דובער שיינין: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
(גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת)
שורה 2: שורה 2:


==תולדות חיים==
==תולדות חיים==
הרב דובער שיינין נולד בשנת [[תקס"ד]] לאביו ר' שילם, שהיה מנציגי ועד החסידים{{הערה| כך הוא מוזכר במכתב משנת [[תקפ"ב]] שנשלח לשלטון הרוסי כבקשה של חסידי חב"ד להקים בית כנסת לעדת חב"ד במוהילוב עיר מגוריו [https://chabadlibrary.org/books/adhaam/igrot/3/8.htm?q=%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9F#_edn89 נספח 8, אגרות קודש מאדמו"ר האמצעי].}} ומגדולי וחשובי חסידי חב"ד.
הרב דובער שיינין נולד בשנת [[תקס"ד]] לאביו ר' שילם, שהיה מנציגי ועד החסידים{{הערה|כך הוא מוזכר במכתב משנת [[תקפ"ב]] שנשלח לשלטון הרוסי כבקשה של חסידי חב"ד להקים בית כנסת לעדת חב"ד במוהילוב עיר מגוריו [https://chabadlibrary.org/books/adhaam/igrot/3/8.htm?q=שיינין#_edn89 נספח 8, אגרות קודש מאדמו"ר האמצעי].}} ומגדולי וחשובי חסידי חב"ד.


כיהן כ[[שוחט]] בעיר מוהילוב{{הערה|שם=אביר יעקב|[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22469&st=&pgnum=13 מתוך ההקדמה להסכמה לספר משכנות לאביר יעקב].}}, בסוף ימיו עלה לירושלים, שם היה נוהג לחזור מידי [[שבת]] [[מאמר חסידות]] מ[[רבותינו נשיאינו]]{{הערה|שם=אביר יעקב}}. נפטר ביום [[א' טבת]] תרמ"ד בגיל שמונים.
כיהן כ[[שוחט]] בעיר מוהילוב{{הערה|שם=אביר יעקב|[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22469&st=&pgnum=13 מתוך ההקדמה להסכמה לספר משכנות לאביר יעקב].}}, בסוף ימיו עלה לירושלים, שם היה נוהג לחזור מידי [[שבת]] [[מאמר חסידות]] מ[[רבותינו נשיאינו]]{{הערה|שם=אביר יעקב}}. נפטר ביום [[א' טבת]] תרמ"ד בגיל שמונים.


במאמר שנכתב עליו בעיתון חבצלת לאחר פטירתו הוא מתואר כ:"אחד מיקירי ירושלים במלוא מובן המילה, טוב ומיטיב לרבים, צנא מלא ספרא, הוגה בתורה יומם ולילה, עובד ה' באורח נעלה מאוד, ורבים הלכו לאורו" {{הערה|עיתון החבצלת יום ו' טבת תרמ"ד עמוד 7 תחת הכותרת: ירושלים.}}.
במאמר שנכתב עליו בעיתון חבצלת לאחר פטירתו הוא מתואר כ"אחד מיקירי ירושלים במלוא מובן המילה, טוב ומיטיב לרבים, צנא מלא ספרא, הוגה בתורה יומם ולילה, עובד ה' באורח נעלה מאוד, ורבים הלכו לאורו"{{הערה|עיתון החבצלת יום ו' טבת תרמ"ד עמוד 7 תחת הכותרת: ירושלים.}}.
 
כאשר עלה נכדו ר' מנחם מענדל שיינין בשנת [[תר"צ]] לירושלים, כיבדו רבי [[יוסף חיים זוננפלד]] באומרו לו כי יש לו את זכויות סבו בירושלים{{הערה|כך שמעו בניו של רמ"מ שיינין מהרב מנחם פרוש שהיה נוכח בשעת מעשה.}}.
 
==לקריאה נוספת==
*'''[[אוצר חסידי חב"ד]] חלק ב'''', עמוד 36


כאשר עלה נכדו ר' מנחם מנדל שיינין בשנת [[תר"צ]] לירושלים, כיבדו רבי [[יוסף חיים זוננפלד]] באומרו לו כי יש לו את זכויות סבו בירושלים.{{הערה|כך שמעו בניו של רמ"מ שיינין מהרב מנחם פרוש שהיה נוכח בשעת מעשה.}}
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
*{{אוצר החכמה|אברהם מהודר|דבר נפלא בקבר שמעון הצדיק בירושלים|13776|בתוך ספר "זכותא לאברהם", עמ' 107|עמוד=121}}
*{{אוצר החכמה|אברהם מהודר|דבר נפלא בקבר שמעון הצדיק בירושלים|13776|בתוך ספר "זכותא לאברהם", עמ' 107|עמוד=121}}
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר האמצעי]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הצמח צדק]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר המהר"ש]]
[[קטגוריה:שוחטים]]

גרסה אחרונה מ־00:11, 11 באוקטובר 2022

הרב דובער שינין (תקס"דא' בטבת תרמ"ד) היה מחשובי חסידי חב"ד במוהילוב ובירושלים.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב דובער שיינין נולד בשנת תקס"ד לאביו ר' שילם, שהיה מנציגי ועד החסידים[1] ומגדולי וחשובי חסידי חב"ד.

כיהן כשוחט בעיר מוהילוב[2], בסוף ימיו עלה לירושלים, שם היה נוהג לחזור מידי שבת מאמר חסידות מרבותינו נשיאינו[2]. נפטר ביום א' טבת תרמ"ד בגיל שמונים.

במאמר שנכתב עליו בעיתון חבצלת לאחר פטירתו הוא מתואר כ"אחד מיקירי ירושלים במלוא מובן המילה, טוב ומיטיב לרבים, צנא מלא ספרא, הוגה בתורה יומם ולילה, עובד ה' באורח נעלה מאוד, ורבים הלכו לאורו"[3].

כאשר עלה נכדו ר' מנחם מענדל שיינין בשנת תר"צ לירושלים, כיבדו רבי יוסף חיים זוננפלד באומרו לו כי יש לו את זכויות סבו בירושלים[4].

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. כך הוא מוזכר במכתב משנת תקפ"ב שנשלח לשלטון הרוסי כבקשה של חסידי חב"ד להקים בית כנסת לעדת חב"ד במוהילוב עיר מגוריו נספח 8, אגרות קודש מאדמו"ר האמצעי.
  2. 2.0 2.1 מתוך ההקדמה להסכמה לספר משכנות לאביר יעקב.
  3. עיתון החבצלת יום ו' טבת תרמ"ד עמוד 7 תחת הכותרת: ירושלים.
  4. כך שמעו בניו של רמ"מ שיינין מהרב מנחם פרוש שהיה נוכח בשעת מעשה.