מנצפ"ך – הבדלי גרסאות
הוספת מקור |
←מקומן בספירות: פץ |
||
| (3 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{אות | {{אות|תמונה=[[קובץ:מנצפך.jpg]]}} | ||
'''אותיות מנצפ"ך''' הן [[אותיות]] כפולות (מם פתוחה ומם-סתומה, נון כפופה ופשוטה וכדו') ואמרו רז"ל: {{ציטוטון|מנצפ"ך צופים אמרו}}, שהם נביאי הדורות, אשר גילו והזכירו את אופן השימוש באותיות הללו{{הערה|גמרא מגילה ב, ב.}}, כ"ב האותיות הרגילות הן ב[[ה' חסדים]], והאותיות הסופיות הן ב[[ה' גבורות]]{{הערה|ע"ח שער כה דרוש ב מ"ק, אוה"ת נ"ך א'רו}}. | '''אותיות מנצפ"ך''' הן [[אותיות האל"ף בי"ת|אותיות]] כפולות (מם פתוחה ומם-סתומה, נון כפופה ופשוטה וכדו') ואמרו רז"ל: {{ציטוטון|מנצפ"ך צופים אמרו}}, שהם נביאי הדורות, אשר גילו והזכירו את אופן השימוש באותיות הללו{{הערה|גמרא מגילה ב, ב.}}, כ"ב האותיות הרגילות הן ב[[ה' חסדים]], והאותיות הסופיות הן ב[[ה' גבורות]]{{הערה|ע"ח שער כה דרוש ב מ"ק, אוה"ת נ"ך א'רו}}. | ||
כי מאחר ש[[לשון הקודש]] אינה שפה הסכמית שבני האדם יצרוה והסכימו עליה, אלא היא תורה שניתנה מאת ה', ולכל אות יש ערך ומשמעות רוחנית בהתאם לשורשה העליון, לכן רק ה[[נביא|נביאים]] מוסמכים להורות את אופן השימוש באותיות התורה. | כי מאחר ש[[לשון הקודש]] אינה שפה הסכמית שבני האדם יצרוה והסכימו עליה, אלא היא תורה שניתנה מאת ה', ולכל אות יש ערך ומשמעות רוחנית בהתאם לשורשה העליון, לכן רק ה[[נביא|נביאים]] מוסמכים להורות את אופן השימוש באותיות התורה. | ||
==עניינן== | ==עניינן== | ||
בדברי חז"ל (ראה בפסקה הבאה "מקור המושג") קשורות חמש אותיות מנצפ"ך לגאולה, אך בחסידות ובקבלה מקשרים אותן גם לעניין הגבורה - שהן [[ה' גבורות]] המחלקות ומפרידות ההבל והקול בה' מוצאות הפה להתהוות כ"ב | בדברי חז"ל (ראה בפסקה הבאה "מקור המושג") קשורות חמש אותיות מנצפ"ך לגאולה, אך בחסידות ובקבלה מקשרים אותן גם לעניין הגבורה - שהן [[ה' גבורות]] המחלקות ומפרידות ההבל והקול בה' מוצאות הפה להתהוות כ"ב אותיות{{הערה|[[שער היחוד והאמונה]] פ"ד.}}, דהיינו, שאותיות מנצפ"ך הן השורש לכל שאר כ"ב האותיות. | ||
==מקור המושג== | ==מקור המושג== | ||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
==טעם בנגלה לכפילותן== | ==טעם בנגלה לכפילותן== | ||
בספר צחות{{הערה| | בספר צחות{{הערה|לרבי [[אברהם אבן עזרא]], בשער האותיות}} מסביר, שמושב חמש אותיות אלו מעוגל, ולכן אינן יכולות (כביכול) לעמוד ללא סמיכה. לכן, אם הן באות באמצע מילה הן נסמכות על האות שאחריהן, אך בסוף מילה (כשאין להן על מה להסמך) פושטים את מושבן למטה (או סותמים אותו במקרה של ם) כדי שיעמדו ביציבות. ניתן לדון האם טעם זה מתאים רק לשיטת גדולי ישראל הסוברים שצורת האותיות אינה מסיני אלא הסכמית, או שהוא מתאים דווקא לשיטה שהן מסיני, או לשתי השיטות. | ||
==מקומן בספירות== | ==מקומן בספירות== | ||