אגרת הקודש - סימן א' – הבדלי גרסאות

'''פרק א'''' של [[אגרת הקודש]] מסביר את חשיבות ונחיצות עבודת ה[[תפילה]].

==מבוא לפרק==

אגרת זו הראשונה המופיעה בסדרת אגרות הקודש מרבנו הזקן נכתבה בשלושה זמנים שונים, שבכל פעם הוסיף רבנו הזקן פרטים באגרת זו עד למתכונתה הנוכחית. אגרת זו מתחילה במעלת מנהג חסידים, מנהג שנהוג עד ימינו. לחלק את התלמוד בין לומדים רבים ומסיימים בלימוד את כל הששה סדרים של מסכתות התלמוד בכל שנה ושנה. ואגב בהלכות שבת ישנו מושג ש"מלאכה האסורה בעשייה בשבת" כשנעשית על ידי שנים בבת אחת הם פטורים. אך מלאכה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחד אלא על ידי שניים הם חייבים. כי בכך מושלמת העבודה דווקא בחיבור של שני העושים בה. מכאן אתה למד שבחלוקת התלמוד ללומדים רבים, ישנה מעלה של מלאכה הנעשית על ידי שנים כשאין אחד יכול לבצע זאת בעצמו, אזי נחשב הדבר לביצוע מושלם. ובענייננו לימוד כל התלמוד על ידי הרבים. כי כל אחד לבד לא יכול להשלים את לימוד כל התלמוד ובזכות הרבים אחד מזכה את השני ונחשב להם כלימוד כל התלמוד.

{{קטע תניא|קטע=אגרת א'|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - פרק א'}}}}

==סיכום הפרק==

וכמו שממשיל שלמה המלך את התורה ל"עוז" כנאמר: "חגרה בעוז מותניה" והמותנים שהם מעמידות את כל הגוף היא האמונה האמיתית המחזקת ומוליכה את הראש והשכל להתבוננות נכונה ומקרבת ליבם של ישראל לאביהם שבשמים.

מאחר וזמן חיזוק המותנים והאמונה הוא כשיש עת רצון למעלה ולכן מאחר והעת רצון העליון מתגלה ומאיר בעיקר בעת תפילת השחר אי לכך יש להתחזק בתפילה במתינות מתוך התבוננות מתאימה ולא יאפשרו לשליחי ציבור הממהרים לעבודתם ופרנסתם לירד ולעמוד לפני העמוד ולהתפלל במהירות אלא ימנו כל ימות החול אלו שזמנם בידם ופרנסתם מצויה והם סמוכים על שולחן אביהם או חותנם ורק בשבת שכולם פנויים מעסקי החולין יכולים למנות שליחי ציבור אחרים ובלבד שהתפילה תהיה במתינות ובהתבוננות מתאימה.

{{סדרה|הקודם=[[אגרת התשובה - פרק י"ב]]|רשימה=פרקי אגרת הקודש|הבא=[[אגרת הקודש - פרק ב'|פרק ב']]}}