כולא קמיה כלא חשיב: הבדלים בין גרסאות בדף
(הוספת ערך) |
אין תקציר עריכה |
||
| (4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
הפירוש השגור יותר, מקורו בספר הזהר{{הערה|הקדמת הזוהר, חלק א' יא, ב: "יִרְאָ''ה דְּאִיהִי עִקָּרָא, לְמִדְחַל בַּר נָשׁ לְמָארֵיהּ בְּגִין דְּאִיהוּ רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין וְכֹלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיבִין. כְּמָה דְּאִתְּמָר (דניאל ד) וְכָל דָּיְירֵי אַרְעָא כְּלָא חֲשִׁיבִין".}}, המשנה מעט את לשון הפסוק הלשון וכותב 'וְכֹלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיבִין'{{הערה|ועל דרך זה במצודת דוד על הפסוק: "וכל – דיירי כל יושבי ארץ כלא דבר המה חשובים למולו".}}, ובמשמעות המובאת תדיר בחסידות, שלא מדבר רק על 'דיירי ארעא' (כלשון הפסוק), אלא על הנבראים כולם, כולל הנבראים העליונים, שכולם כאין נחשבים לפניו{{הערה|וראה ב[[ראשית חכמה]] שער היראה בתחילתו, שהתבוננות בדבר זה 'זו היא המצוה הראשונה שנצטוינו בתורה'.}}. | הפירוש השגור יותר, מקורו בספר הזהר{{הערה|הקדמת הזוהר, חלק א' יא, ב: "יִרְאָ''ה דְּאִיהִי עִקָּרָא, לְמִדְחַל בַּר נָשׁ לְמָארֵיהּ בְּגִין דְּאִיהוּ רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין וְכֹלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיבִין. כְּמָה דְּאִתְּמָר (דניאל ד) וְכָל דָּיְירֵי אַרְעָא כְּלָא חֲשִׁיבִין".}}, המשנה מעט את לשון הפסוק הלשון וכותב 'וְכֹלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיבִין'{{הערה|ועל דרך זה במצודת דוד על הפסוק: "וכל – דיירי כל יושבי ארץ כלא דבר המה חשובים למולו".}}, ובמשמעות המובאת תדיר בחסידות, שלא מדבר רק על 'דיירי ארעא' (כלשון הפסוק), אלא על הנבראים כולם, כולל הנבראים העליונים, שכולם כאין נחשבים לפניו{{הערה|וראה ב[[ראשית חכמה]] שער היראה בתחילתו, שהתבוננות בדבר זה 'זו היא המצוה הראשונה שנצטוינו בתורה'.}}. | ||
בחסידות | ===מצד הנבראים=== | ||
ביטול זה (שכולם שווים לפניו) הוא מצד '''הבורא'''. אבל מוסבר בחסידות במקומות רבים שמצד הנבראים אכן אין אין הדבר כך, אלא מצדם קיים הבדל הן בדרגת (כמות) הביטול והן באיכותו{{הערה|היינו, מצד ה"כמות" הנבראים העליונים בטלים יותר, ואילו מצד ה"איכות" הדבר הפוך{{הערה|כימי צאתך מארץ מצרים תשי"ב אות ו', ובכמה מקומות.}}.}}. ולדוגמא, ב[[אגרת הקודש - סימן ב']] מבאר אדמו"ר הזקן את המשמעות של ביטוי זה בעבודת השם, ומדייק בלשון 'כולא '''קמיה''' דווקא כלא חשיב' - אבל מצד האדם ככל שהוא קרוב יותר 'לפניו' אצל הקב"ה, הוא מרגיש יותר ב[[ביטול]] מוחלט וכ[[אין ואפס]]{{הערה|ולכן האבות הקדושים שהיו קרובים לקב"ה, הרגישו בטלים בתכלית, כמו שרואים אצל אברהם אבינו לדוגמא שאמר 'ואנכי עפר ועפר', דווקא מצד הקירוב שלו לקב"ה.}} | |||
[[אדמו"ר הריי"צ]] מקשר זאת{{הערה|על יסוד הגמרא בנדרים ח, ב: "חירגא דיומא - מסי".}} עם לימוד החסידות, הפועל באדם ביטול המרפא את כל המחלות שבעולם{{הערה|1=[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31697&st=&pgnum=408 אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק י' עמוד שפב].}}]. | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
*[[ס'איז דאך אלץ הבל הבלים]] | *[[ס'איז דאך אלץ הבל הבלים]] | ||
*[[אין ואפס]] | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:ביטול]] | [[קטגוריה:ביטול]] | ||
[[קטגוריה:ביטויים בחסידות]] | [[קטגוריה:ביטויים בחסידות]] | ||
גרסה אחרונה מ־08:34, 27 בדצמבר 2022
כוֹלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב היא לשון השגורה בחסידות כדי לתאר את גדלות ואחדות השם שכל הנבראים כולם, מהעליונים ביותר ועד לנחותים והגסים ביותר, לא תופסים אצלו מקום כלל.
מקור הלשון וביאורועריכה
לאחר שנבוכדנצר הרשע נענש בשבע שנים בהן הסתובב כחיית יער, חזר לארמונו, ובספר דניאל מובאים דברי השבח בהם מתאר את גדולת השם, כשבתוך דבריו אומר: "וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִי"[1].
חז"ל מפרשים שתיבת 'לה' היא שם עצם, המתאר את 'חירגא דיומא'[2], הנסורת הדקה שנראית באוויר כאשר מאירה עליה בזווית מסויימת קרן אור חזקה, שלמעשה אף שהיא קיימת, אין לה שום משמעות כלפי האדם, ובדומה לכך - כלפי הקב"ה, כל הנבראים, למרות שהם קיימים, אין להם מציאות ממשית ש'תופסת מקום' אצל הקב"ה.
הפירוש השגור יותר, מקורו בספר הזהר[3], המשנה מעט את לשון הפסוק הלשון וכותב 'וְכֹלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיבִין'[4], ובמשמעות המובאת תדיר בחסידות, שלא מדבר רק על 'דיירי ארעא' (כלשון הפסוק), אלא על הנבראים כולם, כולל הנבראים העליונים, שכולם כאין נחשבים לפניו[5].
מצד הנבראיםעריכה
ביטול זה (שכולם שווים לפניו) הוא מצד הבורא. אבל מוסבר בחסידות במקומות רבים שמצד הנבראים אכן אין אין הדבר כך, אלא מצדם קיים הבדל הן בדרגת (כמות) הביטול והן באיכותו[7]. ולדוגמא, באגרת הקודש - סימן ב' מבאר אדמו"ר הזקן את המשמעות של ביטוי זה בעבודת השם, ומדייק בלשון 'כולא קמיה דווקא כלא חשיב' - אבל מצד האדם ככל שהוא קרוב יותר 'לפניו' אצל הקב"ה, הוא מרגיש יותר בביטול מוחלט וכאין ואפס[8]
אדמו"ר הריי"צ מקשר זאת[9] עם לימוד החסידות, הפועל באדם ביטול המרפא את כל המחלות שבעולם[10]].
ראו גםעריכה
הערות שוליים
- ↑ דניאל ד, לב. וראה בילקוט שמעוני על הפסוק, "וכל דארי ארעא כלא חשיבין – ארבעה בני אדם אמרו ארבעה דברים, אלו אמרן אדם אחר היו שוחקין עליו (בקהלת בפסוק את הכל עשה יפה בעתו), האי חירגא דיומא לא שמיה שנאמר וכל דארי ארעא כלא חשיבין."
- ↑ יומא כ, ב. וראה ברש"י שם: "והאי חירגא לא שמיה - והאי פסולת הנסורות והוא נראה בעמוד של חמה דיומא ממש: לא שמיה - כן שמו לשון אין".
- ↑ הקדמת הזוהר, חלק א' יא, ב: "יִרְאָה דְּאִיהִי עִקָּרָא, לְמִדְחַל בַּר נָשׁ לְמָארֵיהּ בְּגִין דְּאִיהוּ רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין וְכֹלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיבִין. כְּמָה דְּאִתְּמָר (דניאל ד) וְכָל דָּיְירֵי אַרְעָא כְּלָא חֲשִׁיבִין".
- ↑ ועל דרך זה במצודת דוד על הפסוק: "וכל – דיירי כל יושבי ארץ כלא דבר המה חשובים למולו".
- ↑ וראה בראשית חכמה שער היראה בתחילתו, שהתבוננות בדבר זה 'זו היא המצוה הראשונה שנצטוינו בתורה'.
- ↑ כימי צאתך מארץ מצרים תשי"ב אות ו', ובכמה מקומות.
- ↑ היינו, מצד ה"כמות" הנבראים העליונים בטלים יותר, ואילו מצד ה"איכות" הדבר הפוך[6].
- ↑ ולכן האבות הקדושים שהיו קרובים לקב"ה, הרגישו בטלים בתכלית, כמו שרואים אצל אברהם אבינו לדוגמא שאמר 'ואנכי עפר ועפר', דווקא מצד הקירוב שלו לקב"ה.
- ↑ על יסוד הגמרא בנדרים ח, ב: "חירגא דיומא - מסי".
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק י' עמוד שפב.