תפיסת ידי אדם – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{בעבודה}}
+'''תפיסת ידי אדם''' הוא פסול בהלכות מקוואות המתייחס למצב בו כניסת המים למקווה התבצעה על ידי אדם בכוונה, ומגדיר את פסול המקווה לשימוש.
-'''תפיסת ידי אדם''' הוא פסול בהלכות מקוואות לפיו אסור שהפעולה הסופית של כניסת המים למקווה תהיה על ידי אדם.
 ==מקור הפסול ומהותו==
-בתוספתא פ"ג דמקואות, הטביל בו את הסגוס וזבו ממנו שלשה לוגין למקוה כשר, עקרו מתוכו פסל. ורבי שמעון מתיר עד שיתכוין לתלוש... וכן הי' רבי יוסי אומר זילף בידיו וברגליו שלשת לוגין למקוה פסול, הוליכן עם הקרקע כשר. לגיון העובר ממקום למקום, וכן בהמה העוברת ממקום למקום, וזילפו בידיהן וברגליהם ג' לוגין למקוה כשר, ולא עוד אלא עשו מקוה בתחלה כשר. עד כאן לשון התוספתא.
+אחד המקורות הראשונים לפסול תפיסת ידי אדם הוא ב[[תוספתא]] ב[[מסכת מקוואות]] שבה הברייתא מתייחסת לאדם שמטביל במקווה [[מגבת]], ותוך כדי הרמת המגבת זבו מתוכו שלושה לוגין מים למקווה, וקובעת שהדבר אירע אם לאחר שהגביה את המגבת לחלוטין ממימי המקווה ואין מגע בין המגבת למקווה, המים פסולים{{הערה|פ"ג דמקואות: הטביל בו את הסגוס וזבו ממנו שלשה לוגין למקוה כשר, עקרו מתוכו פסל. ורבי שמעון מתיר עד שיתכוין לתלוש....}}.
-והנה מה שאמר רבי יוסי זילף בידיו כו' מיירי במים שאינן שאובין, דומיא דסגוס שהן מי המקוה עצמן, ודומיא דהמסדר קנקנים שהן מי גשמים. והפסול הוא מפני שבאים בידי אדם שנעשים כשאובין.
+בהמשך הברייתא מובא {{ציטוטון|וכן היה [[רבי יוסי]] אומר זילף בידיו וברגליו שלשת לוגין למקוה פסול, הוליכן עם הקרקע כשר}}. המשנה מתייחסת לאדם שהזרים ב[[יד]]יו וב[[רגל]]יו מים ישירות לבור המקווה, וקובעת שהמקווה פסול.
+כך גם ב[[ספרא|תורת כהנים]] על פסוק אך מעין ובור מקוה מים, דרשו חז"ל "מה [[מעין]] בידי שמים, אף מקווה בידי שמים". כלומר כשם שנביעת מימי מעיין נוצר לחלוטין בכוח אלוקי, ולא בכוח אנושי, כך [[מים שאובים]], או אפילו מים שאינם שאובים רק שהגעתם לבור המקווה היתה על ידי אדם - פסול.
+===סייג לאיסור - המשכה===
+{{ערך מורחב|המשכה}}
+סייג לאיסור זה מובא בתורת כהנים, שפסול תפיסת ידי אדם הוא רק כשהמים הגיעו ישירות לבור המקווה על ידי האדם. את הדבר מוכיחים חז"ל מהפסוק {{הערה|ויקרא יא לו}} {{ציטוטון|אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר}}. מהמילה "בור" נלמד כי המקווה אינו אמור להיות דומה לחלוטין ל"מעיין" שכל הווייתו היא טבעית (בידי שמים), אלא ניתן לדמותו גם לבור שנחפר על ידי אדם. הגבול בין מעיין לבור מוגדר כאשר המים הצטברו יחדיו במקום מסויים מכוח האדם, אך השלבים האחרונים של זרימת המים לתוך הבור הייתה בצורה טבעית ולא ידנית, דבר הנקרא "המשכה על גבי קרקע" {{הערה|לשון הברייתא: אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפיסת ידי אדם, יצא המניח כלים בראש הגג לנגבן ונתמלאו, ת"ל בור}}.
-כך גם ב[[תורת כהנים]] על פסוק אך מעין ובור מקוה מים, דרשו חז"ל "מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים". מכך למדו פסול שאובים שהן בידי אדם, ועל כן כל מים הבאים על ידי האדם פסול. לעומת זאת אמרו עוד שם {{ציטוטון|אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפיסת ידי אדם, יצא המניח כלים בראש הגג לנגבן ונתמלאו, ת"ל בור}} והיינו שמזה שדימה הכתוב מקוה לבור שהוא בידי אדם, למדין מזה שמותר תפיסת אדם במקוה. ועל כן חילקו, דכשהאדם מערה להדיא למקוה פסול, אבל אם באו על ידי המשכה למקוה כשר. וכמ"ש כל זה הרמב"ם בפירושו דהמניח קנקנים ונמצא בכלים מצד עצמן אינן אוסרין משום שאובין, כי אם על ידי האדם שנוטלן ומערה אותן למקוה.
 ==כוונת האדם==
-גם כוונת האדם פוסל, וכדאיתא במשנה רפ"ד המניח כלים תחת הצנור, דב"ה מטהרין דוקא בשוכח ודוקא שנתפזרו העבים, וב"ש פוסלין גם בזה, ואינו כשר רק כשמניח בחצר בעת פיזור העבים וכמ"ש בפירוש הרמב"ם שם. וכן במניח קנקנים הוא דוקא שהניחן בכוונה לנגבן כו'. וזהו דעת רבי יוסי, דהזולף בידיו ג' לוגין פוסל משום דעשאן כשאובין, ואם הוליכן עם הקרקע כשר, שזהו שאובין שהמשיכוה דכשר אף שיש תפיסת ידי אדם.
+לכוונת האדם ישנה משמעות נכבדת בפסול זה של תפיסת ידי אדם. התייחסות לכך אנו מוצאים במשנה {{הערה|מקוואות ד א}} בענין "המניח כלים תחת הצנור" כלומר אדם המניח כלים תחת קילוח המים, במטרה שהמים יתקבצו שם ומשם ירדו לתוך המקווה, שהדבר גורם לפסילת המים, וגם לפי דעת [[בית הלל]] שמקילים בכך ומתירים את המים לטהרת המקווה, אין זה אלא אם עשה זאת ללא כוונה - ששכח את הכלים בחצר ורק אם בשעת הנחת הכלים לא היו [[עננים]] בשמים.
-זהו גם ההסבר ללשון הברייתא "לגיון העובר ממקום למקום, וכן בהמה העוברת ממקום למקום, וזילפו בידיהן וברגליהם ג' לוגין למקוה כשר, ולא עוד אלא עשו מקוה בתחלה כשר". המשמעות הפשוטה היא שסיבת הפטור היא מכיון שהמים באו למקווה בלא כוונה, דבהעברתן הלכו המים ממילא משום זה כשר, דדוקא זילף בכוונה אוסר רבי יוסי, אבל שלא בכוונה כי אם בהעברה כשר אפילו באו להדיא למקוה בלא המשכה, שכן הוא גם לדעת רבי יוסי, ולא פליגי עליו (ומ"ש בידיהם קאי על הבהמה וברגליהם על האדם).
+הדבר מוכח גם מהמשך הברייתא הנזכרת{{הערה|בתחילת הערך}} שבה מובאת דעת רבי יוסי אודות האדם המזלף בידיו מים למקווה, והוא קובע שהמים פסולים, ולמרות זאת הוא מסכים לקביעת המשנה, אודות קבוצת בני אדם או בעלי חיים העוברים ממקום למקום ו"זילפו בידיהם וברגליהם" כלומר שמתנועות הידיים והרגלים, שבעת ההליכה ללא כוונה מיוחדת הם גרמו לטיפות המים לזרום לכיוון המקווה, שהמים כשרים ואינם נפסלים כדין מים שאובים שנכנסים למקווה שאין בו ארבעים סאה. ויותר מכך - "ולא עוד אלא עשו מקווה בתחילה כשר". גם אם כל המקווה מתחילתו ועד סופו נעשה בצורה כזאת, המקווה כשר{{הערה|לפי דעת הר"ש הכוונה היא שהמים זולפו למקווה על ידי הליגיון בהמשכה דוקא, מכיון שהעובדה שההליכה היתה בשעת הגשמים גורמת להליכה להיחשב כמעשה פוסל, כמו המניח קנקנים בשעת הגשמים}}.
-והר"ש שם כתב עם הקרקע קאמר, מפרש דמ"ש לגיון העובר וכן בהמה העוברת, הרי זה נמשך על מה שאמר קודם אם הוליכן עם הקרקע ובהמשכה דוקא. ויש לומר שהכריחו לפרש כן, שהרי בהכרח שזהו שעוברים ממקום המים, וכמו מנהר או בעת ירידת גשמים והפשרת שלגים, שמוליכין המים ברגליהם, ואם כן מה מועיל מה שהוא בלא כוונה. שהרי זה כמו השוכח כלים תחת הצנור בעת קישור העבים, ומכל שכן בעת הגשמים, הרי פסול לדברי הכל, כדאמרינן בשבת דט"ז ע"ב, הגם שהוא בלא כוונה, מאחר שמצוי הדבר שיתמלאו, ובפרט כשהמים מצוים, הרי זה כאלו מכוון. וכמו כן כאן מאחר שהוא ממקום שהמים מצוים פסול. ועל כן פירש שזהו בהמשכה דוקא.
+==תפיסת רגלי בהמה==
+[[הרא"ש]]{{הערה| בהל' מקואות סוף סימן ב'}} מביא את דברי התוספתא האמורים, ומפרש שה"לגיון" הוא חיל רוכב סוסים וגמלים, ול' התוספתא מביא וכן שיירא, והיינו גם כן ההולכים בסוסים. ומחלק בין אדם לבהמה, שבאדם פסול בג' לוגין בלא המשכה{{הערה|ובכולו אפילו בהמשכה}}, וברגלי בהמה אינו פוסל אפילו עשה מקוה בתחלה בלא המשכה{{הערה|בשונה משיטת הר"ש שמפרש את דברי הברייתא שמדובר כשהמים עברו לאחר מכן המשכה}}.
-וכתב הב"י בד"ה ומ"ש רבינו ואם העביר ג' לוגין, דלפירוש הר"ש מה שאמר ולא עוד אפילו עשו מקוה בתחלה כשר, הוא למאן דאמר דשאובה שהמשיכוה כולה כשר. והוא דלא כהילכתא. והט"ז ס"ק כ"ח תמה על הב"י, למה לא יפרש להר"ש כמ"ש הראב"ד בס' בעלי הנפש (וכמשי"ת) ותהי' כהלכתא. ולפי הנ"ל מובן, שאי אפשר לפרש להר"ש כהראב"ד שהרי נעשים שאובים על ידי האדם והבהמה גם בלא כוונה, והרי זו שאובה שהמשיכוה. והראב"ד לו שיטה אחרת בזה, דסבירא לי' שאין תפיסת ידי אדם עושים שאובים וכמשי"ת.
+בפירוש דברי הרא"ש נחלקו האחרונים. המעדני יום טוב מפרש כי הרא"ש מפרש את דברי הברייתא מכח הפסול של [[הוייתו על ידי טהרה]], והחילוק בין אדם לבהמה הוא שאדם מקבל טומאה או לא. [[אדמו"ר הרש"ב]]{{הערה|שם=רשב|[https://chabadlibrary.org/books/maharshab/shut/3/36.htm שו"ת תורת שלום יורה דעה סימן לו]}} סובר כי פשט זה דחוק לפי משמעות המשנה שמדובר בפסול מים שאובים, ולכן הוא מפרש את שיטת הרא"ש בכך שמעשה שאינו נעשה מתוך בחירה וכוונה אינו מתייחס לעושה: {{ציטוטון|וצריך לומר דהוא ז"ל סובר דדוקא תפיסת ידי אדם פוסל, משום שאין זה בידי שמים ואפילו בלא כוונה פוסל, אבל הנעשה על ידי הבהמה הרי זה כאלו נעשה בידי שמים. כי האדם יש לו דעת וכוונה, והוא הוא העושה הדבר מפני שעושה בבחירה ורצון, ולכן גם אם אינו מכווין פוסל מפני שיש בו כוונה, אבל בהמה שאין בה דעת וכוונה שאינה עושה בבחירה ורצון, הרי זה כמו בידי שמים, וכמו אם היה ה[[ארבע יסודות#רוח|רוח]] מביא את ה[[מים]]}}{{הערה|המשך דבריו שם: והגם דמצינו כוונה גבי בהמה, וכמו ב[[קרן]] ו[[ארבעה אבות נזיקין#תולדות אבות הנזיקין|תולדותיו]] שמכוונת להזיק כדאיתא בריש [[בבא קמא]]. הנה גם הכוונה היא כוונה טבעית לא רצונית (וכמו ידע [[שור]] קונהו, שזהו דעת הנקנה)}}.
-והרא"ש בהל' מקואות סס"י ב' הביא התוספתא הנ"ל, ומפרש לגיון הוא חיל רוכב סוסים וגמלים, ול' התוספתא מביא וכן שיירא, והיינו גם כן ההולכים בסוסים. ומחלק בין אדם לבהמה, דבאדם פסול בג' לוגין בלא המשכה (ובכולו אפילו בהמשכה) וברגלי בהמה אינו פוסל אפילו עשה מקוה בתחלה בלא המשכה, וכפשטיות ל' התוספתא, דמ"ש לגיון אינו קאי על זה שהוליכן עם הקרקע.
+==הלכה למעשה==
+אחד מההשלכות של פסול זה, הוא במקווה שמילויו מתבצע באמצעות פתיחת מכסה של חור צינור שממנו זורמים מים למקווה, ויש לדון האם פתיחת המכסה נחשבת כפעולת מילוי המים במקווה. הרש"ב קובע שלמרות שאין זה אלא "הסרת המונע" הדבר נחשב "תפיסת יד אדם במקצת" כמו שמצינו בהלכות [[נטילת ידיים]] שהסרת ה[[ברז]] נחשבת ל"כח גברא" בהתייחסות למים הראשונים שיוצאים מחור הברז{{הערה|שו"ע הרב - או"ח סי' קנ"ט סעי' י"ח}}, ולכן יש לבצע לאחר מכן [[המשכה]] כלומר שהמים יומשכו שלושה [[טפח]]ים על גבי קרקע, ובכך יהיה המקווה כשר{{הערה|שם=רשב}}.
-וצריך לומר דהוא ז"ל סובר דדוקא תפיסת ידי אדם פוסל, משום שאין זה בידי שמים ואפילו בלא כוונה פוסל, אבל הנעשה על ידי הבהמה הרי זה כאלו נעשה בידי שמים. כי האדם יש לו דעת וכוונה והוא הוא העושה הדבר מפני שעושה בבחירה ורצון, ולכן גם אם אינו מכוין פוסל מפני שיש בו כוונה, אבל בהמה שאין בה דעת וכוונה שאינה עושה בבחירה ורצון, הרי זה כמו בידי שמים, וכמו אם הי' הרוח מביא את המים. והגם דמצינו כוונה גבי בהמה, וכמו בקרן ותולדותיו שמכוונת להזיק כדאי' בריש בבא קמא. הנה גם הכוונה היא כוונה טבעית לא רצונית (וכמו ידע שור קונהו שזהו דעת הנקנה). ונראה לי ראי' לזה מדין חרותה דבידי שמים כשירה, דלתנא קמא דרבי שמעון בן אלעזר בחולין דנ"ה ע"ב גם בידי כל הבריות, ופרש"י שאגת ארי' וקול שחל הוה בידי שמים, וכ"פ בשו"ע סי' ל"ו סעי' י"ד, הרי כל שעל ידי הבריות הרי זה בידי שמים וכמו קול רעם, והוא הדין הכא.
+{{הערות שוליים}}
+{{ערך יתום}}
+[[קטגוריה:מקווה]]