כוונת המצוות – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
מ החלפת טקסט – "דוגמא " ב־"דוגמה " |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''כוונת המצוות''' הינה חלק בלתי נפרד מהקיום המעשי של המצוות, החל מהרובד הפשוט ביותר לעשות את המצווה מתוך כוונה לקיים בכך את רצון השם שציווה אותנו לעשות זאת{{הערה| | '''כוונת המצוות''' הינה חלק בלתי נפרד מהקיום המעשי של המצוות, החל מהרובד הפשוט ביותר לעשות את המצווה מתוך כוונה לקיים בכך את רצון השם שציווה אותנו לעשות זאת{{הערה|לדוגמה אדם יכול לתת צדקה מצד טבע נפשו, בלי לכוון לקיים בזה את רצון השם.}}, ועד לרובדים העמוקים יותר, לחשוב בשעת עשיית המצווה על המשמעות שלה, ועל האופן שבו היא משלימה את התכלית הפנימית שלה, לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ולהמשיך אלוקות בעולמות. | ||
אף שגדולי ישראל לאורך כל הדורות נחלקו עד כמה היעדר הכוונה מחסיר בדיעבד מקיום המצווה, מוסכם על כולם שלכתחילה מצוות צריכות כוונה ועל האדם להשתדל לקיים את המצוות מתוך כוונה. | אף שגדולי ישראל לאורך כל הדורות נחלקו עד כמה היעדר הכוונה מחסיר בדיעבד מקיום המצווה, מוסכם על כולם שלכתחילה מצוות צריכות כוונה ועל האדם להשתדל לקיים את המצוות מתוך כוונה. | ||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
על אף קיומה של המחלוקת לגבי כוונה במצוות, מוסכם על כל הדעות שישנה ידיעת מינימלית המוכרחת בכל אופן, כמו אמונה בה' והידיעה על חיובו במצווה{{הערה|ראש אמנה לאברבנאל פרק ד' ופרק ז'.}}, וכן אם הייתה כוונה הפוכה והתכוון שלא לצאת ידי חובה במעשה שלו, לא יצא ידי חובה{{הערה|רבינו יונה ברכות ו, א. שו"ת הרשב"א חלק א' סי' תנ"ח. [[רא"ש]] ברכות פרק א' סימן יד. במקרה שלא ידע את מהות הפעולה או חשב שאין לו חיוב במצוה - כגון שאכל מצה וחשב שהיא בשר, או שידע שהיא מצה אך חשב שיום חול הוא - כתב הרא"ה (הובא בר"ן ז, ב) שלכל הדעות לא יצא ידי חובתו, וכן פסק אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו סימן תע"ה סכ"ט בנוגע למצוות של אכילה, והרבי מוסיף ומסביר שדין זה הוא דווקא כשברור לו שמדובר בבשר או שברור לו שהיום לא יום חול שזוהי ידיעה מוטעית. אך במקרה שיש חיסרון בידיעה בלא ידיעה מוטעית (כגון שאינו ניודע מה הוא אוכל) יוצא ידי חובה ([https://www.chabadlibrary.org/books/arum/mbhg/2/28.htm מבית הגנזים ע' צא]).}}. | על אף קיומה של המחלוקת לגבי כוונה במצוות, מוסכם על כל הדעות שישנה ידיעת מינימלית המוכרחת בכל אופן, כמו אמונה בה' והידיעה על חיובו במצווה{{הערה|ראש אמנה לאברבנאל פרק ד' ופרק ז'.}}, וכן אם הייתה כוונה הפוכה והתכוון שלא לצאת ידי חובה במעשה שלו, לא יצא ידי חובה{{הערה|רבינו יונה ברכות ו, א. שו"ת הרשב"א חלק א' סי' תנ"ח. [[רא"ש]] ברכות פרק א' סימן יד. במקרה שלא ידע את מהות הפעולה או חשב שאין לו חיוב במצוה - כגון שאכל מצה וחשב שהיא בשר, או שידע שהיא מצה אך חשב שיום חול הוא - כתב הרא"ה (הובא בר"ן ז, ב) שלכל הדעות לא יצא ידי חובתו, וכן פסק אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו סימן תע"ה סכ"ט בנוגע למצוות של אכילה, והרבי מוסיף ומסביר שדין זה הוא דווקא כשברור לו שמדובר בבשר או שברור לו שהיום לא יום חול שזוהי ידיעה מוטעית. אך במקרה שיש חיסרון בידיעה בלא ידיעה מוטעית (כגון שאינו ניודע מה הוא אוכל) יוצא ידי חובה ([https://www.chabadlibrary.org/books/arum/mbhg/2/28.htm מבית הגנזים ע' צא]).}}. | ||
דוגמה נוספת למצוות שיש הסוברים שלכל הדעות אין צריך כוונה, הוא במצוות שעיקרן היא התוצאה ולא הפעולה, כגון [[פדיון שבויים]] שהעיקר הוא שהשבוי יהיה פדוי ואין חשיבות למעשה הפדיון עצמו, שבמצוות אלו גם אם לא כיוון יצא ידי חובה{{הערה|[[קובץ שיעורים]] ח"ב כג-ו, ספר המקנה נג-ג ד"ה ובזה, מנחת חינוך א-ג [כט] ד"ה וידוע. ראו גם במשנה ברורה תרצה, ד לעניין כוונה במצוות משלוח מנות מה שכתב בשפ הפרי מגדים.}}, וכן במצוות שיש בהן הנאה לגוף כמצוות של אכילה {{הערה|ר"ן ר"ה ז,ב מדפי הרי"ף בדעת הרמב"ם, ([[מנחת חינוך]] י-ג [כו] ד"ה ולעניין). וכן פסק בשולחן ערוך הרב סימן תע"ה סכ"ב.}}. | |||
תורת החסידות מדגישה את סוג המצוות שבאות לאדם מבלי שהתכוון כלל לקיים אותם, ואדרבה, הוא לא יכול לקיים אותם על ידי כוונה, דוגמת מצוות שכחת העומר, שמורות על השורש הנעלה שלהם, שלמעלה מבחינת הרצון{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16087&st=&pgnum=9 ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק א'פט].}}. | תורת החסידות מדגישה את סוג המצוות שבאות לאדם מבלי שהתכוון כלל לקיים אותם, ואדרבה, הוא לא יכול לקיים אותם על ידי כוונה, דוגמת מצוות שכחת העומר, שמורות על השורש הנעלה שלהם, שלמעלה מבחינת הרצון{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16087&st=&pgnum=9 ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק א'פט].}}. | ||
| שורה 30: | שורה 30: | ||
בנוסף לכך, בכל מצווה יש כוונה מיוחדת הקשורה עם האור האלוקי שנמשך על ידי המצוה. וכמו מצות תפילין שענינה הוא שעל ידה תהי' המשכת ד' מוחין, שלכן יש ד' פרשיות בתפילין כנגד ד' המוחין, וע"י ל"ב חוטים שבמצות ציצית ממשיכים ל"ב נתיבות חכמה, וע"י סכך הסוכה ממשיכים בחי' הכתר{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/24/16/202.htm שיחת שבת פרשת חיי שרה תשי"ט].}}, וכאשר האדם מכוון את כוונת המצווה, הוא נעשה כלי אל האור והאור 'נדבק' בו. | בנוסף לכך, בכל מצווה יש כוונה מיוחדת הקשורה עם האור האלוקי שנמשך על ידי המצוה. וכמו מצות תפילין שענינה הוא שעל ידה תהי' המשכת ד' מוחין, שלכן יש ד' פרשיות בתפילין כנגד ד' המוחין, וע"י ל"ב חוטים שבמצות ציצית ממשיכים ל"ב נתיבות חכמה, וע"י סכך הסוכה ממשיכים בחי' הכתר{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/24/16/202.htm שיחת שבת פרשת חיי שרה תשי"ט].}}, וכאשר האדם מכוון את כוונת המצווה, הוא נעשה כלי אל האור והאור 'נדבק' בו. | ||
הרבי כותב בלוח היום יום{{הערה|ב' תשרי.}} כי "העוסק בכוונות צריך ללמוד הענינים ברור ב[[כתבי האריז"ל]], ואז כוונתו רצויה". | |||
משל נוסף שמובא בחסידות לכוונת המצוות הוא שכמו שבפרי יש את גרעין הפרי ואת הבשר שלו הכולל טעם וריח, כך במצוות יש את מעשה המצוות הנמשל לגרעין, את ברכת המצוות שנמשלת לריח, וכוונת המצוות שנמשלת לטעם{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/14/32/index.htm מאמר ד"ה 'אחת שאלתי' פרשת נצבים וילך תשט"ו].}}. | משל נוסף שמובא בחסידות לכוונת המצוות הוא שכמו שבפרי יש את גרעין הפרי ואת הבשר שלו הכולל טעם וריח, כך במצוות יש את מעשה המצוות הנמשל לגרעין, את ברכת המצוות שנמשלת לריח, וכוונת המצוות שנמשלת לטעם{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/14/32/index.htm מאמר ד"ה 'אחת שאלתי' פרשת נצבים וילך תשט"ו].}}. | ||