חטא העגל

חטא העגל היה אחד החטאים החמורים בהם נכשלו בני ישראל. החטא ארע ביום הארבעים לעליית משה רבינו להר סיני. אלו שנכשלו - נהרגו בשלושה סוגי מיתות. כתוצאה מחטא זה שוברו לוחות הברית וכלל בני ישראל נענשו בארבעים שנה במדבר.

חטא זה מקביל לחטא עץ הדעת, שכן במתן תורה הסתלקה זוהמת הנחש מבני ישראל והתבטלה מהם המיתה, אך לאחר חטא העגל - חזרה הזוהמה ונקנסה עליהם מיתה כפי שנקנס אדם הראשון וזרעו.

רקע

לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים בט"ו בניסן, הם יצאו לדרך בת חמישים ימים, כשחלק מהימים הם בנסיעה וחלק בחניה. בראש חודש סיון הם הגיעו למדבר סיני וחנו למרגלות הר סיני מצידו המזרחי. ביום החמישים ואחד לספירת העומר (יש מחלוקת בין התנאים האם היה זה בו' בסיוון או בז' בסיוון) בבוקר ירדה השכינה על ההר ובני ישראל חוו את מעמד מתן תורה, שמעו את עשרת הדברות ונשמותיהם פרחו מגופם עד שהקב"ה שלח להם את טל התחייה בו הוא עתיד להחיות את המתים והחייה אותם. לאחר מכן הם פנו אל משה רבינו וביקשו ממנו שיהווה ממוצע ביניהם לבין ה', שכן הם חוששים מחוויית כלות הנפש נוספת.

למחרת בבוקר עלה משה להר סיני בכדי לקבל פירוט נוסף על מצוות התורה ובכדי להוריד את לוחות הברית. קודם עלייתו הודיע משה שהוא עולה למשך ארבעים ימים תמימים, כשלאחריהם הוא ירד עם הלוחות.

היו כאלו מבני ישראל, ובעיקר מן הערב רב שטעו וחשבו שיום העלייה של משה נכלל בספירה, אף שהוא הודיע שמדובר בימים תמימים, שכוללים "לילה ויום". אנשים אלו המתינו בט"ז בתמוז למשה, ובהגיע חצות היום, החלו לדבר על כך שבטח מת משה. בנוסף לכך השטן פעל שהעולם יראה "מעורבב" והראה להם מחזה בו מלאכים נושאים את מיטתו של משה, כלומר, שמשה מת והמלאכים עושים לו לוויה.

עשיית העגל

כאשר הערב רב ראו זאת, הם הקהילו את העם סביב אהרן הכהן וביקשו ממנו שיעשה להם "אלוהים אחרים". הרבי מסביר שלמעשה הם רצו שיהיה תחליף למשה רבינו ולא להקב"ה, ומכיוון שעל בני אדם לא ניתן לסמוך והם כבר ראו שמשרתי ה' במרכבה הם בעלי פני שור, הם ביקשו תחליף שכזה.

אהרן שראה שהעם להוט מאוד ולא ניתן לדחותם, בקש מהם להביא את תכשיטי הזהב שבאזני הנשים והילדים, בכדי לעכב את עשיית העגל. הנשים סרבו לתת את הזהב שלהם עבור עשיית העגל ולכן הגברים פרקו מעצמם את הנזמים שהיו באזניהם וריכזו במקום אחד. אהרן השליך את הזהב אל תוך האש והמכשפים שהיו בין הערב רב עשו את צורת העגל בכישוף. לדעה אחרת, מיכה לקח את הטס עליו כתב משה רבינו את המילים "עלה שור" בכדי להעלות את ארונו של יוסף מהנילוס, זרקו לתוך האש ומיד יצא עגל זהב מתוך האש, בעל יכולת ללכת ולאכול.

הערב רב שראו את ההצלחה, הכריזו "אלה אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים".

לאחר שנעשה העגל, אהרן רצה לדחות את בני ישראל עוד קצת, ולכן הכריז: מחר יהיה חג לה', אהרון התכוון לדחות אותם כמה שיותר ולכן החל בבנייה איטית מכוונת של המזבח בתקווה שמשה ירד ויעצור אותם. הוא פחד לעצור אותם לאחר שראה שהרגו את חור, בנה של מרים שהוכיח אותם.

למחרת בבוקר, השטן זירז את בני ישראל לקום, בכדי שיספיקו לחטוא לפני שמשה ירד מההר. בני ישראל הקריבו קרבנות, ישבו לאכול וחגגו.

כעסו של ה'

היום בו משה רבינו היה צריך לרדת באמת היה י"ז בתמוז, באותו זמן שה' הביא למשה את לוחות הברית, בני ישראל החלו לחגוג עם העגל. הקב"ה מיד אמר למשה "לך רד, כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצרים", כלומר, כל הגדולה שלך היא בשביל בני ישראל, וכעת כשהם חטאו בגלל העם שמשה העלה ממצרים - ה"ערב רב", רד מגדולתך זו.

ה' רוצה לכלות את כל בני ישראל ולהקים ממשה עם חדש, אך משה מתחנן לה' שלא יעשה זאת משתי סיבות: 1. פרעה אמר למשה שלא יצא למדבר כי הוא רואה את הכוכב "רעה" שעולה מולם, וכעת יצא שפרעה צדק - שכאשר בני ישראל יהיו במדבר תבוא עליהם כליה. 2. בזכות האבות שנשבע להם ה' שיקים מהם עם שינחל את ארץ ישראל.

ה' שמע את דברי משה, ו"חזר בו" מההחלטה לכלות את כל בני ישראל.

ראו גם

• דבר מלכות כי תשא

לקריאה נוספת

• הרפורמים הראשונים - היו עובדי עגל הזהב, מכתב הרבי מתאריך ראש חודש שבט תש"ל, נדפס בשבועון כפר חב"ד 1962 עמוד 8

קישורים חיצוניים

• אופן הכפרה דמחצית השקל על חטא העגל, קובץ 'פלפולא דאורייתא' תומכי תמימים קרית גת י"א ניסן תשפ"ד (גליון ד') עמוד 305