בבל: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־18:41, 30 בינואר 2024

בָּבֶל או שנער הייתה מדינה ועיר קדומה, מאז אחרי המבול, שאז נקראה שנער, ושם בנו את מגדל בבל במטרה להילחם בקדוש ברוך הוא.

בתקופה מאוחרת יותר גלו לשם בני ישראל לאחר חורבן בית ראשון. במשך 1000 שנים ישבו יהודים בבבל, שם גם נכתבה הגמרא - תלמוד בבלי.

מגדל בבל[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – מגדל בבל

מִגְדַּל בָּבֶל, הוא המגדל אותו בנו דור הפלגה בשחר האנושות לאחר המבול. בני האדם התיישבו בארץ שנער, הקימו שם עיר ובנו בה מגדל גבוה. ה' לא ראה בעין יפה את בניית העיר והמגדל, בלבל את שפתם, ובכך גרם להפצתם בכל רחבי תבל. כתוצאה מכך חדלו בני האדם לדבר בלשון הקודש ונוצרו השפות השונות. על שם בלילת השפות נקראה העיר בשם "בבל".

הבטחה על חורבן בבל[עריכה | עריכת קוד מקור]

בנביא ישעיהו^[1] וירמיהו^[2], ישנה נבואה, שהעיר בבל תחרב, שוב לא תבנה עוד לעולם.

שרידי העיר נמצאים בעיראק, כ־110 קילומטר מדרום לעיר בגדאד.

שמה של הארץ ושפתה[עריכה | עריכת קוד מקור]

משמעות השם בלשון הקודש היא בלבול השפה, בסיפור מגדל בבל: "עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ"^[3].

בתתורה נקראת גם שנער על שם שננערו בה מתי המבול - שבגלל היותה בקעה שקעו בה טובעי המבול^[4]. בנביאים וכתובים היא מכונה גם בשם ששך (בבל בא"ת ב"ש).

שפת הארץ הייתה ארמית, והיא גם הלשון בה נכתב התלמוד בבלי.

קרבתה לארץ ישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

נביאים התקינו שיפרישו תרומות ומעשרות בבבל^[5], מפני שהיא סמוכה לארץ ישראל ורבים מישראל הולכים ושבים שם^[6]. יש אומרים שבתקופת הגמרא בטלה חובת הפרשת תרומות ומעשרות בחוץ לארץ^[7].

טיבעה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בבל עמוקה משאר ארצות, כמו שכתוב^[8] "וימצאו בקעה בארץ שנער". בגלל היותה עמוקה כל מתי המבול ירדו לשם, ולכן גזרו חכמים ואמרו שכל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל שקצים ורמשים^[9].

בבבל המים מצויים, ולכן יש מהאמוראים שסובר שלא התירו שם למלא מים בשבת מבורות על ידי פסים שעושים סביבות הבור כדי שיחשב הכל רשות היחיד, שלא התירו אלא במקום שיש דוחק במים^[10].

בבל עומדת במצולה וטבועה בבצעי המים, על כן נשתנה דינה בנוגע למי שמקבל שדה מחברו על מנת לזרעה תבואה, שהדין הוא שאינו יכול לשנות ולזרוע בה קטניות^[11], אולם לא אמרו דין זה אלא בארץ ישראל שהיא מקום הרים והקטניות מכחישות את האדמה, אבל בבבל שהיא במצולה, מותר לו לשנות אם ירצה מתבואה לקטניות^[12].

וכן מטעם זה נשתנה בבבל הזמן שמתחילים לומר "ותן טל ומטר" בברכת השנים, ואיחרוהו עד ששים יום אחר תקופת תשרי, לפי שהיא מצויה במקום נמוך ואין היא צריכה כל כך למי גשמים^[13].

בבבל מצויים שטפונות של מים, ולכן אין נוהג דין בורגנין בבבל, היינו סוכות שעושים שומרי העיר ללון בהם, שבדרך כלל הדין הוא שאם סוכות אלו מוצבות חוץ לעיר בתוך שיעור של שבעים אמה ושיריים הן נכללות בתוך העיר ומודדים תחום שבת משם והלאה, אבל בבבל מכיון שעלולות להישטף על ידי המים אינן חשובות לכלום, ואין מודדים אלא מהעיר עצמה^[14].

ביאור חסידות

האדמו"ר הריי"צ מבאר^[15], שעמיקותה של בבל היא השפלות של הלעומת זה (של הקליפות). והיא, מה שהאדם האוכל ומתאוה לדברים שפחותים ממדריגתו (צומח ודומם), ובכך משפיל את עצמו.

מלכים שונים בבבל[עריכה | עריכת קוד מקור]

במשך אלפי שנים שלטו מלכים רבים מעמים שונים על בבל. רבים מהם מוזכרים בתורה:

נבוכדנצאר מלך בבל, שבנה מחדש את העיר, החריב את בית המקדש, והגלה לבבל את בני ישראל.
אויל מרודך - בנו של נבוכדנצאר.
בלשצר.

גלות בבל[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – גלות בבל

אחר חורבן בית ראשון הגלה נבוכדנצאר את בני ישראל לבבל. הגלות לבבל הייתה בשלבים:

גלות יהויכין, המכונה גם "גלות החרש והמסגר" (חכמי התורה)^[16], התרחשה באחד עשרה שנה קודם חורבן הבית בעקבות מרידה מתמשכת של מלכי יהודה בבבל. תחת יהויכין הומלך בנו צדקיהו^[17].
גלות לאחר החורבן, לאחר החורבן הייתה ההגליה העיקרית של בני ישראל לבבל, ולפיה החשבת ספירת שבעים שנות גלות בבל. בגלות זו הוגלו רוב רובם של בני ישראל לבבל.

מנהיגי היהודים בבבל[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר חורבן בית ראשון עוד היו נביאים שהנהיגו את היהודים בבבל.

מאוחר יותר, לאחר חורבן בית שני התמנו מנהיגים שכונו "ריש גלותא" (ראש הגולה) שהייתה להם סמכות רשמית ממלכות בבל לדון לאסור ולהטיל מיסים על היהודים.

בין המנהיגים:

נביאים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראשי גלות[עריכה | עריכת קוד מקור]

רב כהנא
רב הונא, אחיו של רב כהנא
הונא מר בר רב כהנא, חתנו של ראש ישיבה בשם רב חנינא.
רב פחרא (או רב פחדא), חתנו של הונא.
מר זוטרא, בנו של הונא ונכדו של רב חנינא שגידלו.

לאחר שנתבטלה, חזרה ראשות הגולה רק בתחילת תקופת הגאונים.

בוסתנאי בן חנינאי
חסדאי בן בוסתנאי
שלמה בן חסדאי, מת ללא ילדים
דוד בן חסדאי, אחיו של שלמה
חנינאי (או חנניה) בן דוד

מרכז התורה בבבל[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתקופת האמוראים בבל הייתה מרכז התורה הגדול ביותר שם פעלו ישיבות בערים רבות (ביניהם: סורא, פומפדיתא, נהרדעא, כפרי, ועוד.) ושם נכתב התלמוד בבלי שהוא התמליל מכל הדרשות, לימודים, ודיונים בהלכה שנאמרו בישיבות.

הנחותי[עריכה | עריכת קוד מקור]

רבנים שהיו מגיעים מארץ ישראל לבבל, היו נקרא בשם נָחוֹתֵי - יורדים בארמית, על שם שירדו מארץ ישראל - הגבוהה מכל הארצות, לבבל הנחותה.

הנחותי, היו מביאים עמם הלכות וביאורים, לקושיות אמוראי בבל. נפוצה הלשון בגמרא "כי אתא רב ... אמר" = כשבא רב פלוני מארץ ישראל אמר כך.

בין הנחותי:

הכינוי "רב"[עריכה | עריכת קוד מקור]

אמורא בבלי נקרא "רב" לעומת אמורא מארץ ישראל שנקרא "רבי".

בחסידות^[18] מבואר ההבדל בין הכינויים:

השם רב מורה על ריבוי ובכל זאת נאמר בלשון יחיד, שמראה שגם הריבוי הוא באחדות.

האות י היא בחינת הביטול.

ולכן בארץ ישראל שאור ה' בהתגלות יותר נאמר רבי בתוספת יו"ד ששם בכל הריבוי פרטים שבעולם ניכרת בחינת הי - ביטול לה'.

אבל בבבל היות ויש פחות גילוי אור ה' ה"רב" מתבטל פחות, ומזה מגיע שם תואר זה. אך בכל זאת ישנה איזו שהיא דרגת ביטול שלכן נאמר רב לשון יחיד.

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

חלוף מנהגים בין בבל וארץ ישראל - ירושלים, תש"ל
הרבי, שיחת שבת פרשת ראה תשי"ג

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

↑ ישעיהו נא, יט-כ
↑ ירמיהו נא, כו
↑ בראשית י"א ט
↑ פירוש רש"י בראשית ו י"ז
↑ משנה ידים ד ג; רמב"ם הלכות תרומות א, א.
↑ רמב"ם שם
↑ ראה ירושלמי חלה פ"ד ה"ד; תוספות קדושין לו, ב.
↑ בראשית יא יב
↑ שבת קיג, ב.
↑ עירובין כא, א.
↑ משנה ב"מ קו, ב
↑ גמ' שם קז, א ורש"י.
↑ תענית ד, ב ורש"י ור"ן שם.
↑ עירובין שם.
↑ ספר המאמרים תש"ב, עמוד 55
↑ סדר הדורות המקוצר
↑ בגלות זו טעה אחשורוש בנוגע לחישוב שבעים שנות גלות בבל, ובשל כך עשה את משתהו המפורסם
↑ תורה אור, הוספות למגילת אסתר קיז עמוד ג

[1] ישעיהו נא, יט-כ

[2] ירמיהו נא, כו

[3] בראשית י"א ט

[4] פירוש רש"י בראשית ו י"ז

[5] משנה ידים ד ג; רמב"ם הלכות תרומות א, א.

[6] רמב"ם שם

[7] ראה ירושלמי חלה פ"ד ה"ד; תוספות קדושין לו, ב.

[8] בראשית יא יב

[9] שבת קיג, ב.

[10] עירובין כא, א.

[11] משנה ב"מ קו, ב

[12] גמ' שם קז, א ורש"י.

[13] תענית ד, ב ורש"י ור"ן שם.

[14] עירובין שם.

[15] ספר המאמרים תש"ב, עמוד 55

[16] סדר הדורות המקוצר

[17] בגלות זו טעה אחשורוש בנוגע לחישוב שבעים שנות גלות בבל, ובשל כך עשה את משתהו המפורסם

[18] תורה אור, הוספות למגילת אסתר קיז עמוד ג

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''בָּבֶל''' היתה מדינה ועיר קדומה, מאז אחרי ה[[מבול]], שאז נקראה שנער, ושם בנו את [[מגדל בבל]] במטרה להילחם בקדוש ברוך הוא.
+'''בָּבֶל''' או '''שנער''' הייתה מדינה ועיר קדומה, מאז אחרי ה[[מבול]], שאז נקראה שנער, ושם בנו את [[מגדל בבל]] במטרה להילחם בקדוש ברוך הוא.
-בתקופה מאוחרת יותר גלו לשם בני ישראל לאחר חורבן בית ראשון. במשך [[אלף (מספר)|1000]] שנים ישבו יהודים בבבל, שם גם נכתבה הגמרא - [[תלמוד בבלי]].
+בתקופה מאוחרת יותר גלו לשם בני ישראל לאחר חורבן בית ראשון. במשך 1000 שנים ישבו יהודים בבבל, שם גם נכתבה הגמרא - [[תלמוד בבלי]].
-לאחרונה הקהילה היהודית בבבל מצומצמת מאוד.
+==מגדל בבל==
+{{ערך מורחב|מגדל בבל}}
-ב[[נביאים]] ו[[כתובים]] היא מכונה גם בשם '''ששך''' (בבל ב[[א"ת ב"ש]]).
+מִגְדַּל בָּבֶל, הוא המגדל אותו בנו דור הפלגה בשחר האנושות לאחר [[המבול]]. בני האדם התיישבו בארץ שנער, הקימו שם עיר ובנו בה מגדל גבוה. ה' לא ראה בעין יפה את בניית העיר והמגדל, בלבל את שפתם, ובכך גרם להפצתם בכל רחבי תבל. כתוצאה מכך חדלו בני האדם לדבר ב[[לשון הקודש]] ונוצרו השפות השונות. על שם בלילת השפות נקראה העיר בשם "[[בבל]]".
 ==הבטחה על חורבן בבל==
@@ שורה 13: / שורה 13: @@
 ==שמה של הארץ ושפתה==
-משמעות השם היא ב[[לשון הקודש]] היא בלבול השפה, בסיפור מגדל בבל: "עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ"{{הערה|בראשית י"א ט}}.
+משמעות השם ב[[לשון הקודש]] היא בלבול השפה, בסיפור [[מגדל בבל]]: "עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם '''בָּלַל''' ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ"{{הערה|בראשית י"א ט}}.
-שפת הארץ הייתה [[ארמית]], והיא גם הלשון בה נכתב התלמוד בבלי.
+בתתורה נקראת גם '''שנער''' על שם שננערו בה מתי [[המבול]] - שבגלל [[#טיבעה|היותה בקעה]] שקעו בה טובעי המבול{{הערה|[[פירוש רש"י]] בראשית ו י"ז}}. ב[[נביאים]] ו[[כתובים]] היא מכונה גם בשם '''ששך''' (בבל ב[[א"ת ב"ש]]).
+שפת הארץ הייתה [[ארמית]], והיא גם הלשון בה נכתב ה[[תלמוד בבלי]].
 ==קרבתה לארץ ישראל==
-נביאים התקינו שיפרישו תרומות ומעשרות בבבל{{הערה|משנה ידים ד ג; רמב"ם הלכות תרומות א, א.}}, מפני שהיא סמוכה לארץ ישראל ורבים מישראל הולכים ושבים שם{{הערה|רמב"ם שם}}. יש אומרים שב[[אמוראים|תקופת הגמרא]] בטלה חובת הפרשת תרומות ומעשרות ב[[חוץ לארץ]] {{הערה|ראה ירושלמי חלה פ"ד ה"ד; תוספות קדושין לו, ב.}}.
+נביאים התקינו שיפרישו תרומות ומעשרות בבבל{{הערה|משנה ידים ד ג; רמב"ם הלכות תרומות א, א.}}, מפני שהיא סמוכה לארץ ישראל ורבים מישראל הולכים ושבים שם{{הערה|רמב"ם שם}}. יש אומרים שב[[אמוראים|תקופת הגמרא]] בטלה חובת הפרשת תרומות ומעשרות ב[[חוץ לארץ]]{{הערה|ראה ירושלמי חלה פ"ד ה"ד; תוספות קדושין לו, ב.}}.
 ==טיבעה==
-בבל עמוקה משאר ארצות, וכל מתי [[מבול]] ירדו לשם, ולכן גזרו חכמים ואמרו שכל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל שקצים ורמשים{{הערה|שבת קיג, ב.}}.
+בבל עמוקה משאר ארצות, כמו שכתוב{{הערה|בראשית יא יב}} {{ציטוטון|וימצאו בקעה בארץ שנער}}. בגלל היותה עמוקה כל מתי ה[[מבול]] ירדו לשם, ולכן גזרו חכמים ואמרו שכל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל שקצים ורמשים{{הערה|שבת קיג, ב.}}.
 בבבל המים מצויים, ולכן יש מהאמוראים שסובר שלא התירו שם למלא מים בשבת מבורות על ידי פסים שעושים סביבות הבור כדי שיחשב הכל רשות היחיד, שלא התירו אלא במקום שיש דוחק במים{{הערה|עירובין כא, א.}}.
@@ שורה 30: / שורה 32: @@
 בבבל מצויים שטפונות של מים, ולכן אין נוהג דין בורגנין בבבל, היינו סוכות שעושים שומרי העיר ללון בהם, שבדרך כלל הדין הוא שאם סוכות אלו מוצבות חוץ לעיר בתוך שיעור של שבעים אמה ושיריים הן נכללות בתוך העיר ומודדים [[תחום שבת]] משם והלאה, אבל בבבל מכיון שעלולות להישטף על ידי המים אינן חשובות לכלום, ואין מודדים אלא מהעיר עצמה{{הערה|עירובין שם.}}.
+;ביאור חסידות
+ה[[אדמו"ר הריי"צ]] מבאר{{הערה|ספר המאמרים תש"ב, עמוד 55}}, שעמיקותה של בבל היא השפלות של ה[[לעומת זה]] (של ה[[קליפות]]). והיא, מה שהאדם האוכל ו[[תאוה|מתאוה]] לדברים שפחותים ממדריגתו ([[צומח]] ו[[דומם]]), ובכך משפיל את עצמו.
 ==מלכים שונים בבבל==
@@ שורה 38: / שורה 43: @@
 ==גלות בבל==
+{{ערך מורחב|ערך=[[גלות בבל]]}}
 אחר [[חורבן בית המקדש|חורבן בית ראשון]] הגלה נבוכדנצאר את [[בני ישראל]] לבבל. הגלות לבבל הייתה בשלבים:
 #גלות יהויכין, המכונה גם '''"גלות החרש והמסגר"''' (חכמי התורה){{הערה|[[סדר הדורות]] המקוצר}}, התרחשה ב[[אחד עשרה]] שנה קודם חורבן הבית בעקבות מרידה מתמשכת של מלכי יהודה בבבל. תחת יהויכין הומלך בנו צדקיהו{{הערה|בגלות זו טעה אחשורוש בנוגע לחישוב שבעים שנות גלות בבל, ובשל כך עשה את משתהו המפורסם}}.
@@ שורה 58: / שורה 64: @@
 * '''הונא מר בר רב כהנא''', חתנו של ראש ישיבה בשם רב חנינא.
 * '''רב פחרא''' (או רב פחדא), חתנו של הונא.
-* '''מר זוטרא''', בנו של הונא ונכדו של רב חנינא שגידלו. מר זוטרא מרד בקבאד הראשון ובמשך שבע שנים עמד בראש ממלכה עצמאית בעיר מחוזא, עד להריגתו ולדיכוי המרד על ידי קבאד. אחרי פרשייה זו בוטלה ראשות הגולה למשך זמן מה, ובנו [[מר זוטרא בר מר זוטרא]] נמלט לארץ ישראל.
+* '''מר זוטרא''', בנו של הונא ונכדו של רב חנינא שגידלו.
-ראשות הגולה חזרה רק בתחילת תקופת ה[[גאונים]].
+לאחר שנתבטלה, חזרה ראשות הגולה רק בתחילת תקופת ה[[גאונים]].
 *'''בוסתנאי בן חנינאי'''
 * '''חסדאי בן בוסתנאי'''
@@ שורה 68: / שורה 74: @@
 ==מרכז התורה בבבל==
-בתקופת ה[[אמוראים]] בבל הייתה מרכז ה[[תורה]] הגדול ביותר שם פעלו [[ישיבה|ישיבות]] בערים רבות (ביניהם: סורא, פומפדיתא, נהרדעא, ועוד.) ושם נכתב ה[[תלמוד בבלי]] שהוא התמליל מכל הדרשות, לימודים, ודיונים בהלכה שנאמרו ב[[ישיבה|ישיבות]].
+בתקופת ה[[אמוראים]] בבל הייתה מרכז ה[[תורה]] הגדול ביותר שם פעלו [[ישיבה|ישיבות]] בערים רבות (ביניהם: סורא, פומפדיתא, נהרדעא, כפרי, ועוד.) ושם נכתב ה[[תלמוד בבלי]] שהוא התמליל מכל הדרשות, לימודים, ודיונים בהלכה שנאמרו ב[[ישיבה|ישיבות]].
 ==הנחותי==
@@ שורה 79: / שורה 85: @@
 *[[רב (אמורא)|רב]]
 *[[רבי זירא]]
+*[[רב דימי בר אבין]]
+*[[רב אסי]]
+*[[רב אמי]]
 ==הכינוי "רב"==