יעקב גלינסקי – הבדלי גרסאות

[[קובץ:גלינסקי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב יעקב גלינסקי]]

הרב '''יעקב גלינסקי''', ([[ט' טבת]] [[תרפ"א]] - [[כ"ב שבט]] [[תשע"ד]]) [[ראש ישיבה]] ודרשן ברוח [[תורת המוסר]], זכה להיכנס ל'[[יחידות]]' אצל [[הרבי]] ולקבל הדרכות מפורטות כיצד להתנהג עם ילדי העולים במסגרת עבודתו החינוכית.

ב[[מלחמת העולם השניה]], בשנת [[תש"א]] ברחו תלמידי הישיבה מביאליסטוק ל[[ליטא]], אך זמן קצר אחר כך נאלצו לרדת למחתרת בשל המשטר הקומוניסטי. כשנתפסו נשלחו תלמידי השייבה לגלות ב[[סיביר]], מה שהציל אותם מאוחר יותר מידי הנאצים. ב[[סיביר]] הוחרמו מהם ה[[תפילין]] וספרי קודש, מלבד לר' יעקב ותלמידים נוספים שהצליחו להסתיר אותם. בגלל מצבם הגרוע החליטו על התכנסות של תלמידי הישיבה לעצרת התעוררות, שם נשא דברים הרב יעקב ודיבר על מאמר [[חז"ל]] "כל המאריך ב[[ה' אחד (קריאת שמע)|אחד]] מאריכים לו ימיו ושנותיו".

כעבור שנתיים שוחרר מה[[מחנה עבודה|מחנות]] ועבר ל[[קזחסטן]], שם נפגש עם ר' אייזיק רוט - ה[[מוהל]] וה[[שוחט]] המקומי, אצלו התאכסן. בזמן שהותו במקום פתח [[תלמוד תורה]] מחתרתי ל[[יהודי]] המקום, וכשנתפס נשלח לכלא לחצי שנה.

אחרי המלחמה [[נישואין|נשא]] את רעייתו הרבנית צביה, בתו של ר' חיים בנימין ברוד,(נפטרה תמוז תשע"ו). מסדר הקידושין שלו היה הרב [[שניאור זלמן גרליק]], רבו הראשון של [[כפר חב"ד]]. בתקופה ההיא היה שותף להצלת הרב מטשעבין מ[[רוסיה]].

הרב גלינסקי לא כתב בעצמו אף ספר, אך דרשותיו הרבים נכתבו ונערכו על ידי ר' שלום מאיר ולך, שסידר את דרשותיו על [[חמשה חומשי תורה]], [[הגדה של פסח]], [[ימים נוראים]] ו[[מגילת אסתר]].

לרב גלינסקי שלוש-עשרה ילדים, מהם זכה לראות כ-400 צאצאים. בנו הרב משה גלינסקי מ[[חיפה]] נמנה על [[חסיד]]י [[חב"ד]]. מנכדיו נמנה על [[אנ"ש]] ר' שמואל נחמיה גלינסקי ([[נחלת הר חב"ד]]). בנו העסקן החב''די ר' [[חיים זושא גלינסקי]] משיכון חב''ד [[ לוד]] חתנו הבכור של הרב גלינסקי הוא הרב [[חיים ברמן]] מ[[ישיבת פוניבז']], שלמד בצעירותו בישיבת [[אחי תמימים תל אביב]]. כמו כן גיסיו, אחי וגיסי רעייתו, הינם חסידי חב"ד: ר' [[ישראל ברוד]] מ[[כפר חב"ד]], ר' [[יחזקאל ברוד]] מ[[קראון הייטס]], ר' [[יעקב לפקיבקר]] ור' [[זלמן לייב אסטולין]] מ[[בני ברק]].