נמלט לבסוף מסמרקנד | בשל רדיפות המשטרה החשאית, נמלט לבסוף מסמרקנד ל[[טשקנט]], ובקיץ של שנת [[תש"י]] נדדו לפרלובקה שבפרברי [[מוסקבה]]. | ||
לאורך כל השנים מסר את נפשו על שמירת השבת{{הערה|כך | לאורך כל השנים מסר את נפשו על שמירת השבת{{הערה|כך לדוגמה כשהגיעו לסמרקנד בעיצומה של השבת, סירב לרדת מהרכבת, ורק ברגע האחרון לאחר שנראו שלושה כוכבים כשהרכבת כבר החלה בנסיעתה, קפץ מהרכבת לרציף.}}, ולצד ידיעותיו הרחבות בכל תחומי התורה כולל חכמת התכונה וכדומה, היה בעל מלאכה מוכשר שידע לעשות מלאכות רבות דוגמת נגרות, בישול, תפירה ועוד. | ||
במשך שנים ארוכות לאחר החתונה לא נולדו לו ולרעייתו ילדים, וידידיהם שכבר יצאו מברית המועצות | במשך שנים ארוכות לאחר החתונה לא נולדו לו ולרעייתו ילדים, וידידיהם שכבר יצאו מברית המועצות לארץ הקודש וארצות הברית, ביקשו עבורם ברכה אצל [[אדמו"ר הריי"צ]] ואצל [[הרבי]], ואכן הרבי הריי"צ בירך אותם{{הערה|ביחידות למרת אסתר לנגזם.}} "יהיו להם ילדים חיים ובריאים". ואכן ב[[ב' תמוז]] [[תשי"ב]] לאחר 13 שנים של ציפיה זכו ונולדו להם זוג תאומים. | ||
בשנת תשט"ז בהשתדלותו של ר' [[מולע פרוס]] קיבל משרה קבוע במפעל בעיירה קטנה בשם טוקומס בו הובטח לו על ידי מנהל המפעל היהודי שלא ידרוש ממנו לעבוד בשבתות, ובעקבות כך עבר עם משפחתו להתגורר בעיירה זו. | בשנת תשט"ז בהשתדלותו של ר' [[מולע פרוס]] קיבל משרה קבוע במפעל בעיירה קטנה בשם טוקומס בו הובטח לו על ידי מנהל המפעל היהודי שלא ידרוש ממנו לעבוד בשבתות, ובעקבות כך עבר עם משפחתו להתגורר בעיירה זו. | ||
| שורה 33: | שורה 33: | ||
בג' אדר תשכ"ח השלים ר' זלמן את עשר שנות הגלות שנגזרו עליו, והוא חזר להתאחד עם משפחתו בריגא, ומצא עבודה כמסגר, שאיפשרה לו להמשיך להישמר מחילול שבת. בריגא, החל לקבוע שיעורים עם פרופסור [[ירמיהו ברנובר]] שרצה להתקרב ליהדות, וכן מסר שיעור קבוע ב[[עין יעקב]]. | בג' אדר תשכ"ח השלים ר' זלמן את עשר שנות הגלות שנגזרו עליו, והוא חזר להתאחד עם משפחתו בריגא, ומצא עבודה כמסגר, שאיפשרה לו להמשיך להישמר מחילול שבת. בריגא, החל לקבוע שיעורים עם פרופסור [[ירמיהו ברנובר]] שרצה להתקרב ליהדות, וכן מסר שיעור קבוע ב[[עין יעקב]]. | ||
חלפו עוד ארבע שנים, ובשנת [[תשל"ב]], לאחר שקיבלו את ברכתו של הרבי - הצליחו לאחר תלאות רבות להשיג אישור יציאה מרוסיה, ובכ" | חלפו עוד ארבע שנים, ובשנת [[תשל"ב]], לאחר שקיבלו את ברכתו של הרבי - הצליחו לאחר תלאות רבות להשיג אישור יציאה מרוסיה, ובכ"ז חשון תשל"ב יצא עם משפחתו מברית המועצות ולאחר תחנת עצירה שנמשכה שלושה ימים בוינה, הגיעו לארץ הקודש בר"ח כסלו והתיישבו ב[[נחלת הר חב"ד]], ותקופה קצרה לאחר מכן נסע לראשונה לרבי וזכה ליחידות ארוכה שנמשכה 23 דקות, במהלכה התעניין הרבי בכל התלאות שעברו עליו, ובנוסף, הביע את רצונו לשלם את העלות של כרטיסי הטיסה שלהם. כשזוגתו אמרה לרבי שבעלה הולך עם חבילה קשה על הלב, ענה הרבי עם חיוך: "שישאיר את ה'פעקל' ("החבילה") שלו פה בחדר, פה כולם משאירים את "החבילות" שלהם, וגם לי זה לא יזיק, פה הם נימוחים". וגם הרבי אמר: אתם הרי ראיתם את הנס שקרא איתכם (בנוגע להיתר יציאה מרוסיא). | ||
בארץ הקודש, החל לעבוד במפעל ביבנה, וסירב למשרה תורנית בישיבה החב"דית בקרית מלאכי או בארגון שמי"ר, אך סייע בעריכת ספר התניא והחומש המתורגם שהוציא מכון שמי"ר בשפה הרוסית וזכה לקבל על כך הוראות מהרבי. | בארץ הקודש, החל לעבוד במפעל ביבנה, וסירב למשרה תורנית בישיבה החב"דית בקרית מלאכי או בארגון שמי"ר, אך סייע בעריכת ספר התניא והחומש המתורגם שהוציא מכון שמי"ר בשפה הרוסית וזכה לקבל על כך הוראות מהרבי. | ||
לאחר | לאחר פטירת אמו בח' שבט תשמ"ג, עבר להתגורר בקראון הייטס על יד בני משפחתו{{הערה|כאשר הגיעו לרבי לאחר היציאה מרוסיה, שאל הרבי היכן רצונם לגור, וכשאמרו לרבי היכן שהרבי יאמר, השיב להם הרבי שהיות והסבתא מרת מיכלא לא ראתה את אחיה חמישים שנה, שיגורו בארץ הקודש. מה שכבר לא היה שייך לאחר פטירתה.}}, ונכנס ללמוד ב[[כולל תפארת זקנים לוי יצחק (קראון הייטס)|כולל תפארת זקנים לוי יצחק]], ומזמן לזמן גם מסר שיעורים. | ||
הפעם האחרונה בה נשא דברים בציבור היה בסיום הרמב"ם בבית הכנסת 'כתב סופר' ברחוב אמפייר. | הפעם האחרונה בה נשא דברים בציבור היה בסיום הרמב"ם בבית הכנסת 'כתב סופר' ברחוב אמפייר. | ||
| שורה 43: | שורה 43: | ||
בסוף הקיץ של שנת תשמ"ו חלה, ובשלושה החודשים האחרונים לחייו היה מאושפז בבית הרפואה וסבל ייסורים קשים. | בסוף הקיץ של שנת תשמ"ו חלה, ובשלושה החודשים האחרונים לחייו היה מאושפז בבית הרפואה וסבל ייסורים קשים. | ||
נפטר אור ל[[כ"ט אדר]] [[תשמ"ז]] ונטמן בבית העלמין על שם מונטיפיורי, סמוך לאוהל אדמו"ר הריי"צ. ילדיו הכניסו לרבי את נוסח המצבה וזכו שהרבי יגיה אותה{{הערה|הרבי ענה: "מהיר. בהסכמת החברא קדישא. ומסיימים בטוב".}}, בה נכתב: "מחשובי התמימים ברוסיא. זך וישר פעלו מתהלך בתומו והצנע לכת את אלקיו. בעל מדות תרומיות ואהוב לבריות. עסק בתומ"צ ביראת ה' טהורה. וחינך ילדיו בדרכי החסידות במס"נ ממש. נאסר והוגלה לעשר שנות עבודת פרך. למד תורה ברבים ונהנה מיגיע כפיו כל ימיו. מקושר לבית חיינו עד יומו האחרון". | על פי הוראת הרבי, לקראת [[שבת מברכים]] [[חודש ניסן]] תשמ"ז הוצא מבית הרפואה וביום ראשון כ"ח אדר הובא לרבי וזכה לקבל דולר בשליחות צדקה. הרבי איחל לילדיו שיהיה פסח שמח. | ||
נפטר אור ל[[כ"ט אדר]] [[תשמ"ז]] והוא בן 71 שנים, ונטמן בבית העלמין על שם מונטיפיורי, סמוך לאוהל אדמו"ר הריי"צ. ילדיו הכניסו לרבי את נוסח המצבה וזכו שהרבי יגיה אותה{{הערה|הרבי ענה: "מהיר. בהסכמת החברא קדישא. ומסיימים בטוב".}}, בה נכתב: "מחשובי התמימים ברוסיא. זך וישר פעלו מתהלך בתומו והצנע לכת את אלקיו. בעל מדות תרומיות ואהוב לבריות. עסק בתומ"צ ביראת ה' טהורה. וחינך ילדיו בדרכי החסידות במס"נ ממש. נאסר והוגלה לעשר שנות עבודת פרך. למד תורה ברבים ונהנה מיגיע כפיו כל ימיו. מקושר לבית חיינו עד יומו האחרון". | |||
רעייתו מרת שרה נותרה להתגורר בקראון הייטס ועסקה רבות בהכנסת כלה עד לפטירתה בשיבה טובה בכ"ה טבת תשס"ה. | רעייתו מרת שרה נותרה להתגורר בקראון הייטס ועסקה רבות בהכנסת כלה עד לפטירתה בשיבה טובה בכ"ה טבת תשס"ה. | ||
| שורה 49: | שורה 51: | ||
==משפחתו== | ==משפחתו== | ||
*בנו, הרב [[משה חיים לוין]] - משלוחי הרבי בניו יורק | *בנו, הרב [[משה חיים לוין]] - משלוחי הרבי בניו יורק | ||
*בתו מרת לאה | *בתו מרת לאה - קראון הייטס, בלנית במקווה נשים ברחוב יוניון{{הערה|היתה נשואה לר' אהרן יחיאלוב.}} | ||
==לקריאה נוספת== | |||
*ארי רובין, [[שבועון בית משיח]] גיליון 1401, '''זלמן מאוד חולה''', תולדות הרב יקותיאל זלמן לוין | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
גרסה אחרונה מ־21:03, 11 בדצמבר 2024
.jpeg)
הרב יקותיאל זלמן לוין ('זלמן קורסק'ער', ב' אייר תרע"ה-כ"ט אדר תשמ"ז) היה מחשובי התמימים ברוסיה, שלמד תורה ברבים ונהנה מיגיע כפיו כל ימיו, נאסר והוגלה לעשר שנות עבודת פרך במחנה עבודה, ולאחר יציאתו מרוסיה, מנכבדי קהילת חב"ד בקרית מלאכי ובקראון הייטס.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בקייב בב' אייר תרע"ה לאביו ר' יהודה לוין ולאמו מרת מיכלא רחל[1], במשפחה שהשתייכה במקורה לחסידות הארנסטייפל, שהיתה בעלת זיקה חזקה לחסידות חב"ד-ליובאוויטש, ובהמשך התקרבו לחסידות חב"ד[2].
בהיותו כבן שנתיים וחצי, פרצה המהפכה הקומוניסטית, ולאורך כל שנות ילדותו ונערותו נאלץ ללמוד במחתרת. למד בסניף ישיבת תומכי תמימים שייסדו ר' בנימין אליהו גורודצקי, ור' ישראל לוין[דרושה הבהרה].
במשך השנים, עברה משפחתו להתגורר בקורסק, בעוד הוא עצמו המשיך ללמוד בישיבות המחתרתיות ברחבי רוסיה, ודבק בו הכינוי 'זלמן קורסק'ער'.
בתקופת לימודיו בישיבה למד לצד רבי משולם זוסיא טברסקי שלימים התמנה כאדמו"ר לחסידי צ'רנוביל, ולאורך כל השנים שמרו על ידידות עמוקה, גם לאחר שהגיעו לארץ הקודש.
בשנת תרצ"ב, בעקבות הרדיפות מצד השלטונות, נאלץ לעזוב את משפחתו ועבר להתגורר במוסקבה, שם נאלץ יחד עם חבריו לשלב בין לימוד תורה לבין עבודה מועטת כדי שיהיה להם ממה לחיות ולהתפרנס.
בשנת תרצ"ה עבר ללנינגרד והתגורר אצל אחות אמו, רעיית ר' סנדר פרידמן.
על פי הצעת אחיו ר' מרדכי זאב בן ציון לוין, בא בקשרי השידוכין עם מרת שרה, בתו הצעירה של הרב משה חיים מויזעס רבה של העיר טורוב, והחתונה התקיימה בראש חודש אלול תרצ"ט באודסה, ולאחר החתונה קבעו בני הזוג את מגוריהם בלנינגרד.
זמן קצר לאחר החתונה, פרצה מלחמת העולם השניה, וכשנתיים לאחר מכן גרמניה פלשה לרוסיה ובניסים גדולים הצליח לבסוף להימלט מלנינגרד הבוערת למרות המצור שהטילו עליה חיילי צבא גרמניה, כשהוא ורעייתו הצליחו לעלות על הרכבת האחרונה, וכעבור שבוע הגיעו לסמרקנד.
בשל רדיפות המשטרה החשאית, נמלט לבסוף מסמרקנד לטשקנט, ובקיץ של שנת תש"י נדדו לפרלובקה שבפרברי מוסקבה.
לאורך כל השנים מסר את נפשו על שמירת השבת[3], ולצד ידיעותיו הרחבות בכל תחומי התורה כולל חכמת התכונה וכדומה, היה בעל מלאכה מוכשר שידע לעשות מלאכות רבות דוגמת נגרות, בישול, תפירה ועוד.
במשך שנים ארוכות לאחר החתונה לא נולדו לו ולרעייתו ילדים, וידידיהם שכבר יצאו מברית המועצות לארץ הקודש וארצות הברית, ביקשו עבורם ברכה אצל אדמו"ר הריי"צ ואצל הרבי, ואכן הרבי הריי"צ בירך אותם[4] "יהיו להם ילדים חיים ובריאים". ואכן בב' תמוז תשי"ב לאחר 13 שנים של ציפיה זכו ונולדו להם זוג תאומים.
בשנת תשט"ז בהשתדלותו של ר' מולע פרוס קיבל משרה קבוע במפעל בעיירה קטנה בשם טוקומס בו הובטח לו על ידי מנהל המפעל היהודי שלא ידרוש ממנו לעבוד בשבתות, ובעקבות כך עבר עם משפחתו להתגורר בעיירה זו.
לאחר פטירת אביו, החל לארגן מנייני תפילה בעיירה כדי שיהיה לו כיצד לומר קדיש וכשהדבר נודע לאנשי הנ.ק.וו.ד. הם החלו להצר את צעדיו ולבסוף בי"ב אדר תשי"ח בשעה 2 בלילה אסרו אותו והוא ישב במאסר בריגא במשך 11 חודשים והמתין למשפט, ולבסוף נגזרו עליו עשר שנות עבודת פרך.
בזמן שהוא עבר בין מחנות שונים, עברה רעייתו בקיץ של שנת תש"כ להתגורר בריגא, במטרה שהילדים יגדלו לצד קהילה חסידית שתשפיע עליהם לטובה, וכן על מנת להיות קרובה יותר למחנות העבודה אליהם נשלח ר' זלמן[5].
בג' אדר תשכ"ח השלים ר' זלמן את עשר שנות הגלות שנגזרו עליו, והוא חזר להתאחד עם משפחתו בריגא, ומצא עבודה כמסגר, שאיפשרה לו להמשיך להישמר מחילול שבת. בריגא, החל לקבוע שיעורים עם פרופסור ירמיהו ברנובר שרצה להתקרב ליהדות, וכן מסר שיעור קבוע בעין יעקב.
חלפו עוד ארבע שנים, ובשנת תשל"ב, לאחר שקיבלו את ברכתו של הרבי - הצליחו לאחר תלאות רבות להשיג אישור יציאה מרוסיה, ובכ"ז חשון תשל"ב יצא עם משפחתו מברית המועצות ולאחר תחנת עצירה שנמשכה שלושה ימים בוינה, הגיעו לארץ הקודש בר"ח כסלו והתיישבו בנחלת הר חב"ד, ותקופה קצרה לאחר מכן נסע לראשונה לרבי וזכה ליחידות ארוכה שנמשכה 23 דקות, במהלכה התעניין הרבי בכל התלאות שעברו עליו, ובנוסף, הביע את רצונו לשלם את העלות של כרטיסי הטיסה שלהם. כשזוגתו אמרה לרבי שבעלה הולך עם חבילה קשה על הלב, ענה הרבי עם חיוך: "שישאיר את ה'פעקל' ("החבילה") שלו פה בחדר, פה כולם משאירים את "החבילות" שלהם, וגם לי זה לא יזיק, פה הם נימוחים". וגם הרבי אמר: אתם הרי ראיתם את הנס שקרא איתכם (בנוגע להיתר יציאה מרוסיא).
בארץ הקודש, החל לעבוד במפעל ביבנה, וסירב למשרה תורנית בישיבה החב"דית בקרית מלאכי או בארגון שמי"ר, אך סייע בעריכת ספר התניא והחומש המתורגם שהוציא מכון שמי"ר בשפה הרוסית וזכה לקבל על כך הוראות מהרבי.
לאחר פטירת אמו בח' שבט תשמ"ג, עבר להתגורר בקראון הייטס על יד בני משפחתו[6], ונכנס ללמוד בכולל תפארת זקנים לוי יצחק, ומזמן לזמן גם מסר שיעורים.
הפעם האחרונה בה נשא דברים בציבור היה בסיום הרמב"ם בבית הכנסת 'כתב סופר' ברחוב אמפייר.
בסוף הקיץ של שנת תשמ"ו חלה, ובשלושה החודשים האחרונים לחייו היה מאושפז בבית הרפואה וסבל ייסורים קשים.
על פי הוראת הרבי, לקראת שבת מברכים חודש ניסן תשמ"ז הוצא מבית הרפואה וביום ראשון כ"ח אדר הובא לרבי וזכה לקבל דולר בשליחות צדקה. הרבי איחל לילדיו שיהיה פסח שמח.
נפטר אור לכ"ט אדר תשמ"ז והוא בן 71 שנים, ונטמן בבית העלמין על שם מונטיפיורי, סמוך לאוהל אדמו"ר הריי"צ. ילדיו הכניסו לרבי את נוסח המצבה וזכו שהרבי יגיה אותה[7], בה נכתב: "מחשובי התמימים ברוסיא. זך וישר פעלו מתהלך בתומו והצנע לכת את אלקיו. בעל מדות תרומיות ואהוב לבריות. עסק בתומ"צ ביראת ה' טהורה. וחינך ילדיו בדרכי החסידות במס"נ ממש. נאסר והוגלה לעשר שנות עבודת פרך. למד תורה ברבים ונהנה מיגיע כפיו כל ימיו. מקושר לבית חיינו עד יומו האחרון".
רעייתו מרת שרה נותרה להתגורר בקראון הייטס ועסקה רבות בהכנסת כלה עד לפטירתה בשיבה טובה בכ"ה טבת תשס"ה.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- בנו, הרב משה חיים לוין - משלוחי הרבי בניו יורק
- בתו מרת לאה - קראון הייטס, בלנית במקווה נשים ברחוב יוניון[8]
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ארי רובין, שבועון בית משיח גיליון 1401, זלמן מאוד חולה, תולדות הרב יקותיאל זלמן לוין
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- מנחם מענדל אדלר, ר' זלמן קורסק'ער, תשורה מנישואי צאצאיו, לוין-בלינוב אדר ראשון תשפ"ד
הערות שוליים
- ↑ בת ר' נחום דוב ומרת רעסיע מקנובצקי, מחסידי צ'רנוביל, שהיתה ידועה למשפחה יראת שמים ומדקדקת במצוות וכאשר ר' הלל מפאריטש היה עובר בדרכו במסעותיו דרך העיירה, היה נוהג לאכול רק בביתם.
- ↑ כשאביו היה נער, רצה להיכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים אך האדמו"ר מהארנסטייפל שלל זאת באומרו "הוא ישאר יהודי ירא שמים גם ככה", ואכן הוא לא למד בתומכי תמימים אך במשך השנים הפך לחסיד חב"ד נלהב.
- ↑ כך לדוגמה כשהגיעו לסמרקנד בעיצומה של השבת, סירב לרדת מהרכבת, ורק ברגע האחרון לאחר שנראו שלושה כוכבים כשהרכבת כבר החלה בנסיעתה, קפץ מהרכבת לרציף.
- ↑ ביחידות למרת אסתר לנגזם.
- ↑ ואכן מכיון שמחנה העבודה היה בסגנון של 'התיישבות חופשית' התאפשר לר' זלמן לקבל באופן חופשי יותר חבילות מבני משפחתו וידידיו החסידים, ואף הצליח לברוח מספר פעמים לביתו למספר שעות ובאחת ההזדמנויות אפילו כיוון את הבריחה לתאריך י"ט כסלו וניצל זאת להתוועדות רעים עם חבריו החסידים.
- ↑ כאשר הגיעו לרבי לאחר היציאה מרוסיה, שאל הרבי היכן רצונם לגור, וכשאמרו לרבי היכן שהרבי יאמר, השיב להם הרבי שהיות והסבתא מרת מיכלא לא ראתה את אחיה חמישים שנה, שיגורו בארץ הקודש. מה שכבר לא היה שייך לאחר פטירתה.
- ↑ הרבי ענה: "מהיר. בהסכמת החברא קדישא. ומסיימים בטוב".
- ↑ היתה נשואה לר' אהרן יחיאלוב.