אלחנן דב מרוזוב – הבדלי גרסאות

[[קובץ:אלחנן דוב מרוזוב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב אלחנן דוב מרוזוב]]

הרב '''אלחנן דב בער מרוזוב''' (המכונה "'''חוני'ע'''", וכינויו במכתבי אדמו"ר מוהריי"צ: "'''אד"ם'''") ([[תרל"ח]]-[[תרח"צ]]) היה [[מזכיר]]ו של אדמו"ר הריי"צ וניהל בפועל את כל הפעילות המחתרתית בברית המועצות, כולל את ישיבות תומכי תמימים המחתרתיות, מסר את נפשו על קידוש ה'.

ר' חאניע נולד ב[[ה' כסלו]] [[תרל"ח]] ב[[צ'רקאס]] להוריו ר' היירש לייב (צבי אריה) ומרת רחל לאה. הוריו לא נמנו עם עדת ה[[חסידים]] אך היו [[יראה|יראי שמים]]. ידוע שאביו היה מלמד.

הוא היה בן יחיד, בגיל 12-13 התייתם מאביו. אימו שלחה את בנה ללמוד בעיר [[מינסק]] שם למד עם המרא דאתרא הרב פרלמן שכונה גם 'הגדול ממינסק'. ר' אלחנן למד שם מספר שנים, עשה חיל בלימודים ונמנה עם מצטייני התלמידים.

על התקרבותו לחסידו חב"ד מסופר שבשלהי שנת [[תרנ"ז]] פגש בחסיד חב"ד, השד"ר ר' [[יחיאל הלפרין]], שהציע לו להצטרף אליו לנסיעה ל[[אדמו"ר הרש"ב|רבי הרש"ב]] לחודש תשרי, הוא הסכים והשנים הגיעו ל[[ליובאוויטש]] לחתונתו של [[אדמו"ר הריי"צ]] שם שמע מהרבי הרש"ב מאמר (ההמשך 'שמח תשמח') והחליט להשאר. ר' אלחנן שהה שם במשך חודש [[תשרי]], מנהגיה של [[חסידות חב"ד]] הקסימו אותו, יותר מכל שבו אותו ה[[מאמר|מאמרים]]. לאחר חודש תשרי התקבל לישיבת תומכי תמימים. היה אז בן עשרים ונמנה עם המבוגרים בתלמידי הישיבה. לאחר קבלתו החל להתמסר בכל כוחו ללימודי ה[[נגלה]] וה[[חסידות]].

לאחר חודש תשרי [[תרס"ג]] לערך, הבחין [[אדמו"ר הרש"ב]] בכשרונותיו ובמסירותו של ר' אלחנן, ודאג באופן אישי שר' אלחנן ילמד בחברותא עם בנו-יחידו, אדמו"ר הריי"צ (שהיה צעיר ממנו בשנתיים), כששאלו פעם את הרבי הרש"ב, מה הביאו לידי כך שיקח דווקא את ר' אלחנן ללמוד בחברותא עם בנו, ענה הרבי: "לא מצאתי בין כולם פנימי כמוהו".

בי"ט כסלו [[תרס"ח]] מונה ר' אלחנן ל[[משגיח]] על לימודי החסידות של תלמידי ה"תמימים" בגיבויו המלא של [[אדמו"ר הרש"ב]]. לפני שמונה לתפקיד זה, אמר אדמו"ר הרש"ב לתמימים "אליו תשמעון כאשר שמעתם אלי"{{הערה|מפי ר' [[פרץ מוצ'קין]]}}. בינתיים הוצע לר' חאניע שידוך עם בתו של ר' צבי פבזנר השוחט מקלימוביץ, ובהסכמת הרבי יצא השידוך לפועל.

בשנת [[תרע"ד]] נשלחו הוא ור' [[שילם קוראטין]] ל[[האדיטש]] - לציון [[אדמו"ר הזקן]] כשלוחי כל [[אנ"ש]] והתמימים במסגרת [[אורח לצדיק]].

ר' חאניע [[נישואין|נשא]] את מרת אסתר פבזנר מקלימוביץ'{{הערה|אחותו של [[אברהם דוד פוזנר]], מבחירי התמימים דישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]], מה[[חוזר|חוזרים]] של תורת [[אדמו"ר הרש"ב]], ו[[משפיע]] בישיבה.}}, ונולדו לו חמישה ילדים, אשתו זו נפטרה בלידה החמישית. ב[[רשימות הרב"ש]] מסופר כי באותו הזדמנות התבטא הרבי הרש"ב, כי יש לו צער רב מכך שבעיר [[ליובאוויטש]] לא התגורר רופא שאולי יכול היה להציל את חייה. ר' חאניע נשאר אלמן עם חמשה ילדים קטנים. לאחר זמן קצר, הציע לו גיסו להשתדך עם בת-דודו, בתו של ר' דוד-מענדל השוחט מפאצ'עפ הכהן כץ, והשידוך יצא לפועל. אשתו ידועה כמרת חיה ברכה מרוזוב. שהאריכה ימים ונפטרה ב[[ניו יורק]] ב[[תשמ"ז]], קרוב לגיל מאה.

מספר שנים לאחר מכן מונה למזכירו של אדמו"ר הרש"ב, בתחילה סרב בטענה ש"העולם טוען שגבאי לא יכול להיות חסיד", הרבי האזין ברצינות וענה לו: "אמת, אבל מישהו מוכרח להפקיר את עצמו לגורל הגבאות..." הרבי אמר לו אז: "הדלת תמיד פתוחה לפניך. תמיד תוכל לשאול אותי מה שלא ברור לך, ומה שתשאל, אענה לך", ור אלחנן הסכים. ר' חאניע זכה ללמוד מפיו את [[עשרת הניגונים]] של [[אדמו"ר הזקן]]. את הניגונים שלמד - העביר לבניו, והם העבירו את הניגונים לעורכי [[ספר הניגונים]], ומפיהם נרשמו: [[ניגון צאינה וראינה]], [[ניגון דבקות (אדמו"ר הזקן)]], [[ניגון קול דודי דופק]] בנוסח מיוחד, ועוד.

במשך שנים מסר שיעור ב[[גמרא]] לבעלי-בתים ב[[ליובאוויטש]], וזכה לברכות ועידודים מ[[רבותינו נשיאנו]] על כך. לאחר שהחל להתעסק יותר בהפצת היהדות והחסידות ברוסיה, מילא את מקומו בתפקיד ר' [[אברהם סנדר נמצוב]]. לפרנסתו שימש כיצרן [[טלית]]ות בליובאוויטש.

הרבי הריי"צ סיפר פעם, כי פעם אחת אביו הרבי הרש"ב רצה לצרפו אליו בנסיעתו לנאות דשא. והנסיעה עם אביו הייתה מאד יקרה וחשובה מאד אצל הבן - ובכל זאת, הוא התבטא שחבל לו לנתק את לימודו עם חאניע.  

בין השנים [[תרע"ח]] - [[תרפ"ג]] גר עם רבותינו ב[[רוסטוב]] וניהל את מוסדות ליובאוויטש וחצר הרבי שם. נוסף לזה היה מבקר מידי פעם ב[[תומכי תמימים קרמנצ'וג]] ומוסר שיעורים.

בשנת [[תרפ"א]] מונה על ידי אדמו"ר הריי"צ יחד עם עמיתו הרב [[יחזקאל פייגין]] לממונה על [[דמי מעמד]] מטעם [[קופת רבינו]]. באותה תקופה החל לשמש כמזכירו של אדמו"ר הריי"צ. בעקבות כך, לאחר שעלה המשטר הקומוניסטי ב[[ברית המועצות]] וסגר את הישיבות עמד בראש כל הפעילות המחתרתית היהודית והחסידית ברוסיה, בראש [[תומכי תמימים]] ברוסיה, בראש ה'חדרים' ובראש ישיבת [[תפארת בחורים]] ב[[לנינגרד]].

 

בהתוועדויותיו היה נוהג לנגן ניגון, שהפך לאחר מכן ל[[ניגון פ"ט]] ב[[ספר הניגונים]].

ב[[י"ד אדר א']] [[תרפ"ז]] באו לאסור את ר' חאניע בפעם הראשונה, והוא הובא לבית הסוהר הידוע לשמצה ברח' שפלערנא, כעבור ארבעה חודשים, בט"ו סיון, הביאו לשם גם את אדמו"ר הריי"צ. ר' חאניע שהה שם עד סוף [[חודש אב]] או תחילת אלול, ואז נידון לשלוש שנות גירוש ב[[סיביר]].

באותה תקופה החל ר' חאניע בהכנות לעזיבת רוסיה אך לפתע קיבל זימון כתוב למפקדת הנ.ק.וו.ד. ר' חאניע ברח לוויטבסק וכשנחשף גם שם - ברח ל[[מוסקבה]] שם סידר לו ר' זלמן אידל מסמכים מזויפים (ברקו ליבוביץ' פבזנר) איתם חזר ל[[לנינגרד]].

בחורף [[תרח"צ]] האדמה החלה לבעור ומאסרי אנ"ש תכפו והלכו. ר' אלחנן דוב סירב לברוח מלנינגרד כמו רבים אחרים כדי לא להשאיר את העיר ללא משפיע. הוא כינס בית דין מיוחד אשר מהם ביקש לפסוק אם הוא צריך לנסוע או לא. לאחר שפרש בפניהם את טענותיו - הסכימו איתו ופסקו שהוא יכול להישאר. בב' אדר א' תרח"צ, [[ליל עשרת הרוגי מלכות]], לקחו את ר' אלחנן דוב יחד עם בנו ר' שמואל. בשורות רעות רדפו זו את זו, ואז הגיע הידיעה הרעה מכל. אחד מהחסידים סיפר שרצחו את בנו לעיניו, וב[[שבת קודש]] [[ח' ניסן]] תרח"צ הרגו אותו עצמו ביריות.

ידוע{{הערה|על פי מסמכים שהתגלו בארכיון בלנינגרד.}} שלפני ההוצאה להורג הודיעו לו מה הפשע שעבורו נידון למוות: מכיוון שהוא מליובאוויטש ומכיוון שהרבי הוא נציגו של [[הקב"ה]] עלי אדמות ומכיוון שהוא נציגו של הרבי ברוסיה, הוצא נגדו גזר-דין מוות. ר' אלחנן דוב נקשר מול כיתת-יורים, והם ירו בו ורצחוהו נפש. ה' יקום דמו.

לר' חונייע ישנם שתים-שלוש תמונות, שנמסרו על ידי אשתו בזיווג שני מרת ברכה בשנת תש"מ לנינתו של חונייע מהנשואים הראשונים, נכדת ר' פנחס מרוזוב. עד אז לא פורסמה אף תמונה.

*ר' [[פנחס מרוזוב]] - חתנו של ר' [[מנחם מענדל גולומבוביץ]]. נפטר ברוסיה ברעב בשנת [[תש"ד]]. בנו הוא ר [[אברהם דוד מרוזוב]].

*רחל לאה בלכמן.

[[קטגוריה:אישים בלנינגרד]]