רקיעים – הבדלי גרסאות

מובא ב[[תניא]]{{הערה|תניא שער היחוד והאמונה פרק י"ב.}}, שבמאמר "יהי רקיע"{{הערה|בראשית א' ו'.}} נברא לא רקיע אחד אלא כמה, ונחלקו בגמרא{{הערה|מסכת חגיגה י"ב ב'.}} האם הם שניים (דעת ר' יהודה, שנאמר{{הערה|דברים י' ד'.}} "השמים ושמי השמים") או שבעה (דעת ריש לקיש: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות{{הערה|וילון . . נכנס שחרית ויוצא ערבית (אחראי לזריחה ולשקיעה), ומחדש בכל יום מעשה בראשית . . רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין . . שחקים שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים . . זבול שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי (ברוחניות) ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן . . מעון שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה . . מכון שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד . . ערבות שבו צדק משפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים". (וגם ריש לקיש לומד הכל מפסוקים).}}).

הרקיעים מוזכרים לרוב הן בנגלה והן בחסידות; לעיתים מפורש שהם '''רוחניים''' ולעיתים שהם '''גשמיים'''.

'''מהותם:''' במאמר ד"ה באתי לגני (והמדרש רבה) מדבר על הסתלקות השכינה מרקיע לרקיע ע"י החטאים (והמשכתה חזרה ע"י הצדיקים), ומשמע שסילוק זה הוא בשבע הספירות דהמידות (דעשיה?){{הערה|שהרי אדם הראשון נברא [[גן עדן|בגן עדן ארץ]] - ושם הייתה השכינה. וע"י החטאים הסתלקה לרקיעים הרוחניים ש"מעליו"}}, וכן משמע בד"ה להבין עניין הברכות{{הערה|בלקו"ת לג' פרשיות, אות ח'.}}. אבל הקשר הפרטי של כל אחד מה"רקיעים" שבגמרא למידה פרטית לא התבאר.

'''הטעם ש"עובי" כל רקיע ת"ק שנה''' מוסבר ב[[לקוטי תורה]] של [[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|אדמו"ר הזקן]]{{הערה|אמור ל"ד א'.}}: הרקיע הוא השמיים העשויים מאש ומים{{הערה|בראשית רבה, פרשה ד' אות ט', והובא בפרש"י על התורה.}}, ואש ומים הם כללות המידות (קו הימין וקו השמאל). עצם המידות הן חמש בלבד{{הערה| כי במידת היסוד אין תוכן "עצמי" משלה, עניינה רק להשפיע את המידות האחרות לזולת.}} המוזכרות בפסוק{{הערה|דברי הימים א' כ"ט י"א.}} "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד", וכפי שכל אחת מהן כלולה מעשר הרי הן ת"ק (חמש מאות).

וכותב [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר שליט"א)|הרבי]]{{הערה|התוועדויות חלק יח עמ' 276 ועוד.}}, שהרקיע השני נחלק בעצמו לשבעה רקיעים, והם הגלגלים שמוזכרים ברמב"ם הלכות יסודי התורה שם, שכל כוכב קבוע בגלגל אחר, וכל הכוכבים נמצאים ברקיע השני שבשבעת הרקיעים (כמבואר גם בגמרא חגיגה שם). ובלשונו: "הכוכבים הם ברקיע השני; אלא שרקיע זה גופא נחלק לשבעה רקיעים שהם שבעה כוכבי לכת (ומוסיף גם:) ומלבדם ישנו רקיע השמיני שבו כל שאר הכוכבים שנראים ברקיע".

 

דהיינו, יש שני רקיעים גשמיים- אבל גם הם לא גשמיים ממש (כי גשמיותן מזוככת מאד, וקרובה לרוחניות), ובהם נמצא צבא השמים (כל הכוכבים). ולמעלה מהם יש חמישה רקיעים רוחניים ו'דקים' עוד יותר.

"אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}". מסביר [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק)|הצ"צ]]{{הערה|אוה"ת נביאים כתובים א' עמ' רל"ו.}} שהוילון אינו "פועל" כלום, אלא הוא מסך המסתיר על האור. בשעה שיוצא ומסתיר נהיה לילה, וכשהוא נכנס לתיקו אינו מסתיר עוד ואז הוא יום. מציאות הוילון הייתה עוד לפני בריאת השמש והירח, שהרי אדרבה – כל עוד לא נבראו השמש והירח היה החלל '''כולו''' מאיר ומואר (ולא רק מנקודה אחת שמאירה לכל עבר).

"שבו ירושלים ובהמ"ק ומזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}". זבול הוא "ירושלים של '''מעלה'''" שהיא שלימות היראה (יראה עילאה). ירושלים של מטה הוא יחוד ז"א ומלכות (יחודא תתאה, "ביטול היש"), וירושלים של מעלה הוא יחוד חכמה ובינה (יחודא עילאה "ביטול במציאות"). עניינו של ה"מזבח" שב"ירושלים של מעלה" הוא העלאת נשמות הצדיקים מדרגת "ביטול היש" ל"ביטול במציאות"{{הערה|לקו"ת פקודי, ד"ה אלא פקודי המשכן אות ד'.}}.

"שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}". עניינו של "מעון"{{הערה|בכל הבא לקמן ראה ספר הליקוטים להצ"צ בערך "יום".}} הוא שירת המלאכים. נשמות ישראל הן מבחינת הפנימיות (ז"א) ושירתן שייכת ליום, והמלאכים מהחיצוניות (מלכות), ועיקר שירתן בלילה{{הערה|ואמירת המלאך ליעקב שהגיע זמנו לומר שירה, מתרץ הצ"צ ואכ"מ.}}. בלילה מסתלקת מהעולמות השפעת ז"א למקורה ושורשה{{הערה|שלמעלה מהעולמות, באריך אנפין. וזהו עניין שהקב"ה בלילה "שט על כרוב קל שלו בח"י אלף עולמות", ואכ"מ.}}, ומאירה בהם רק מידת ה"מלכות". בהבדל ב"עולמות" בין "יום" לבין "לילה" שני עניינים: '''א.''' ביום היא השפעה פנימית (כדרך אדם ער) ובלילה חיצונית (כדרך אדם ישן, שאז השכל והמידות אינם בפעולה, אבל דוקא אז מתגלה כח העיכול הבונה את הגוף, וזהו עניין המלכות היורדת בלילה לעולמות "ליתן טרף לביתה"). '''ב.''' ביום העיקר הוא השפעה מלמעלה למטה (כדרך השמש המאירה), ובלילה עליית המקבל (על דרך הזכר המשפיע כל טוב לביתו).

"צדק משפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמותן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתידים להבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}". ערבות {{הערה|בהבא לקמן ראה אוה"ת דברים ד"ה עניין כי עם ה' החסד עמ' א'תקצ"א, וש"נ.}} הוא הרקיע השביעי, החביב משאר הרקיעים כערך שבת לגבי ששת ימי המעשה{{הערה|זוהר שמות, תרומה קס"ה ב', ובמדרש רבה פרשת אמור ס"פ כ"ט.}}, ועיקר עניינו "גנזי חיים וגנזי שלום" עליהם לומדת הגמרא מהפסוק{{הערה|תהילים ל"ו י'.}} "כי עמך מקור חיים". מקור חיים הוא [[אור אין סוף]], והוא "מקור כל התענוגים ומקור כל החיים שנהנין הנשמות עמך בעצמותך"{{הערה|לקו"ת בשלח ד"ה ראו כי ה' נתן לכם את החיים.}}, ועניינו מבואר באריכות במקומות רבים בתורת החסידות.