אהרן מבישנקוביץ: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
(16 גרסאות ביניים של 9 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{לעריכה}}
ר' '''אהרן מבייעשינקוויץ''', (כונה '''ארקע צעסליוויצער'''), היה מחסידי [[אדמו"ר האמצעי]], למדן גדול ב[[נגלה]] והבנתו העמוקה בתורת ה[[חסידות]] הייתה מפורסמת.
החסיד רבי '''אהרן מבייעשינקוויץ''', (היה נקרא בשם אדקע צעסליוויצער).


הוא היה למדן גדול בנגלה, ובאופן מופלג ביותר. גם הבנתו העמוקה בחסידות היתה מהמפורסמות.
== תולדות חיים ==
מתחילה ר' אהרן היה מחסידיו של רבי [[אהרן מסטראשלע]]. לאחר שנזדמן לו לשמוע חסידות מ[[אדמו"ר האמצעי]], הוא התלהב מאוד והתקשר אליו.


הוא היה מחסידיו של רבי [[אהרן מסטראשלע]]. לאחר שנזדמן לו לשמוע ד"ת מ[[אדמו"ר האמצעי]], הוא התלהב מאוד, ואז התקשר אליו בכל מאודו.
לאחר [[הסתלקות אדמו"ר האמצעי]] הוא התנגד ל[[אדמו"ר הצמח צדק]], הגם שהיה אצלו כמה פעמים.


לאחר פטירת אדמו"ר האמצעי הוא התנגד ל[[אדמו"ר הצמח צדק]], הגם שהיה אצלו כמה פעמים.
באותה עת היה רב בעירו [[ביישנקוביץ']] החסיד רבי [[פרץ חן]] שהיה מחסידיו הגדולים של אדמו"ר הצמח צדק, ולכן הייתה ביניהם מחלוקת.


באותה עת היה רב בעירו בייעשינקוויץ החסיד המפורסם רבי [[פרץ חן]], מי שהיה אח"כ רב בנעוויל ואחר כך בטשערניגאוו, שהיה מחסידיו הגדולים של אדמו"ר הצמח צדק, ולכן היתה ביניהם מחלוקת תמיד. לאחר מכן קיבלו את רבי אהרן לרב בעיר סעננא. לאחר שרבי פרץ קיבל את רבנות נעוויל, אז הכתירו בני העיר את רבי אהרן מבייעשינקוויץ לרבם, והיה שם משפיע תמיד נגלה וחסידות.
לאחר מכן עבר מעירו ביישנקוביץ', מכיון שקיבל את משרת הרבנות בעיר [[סעננא]].


== מקורות ==
לאחר שרבי פרץ חן קיבל את רבנות [[נעוול]], אז הכתירו בני העיר את רבי אהרן מביישנקוביץ' לרבם, והיה שם [[משפיע]] ב[[נגלה]] ו[[חסידות]].


[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=3751&st=&pgnum=228&hilite= בית רבי עמ' קו]
מסופר עליו שכשהיה זקן בן תשעים שנה אמר "ריבונו של עולם, הריני בן תשעים שנה, ולא עבר עלי יום שכולנו אמת, חנני זכני לכל הפחות ביום אחד בחיי שכולו אמת"{{הערה|רשימות דברים ג' עמ' שיט.}}.
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר האמצעי]] [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הצמח צדק]]
 
מסופר שלפני הסתלקותו של אדמו"ר האמצעי, ר' אהרן רשם את כל המילים שיצאו מפי קדשו של הרבי, ובשנים שלאחר מכן ראה כיצד הדברים התממשו במלואם. אחד מהדברים שרשם היו  "פרץ סמיליאנער איזה א פיינער מענטש" (פרץ מסמיליאן הוא אדם הגון) ובשנים שלאחר מכן כשהגיע ר' פרץ חן לכהן כרב בעיירתו הבין את פשר הדברים{{הערה|'סיפורים חסידיים' מאת הרב ישראל אלפנביין ב, עמ' 105. רשימות דברים עמ' 117. שמועות וסיפורים עמ' 49.}}.
 
==לקריאה נוספת==
*הרב [[אליהו יוחנן גוראריה]], '''[[אוצר חסידי חב"ד (סדרת ספרים)|אוצר חסידי חב"ד]]''' חלק ב' עמ' 11-13
 
== קישורים חיצוניים ==
* [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=3751&st=&pgnum=229 בית רבי עמ' קו]
 
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חסידי סטרשלה]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר האמצעי]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הצמח צדק]]
[[קטגוריה:אישים בביישנקוביץ']]

גרסה אחרונה מ־03:11, 15 בספטמבר 2024

ר' אהרן מבייעשינקוויץ, (כונה ארקע צעסליוויצער), היה מחסידי אדמו"ר האמצעי, למדן גדול בנגלה והבנתו העמוקה בתורת החסידות הייתה מפורסמת.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

מתחילה ר' אהרן היה מחסידיו של רבי אהרן מסטראשלע. לאחר שנזדמן לו לשמוע חסידות מאדמו"ר האמצעי, הוא התלהב מאוד והתקשר אליו.

לאחר הסתלקות אדמו"ר האמצעי הוא התנגד לאדמו"ר הצמח צדק, הגם שהיה אצלו כמה פעמים.

באותה עת היה רב בעירו ביישנקוביץ' החסיד רבי פרץ חן שהיה מחסידיו הגדולים של אדמו"ר הצמח צדק, ולכן הייתה ביניהם מחלוקת.

לאחר מכן עבר מעירו ביישנקוביץ', מכיון שקיבל את משרת הרבנות בעיר סעננא.

לאחר שרבי פרץ חן קיבל את רבנות נעוול, אז הכתירו בני העיר את רבי אהרן מביישנקוביץ' לרבם, והיה שם משפיע בנגלה וחסידות.

מסופר עליו שכשהיה זקן בן תשעים שנה אמר "ריבונו של עולם, הריני בן תשעים שנה, ולא עבר עלי יום שכולנו אמת, חנני זכני לכל הפחות ביום אחד בחיי שכולו אמת"[1].

מסופר שלפני הסתלקותו של אדמו"ר האמצעי, ר' אהרן רשם את כל המילים שיצאו מפי קדשו של הרבי, ובשנים שלאחר מכן ראה כיצד הדברים התממשו במלואם. אחד מהדברים שרשם היו "פרץ סמיליאנער איזה א פיינער מענטש" (פרץ מסמיליאן הוא אדם הגון) ובשנים שלאחר מכן כשהגיע ר' פרץ חן לכהן כרב בעיירתו הבין את פשר הדברים[2].

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. רשימות דברים ג' עמ' שיט.
  2. 'סיפורים חסידיים' מאת הרב ישראל אלפנביין ב, עמ' 105. רשימות דברים עמ' 117. שמועות וסיפורים עמ' 49.