תורה לא בשמים היא: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "'''תורה לא בשמים היא''' הינו מושג תלמודי{{הערה|ברכות נב, א. עירובין ז, א. פסחים קיד, א. יבמות יד...")
 
מ (הוספת קטגוריה:תורה באמצעות HotCat)
 
שורה 62: שורה 62:


{{תורה}}
{{תורה}}
[[קטגוריה:תורה]]

גרסה אחרונה מ־14:09, 25 באוקטובר 2022

תורה לא בשמים היא הינו מושג תלמודי[1], ומיוסד על הפסוק[2] "לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה". משמעות המושג הוא שלאחר שנתן ה' את התורה בהר סיני, מקום התורה הוא למטה בעולם הזה הגשמי דווקא, ולא למעלה בעולמות הרוחניים.

השלכות הלכתיות[עריכה | עריכת קוד מקור]

נושא זה, והשלכותיו ההלכתיות הינו סוגיא רחבה, המתקשרת עם סוגיות רבות בש"ס, ובסיפורים רבים לאורך כל ההיסטוריה של גדולי ישראל החל מזמן התנאים עד לזמנינו. דבר זה הוביל לצורך בהגדרות שונות בנושא. הרבי בשיחותיו לאורך השנים עסק בנושא זה רבות, בפרטים רבים ושונים.

אין משגיחין בבת קול[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – בת קול

בגמרא[3] מסופר מעשה אודות מחלוקת בין רבי אליעזר ושאר החכמים בדין טהרת תנור מסוים, ואחד מהאופנים בו ביקש רבי אליעזר להוכיח את צדקתו היה על ידי שיצא בת קול מהשמים והכריזה שהלכה כמותו, אמנם רבי יהושע דחה זאת מפני הכלל אשר התורה לא בשמים, ומכאן מקור הלשון "אין משגיחין בבת קול". ומסביר זאת רב ניסים גאון[4] "כי תורת ה' תמימה וכבר נתנה לנו בסיני והודיענו כי אינו מחליף ממנה דיבור אחד ואין בתורתנו חסרון ולא ספק כדי שנצטרך אל ראיה מן השמים".

חסידות מוכיחה[5] שוודאי אין הכוונה שאין תורה למעלה כלל, וזאת על פי פירוש האריז"ל[6] במילות הנוסח "על תורתך שלמדתנו", בו מפרש שמדובר על ב' דרגות בתורה, תורתך זהו דרגת התורה כפי שהיא מיוחדת אל ועם הקב"ה, שזהו כפי שהיא בעולם האצילות, ולמדתנו זהו דרגת התורה כפי שנלמדת, ונעשית מציאות נפרדת, בעולם הבריאה, ומזה שבכל עולם ישנה תורה כפי מדריגתה מוכיח שוודאי ישנה תורה למעלה (שאם לא היה בכל עולם תורה כפי מדריגתה, היינו יכולים להסביר שהתורה רק עוברת דרך כל העולמות אל עולמנו), אלא כל החסרון למעלה הוא רק ביכולת הפסיקה, כיון שהפסיקה אכן שייכת דווקא למטה בעולם הזה.

כך גם מובא בגמרא[7] מעשה אודות מחלוקת בהלכות צרעת שהתקיימה ב'מתיבתא דרקיעא' בין הקב"ה ובין שאר הישיבה, ובכדי לפסוק את ההלכה הוצרכו להביא פוסק מעולם הזה שאמר את ההלכה בשעת פטירתו, אף מכאן רואים שישנו לימוד תורה למעלה, אך אין כח הפסיקה בשמים[8].

אמנם אדמו"ר הזקן כותב שבמעשה זה נחלקו הפוסקים בדבר כיצד יש לפסוק את ההלכה בפועל[9], אך מבאר הרבי[10] שנחלקו אם אמירתו היתה בעולם הזה, או נחשב כבר בשמים.

בשנת תשל"ג נדפס בבטאון חב"ד[11] מעשה אודות אדמו"ר הזקן אשר הכשיר בשר שנשחט בעיר ליאדי, אך לאחר שחזה בחלום את נשמת הש"ך המבקשת תיקון, מכיון שלשיטתו בהלכה הבשר טרף, שב אדמו"ר הזקן והטריף את הבשר. אמנם הרבי כתב[12] למערכת הבטאון שסיפור זה אכן תמוה ביותר, ולאחרי השתלשלות הדברים, דבר זה גרם לסגירת הבטאון[13].

אין נביא רשאי לחדש דבר[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – נבואה

על יסוד הכלל "לא בשמים היא" – נפסקה ההלכה[14] "אין נבאי רשאי לחדש דבר", נביא אינו יכול לגלות דבר חדש בתורה בכח נבואתו, עד כדי כך שלדעת הרמב"ם יחשב הנביא הפוסק הלכה כנביא שקר[15].

בכלל זה ישנם כמה יוצאים מן הכלל, ומהם עולים הגדרות מדוייקות יותר לשימוש בכלל זה:

התלבשות הנבואה בשכל[עריכה | עריכת קוד מקור]

אף שהתורה אינה בשמים, ורק למטה ניתן הכח והיכולת לפסוק הלכה, מכל מקום אנו מוצאים בכמה מקומות שדברי תורה התגלו מלמעלה, ואף פסקו לפיהם, וכפי שמבואר בחסידות[16] אודות התנאים ואמוראים, שראו את ההלכה כפי שהיא למעלה, וכך פסקו למטה, ובמיוחד אנו מוצאים זאת בעדותו של אדמו"ר הזקן, אשר כל החיבורים שנתחברו עד זמן הש"ך והט"ז נכתבו ברוח הקודש[17]. ההסבר לכך הוא שעל אף שידיעת דברי התורה הללו היא כתוצאה מהתגלות מהשמים, מכל מקום לאחרי שהתגלה הדבר אצל האדם נתאחד עם שכלו כך שהוא הבין זאת בשכלו ולא רק מצד הקבלה שקבל מן השמים, וכיון שהדבר הגיוני במוחו של האדם למטה שוב אין זה נחשב תורה שבשמים[18].

מהדוגמאות הבולטות לכך הוא הגילוי של תורה חדשה שתתגלה לעתיד לבוא מאת הקב"ה, על ידי משיח שיהיה נביא גדול, דאף על פי שהתורה לא בשמים היא, מכל מקום, מכיון שהתורה תתלבש בשכלו הגשמי, יוכל להורות תורה זו, וללמדה את בני ישראל[19].

לאורך כל הש"ס נמצא ריבוי פעמים שהמסקנת הגמרא היא "תיקו", תעמוד השאלה במקומה. ראשי תיבות למילה "תיקו" הוא "תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות", היינו שלעתיד לבוא יתרץ אליהו הנביא קושיא זו. הרבי מבאר אמנם שבאליהו הנביא יש עוד ענין חוץ ממה שהוא נביא, "הרי הוא יכול ללמוד , ויש לו סמיכה לרבנות, ומה שיבוא ויברר זהו מצד החלק הזה שבו, אבל לא מצד החלק הנביאות שבו"[20].

בירור המציאות[עריכה | עריכת קוד מקור]

יוצא מן הכלל נוסף הוא כאשר הנבואה אינה מורה אופן לפסוק את ההלכה כי אם מבררת את המציאות בלבד[21]. או כאשר יודע בנבואה שבישיבה מסוימת פסקו את ההלכה באופן מסוים. ורק כאשר משתמש בנבואתו כדי לברר מהו ההלכה עצמה, ישנו הבעיה של "אין נביא רשאי לחדש דבר"[22].

כשלא ניתן לפסוק על ידי שכל[עריכה | עריכת קוד מקור]

יש שכתבו שבמקום שלא ניתן לפסוק את הדבר ע"י השכל, וע"י הכרעת חכמי הדור, אז ניתן להכריע את הדבר בעזרתו של נביא, כפי שאנו מוצאים בריבוי סיפורים בהיסטוריה. דוגמא בולטת לכך היא הספר שאלות ותשובות מן השמים בו ישנם שאלות הלכתיות רבות אשר שאל רבי יעקב החסיד מן השמים, ואת התשובות אשר ענו לו [23]. אמנם הרבי ביאר גם לגבי זה, כנ"ל, שלאחרי שנאמר לו התשובה מלמעלה למד והוכיח דבר זה ע"פ שכל מתוך המשנה והגמרא[24].

התורה ניתנה לבני ישראל ולא למלאכים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – דירה בתחתונים

באמצע תהליך המעבר של התורה מן השמים אל הארץ, היה וויכוח בו טענו המלאכים שהתורה צריכה להיות דווקא בשמים, וכמסופר בגמרא[25]:

"בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו? אמר להן לקבל תורה בא. אמרו לפניו חמדה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו? ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים! אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה החזיר להן תשובה . . אמר לפניו רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה? אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אמר להן למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם! שוב מה כתיב בה? לא יהיה לך אלקים אחרים, בין הגוים אתם שרויין שעובדין עבודה זרה? שוב מה כתיב בה? זכור את יום השבת לקדשו, כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה? לא תשא, משא ומתן יש ביניכם? שוב מה כתיב בה? כבד את אביך ואת אמך, אב ואם יש לכם? שוב מה כתיב בה? לא תרצח, לא תנאף, לא תגנב, קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקדוש ברוך הא שנאמר ה' אדנינו מה אדיר שמך וגו', ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב."

טענת המלאכים[עריכה | עריכת קוד מקור]

המלאכים לא ביקשו את התורה כפי שהיא במדריגתה למטה שהוא חלק הפשט, אלא כפי שהיא למעלה במדריגה רוחנית, שזהו חלק הסוד שבתורה[26]. דהיינו, המלאכים רצו שעיקר התורה תהיה התורה הרוחנית, ואף גם בעולם הזה, יהיה זה עיקר התורה, כמו שהיא אצלם למעלה[27].

בכמה ספרים[28] ביארו שטענת המלאכים מלכתחילה היתה מיוסדת על דין "בר מצרא" המחייב את האדם המוכר שדה, לתת דין קדימה לבעל השדה הנמצא צמוד למצר וגבול השדה המועמד למכירה, וכך גם המלאכים הם שכנים וקרובים אל השמים יותר, ועל כן צריך ה' לתת להם את התורה.

טענת המלאכים כללה גם את קיום המצות. אף על פי שקיום המצות נעשה בדברים גשמיים, הרי ששרש של כל המצות וקיומם הוא האהבת ה' ויראת ה', ואהבה ויראה הם הרי עבודת המלאכים[29].

תשובתו של משה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הביאור בחסידות לתשובת משה רבינו הוא, שעיקר ותכלית התורה ובריאת העולם, היא לעשות לה' דירה בתחתונים, שיתגלה גילוי אלקות בעולם הזה. דבר זה קורה על ידי כך שנברא בעולם התחתון ביותר לומד תורה ומקיים את רצון ה' שבמצוה הגשמית.

בספרים שביארו את טענת המלאכים ע"פ דין "בר מצרא", נתבאר גם תשובת משה רבינו באופנים רבים, וכולם מסתמכים על דינים שונים בדיני בר מצרא אשר לפיהם אין חיוב בר מצרא בנוגע לתורה, אמנם הרבי דחה את כל הביאורים (ע"י קושיות הקשות על גוף תירוצם ו)בכך שאינם מרומזים בדברי משה אל המלאכים. אמנם לפי ביאור החסידות מתרץ, שכן ישנו דין בהלכות "בר מצרא" שאם השכן רוצה לזרוע את השדה, אך הלקוח שאינו שכן חפץ לבנות שם בית, יכול המוכר למכור את השדה אל השני, וכמו כן התורה ניתנה לבני ישראל כיון שהם בונים דירה לה' על ידו, משא"כ המלאכים אינם יכולים לבנות דירה ע"י קיום המצות שלהם. זאת משום שהעצמות המתגלה בדירה, יכול להתגלות רק בעולם הזה התחתון, על ידי שבמקום כה נמוך, במצב שישנו יצר הרע ונסיונות, אך מכל מקום יקיימו מצות וילמדו תורה, וזה אינו בכח המלאכים.

אך באמת, גילוי אלקות זה המתגלה ב"דירה בתחתונים" צריך להתגלות גם בעולמות העליונים ולא רק בעולם הזה התחתון (שכן גם הם רחוקים מאד מאמת זו של עצמותו של הקב"ה המתגלה בדירתו), אמנם גילוי זה שנמשך בעולמות העליונים נעשה ע"י קיום המצות של העולם הזה. בדומה לזה כותב אדמו"ר הזקן[30], שהעליונים באים לשמוע חידושי תורה מהתחתונים[31].

כל זה מצד קיום המצות. בנוגע להשגת התורה עצמה, מבואר בחסידות[32], שמכיון שהתורה בשרשה נעלית כל כך, יכולה להתגלות ולהתפס, רק על ידי שתתלבש בלבושים מגושמים מאד, וכמו טיפת הנמשכת ממח האב, שדוקא היא באה מעצם מוחו של האב, אך דוקא היא נמשכת בצורה מגושמת יותר מהשכלה הנמשכת מהמוח. ועל כן המלאכים הם לא שייכים לשורש התורה כיון שהיא נעלית מדי, ואינם שייכים לתורה כפי שהיא למטה, כיון שהיא מגושמת מדי.


הערות שוליים

  1. ברכות נב, א. עירובין ז, א. פסחים קיד, א. יבמות יד, א. בבא מציעא נט, ב. חולין מד, א. תמורה טז, א.
  2. דברים ל, יב.
  3. בבא מציעא שם.
  4. בפירושו למסכת ברכות יט, ב.
  5. תורת שמואל תרל"ח עמוד ריח.
  6. בסידור על המילים תורתך שלמדתנו. לק"ת בפרשת עקב בביאור על פסוק ואכלת ושבעת פ"ג.
  7. בבא מציעא פו, א. וראה בלקוטי תורה פרשת תזריע מאמר המבאר באורך תוכנה של מחלוקת זו.
  8. בתורת שמואל שם כותב שיש מכאן "קצת ראיה" לענין.
  9. ראה לקוטי תורה סוף פרשת תזריע, וראה בקונטרס בענין תורה חדשה תשנ"א הערה 38.
  10. ספר השיחות תשמ"ו עמוד 223.
  11. גליון 40. מקור הסיפור הוא מכתבי הרב חיים אליעזר ביכובסקי – נדפס בספרו עמוד צח.
  12. ראה אגרות קודש חכ"ו עמוד רמו. ובמה שכתבו בגליון 41 במדור 'שואל ומשיב', ובאגרות קודש חכ"ט עמוד יט, מה שהשיב על כך הרבי.
  13. ראה גם בספר 'אוצרות' עמוד 255 ואילך.
  14. רמב"ם הלכות יסוה"ת פ"ט ה"א.
  15. משא"כ דעת התוספות בבא מציעא נט, ב ד"ה לא בשמים.
  16. ביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי וישלח כ, ב.
  17. המשך תער"ב חלק ג' עמוד א'שפה.
  18. ראה לקוטי לוי יצחק אגרות קודש עמוד רסה. קונטרס תורה חדשה תשנ"א – ספר השיחות עמוד 571.
  19. שיחת יום ב' דחג השבועות תשנ"ב.
  20. שיחות קודש תשכ"ג עמוד 259.
  21. ראה חיד"א שם הגדולים מערכת רבינו יעקב החסיד.
  22. ראה שיחות קודש תשכ"ח ח"א עמוד 164.
  23. ראה שם הגדולים לחיד"א ערך רבינו יעקב החסיד, וראה פתיחה לספר שו"ת מן השמים מהרב ראובן מרגליות עמוד י (בהוצאת מוסה"ק תשע"ז).
  24. שיחות קודש תש"ם ח"ג עמוד 252.
  25. שבת פח, ב.
  26. ראה לקוטי תורה תזריע כג, א־ב.
  27. לקוטי שיחות חי"ח עמוד 30 הערה *34, ועמוד 31 בפנים, ובהערה 43.
  28. נסמן באורך בלקוטי שיחות שם בתחילת השיחה.
  29. לקוטי שיחות שם הערה 52, בשולי הגליון.
  30. אגרת הקודש סימן כו (קמה, א).
  31. ראה בארוכה מאמר ד"ה באתי לגני תש"כ.
  32. ראה ספר המאמרים אדמו"ר הזקן, מארז"ל, עמוד קסד. ועוד.