חצי שיעור: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(3 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''חצי שיעור''' הוא סוגיא הלכתית המתייחסת לכל מקום בו נאמר שיעור על איסור מסויים, האם בחצי שיעור נכלל בעצם חלק מהאיסור, מה שאומר שגם אם העונש הוא רק על כל השיעור, בהכרח הוא שגם בחצי מהשיעור יש חלק מהאיסור, שלולי כן לא היה נענש עליו גם לאחר שאכל או עבר על את החצי השני, או שמא האיסור חל מלכתחילה רק על השיעור בכללותו.
'''חצי שיעור''' הוא סוגיא הלכתית המתייחסת לכל מקום בו נאמר שיעור על איסור מסויים, האם בחצי שיעור נכלל בעצם חלק מהאיסור, מה שאומר שגם אם העונש הוא רק על כל השיעור, בהכרח הוא שגם בחצי מהשיעור יש חלק מהאיסור, או שמא האיסור חל מלכתחילה רק על השיעור בכללותו.


==המחלוקת==
==המחלוקת==
ב[[מסכת יומא]] (עד.) נחלקו [[רבי יוחנן]] ו[[ריש לקיש]] האם חצי שיעור אסור מן התורה, ו[[הרבי]] תולה את המחלוקת בשאלת ה[[כמות ואיכות]]. לפי רבי יוחנן האיסור הוא תמיד על הכמות, וממילא גם חצי מהשיעור אסור שכן יש בו חצי מהכמות האסורה "כיון דחזי לאיצטרופי". לעומת זאת ריש לקיש סבור שדווקא באיכות המיוחדת הנולדת על ידי הצירוף של השיעור המסויים התורה אסרה את הדבר ; דווקא על ידי השביעה והאכילה, שהיא האיכות שבהמאכל, חל האיסור, "אכילה אמר רחמנא וליכא", וממילא לא שייך לאסור חצי שיעור כאשר אין בו כלל את האיכות שקיימת בשיעור השלם.
ב[[מסכת יומא]] {{הערה|ע"ד.}} נחלקו [[רבי יוחנן]] ו[[ריש לקיש]] האם חצי שיעור אסור מן התורה. [[הרבי]] תולה את המחלוקת בשאלת ה[[כמות ואיכות]].  


בכך תולה [[הרבי]] גם את מחלוקתם של רבי יוחנן וריש לקיש בסוף [[מסכת נדה]] בדין [[זבה]]: מן התורה, רק זבה שראתה זיבה במשך שלושה ימים רצופים, במשך אחד עשר ימי הזיבה (שמתחילים לאחר שבעת ימי הנדה), נחשבת ל'''זבה גדולה''', ואילו זבה שראתה במשך יום או יומים בלבד, נחשבת ל'''זבה קטנה'''. נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש מה דינה של זבה שראתה זיבה ביום העשירי לזיבתה, האם דינה כזבה קטנה שדינה "שומרת יום כנגד יום" וחלים עליה דיני טומאה, או שמא מכיוון שימי הנידה לא "חזי לאיצטרופי" עם ימים אחרים, אינה נחשבת לנדה; שהרי ייתכן לומר שכל איסור הזיבה הקטנה נלקח מהאפשרות של הזבה לההפך לזבה גדולה, אך במקרה שאין אפשרות שהיא תהפך לנדה גדולה - אין לה דיני זבה. רבי יוחנן סבור שגם ביום העשירי, זבה שראתה זיבה נחשבת ל"זבה", ואילו ריש לקיש סבור שכשם שביום האחרון, האחד עשר, אין היא נהפכת לנדה, כך גם ביום העשירי.
לפי רבי יוחנן האיסור הוא תמיד על הכמות, וממילא גם חצי מהשיעור אסור שכן יש בו חצי מהכמות האסורה.
לעומת זאת ריש לקיש סבור שדווקא באיכות המיוחדת הנולדת על ידי הצירוף של השיעור המסויים התורה אסרה את הדבר.


הרבי מסיק, כי זו היא מחלוקתם של רבי יוחנן, באיכות וכמות. לפי רבי יוחנן, דין הג' ימים בזבה גדולה הוא רק ענין של כמות, וממילא גם ביום או יומיים מתוכם, וגם כאלו שאינם ראוים להצטרף לשלושה, יש איכות זו, אך ריש לקיש סובר שהעיקר הוא האיכות (ליקוטי שיחות חלק ז' עמ' 105).
[[הרבי]] תולה גם את מחלוקתם של רבי יוחנן וריש לקיש בסוף [[מסכת נדה]] בדין [[זבה]]: מן התורה, רק זבה שראתה זיבה במשך שלושה ימים רצופים, במשך אחד עשר ימי הזיבה, נחשבת לזבה גדולה.
 
נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש מה דינה של זבה שראתה זיבה ביום העשירי לזיבתה, האם דינה כזבה קטנה שחלים עליה דיני טומאה, או לא.
רבי יוחנן סבור שגם ביום העשירי, זבה שראתה זיבה נחשבת ל"זבה".
ריש לקיש סבור שכשם שביום האחרון, אין היא נהפכת לנדה, כך גם ביום העשירי.
 
הרבי מסיק, כי זו היא מחלוקתם באיכות וכמות. לפי רבי יוחנן, דין הג' ימים בזבה גדולה הוא רק ענין של כמות, וגם כאלו שאינם ראוים להצטרף לשלושה יש איכות זו. ריש לקיש חולק וסובר שהעיקר הוא האיכות {{הערה|ליקוטי שיחות חלק ז' עמ' 105.}}.
 
==קישורים חיצוניים==
*הרב יצחק אייזיק קעניג, [https://vod.smslarav.co.il/lecture/617665996f01ae4caf0fe321 חצי שיעור אסור מהתורה] באתר מדיה הלכה.
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:יורה דעה]][[קטגוריה:אורח חיים]]
[[קטגוריה:יורה דעה]]
[[קטגוריה:אורח חיים]]

גרסה אחרונה מ־00:12, 5 ביוני 2024

חצי שיעור הוא סוגיא הלכתית המתייחסת לכל מקום בו נאמר שיעור על איסור מסויים, האם בחצי שיעור נכלל בעצם חלק מהאיסור, מה שאומר שגם אם העונש הוא רק על כל השיעור, בהכרח הוא שגם בחצי מהשיעור יש חלק מהאיסור, או שמא האיסור חל מלכתחילה רק על השיעור בכללותו.

המחלוקת[עריכה | עריכת קוד מקור]

במסכת יומא [1] נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש האם חצי שיעור אסור מן התורה. הרבי תולה את המחלוקת בשאלת הכמות ואיכות.

לפי רבי יוחנן האיסור הוא תמיד על הכמות, וממילא גם חצי מהשיעור אסור שכן יש בו חצי מהכמות האסורה. לעומת זאת ריש לקיש סבור שדווקא באיכות המיוחדת הנולדת על ידי הצירוף של השיעור המסויים התורה אסרה את הדבר.

הרבי תולה גם את מחלוקתם של רבי יוחנן וריש לקיש בסוף מסכת נדה בדין זבה: מן התורה, רק זבה שראתה זיבה במשך שלושה ימים רצופים, במשך אחד עשר ימי הזיבה, נחשבת לזבה גדולה.

נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש מה דינה של זבה שראתה זיבה ביום העשירי לזיבתה, האם דינה כזבה קטנה שחלים עליה דיני טומאה, או לא. רבי יוחנן סבור שגם ביום העשירי, זבה שראתה זיבה נחשבת ל"זבה". ריש לקיש סבור שכשם שביום האחרון, אין היא נהפכת לנדה, כך גם ביום העשירי.

הרבי מסיק, כי זו היא מחלוקתם באיכות וכמות. לפי רבי יוחנן, דין הג' ימים בזבה גדולה הוא רק ענין של כמות, וגם כאלו שאינם ראוים להצטרף לשלושה יש איכות זו. ריש לקיש חולק וסובר שהעיקר הוא האיכות [2].

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ע"ד.
  2. ליקוטי שיחות חלק ז' עמ' 105.