החבריא קדישא – הבדלי גרסאות

מקורו של הביטוי הוא מ[[ספר הזוהר]]{{הערה|יש הטוענים כי היתה לכך סיבה נוספת, כיון שרוב בני החבורה נמנו בקהילותיהם על אנשי ה[[חברא קדישא]].}}, המשתמש בו ככינוי לחבורת התנאים שלמדו סתרי תורה בצוותא יחד עם [[רבי שמעון בר יוחאי]] ומנו כעשרה תלמידים{{הערה|רשב"י ראש החבורה; בנו - רבי אלעזר; רבי אבא הסופר; רבי יהודה; רבי יוסי; רבי יצחק; רבי חזקיה; רבי חייא; רבי ייסא; רבי אחא.}}, ופירוש הביטוי מארמית הוא 'החבורה הקדושה'.

במסורת החסידים מסופר{{הערה|נתיב מצוותיך, דרך התורה שביל א אות יג. כך מסופר גם שפעם בשעה שהאריך הבעל שם טוב בתפילתו החליטו בני החבורה לצאת לסעוד את ליבם ומייד לחזור, אך כשחזרו התפלאו לראות שהבעל שם טוב סיים את תפילתו, וכששאלו אותו על כך השיב להם במשל מחבורת אנשים שרוצה להוריד ציפור מהגג, שיוצרים סולם אנושי וכל אחד עולה על גבי חברו עד שהעומד בראש מצליח להוריד, ואילו אם אלו שנמצאים למטה מתייאשים והולכים כי לא רואים את פעולתם - נופל אותו אחד שטיפס ואינו יכול לעלות למעלה, וכך גם הוא - אינו יכול להשיג את ההשגות הגבוהות מבלעדיהם.}} שכאשר היתה צריכה נשמתו של [[הבעל שם טוב]] לרדת לעולם, לא התרצתה, ורק אחרי שהבטיחו לה משמים שיהיו עמה נשמותיהם של החבריא קדישא שיסייעו לה, "שישים גיבורים סביב לה", הסכימה לרדת, ובשנת [[תנ"ח]] נולד לאביו רבי [[אליעזר (אב הבעל שם טוב)|אליעזר]], שהיה בעצמו מחבורת הצדיקים הנסתרים.