ביטול (שיחה | תרומות)
כרת
מ החלפת טקסט – " " ב־" "
 
(6 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{לעריכה}}
{{לעריכה}}
{{שכתוב|הרבה ציטוטים וכתוב בסגנון תורני}}
כרת הוא עונש על עברות חמורות ביותר, כמו עריות - על רוב העריות (אך על חלקן העונש בחנק - כמו אשת איש, או סקילה - ארוסה, או שריפה - חמות.)
כרת הוא עונש על עברות חמורות ביותר, כמו עריות - על רוב העריות (אך על חלקן העונש בחנק - כמו אשת איש, או סקילה - ארוסה, או שריפה - חמות.)


== דין הכרת על פי הגמרא ==
== המקור בתורה ==
עונש ה'''כרת''' מוזכר בפסוקים רבים בניסוחים שונים:
 
*כל אוכל מחמצת – '''ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל''' ([[שמות]] יב, יט)
*כל נפש אשר תאכל כל דם – '''ונכרתה הנפש ההיא מעמיה''' ([[ויקרא]] ז, כז)
*כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא, את משכן ה' טימא – '''ונכרתה הנפש ההיא מישראל''' ([[במדבר]] יט, יג)
*ואיש אשר יטמא ולא יתחטא – '''ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל''' ([[במדבר]] יט, כ)
*והנפש אשר תפנה אל האובות והידעונים לזנות אחריהם ונתתי את פני בנפש ההיא והכרתי אותו מקרב עמו (ויקרא כ', ו)
 
בכל המקורות מופיע הפועל כ.ר.ת. כשהוא מיוחס ל'''נפש''', והאלמנט שממנו היא נכרתת הוא "(עדת) ישראל", "עמיה", "הקהל".
 
ישנו מקור אחד שבו מוזכר הכרת בניסוח חריג, וזו הפרשיה העוסקת (על פי פירוש [[חז"ל]]) באיסור עבודה זרה:
{{ציטוט|תוכן=וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה, אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם, בְּיַד מֹשֶׁה, מִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה, לְדֹרֹתֵיכֶם.{{ש}}...{{ש}}וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר – אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ. כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר, הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, עֲו‍ֹנָה בָהּ.|מקור=במדבר טו, כב-כג; ל-לא}}
קל לראות את ההדגשה המשולשת:
 
:'''ונכרתה''' הנפש ההיא מקרב עמה; '''הכרת תכרת''' הנפש ההיא, עוונה בה.
 
יש מהמפרשים שראו בכך דבר ייחודי לעוון עבודה זרה שהוא חמור מכל החטאים, וכך גם פירשו שהכרת האמור בעבודה זרה שונה וחמור מהכרת הרגיל; ויש מהחכמים שראו מכאן מקור לבאר את טיב עונש הכרת בכל המקומות האחרים שבו הוא מופיע.


מבואר מהכתוב ומדברי רז"ל, ענין הכרת ומיתה בידי שמים כשעבר עבירה שחייבים עליה כרת היה מת ממש קודם חמשים שנה. ובמיתה בידי שמים מת ממש קודם ששים שנה כחנניה בן עזור הנביא בירמיה, (ולפעמים גם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר כמו שמצינו בער ואונן).
מבואר מהכתוב ומדברי רז"ל, ענין הכרת ומיתה בידי שמים כשעבר עבירה שחייבים עליה כרת היה מת ממש קודם חמשים שנה. ובמיתה בידי שמים מת ממש קודם ששים שנה כחנניה בן עזור הנביא בירמיה, (ולפעמים גם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר כמו שמצינו בער ואונן).


==בחסידות==
[[אדמו"ר הזקן]] מקשה ב[[אגרת התשובה]], שראינו בכמה דורות אנשים שהתחייבו בכרת, והיה לחלקם אריכות ימים, ושפע גשמי.
[[אדמו"ר הזקן]] מקשה ב[[אגרת התשובה]], שראינו בכמה דורות אנשים שהתחייבו בכרת, והיה לחלקם אריכות ימים, ושפע גשמי.


==בחסידות==
לכן מסיבר אדמו"ר הזקן: יהודי מקבל חיות מהפנימיות של ה' (נפיחה) ומשם הגוף הגשמי של היהודי חי.
 
מסביר [[אדמו"ר הזקן]] את הענין, על פי הפסוק כי חלק ה' עמו, חלק מ[[שם הוי']], כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכו נפח וכו'. ואף שאין לו דמות ה[[גוף]] וכו' ח"ו, אך דברה [[תורה]] כלשון בני אדם, כדי להסביר את הענין באופן מובן, שכמו שיש הפרש והבדל גדול באדם התחתון - על דרך [[משל]] - בין ה[[הבל]] שיוצא מפיו בדיבורו להבל היוצא על ידי [[נפיחה]]. שביוצא בדיבורו מלובש בו כח ו[[חיות]] מעט מזעיר, והוא בחינת [[חיצוניות]] מ[[נפש]] החיה שבקרבו. אבל ביוצא בכח הנופח דמתוכו נפח מלובש בו כח וחיות פנימית מבחינת ה[[נפש]] החיה.


ופשט הכתוב "ויפח", הוא להורות לנו כמו שלמשל כשהאדם נופח לאיזה מקום, אם יש איזה דבר חוצץ ומפסיק בינתיים, אין הבל הנופח עולה ומגיע כלל לאותו מקום, ככה ממש אם יש דבר חוצץ ומפסיק בין [[גוף]] האדם לבחינת הבל העליון.  
שיהודי עושה עבירה, הוא עובר לקבל חיות מה[[סטרא אחרא]], מאותו מקום שחי,צומח,דומם וגוי מקבלים ממנו חיות. בתקופת בית המקדש (לפני גלות השכינה) יהודי לא היה יכול לקבל חיות מה[[סטרא אחרא]].


הגם שבאמת אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו יתברך, כי הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ומלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ואיהו [[ממלא כל עלמין]] וכו' - ישנו דבר יחיד שמפריד, שהם כביכול העבירות, כמו שכתוב בישעיה כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם. והטעם לפי שהם נגד [[רצון העליון]] ברוך הוא המחיה את הכל כמו שכתוב כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ.
ולכן, מתי שיהודי עבר על כרת לא היה לו מאיפה לקבל חיות (והוא מת רק בגיל 60-50 כי נשאר בו ה[[רשימו]] של החיות.) והוא הפסיק לקבל חיות.
אדמו"ר הזקן אומר שיש המשכת חיות ליהודי מחבל (ומביא גם דוגמה של ענן, ורוח) ששזור מתרי"ג חוטים. שיהודי עובר על כרת, החבל נכרת ויהודי מפסיק לקבל חיות, ועובר לקבל חיות מהסטרא אחרא (בזמננו).


וזהו ענין הכרת, שנכרת ונפסק חבל ההמשכה מ[[שם הוי']] ב"ה.
והוא מוסיף, שבאמת, אין דבר שמפריד בין היהודי ובין הקב"ה, אבל יש את העבירות שכביכול מפרידות, ותמיד אפשר לחזור בתשובה.
והכוונה בכרת היא שנכרת החבל שממשיך חיות ליהודי מ[[שם ה']].


== הפגם בשאר עבירות ==
== הפגם בשאר עבירות ==
שורה 25: שורה 44:


[[אגרת התשובה]] פרק ד' ה'
[[אגרת התשובה]] פרק ד' ה'
{{הערות שוליים}}


[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]