מגילת שיר השירים: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
(10 גרסאות ביניים של 7 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 7: שורה 7:
שיר השירים הוא בבחינת שטר ה[[קידושין]], ושם נמנו פרטי היופי, בנוגע לענין החביבות שבין [[חתן]] ל[[כלה]], שזהו [[משל]] על [[הקב"ה]] ו[[כנסת ישראל]]{{הערה|1=[[תורת מנחם]] חלק כו, [[תשי"ט]] חלק שלישי, שבת פרשת מטות-מסעי, מבה"ח [[מנחם אב]].}}.
שיר השירים הוא בבחינת שטר ה[[קידושין]], ושם נמנו פרטי היופי, בנוגע לענין החביבות שבין [[חתן]] ל[[כלה]], שזהו [[משל]] על [[הקב"ה]] ו[[כנסת ישראל]]{{הערה|1=[[תורת מנחם]] חלק כו, [[תשי"ט]] חלק שלישי, שבת פרשת מטות-מסעי, מבה"ח [[מנחם אב]].}}.


במדרש תנחומא{{הערה|תנחומא בשלח י. זאת בשונה מהמכילתא (שמות ט"ו) ומילקוט שמעוני (יהושוע רמז כ.) שם לא נמנית מגילת שיר השירים בין עשר השירות.}} מגילת שיר השירים כולה נחשבת כאחת מן השירות ששרו בדברי ימי ישראל, כש[[השירה העשירית]] תהיה לעתיד לבוא בגאולה.
במדרש תנחומא{{הערה|תנחומא בשלח י. זאת בשונה מהמכילתא (שמות ט"ו) ומילקוט שמעוני (יהושוע רמז כ.) שם לא נמנית מגילת שיר השירים בין עשר השירות.}} מגילת שיר השירים כולה נחשבת כאחת מן השירות ששרו בדברי ימי ישראל, כש[[השירה העשירית]] תהיה לעתיד לבוא בגאולה. בחסידות מוסבר ששירה זו של שיר השירים היא הממוצע המחבר בין השירות של זמן הגלות לשיר חדש שיאמר לעתיד{{הערה|ראה [[אור התורה]] שיר השירים ח"א עמוד א. שיחת שבת פרשת [[בשלח]] [[ה'תשנ"ב]] סעיף ו' (ספר השיחות חלק א' עמוד 316}}.


==אמירתו==
==אמירתו==
אצל חסידי חב"ד לא נהוג לומר את שיר השירים בערב שבת, אך ידועה אמרתו של [[אדמו"ר הזקן]]: "לו יישר חיילי הייתי מנהיג לאמרו קודם לכו נרננה"{{הערה|לקוטי סיפורים עמוד עג.}}.
בקהילות רבות נוהגים לומר מגילה זו בערב או ליל שבת. [[אדמו"ר הזקן]] אמר: "לו יישר חיילי הייתי מנהיג לאמרו קודם לכו נרננה"{{הערה|לקוטי סיפורים עמוד עג.}}. אך בפועל מנהג חב"ד שלא אומרים מגילה זו בשבת כלל ויוצאים ידי עניין זה בלימוד של כל השנה{{הערה|ספר השיחות ה'תש"נ ח"ב ע' 664 בשולי הגיליון להערה 48}}. למרות זאת, הרבי הרש"ב נהג לפרקים לומר את המגילה בערב שבת{{הערה|מכתב הרבי שנדפס בצדיק למלך ח"א ע' 51}}, והרבי הריי"צ נהג בכך בכל חודשי הקיץ{{הערה|המלך במסיבו ח"א ע' רצו}}.


כאשר [[הרש"ג]] שאל את [[הרבי]] בנוגע לאמירתו בליל פסח, השיב לו הרבי שלא ראה זאת אצל חמיו, [[אדמו"ר הריי"צ]], אך אביו כן נהג במנהג זה. באותה הזדמנות העיד גם הרבי שב[[ערב שבת]] אדמו"ר הריי"צ כן נהג לומר אותו{{הערה|ראשי דברים מהשיחות בעת סעודת יום א' דחג הפסח תשכ"ז. ובראשי דברים משיחות ימים אחרונים דפסח תשכ"ט מצויין שהיה זה רק בשבתות הקיץ, משבת פרשת ויקרא עד פרשת נצבים-וילך.}}, ובהזדמנות אחרת ציין ש"יש נוהגים לומר שיר השירים בליל הסדר, ובפרט בליל שני"{{הערה|התוועדויות תש"נ ח"ד עמוד 230.}}.
מנהג נוסף המצוי בקהילות רבות הוא אמירת שיר השירים בליל הסדר. הרבי העיד שלא ראה את הרבי הריי"צ נוהג במנהג זה, אך אביו של הרבי (רבי [[לוי יצחק שניאורסון]]) נהג לאומרו{{הערה|המלך במסיבו ח"א עמוד פו}}, ובשיחה נוספת אמר הרבי שבמנהג חב"ד "יש שנוהגין לומר שיר השירים בליל הסדר"{{הערה|ספר השיחות ה'תש"נ שם. התוועדויות תש"נ ח"ד עמוד 230}}.


==משל לאהבה בין הקב"ה וכנסת ישראל==
באחת ההזדמנויות הזכיר הרבי את ה[[פתגם חסידי|פתגם החסידי]] שאמר אדמו"ר הריי"צ בשם ר' אייזיק מהומיל, שאם שלמה המלך היה מתבונן באהבה שבין רבי לחסיד, הוא לא היה מביא את המשל לאהבה מחתן וכלה ומאיש ואישה, אלא מהאהבה וההתקשרות שבין רבי וחסיד{{הערה|שיחת יום שמחת תורה תשט"ז (תורת מנחם חלק ט"ו עמוד 14).}}.
==לקריאה נוספת==
מנחם מענדל אדלער, '''שיר השירים''', בתוך [[גיליון היכל ליובאוויטש]] ב' עמוד 169.
{{תנך}}
{{תנך}}
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מנהגים שאינם מנהגי חב"ד]]
[[קטגוריה:מנהגים שאינם מנהגי חב"ד]]

גרסה אחרונה מ־15:22, 2 ביוני 2024

מגילת שיר השירים, היא אחת מחמש המגילות שבתנ"ך אותה כתב שלמה המלך, ונאמר עליה שהיא בדרגת "קודש קדשים".

במשך כמה דורות הייתה מחלוקת האם המגילה נאמרה בנבואה, או מלבו של שלמה המלך. המשנה מספרת שביום בו הושיבו את רבי אלעזר בן עזריה, הועלה נושא קדושת המגילה, ולאחר בדיקה גמרו ופסקו שהיא ומגילת קהלת אכן נאמרו בנבואה[1].

תכנה הפנימי של המגילה הוא אהבת ה' לכנסת ישראל[2], והוא תכליתו של שיר השירים. נמצא כי האותיות של שיר השירים, הם הם עצמם ה"כלים" לאהבת ה', והשכל המתגלה על ידי אותיות אלו ומצרף את האותיות למילים, הם התגלות אור האהבה עצמה[3].

שיר השירים הוא בבחינת שטר הקידושין, ושם נמנו פרטי היופי, בנוגע לענין החביבות שבין חתן לכלה, שזהו משל על הקב"ה וכנסת ישראל[4].

במדרש תנחומא[5] מגילת שיר השירים כולה נחשבת כאחת מן השירות ששרו בדברי ימי ישראל, כשהשירה העשירית תהיה לעתיד לבוא בגאולה. בחסידות מוסבר ששירה זו של שיר השירים היא הממוצע המחבר בין השירות של זמן הגלות לשיר חדש שיאמר לעתיד[6].

אמירתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בקהילות רבות נוהגים לומר מגילה זו בערב או ליל שבת. אדמו"ר הזקן אמר: "לו יישר חיילי הייתי מנהיג לאמרו קודם לכו נרננה"[7]. אך בפועל מנהג חב"ד שלא אומרים מגילה זו בשבת כלל ויוצאים ידי עניין זה בלימוד של כל השנה[8]. למרות זאת, הרבי הרש"ב נהג לפרקים לומר את המגילה בערב שבת[9], והרבי הריי"צ נהג בכך בכל חודשי הקיץ[10].

מנהג נוסף המצוי בקהילות רבות הוא אמירת שיר השירים בליל הסדר. הרבי העיד שלא ראה את הרבי הריי"צ נוהג במנהג זה, אך אביו של הרבי (רבי לוי יצחק שניאורסון) נהג לאומרו[11], ובשיחה נוספת אמר הרבי שבמנהג חב"ד "יש שנוהגין לומר שיר השירים בליל הסדר"[12].

משל לאהבה בין הקב"ה וכנסת ישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

באחת ההזדמנויות הזכיר הרבי את הפתגם החסידי שאמר אדמו"ר הריי"צ בשם ר' אייזיק מהומיל, שאם שלמה המלך היה מתבונן באהבה שבין רבי לחסיד, הוא לא היה מביא את המשל לאהבה מחתן וכלה ומאיש ואישה, אלא מהאהבה וההתקשרות שבין רבי וחסיד[13].

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

מנחם מענדל אדלער, שיר השירים, בתוך גיליון היכל ליובאוויטש ב' עמוד 169.

הערות שוליים

  1. משנה מסכת ידים סוף פרק ג'.
  2. ראה רש"י ומצודת דוד ריש שיר השירים.
  3. המגיד ממעזריטש, אור תורה, פסוקים מלוקטים, עמ' שכג.
  4. תורת מנחם חלק כו, תשי"ט חלק שלישי, שבת פרשת מטות-מסעי, מבה"ח מנחם אב.
  5. תנחומא בשלח י. זאת בשונה מהמכילתא (שמות ט"ו) ומילקוט שמעוני (יהושוע רמז כ.) שם לא נמנית מגילת שיר השירים בין עשר השירות.
  6. ראה אור התורה שיר השירים ח"א עמוד א. שיחת שבת פרשת בשלח ה'תשנ"ב סעיף ו' (ספר השיחות חלק א' עמוד 316
  7. לקוטי סיפורים עמוד עג.
  8. ספר השיחות ה'תש"נ ח"ב ע' 664 בשולי הגיליון להערה 48
  9. מכתב הרבי שנדפס בצדיק למלך ח"א ע' 51
  10. המלך במסיבו ח"א ע' רצו
  11. המלך במסיבו ח"א עמוד פו
  12. ספר השיחות ה'תש"נ שם. התוועדויות תש"נ ח"ד עמוד 230
  13. שיחת יום שמחת תורה תשט"ז (תורת מנחם חלק ט"ו עמוד 14).