צוואת הרבי: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
(לא מצאתי קטעים שלא הכנסתי)
(לא שייך לענין הערך.)
תגיות: שחזור ידני עריכה חזותית
 
(67 גרסאות ביניים של 22 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{שכתוב|העתקה מחב"ד אינפו}}
{{להשלים|את הצוואה הראשונה}}
'''צוואת הרבי''' נכתבה על ידי [[הרבי]] בשנת [[תשמ"ח]], בעזרת שלושה רבנים בתור סגולה ל[[אריכות ימים]].
[[קובץ:צוואת הרבי.png|ממוזער|שמאל|200px|החלק האחרון של צוואת הרבי]]
'''צוואת הרבי''' היא שטר צוואה שנכתב בהוראת הרבי בשנת [[תשמ"ח]].


==היסטוריה==
בחודש שבט תשמ"ח חתם הרבי על שטר צוואה בשפה האנגלית בו מועיד את כל רכושו הפרטי ל[[אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית|אגודת חסידי חב"ד]] בצורה חוקית.
ביום שני, [[י"ד בסיון]] [[תשמ"ח]], שעה קלה לאחר [[תפילת מנחה]], נקראו אל ביתו של [[הרבי]] מזכירו האישי, הרב [[חיים מרדכי אייזיק חודקוב]] וחבר המזכירות הרב [[ניסן מינדל]]. השניים שמעו מפי הרבי כי עלה ברצונו הקדוש, "להתעסק בסידור העניינים של לאחר מאה ועשרים שנה" - צוואה.


הרב חדקוב והרב מינדל שהו בחדר הרבי פחות מחצי שעה ולאחר מכן יצאו.
בקייץ תשמ"ח ערך הרבי שטר צוואה בלשון הקודש בנוסח המסורתי בתור סגולה ל[[אריכות ימים]] ושנים טובות ולמען שלא יווצרו ספיקות. אחרי [[ג' תמוז]] התנהל פולמוס בקרב עסקני חב"ד הנוגעים בדבר וכן בין רבני חב"ד, בשל כך שלא נמצא עותק חתום של הצוואה, ולמעשה צוואה זו טרם מומשה.


הרב מינדל הגיש את הצוואה לרב חדקוב על מנת למוסרם אל [[הרבי]], נוסח הצוואה במתכונת זו מעולם לא פורסם.
==היסטוריה==
 
ביום שני, [[י"ד בסיון]] [[תשמ"ח]], שעה קלה לאחר [[תפילת מנחה]], נקראו אל ביתו של [[הרבי]] מזכירו האישי, הרב [[חיים מרדכי אייזיק חודקוב]] וחבר המזכירות הרב [[ניסן מינדל]]. השניים שמעו מפי הרבי כי עלה ברצונו הקדוש, "להתעסק בסידור העניינים של לאחר מאה ועשרים שנה" - צוואה. הרב חדקוב והרב מינדל שהו בחדר הרבי פחות מחצי שעה ולאחר מכן יצאו. הרב מינדל העלה את הדברים על הכתב והגיש את הצוואה לרב חדקוב על מנת למוסרם אל [[הרבי]]. הדברים לא זכו לתגובת הרבי במשך תקופה ארוכה של כשלושה חודשים, ורק בתחילת חודש [[אלול]] הוציא הרבי באמצעות המזכיר הרב [[יהודה לייב גרונר]] את דפי הרשימה המקורית שהוכנסו אליו זמן רב קודם לכן. הרשימה הייתה מלאה בהערותיו של הרבי.
הנוסח המלא של הצוואה הועבר לאישורו של הרבי באמצעות הרב חדקוב. במשך תקופת זמן ניכרת, הדברים לא זכו לתגובת הרבי במשך תקופה ארוכה של שלושה חודשים. רק בתחילת חודש [[אלול]] הוציא הרבי באמצעותי את דפי הרשימה המקורית שהוכנסו אליו זמן רב קודם לכן. הרשימה הייתה מלאה בהערותיו של הרבי.


ביום שלישי, [[י"ז באלול]], מיד לאחר [[תפילת מנחה]], ביקש הרבי ממזכירו, הרב גרונר, ששלושה אנשים ייכנסו אליו, אל הרב חדקוב, הרב מינדל ובנוסףורבי [[ישראל יצחק פיקרסקי]], ראש ישיבת [[תומכי תמימים המרכזית 770]]. בפני השלושה, הוסיף הרבי הוראות ופרטים נוספים על הדברים שהשמיע בפני שניים מהם. הרב מינדל העלה את הדברים על הכתב והגיש אותה לרבי בפעם השנייה להגהה.
שורת ההערות והתיקונים שללה את רוח הדברים והפרטים שבהם. מנוסח גוף התשובה ניכר היה כי דעתו הקדושה של הרבי לא הייתה נוחה מהעובדה שמרוח הרשימה עולה כי הרבי מפקיד את הנהלת כל המוסדות המרכזיים בידי שני אנשים. בנוסף ניכרה אי שביעות רצון מפרטים נוספים. נוסח התשובה שהועבר מהרבי ישירות לידי הרב חדקוב, אינו ניתן כיום להשגה. לאחת הדעות בראש הדף של הצוואה שעליו הופיעו הערות הרבי הופיע משפט מפתח שבו נכתב (תוכן): האומנם חושדני שאשאיר את הכול על שני אנשים.
 
שורת ההערות והתיקונים שללה את רוח הדברים והפרטים שבהם. מנוסח גוף התשובה ניכר היה כי דעתו הקדושה של הרבי לא הייתה נוחה מהעובדה שמרוח הרשימה עולה כי הרבי מפקיד את הנהלת כל המוסדות המרכזיים בידי שני אנשים. בנוסף ניכרה אי שביעות רצון מפרטים נוספים.
 
נוסח התשובה שהועבר מהרבי ישירות לידי הרב חדקוב, אינו ניתן כיום להשגה. לפי מספר דעות בראש הדף של הצוואה שעליו הופיעו הערות הרבי הופיע משפט מפתח' שבו נכתב (תוכן): האומנם חושדני שאשאיר את הכול על שני אנשים.


בעקבות הערות הרבי, ערכו השלושה את דברי הרבי מחדש והגישו אותם לרבי. גם רשימת צוואה זו קיבלה כמה הערות ותיקונים על ידי הרבי. בפעם השלישית, הוגשה מתכונת בת ארבעה דפים הנושאת את הכותרת "רשימת דברים מכ"ק אדמו"ר שליט"א", אשר שני דפים מתוכם, נושאים את הכותרת "מוסף להנ"ל".
בעקבות הערות הרבי, ערכו השלושה את דברי הרבי מחדש והגישו אותם לרבי. גם רשימת צוואה זו קיבלה כמה הערות ותיקונים על ידי הרבי. בפעם השלישית, הוגשה מתכונת בת ארבעה דפים הנושאת את הכותרת "רשימת דברים מכ"ק אדמו"ר שליט"א", אשר שני דפים מתוכם, נושאים את הכותרת "מוסף להנ"ל".


==תוכן הצוואה==
ביום שלישי, [[י"ז באלול]], מיד לאחר [[תפילת מנחה]], ביקש הרבי ממזכירו הרב גרונר, שהרב חדקוב, הרב מינדל והרב [[ישראל יצחק פיקרסקי]], ראש ישיבת [[תומכי תמימים המרכזית 770]] יכנסו אליו. בפני השלושה, הוסיף הרבי הוראות ופרטים נוספים על הדברים שהשמיע בפני הרב חדקוב והרב מינדל. הרב מינדל העלה את הדברים על הכתב והגיש אותם לרבי בפעם השנייה להגהה ולחתימה.  
בצוואה העביר הרבי את הסמכות לניהול המוסדות והפעילות של חב"ד להרב חדקוב והרב ניסן מינדל. בנוסף הוריש הרבי את עזבונו הפרטי לאחיינתו [[דליה רויטמן]]. ב"מוסף לצוואה" הוסיף הרבי שאין לעשות שינויים בארגונים, אך עם זאת כלל זה תקף רק למי שעבד יותר משלוש שנים שזה: ב[[מרכז לענייני חינוך]] הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב כהמנהל, הרב ניסן מינדל והרב שלום מנדל סימפסון. [[מחנה ישראל]] כמנהל הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, הרב ניסן מינדל והרב [[חיים יהודה קרינסקי]]. ו[[אגודת חסידי חב"ד העולמית]] כמנהל הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, הרב [[שניאור זלמן גוראריה]] והרב [[דוד רסקין]]. הרבי גם הורה שכספי המעמד יחולקו בין המרכז לענייני חינוך, מחנה ישראל ולשכת חשאין. במקרה של ספק יש לפנות לשלושת הרבנים החתומים על הצוואה {{כתב קטן|(ראה מסגרת)}}.


גם לאחר דברים אלו נכתב: "ובזה באנו על החתום על כל הנ"ל:" ולאחר שורה זו, מקומות החתימה של: "הרב ח.מ.א. חדקוב, הרב י.י פיקרסקי, הרב נ. מינדל".
הרב [[שניאור זלמן לבקובסקי]] העיד ששמע מהרב פיקארסקי שהרבי חתם על הצוואה, אמנם טרם נמצא עותק חתום.


בעותקים של רשימת דברים' בת ארבעת הדפים המצוינים בידינו – אשר הם, צילומי העותקים שהיו בידי הרב מינדל – אין חתימה במקומות המיועדים לכך.
בשלהי חודש אלול הוכנס לרבי תרגום באנגלית של ה"זכרון דברים" מי"ז אלול והרבי ענה כך בערב שבת פרשת [[נצבים]] כ"ז אלול: {{ציטוטון|נתקבל 5:15 אחר הצהריים, לכשיהיה ביכולתי אקראנו ובכל אופן כוונתם רצוי', ותשואות חן תשואות חן}}{{הערה|ליקוט מענות קודש תשמ"ח מענה שלב}}.


בנוסף לכך, כמתחייב מהוראת הרבי – הרב חדקוב, הרב מינדל והרב פיקרסקי, העלו על הכתב מסמך חדש, הכולל את רוח דברי הרבי בפעם השנייה, בנוסח חדש, תחת הכותרת "שטר צוואה". הדברים המופיעים בשטר. הולמים את הנוסח המסורתי המקובל בעת כתיבת צוואה.
לאחרי חתימת שטר הצוואה קיבל הרב [[שניאור זלמן גוראריה]], אותו הועיד הרבי בשטר כאחד מחברי ההנהלה הראשית של [[אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית|אגודת חסידי חב"ד]], מענה בקשר לשטרות אחרים בהם התעסק: {{ציטוטון|יבקש את הרב פיקרסקי שי' לשלוח לו צילום שטרות רבניים שעשה לאחרונה ויראה היש שם זמן ומקום}}. יתכן ובמענה זה ביקש הרבי בדרך אגב ליידע את הרב גורארי' על הצוואה.


מעבר לכך, בשטר הצוואה לא מופיעים מוטיבים שמאפיינים את הרשימה הקודמת שכללה גם את המתכונת המקורית, אשר עליה רק נוסף תוכן חדש בשם "מוסף להנ"ל". השינויים בין הרשימה והשטר הוא אזכור עזבונו הפרטי של הרבי, כלי הבית והרהיטים, המיועדים לבת אחיו של הרבי, מרת דליה ראטמאן. סעיף זה נשמט לחלוטין משטר הצוואה הנוכחי, כמו גם דברים נוספים.
==תוכן הצוואה==
 
בצוואה העביר הרבי את הסמכות לניהול המוסדות והפעילות של חב"ד להרב חדקוב והרב ניסן מינדל. בנוסף מעביר הרבי את רכושו הפרטי לאחייניתו [[דליה רוטמן]]. ב"מוסף לצוואה" הוסיף הרבי שאין לעשות שינויים בארגונים, למי שעבד יותר משלוש שנים שזה: ב[[מרכז לענייני חינוך]] הרב [[חיים מרדכי אייזיק חדקוב]], הרב [[ניסן מינדל]] והרב [[שלום מענדל סימפסון]]. ב[[מחנה ישראל]] הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, הרב ניסן מינדל והרב [[חיים יהודה קרינסקי]], וב[[אגודת חסידי חב"ד העולמית]] הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, הרב [[שניאור זלמן גוראריה]] והרב [[דוד רסקין]].
==הנוסח המתוקן==
 
עדות שהשמיע לאחר [[ג' בתמוז תשנ"ד]], הרב [[שלום ישראל חדקוב]]{{מקור}}, בנו של הרב חדקוב, בפני מליאת הנהלת [[אגודת חסידי חב"ד העולמית]]. בעדות זו אמר הרב חדקוב כי לפי הידוע לו שטר הצוואה שבפנינו, נוסח לאחר כל התיקונים והערות שציין הרבי על הגרסאות הקודמות. לפי דברים אלו, ייתכן שבתחילה הוגש שטר צוואה עם אלמנטים נוספים שנשללו על ידי הרבי, וזהו שטר הצוואה המתוקן:
 
{{ציטוט|תוכן=זיכרון עדות שהייתה בפנינו עדים החתומים מטה ביום שלישי בשבת, שבעה עשר לחודש אלול, שנת ה' אלפים תשמ"ח, למניין שאנו מונין כאן בעיר ברוקלין, נ.י.


"איך ששלח אחרינו כבוד קדושת אדמו"ר הרב ר' מנחם מענדל שליט"א בהרב ר' לוי יצחק זצ"ל שניאורסאהן, ובאנו אליו ודעתו מיושבת עליו והי' יודע לדבר ולישא וליתן כשאר בני אדם, ואמר לנו: "סגולה לאריכות ימים ושנים להתעסק בסידור העניינים של לאחר מאה ועשרים שנה. הנה שלחתי אחריכם – לכל לראש, הרב ח.מ.א. חדקוב והרב ניסן מינדל, כיוון שאתם מהראשונים אשר כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר הקריב לעבודתו וכשהעתיק מושבו ומרכז פעילותיו לארה"ב הביא אתכם עמו והטיל עליכם התפקידים הראשיים בהנהלת המוסדות שיסד כאן, המרכז לענייני חינוך ומחנה ישראל; ואתכם עמכם קראתי את הרב ר' ישראל יצחק פיקרסקי, ריש מתיבתא של הישיבה המרכזית תומכי תמימים ליובאוויטש – בכדי לעשות צוואה בפניכם. וזו היא הצוואה:
הרבי גם הורה שכספי המעמד יחולקו בין המרכז לענייני חינוך, מחנה ישראל ולשכת חשאין. במקרה של ספק יש לפנות לשלושת הרבנים החתומים על הצוואה.


1) כל עניני ליובאוויטש – המוסדות והפעולות וכו' – כמו שמתנהלים עתה על פי סדר הקבוע והנוהג מכמה שנים, יתנהלו כן להבא.
מאוחר יותר הרב חודקוב, הרב פיקרסקי והרב מינדל, העלו מחדש את הצוואה במסמך חדש תחת הכותרות "שטר הצוואה" עם שינויים מסויימים.


2) כידוע היה סדר עבודתו הציבורית של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר מאז בואו לארה"ב, אשר רוב הפעולות דחב"ד ליובאוויטש ובכל מרחבי העולם התנהלו על ידי הארגונים הראשיים שהוא יסד אותם ופעל על ידם, והם המרכז לענייני חינוך ומחנה ישראל, על כל המחלוקות והסניפים שלהם וכן הוא הסדר גם עתה, אלא שבשנים האחרונות ראיתי צורך לחדש ולהפעיל את אגודת חסידי חב"ד העולמית בתור ארגון השלישי אשר ביחד עם שניים הראשונים – המרכז לענייני חינוך ומחנה ישראל, הם שלושה עמודי התווך של תנועת חב"ד, אשר על ידם מתנהלים הפעולות דחב"ד–ליובאוויטש במרחבי העולם. וכן יהיה להבא, לא ישונה.
מעבר לכך, בשטר הצוואה לא מופיעים מוטיבים שמאפיינים את הרשימה הקודמת שכללה גם את המתכונת המקורית, אשר עליה רק נוסף תוכן חדש בשם "מוסף להנ"ל". השינויים בין הרשימה והשטר הוא אזכור עזבונו הפרטי של הרבי, כלי הבית והרהיטים, המיועדים לבת אחיו של הרבי, מרת דליה רוטמן. סעיף זה נשמט לחלוטין משטר הצוואה הנוכחי, כמו גם דברים נוספים.


3) המדובר שלא יהיה שינויים בהנהגת הארגונים הנ"ל חל רק בנוגע לאלה ששמשו בתפקידם זה לא פחות משלוש שנים האחרונות, כגון:
לאחר [[ג' בתמוז תשנ"ד]], הרב [[שלום ישראל חדקוב]], העיד בפני מליאת הנהלת [[אגודת חסידי חב"ד העולמית]]. כי לפי הידוע לו שטר הצוואה שבפנינו, נוסח לאחר כל התיקונים והערות שציין הרבי על הגרסאות הקודמות{{מקור}}.
 
בהמרכז לענייני חינוך ההנהלה הראשית בידי הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב והרב ניסן מינדל והרב שלום מענדל סימפסון;
 
במחנה ישראל – ההנהלה הראשית בידי הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב והרב ניסן מינדל והרב יודא קרינסקי;
 
באגודת חסידי חב"ד העולמית – ההנהלה הראשית בידי הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב והרב שניאור זלמן גורארי' והרב דוד רסקין שיחיו.
 
4) בנוגע מעמד, הנה כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר היה נוהג אשר היה מחלק את כספי המעמד לשלשה חלקים, למרכז לענייני חינוך ולמחנה ישראל וללשכת חשאין (אשר לשכת חשאין היא אחת מהמחלוקות של מחנה ישראל).
 
וכן נהגתי אני, ולכן יהיה כן גם לאחר מאה ועשרים שנה – כלומר, שכל כספי המעמד יתחלק לשלושה חלקים, היינו להמרכז לענייני חינוך ולמחנה ישראל וללשכת חשאין.
 
אף שהכוונה והתקווה שכל העניינים הנ"ל לא ישאירו מקום לספקות וכו', עם כל זה שמא ואולי בכל זאת יתעורר ספק בנוגע לאיזה שיהי' עניין או פרט – הריני מיפה כוחם של השלשה: הרב מרדכי אייזיק חדקוב והרב ניסן מינדל והרב ישראל יצחק פיקרסקי להחליט ולפסוק בהתרת הספק. וכן יקום". }}
 
בסוף הנוסח המשתרע על פני שני עמודים, באותיות מקלדת פשוטות, נדפסו המילים: "וחתם בחתימת יד קדשו", כשמעליהם פס למקום החתימה, ומיד לאחר מכן, נוספו המילים הבאות: "ומה שנעשה בפנינו ומה שציווה בפנינו עדים, וחתמנו היום, יום שלישי בשבת, שבעה עשר לחודש אלול, שנת ה"א תשמ"ח, הכול שריר וקיים". כאן באים שלושת מקומות החתימה של שלושת העדים.
 
==חתימת הרבי==
 
אף שבמקרה זה, בעותקים שבידינו, מקום חותם הרבי ריק, אין כל הוכחה המצביעה על תגובה או על אי תגובה של הרבי על השטר, במתכונתו הנוכחית, ששני עותקים ממנו מתפרסמים כאן – האחד שהיה בידי הרב מינדל והאחד שהיה בידי הרב פיקרסקי, ובשניהם יש שינויים קטנים האחד לעומת רעהו, המעידים כי הם אינם צילום או עותק אלא שני מסמכים שונים.
 
עדות אחת, בעילום שם, אומרת כי לנגד עיני הרב פיקרסקי היה שטר צוואה שבו הופיעה חתימת ידו הקדושה של הרבי. כל הידוע אודות כך הוא שאין כיום מי שיכול להצביע על עותק זה של שטר הצוואה. בהקשר זה, סיפרו מקורות נוספים על גניבה גדולה שהייתה בבית הרב פיקרסקי שבעקבותיה נעלמו מסמכים רבים.
 
לבד מעדות זו, כמה אנשים העידו על דברי הגרי"י פיקרסקי למקורביו, זמן רב לאחר כ"ז באדר ראשון תשנ"ב, כי ידוע לו שהרבי סידר צוואה, כשהפרטים שבפיו מסגירים את העובדה שמדובר בשטר צוואה זה.
 
בערב שבת קודש, כ"ז באלול תשמ"ח, הוכנס לרבי עותק מיוחד על שטר הצוואה, כפי שהוא מתורגם לאנגלית. הרבי הוציא על כך תשובה בכתב יד קודשו בזו הלשון: "נתקבל 5:15 אחר הצהריים, לכשיהיה ביכולתי אקראנו, ובכל אופן כוונתם רצויה, ותשואות חן תשואות חן".


==הפולמוס==
==הפולמוס==
בבוקר יום ראשון [[ג' בתמוז תשנ"ד]], הופץ ב-[[770]] וחוצותיו מנשר שנשא את הלוגו של [[אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית|אגודת חסידי חב"ד]]. המנשר הפונה אל אנ"ש והתמימים נפתח במילים: "כבוד קדושת אבינו אדוננו מורנו ורבנו ציוונו בכתב לסדר העניינים בשעה מרה זו". מלבד הצוואה האמורה לא היה עוד כל ציווי בכתב שאליו יכולות היו לרמז מילים אלו.


הרב [[חיים יהודה קרינסקי]], מזכיר הרבי, סיפר באסיפה טלפונית של [[אגודת חסידי חב"ד (ארצות הברית)|אגודת חסידי חב"ד]] (שנערכה בימים שלאחר [[ג' בתמוז תשנ"ד]]): "ביום מן הימים, אינני זוכר את התאריך המדויק, נכנסתי לחדרו של הרבי בהוראתו לצורך עניין מסוים. הרבי הושיט לי חבילת דפים מקומטת ובלתי סדורה, ואמר לי: 'איך וויל ניט ס'זאל זאך וואלגערן דא, האלט עס ביי דיר' (= איני רוצה שזה יהיה מפוזר כאן, אכסן זאת אצלך). בתוך הדפים הללו, היו גם הדפים המדוברים אינני יודע אם היו חתומים אם לאו", הבהיר הרב קרינסקי וציין כי אינו יודע היכן נמצא מסמך זה כיום.
ר' [[חיים יהודה קרינסקי]], מזכיר הרבי, סיפר באסיפה טלפונית של [[אגודת חסידי חב"ד (ארצות הברית)|אגודת חסידי חב"ד]] (שנערכה בימים שלאחר [[ג' בתמוז תשנ"ד]]): "ביום מן הימים, אינני זוכר את התאריך המדויק, נכנסתי לחדרו של הרבי בהוראתו לצורך עניין מסוים. הרבי הושיט לי חבילת דפים מקומטת ובלתי סדורה, ואמר לי: 'איך וויל ניט ס'זאל זאך וואלגערן דא, האלט עס ביי דיר' (= איני רוצה שזה יהיה מפוזר כאן, אכסן זאת אצלך). בתוך הדפים הללו, היו גם הדפים המדוברים אינני יודע אם היו חתומים אם לאו", הבהיר הרב קרינסקי וציין כי אינו יודע היכן נמצא מסמך זה כיום.
 
עוד קודם לעדות זו, בבוקר יום ראשון [[ג' בתמוז תשנ"ד]], הופץ ב–[[770]] וחוצותיו מנשר מיוחד שנשא את הלוגו הרשמי של [[אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית|אגודת חסידי חב"ד]]'. המנשר הפונה אל אנ"ש והתמימים נפתח במילים: "כבוד קדושת אבינו אדוננו מורנו ורבנו ציוונו בכתב לסדר העניינים בשעה מרה זו". מלבד הצוואה האמורה לא היה עוד כל ציווי בכתב שאליו יכולות היו לרמז מילים מצמררות אלו.
 
בימים שלאחר [[ג' תמוז]], היו כמה אסיפות טלפוניות של חברי אגודת חסידי חב"ד. באותן אסיפות נאמר ברורות כי בצוואתו הקדושה של הרבי מוטל הניהול של ליובאוויטש ומוסדותיה על אגודת חסידי חב"ד אולם הצוואה עצמה לא הוראתה לאיש.
 
בקשותיו של ר' [[זלמן גוראריה]] לזכות לראות את מסמך הצוואה נתקלו בקיר אטום. בסופו של דבר, המציא אחד מחברי אגו"ח לר' זלמן עותק של הצוואה ואז התגלה לנגד עיניו כי אותו הועיד [[הרבי]] כאחד מההנהלה הראשית של [[אגודת חסידי חב"ד העולמית]].


באותה אסיפה טלפונית נוספת שהתקיימה בין חברי הנהלת אגודת חסידי חב"ד בערבו של יום חמישי, בשבוע שלאחר ג' תמוז, הוחלט כי למחרת, ביום שישי, בשעה אחת בצהריים, יתקיים שידור מיוחד באמצעות חדר השידורים שבמהלכו עתיד היה הרב [[ניסן מינדל]] למסור את כל פרשת הדברים של הצוואה ולהקריא את הצוואה, כיחיד מבין השלושה שהיה שותף לדברים ונותר בחיים. סיכום זה היה מוצא של פשרה בוויכוח שהתגלע אודות הצוואה, למרות הסיכום המפורש שהיה מוסכם על כולם, טורפד השידור המתוכנן.
בתקופה שלאחר [[ג' תמוז]], היו כמה אסיפות טלפוניות של חברי אגודת חסידי חב"ד. באותן אסיפות הוחלט ברורות כי בצוואתו הקדושה של הרבי מוטל הניהול של ליובאוויטש ומוסדותיה על אגודת חסידי חב"ד אולם הצוואה עצמה לא הוראתה לאיש. הרב [[שניאור זלמן גוראריה]] שביקש לראות את הצוואה, נתקל בסירוב. בסופו של דבר, המציא לידיו אחד מחברי אגו"ח עותק של הצוואה, ואז התגלה לו כי [[הרבי]] מינה אותו כאחד מההנהלה הראשית של [[אגודת חסידי חב"ד העולמית]].


כשנוכח ר' [[זלמן גוראריה]] לראות כי משתררת מגמה של התעלמות מהצוואה, נקט יוזמה אישית ופרסם את הצוואה במתכונתה המלאה בעמודו הראשון של ה'[[אלגעמיינער זשורנאל]]'. בעקבות זאת, החל להינקט קו חדש של הכחשת הצוואה וקביעה לפיה לא הייתה אלא טיוטה ולא משנה אחרונה. תנועה זו הייתה מפנה דרמטי לעומת המוסכמה שהייתה על דעת כולם עד אז כי, בין אם הייתה חתומה ובין אם לאו, היה בצוואה זו גילוי רצונו הקדוש של הרבי.
באסיפה טלפונית שהתקיימה בין חברי הנהלת אגודת חסידי חב"ד בערבו של יום חמישי, בשבוע שלאחר ג' תמוז, הוחלט כי למחרת, ביום שישי, בשעה אחת בצהריים, יתקיים שידור מיוחד באמצעות חדר השידורים שבמהלכו עתיד היה הרב [[ניסן מינדל]] למסור את כל פרשת הדברים של הצוואה ולהקריא את הצוואה, כיחיד מבין השלושה שהיה שותף לדברים ונותר בחיים. סיכום זה היה מוצא של פשרה בוויכוח שהתגלע אודות הצוואה, למרות הסיכום המפורש שהיה מוסכם על כולם, טורפד השידור המתוכנן.


ר' זלמן יצר קשר עם מזכירו של הרבי, הרב [[ניסן מינדל]], שהיה שותף סוד בכתיבת הצוואה והוא אמר בזו הלשון: "אם אתה שואל לדעתי, הנני בטוח במאת האחוזים שזו צוואת הרבי, ואין לי בכך כל ספק, למרות שלא ברור לי אם היא חתומה אם לאו". הרב מינדל אמר דברים ברורים אלו גם בפני ה[[רבנים]] שישבו על המדוכה, כשומעו את הדברים הנחרצים מפי מזכיר הרבי שהיה שותף סוד לכתיבת הצוואה, גמר ר' [[זלמן גוראריה]] אומר שלא להרפות מהנושא למען קיום רצונו הקדוש של [[הרבי]].
כשהרב [[שניאור זלמן גוראריה]] נוכח לראות כי משתררת מגמה של התעלמות מהצוואה, נקט יוזמה אישית ופרסם את הצוואה במתכונתה המלאה בעמודו הראשון של ה'[[אלגעמיינער זשורנאל]]'. בעקבות זאת, החל להינקט קו חדש של הכחשת הצוואה וקביעה לפיה לא הייתה אלא טיוטה ולא משנה אחרונה, מה שהיווה מפנה דרמטי לעומת המוסכמה שהייתה על דעת כולם עד אז כי, בין אם הייתה חתומה ובין אם לאו, היה בצוואה זו גילוי רצונו הקדוש של הרבי.


משהתחוורו לו כל הפרטים טען ר' זלמן: "זהו נוסח הצוואה הסופי, חתום או לא חתום – הרי הרבי הגיה ואישר אותו וברור לי שזה הוא רצונו הקדוש של הרבי. הדבר ניכר גם בעובדה שבשטר הצוואה יש שלוש הנהלות נפרדות לכל אחד מהמוסדות ובכל אחת מהן חברי הנהלה שונים". ר' זלמן אף אמר כי בידו יש ראיות נוספות לכך ואותן קיווה לגלות אם וכאשר יעלה בידו להוציא לפועל את מבוקשו, לקיים בירור בעניין בשיטת 'זבל"א'. לאורך כל הדרך טען ר' זלמן כי "חובה למצות את הבירור בעניין הצוואה הקדושה לקיים את דעת הרבי בהנהלת המוסדות הקדושים".
הרב גוראריה יצר קשר עם מזכירו של הרבי, הרב [[ניסן מינדל]], שהיה שותף סוד בכתיבת הצוואה והוא אמר בזו הלשון: "אם אתה שואל לדעתי, הנני בטוח במאת האחוזים שזו צוואת הרבי, ואין לי בכך כל ספק, למרות שלא ברור לי אם היא חתומה אם לאו". הרב מינדל אמר דברים ברורים אלו גם בפני ה[[מורה הוראה|רבנים]] שדנו בנושא, והרב גוראריה החל לפעול בנושא למען קיום הצוואה כלשונה.


עוד טען ר' זלמן: "משעה שהביע הרבי את רצונו הקדוש, בפירוט רב, בפני שלושה אנשים – היש מקום לחמוק מקיום הוראה זו של הרבי, בשל טענה על העדר חתימה?".
רבני חב"ד ברחבי תבל מינו ועד של ארבעה רבנים לדרוש ולחקור בנושא, שהם הרב [[יצחק הכהן הענדל]], הרב [[יהודה קלמן מארלאו]], הרב [[דוד שוחט]] והרב [[יצחק מאיר הרץ]]. לאחר חקירה ודרישה, שכללה גביית עדויות ובחינה מדוקדקת של העובדות, פירסמו הרבנים גילוי דעת, לפיו הצוואה היא רצונו של הרבי. בין היתר התבססה ההחלטה על עדות של ראש ישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] הרב [[שניאור זלמן לבקובסקי]] ששמע מהרב פיקרסקי ששימש כעד חתום בצוואה כי הרבי אכן חתם על הצוואה (אלא שלידינו לא הגיע העותק הזה), וקבעו כי הצוואה היא רצונו של הרבי. בפועל, אנשי "אגו"ח" ו"המל"ח" טענו שמכיוון שהיא לא חתומה אין לה כל תוקף ולכן הם לא יממשו את צוואת הרבי. לטענה זו הצטרפו רוב [[ועד רבני ליובאוויטש]].


==אישרור הצוואה==
כאשר אלו שהחזיקו את "אגודת חסידי חב"ד" וה"[[מרכז לעניני חינוך]]" נקראו לבוא לדין תורה על מנת לברר את טענותיהם לאי קיום רצונו של הרבי, הם סירבו, ומשכך פסקו [[בית דין קראון הייטס|רבני שכונת]] [[קראון הייטס|קראון-הייטס]] שהינם ד"לא צייתא לדינא"{{הערה|בתקופת חילוקי דעות בין רבני שכונת קראון הייטס בשנת תש"ע, ביטל הרב אזדבא את הפסק מכמה טעמים ([https://col.org.il/news/54204 אודות הביטול]), אך לאור פסיקת בית הדין שדן בענין הרבנים שלא יהיה תוקף לכל החלטה שתהיה בלא הסכמת שני הרבנים, נטען שלביטול הפסק אין כל תוקף ([http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=54190 פסק הדין]).}}.


בהתאם לשיחה ד[[ב' אדר]] [[תשמ"ח]] בענין "[[חשבונו של עולם|בואו ונחשוב חשבונו של עולם]]", בה הבהיר הרבי כי כל עניני [[ליובאוויטש]] ייקבעו על ידי רבני חב"ד, הנה מיד לאחר [[ג' תמוז תשנ"ד]], מינו רבני חב"ד ברחבי תבל וועד של ארבעה רבנים לדרוש ולחקור בנושא, הלא הם הרב [[יצחק הכהן הענדל]], הרב [[יהודה קלמן מארלאו]], הרב [[דוד שוחט]] והרב יצחק מאיר הערץ.
בהתאם לכך הורו רבני השכונה, לרב [[שלום מענדל סימפסון]] ולרב [[ניסן מינדל]], כי זוהי זכותם לממש את הצוואה כחברי המוסדות המרכזיים של [[מרכז לעניני חינוך]], להדפיס את ספרי [[קה"ת]] ולהחליט בכל ענייני המרכז כגון עריכת [[כינוס השלוחים העולמי]].


לאחר חקירה ודרישה, שכללה גביית עדות ובחינה מדוקדקת של העובדות, פירסמו הרבנים גילוי דעת, לפיו הצוואה היא היא רצונו הק' של הרבי. בין היתר התבססה ההחלטה על עדות של ראש ישיבת תות"ל הרב [[שניאור זלמן לבקובסקי]] ששמע מאחד העדים החתומים על הצוואה (הרב פיקרסקי) כי הרבי אכן חתם על הצוואה (אלא שלידינו לא הגיע העותק הזה), וקבעו כי הצוואה היא היא רצונו הק' של הרבי.
ב[[חודש מנחם אב]] [[תש"ע]], על פי החלטת [[ועד רבני ליובאוויטש]], הועבר הרב קרינסקי ממשרתו כיו"ר ה[[מל"ח]] וישמש רק כחבר ועד הפועל{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/forums/theforum_he/viewtopic.php?t=4485 פסק דין בענין מרכז לעניני חינוך].}}. בפועל הוא התעלם גם מפסקי הדין האלו ורשום כיו"ר בניירות הרשמיים.


כאשר אלו שהחזיקו באגודת חסידי חב"ד וב[[מרכז לעניני חינוך]] נקראו לבוא לדין תורה על מנת לברר את טענותיהם לאי קיום רצונו של הרבי הם סירבו, ומאז הם בגדר ד"לא צייתא לדינא"{{הערה|בתקופת חילוקי דעות בין רבני שכונת קראון הייטס בשנת תש"ע, ביטל הרב אזדבה את הפסק מכמה טעמים ([https://col.org.il/news/54204 אודות הביטול]), אך לאור פסיקת בית הדין שדן בענין הרבנים שלא יהיה תוקף לכל החלטה שתהיה בלא הסכמת שני הרבנים, נטען שלביטול הפסק אין כל תוקף ([http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=54190 פסק הדין]).}}.
==הצוואה הפרטית==
 
הרבי כתב לאחר הסתלקות [[הרבנית חיה מושקא]] בחודש שבט [[תשמ"ח]] גם צוואה נוספת הנוגעת לרכושו הפרטי, לפיה מוריש הרבי את רכושו הפרטי ל[[אגודת חסידי חב"ד]] והאפוטרופוס הממונה על ניהול הרכוש הוא מזכירו של הרבי הרב חיים יהודה קרינסקי. צוואה זו נחתמה על ידי הרבי{{הערה|[[בנימין ליפקין]], "חשבונו של עולם", פרק רביעי, עמ' 50 - 53.}}.
בהתאם לכך הורו רבני השכונה חברי ה[[בד"ץ קראון הייטס|בד"ץ דקראון הייטס]], לרב [[שלום מענדל סימפסון]] ולרב [[ניסן מינדל]], כי זוהי זכותם לממש את הצוואה כחברי המוסדות המרכזיים של [[מרכז לעניני חינוך]], להדפיס את ספרי [[קה"ת]] ולקיים את [[כינוס השלוחים העולמי]].


==ראו גם==
==ראו גם==
*[[נצחיות חייו של הרבי]]
* [[דברי משיח]] [[תשמ"ח]] במדור היומן - במקומו בח"ג ובח"ה.
*[[חשבונו של עולם]]
*[[חשבונו של עולם]]


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
* '''[https://drive.google.com/file/d/1P288KFtOGlvm8dXxn2OIVDRda0z32Z7e/view הצוואה המלאה]''' (ר"ד י"ד סיון וי"ז אלול תשמ"ח) - נדפסה בדברי משיח תשמ"ח ח"ה (בהוספות) ע' 590 ואילך.
*[[בנימין ליפקין]], '''חשבונו של עולם''', בהוצאת "מכון הספר" [[תש"ס]].
*[[בנימין ליפקין]], '''חשבונו של עולם''', בהוצאת "מכון הספר" [[תש"ס]].
* בנימין ליפקין ויוסי אליטוב, '''בכל ביתי נאמן הוא'''. מכון רז"ג, תשע"א. [בספר מוקדש פרק י"ב לנושא הצוואה. ניתן לקרוא את תוכנו בכתבה הראשונה שבקישורים החיצוניים להלן].
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
* [https://chabad.info/special/599720/ בנימין ליפקין ויוסי אליטוב עם הסיפור המלא של צוואת הרבי] {{אינפו}}
* [https://chabad.info/special/599720/ בנימין ליפקין ויוסי אליטוב עם הסיפור המלא של צוואת הרבי] {{אינפו}}
שורה 109: שורה 73:
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:דיונים ופולמוסים]]

גרסה אחרונה מ־14:49, 14 בנובמבר 2024

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.
החלק האחרון של צוואת הרבי

צוואת הרבי היא שטר צוואה שנכתב בהוראת הרבי בשנת תשמ"ח.

בחודש שבט תשמ"ח חתם הרבי על שטר צוואה בשפה האנגלית בו מועיד את כל רכושו הפרטי לאגודת חסידי חב"ד בצורה חוקית.

בקייץ תשמ"ח ערך הרבי שטר צוואה בלשון הקודש בנוסח המסורתי בתור סגולה לאריכות ימים ושנים טובות ולמען שלא יווצרו ספיקות. אחרי ג' תמוז התנהל פולמוס בקרב עסקני חב"ד הנוגעים בדבר וכן בין רבני חב"ד, בשל כך שלא נמצא עותק חתום של הצוואה, ולמעשה צוואה זו טרם מומשה.

היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ביום שני, י"ד בסיון תשמ"ח, שעה קלה לאחר תפילת מנחה, נקראו אל ביתו של הרבי מזכירו האישי, הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב וחבר המזכירות הרב ניסן מינדל. השניים שמעו מפי הרבי כי עלה ברצונו הקדוש, "להתעסק בסידור העניינים של לאחר מאה ועשרים שנה" - צוואה. הרב חדקוב והרב מינדל שהו בחדר הרבי פחות מחצי שעה ולאחר מכן יצאו. הרב מינדל העלה את הדברים על הכתב והגיש את הצוואה לרב חדקוב על מנת למוסרם אל הרבי. הדברים לא זכו לתגובת הרבי במשך תקופה ארוכה של כשלושה חודשים, ורק בתחילת חודש אלול הוציא הרבי באמצעות המזכיר הרב יהודה לייב גרונר את דפי הרשימה המקורית שהוכנסו אליו זמן רב קודם לכן. הרשימה הייתה מלאה בהערותיו של הרבי.

שורת ההערות והתיקונים שללה את רוח הדברים והפרטים שבהם. מנוסח גוף התשובה ניכר היה כי דעתו הקדושה של הרבי לא הייתה נוחה מהעובדה שמרוח הרשימה עולה כי הרבי מפקיד את הנהלת כל המוסדות המרכזיים בידי שני אנשים. בנוסף ניכרה אי שביעות רצון מפרטים נוספים. נוסח התשובה שהועבר מהרבי ישירות לידי הרב חדקוב, אינו ניתן כיום להשגה. לאחת הדעות בראש הדף של הצוואה שעליו הופיעו הערות הרבי הופיע משפט מפתח שבו נכתב (תוכן): האומנם חושדני שאשאיר את הכול על שני אנשים.

בעקבות הערות הרבי, ערכו השלושה את דברי הרבי מחדש והגישו אותם לרבי. גם רשימת צוואה זו קיבלה כמה הערות ותיקונים על ידי הרבי. בפעם השלישית, הוגשה מתכונת בת ארבעה דפים הנושאת את הכותרת "רשימת דברים מכ"ק אדמו"ר שליט"א", אשר שני דפים מתוכם, נושאים את הכותרת "מוסף להנ"ל".

ביום שלישי, י"ז באלול, מיד לאחר תפילת מנחה, ביקש הרבי ממזכירו הרב גרונר, שהרב חדקוב, הרב מינדל והרב ישראל יצחק פיקרסקי, ראש ישיבת תומכי תמימים המרכזית 770 יכנסו אליו. בפני השלושה, הוסיף הרבי הוראות ופרטים נוספים על הדברים שהשמיע בפני הרב חדקוב והרב מינדל. הרב מינדל העלה את הדברים על הכתב והגיש אותם לרבי בפעם השנייה להגהה ולחתימה.

הרב שניאור זלמן לבקובסקי העיד ששמע מהרב פיקארסקי שהרבי חתם על הצוואה, אמנם טרם נמצא עותק חתום.

בשלהי חודש אלול הוכנס לרבי תרגום באנגלית של ה"זכרון דברים" מי"ז אלול והרבי ענה כך בערב שבת פרשת נצבים כ"ז אלול: "נתקבל 5:15 אחר הצהריים, לכשיהיה ביכולתי אקראנו ובכל אופן כוונתם רצוי', ותשואות חן תשואות חן"[1].

לאחרי חתימת שטר הצוואה קיבל הרב שניאור זלמן גוראריה, אותו הועיד הרבי בשטר כאחד מחברי ההנהלה הראשית של אגודת חסידי חב"ד, מענה בקשר לשטרות אחרים בהם התעסק: "יבקש את הרב פיקרסקי שי' לשלוח לו צילום שטרות רבניים שעשה לאחרונה ויראה היש שם זמן ומקום". יתכן ובמענה זה ביקש הרבי בדרך אגב ליידע את הרב גורארי' על הצוואה.

תוכן הצוואה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בצוואה העביר הרבי את הסמכות לניהול המוסדות והפעילות של חב"ד להרב חדקוב והרב ניסן מינדל. בנוסף מעביר הרבי את רכושו הפרטי לאחייניתו דליה רוטמן. ב"מוסף לצוואה" הוסיף הרבי שאין לעשות שינויים בארגונים, למי שעבד יותר משלוש שנים שזה: במרכז לענייני חינוך הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, הרב ניסן מינדל והרב שלום מענדל סימפסון. במחנה ישראל הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, הרב ניסן מינדל והרב חיים יהודה קרינסקי, ובאגודת חסידי חב"ד העולמית הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, הרב שניאור זלמן גוראריה והרב דוד רסקין.

הרבי גם הורה שכספי המעמד יחולקו בין המרכז לענייני חינוך, מחנה ישראל ולשכת חשאין. במקרה של ספק יש לפנות לשלושת הרבנים החתומים על הצוואה.

מאוחר יותר הרב חודקוב, הרב פיקרסקי והרב מינדל, העלו מחדש את הצוואה במסמך חדש תחת הכותרות "שטר הצוואה" עם שינויים מסויימים.

מעבר לכך, בשטר הצוואה לא מופיעים מוטיבים שמאפיינים את הרשימה הקודמת שכללה גם את המתכונת המקורית, אשר עליה רק נוסף תוכן חדש בשם "מוסף להנ"ל". השינויים בין הרשימה והשטר הוא אזכור עזבונו הפרטי של הרבי, כלי הבית והרהיטים, המיועדים לבת אחיו של הרבי, מרת דליה רוטמן. סעיף זה נשמט לחלוטין משטר הצוואה הנוכחי, כמו גם דברים נוספים.

לאחר ג' בתמוז תשנ"ד, הרב שלום ישראל חדקוב, העיד בפני מליאת הנהלת אגודת חסידי חב"ד העולמית. כי לפי הידוע לו שטר הצוואה שבפנינו, נוסח לאחר כל התיקונים והערות שציין הרבי על הגרסאות הקודמות[דרוש מקור].

הפולמוס[עריכה | עריכת קוד מקור]

בבוקר יום ראשון ג' בתמוז תשנ"ד, הופץ ב-770 וחוצותיו מנשר שנשא את הלוגו של אגודת חסידי חב"ד. המנשר הפונה אל אנ"ש והתמימים נפתח במילים: "כבוד קדושת אבינו אדוננו מורנו ורבנו ציוונו בכתב לסדר העניינים בשעה מרה זו". מלבד הצוואה האמורה לא היה עוד כל ציווי בכתב שאליו יכולות היו לרמז מילים אלו.

ר' חיים יהודה קרינסקי, מזכיר הרבי, סיפר באסיפה טלפונית של אגודת חסידי חב"ד (שנערכה בימים שלאחר ג' בתמוז תשנ"ד): "ביום מן הימים, אינני זוכר את התאריך המדויק, נכנסתי לחדרו של הרבי בהוראתו לצורך עניין מסוים. הרבי הושיט לי חבילת דפים מקומטת ובלתי סדורה, ואמר לי: 'איך וויל ניט ס'זאל זאך וואלגערן דא, האלט עס ביי דיר' (= איני רוצה שזה יהיה מפוזר כאן, אכסן זאת אצלך). בתוך הדפים הללו, היו גם הדפים המדוברים אינני יודע אם היו חתומים אם לאו", הבהיר הרב קרינסקי וציין כי אינו יודע היכן נמצא מסמך זה כיום.

בתקופה שלאחר ג' תמוז, היו כמה אסיפות טלפוניות של חברי אגודת חסידי חב"ד. באותן אסיפות הוחלט ברורות כי בצוואתו הקדושה של הרבי מוטל הניהול של ליובאוויטש ומוסדותיה על אגודת חסידי חב"ד אולם הצוואה עצמה לא הוראתה לאיש. הרב שניאור זלמן גוראריה שביקש לראות את הצוואה, נתקל בסירוב. בסופו של דבר, המציא לידיו אחד מחברי אגו"ח עותק של הצוואה, ואז התגלה לו כי הרבי מינה אותו כאחד מההנהלה הראשית של אגודת חסידי חב"ד העולמית.

באסיפה טלפונית שהתקיימה בין חברי הנהלת אגודת חסידי חב"ד בערבו של יום חמישי, בשבוע שלאחר ג' תמוז, הוחלט כי למחרת, ביום שישי, בשעה אחת בצהריים, יתקיים שידור מיוחד באמצעות חדר השידורים שבמהלכו עתיד היה הרב ניסן מינדל למסור את כל פרשת הדברים של הצוואה ולהקריא את הצוואה, כיחיד מבין השלושה שהיה שותף לדברים ונותר בחיים. סיכום זה היה מוצא של פשרה בוויכוח שהתגלע אודות הצוואה, למרות הסיכום המפורש שהיה מוסכם על כולם, טורפד השידור המתוכנן.

כשהרב שניאור זלמן גוראריה נוכח לראות כי משתררת מגמה של התעלמות מהצוואה, נקט יוזמה אישית ופרסם את הצוואה במתכונתה המלאה בעמודו הראשון של ה'אלגעמיינער זשורנאל'. בעקבות זאת, החל להינקט קו חדש של הכחשת הצוואה וקביעה לפיה לא הייתה אלא טיוטה ולא משנה אחרונה, מה שהיווה מפנה דרמטי לעומת המוסכמה שהייתה על דעת כולם עד אז כי, בין אם הייתה חתומה ובין אם לאו, היה בצוואה זו גילוי רצונו הקדוש של הרבי.

הרב גוראריה יצר קשר עם מזכירו של הרבי, הרב ניסן מינדל, שהיה שותף סוד בכתיבת הצוואה והוא אמר בזו הלשון: "אם אתה שואל לדעתי, הנני בטוח במאת האחוזים שזו צוואת הרבי, ואין לי בכך כל ספק, למרות שלא ברור לי אם היא חתומה אם לאו". הרב מינדל אמר דברים ברורים אלו גם בפני הרבנים שדנו בנושא, והרב גוראריה החל לפעול בנושא למען קיום הצוואה כלשונה.

רבני חב"ד ברחבי תבל מינו ועד של ארבעה רבנים לדרוש ולחקור בנושא, שהם הרב יצחק הכהן הענדל, הרב יהודה קלמן מארלאו, הרב דוד שוחט והרב יצחק מאיר הרץ. לאחר חקירה ודרישה, שכללה גביית עדויות ובחינה מדוקדקת של העובדות, פירסמו הרבנים גילוי דעת, לפיו הצוואה היא רצונו של הרבי. בין היתר התבססה ההחלטה על עדות של ראש ישיבת תומכי תמימים המרכזית הרב שניאור זלמן לבקובסקי ששמע מהרב פיקרסקי ששימש כעד חתום בצוואה כי הרבי אכן חתם על הצוואה (אלא שלידינו לא הגיע העותק הזה), וקבעו כי הצוואה היא רצונו של הרבי. בפועל, אנשי "אגו"ח" ו"המל"ח" טענו שמכיוון שהיא לא חתומה אין לה כל תוקף ולכן הם לא יממשו את צוואת הרבי. לטענה זו הצטרפו רוב ועד רבני ליובאוויטש.

כאשר אלו שהחזיקו את "אגודת חסידי חב"ד" וה"מרכז לעניני חינוך" נקראו לבוא לדין תורה על מנת לברר את טענותיהם לאי קיום רצונו של הרבי, הם סירבו, ומשכך פסקו רבני שכונת קראון-הייטס שהינם ד"לא צייתא לדינא"[2].

בהתאם לכך הורו רבני השכונה, לרב שלום מענדל סימפסון ולרב ניסן מינדל, כי זוהי זכותם לממש את הצוואה כחברי המוסדות המרכזיים של מרכז לעניני חינוך, להדפיס את ספרי קה"ת ולהחליט בכל ענייני המרכז כגון עריכת כינוס השלוחים העולמי.

בחודש מנחם אב תש"ע, על פי החלטת ועד רבני ליובאוויטש, הועבר הרב קרינסקי ממשרתו כיו"ר המל"ח וישמש רק כחבר ועד הפועל[3]. בפועל הוא התעלם גם מפסקי הדין האלו ורשום כיו"ר בניירות הרשמיים.

הצוואה הפרטית[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרבי כתב לאחר הסתלקות הרבנית חיה מושקא בחודש שבט תשמ"ח גם צוואה נוספת הנוגעת לרכושו הפרטי, לפיה מוריש הרבי את רכושו הפרטי לאגודת חסידי חב"ד והאפוטרופוס הממונה על ניהול הרכוש הוא מזכירו של הרבי הרב חיים יהודה קרינסקי. צוואה זו נחתמה על ידי הרבי[4].

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • הצוואה המלאה (ר"ד י"ד סיון וי"ז אלול תשמ"ח) - נדפסה בדברי משיח תשמ"ח ח"ה (בהוספות) ע' 590 ואילך.
  • בנימין ליפקין, חשבונו של עולם, בהוצאת "מכון הספר" תש"ס.
  • בנימין ליפקין ויוסי אליטוב, בכל ביתי נאמן הוא. מכון רז"ג, תשע"א. [בספר מוקדש פרק י"ב לנושא הצוואה. ניתן לקרוא את תוכנו בכתבה הראשונה שבקישורים החיצוניים להלן].

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ↑ ליקוט מענות קודש תשמ"ח מענה שלב
  2. ↑ בתקופת חילוקי דעות בין רבני שכונת קראון הייטס בשנת תש"ע, ביטל הרב אזדבא את הפסק מכמה טעמים (אודות הביטול), אך לאור פסיקת בית הדין שדן בענין הרבנים שלא יהיה תוקף לכל החלטה שתהיה בלא הסכמת שני הרבנים, נטען שלביטול הפסק אין כל תוקף (פסק הדין).
  3. ↑ פסק דין בענין מרכז לעניני חינוך.
  4. ↑ בנימין ליפקין, "חשבונו של עולם", פרק רביעי, עמ' 50 - 53.
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=צוואת_הרבי&oldid=720748"