ליקוטי אמרים - פרק ל': הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (תניא - פרק ל' הועבר לליקוטי אמרים - פרק ל') |
אין תקציר עריכה |
||
| (27 גרסאות ביניים של 12 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט | |||
|כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים כ"ו-ל"ד) | |||
|הסתרה=כן | |||
|מוסתר=כן | |||
|תמונה= | |||
|תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים כו-לד}}}} | |||
{{תניא}} | {{תניא}} | ||
'''פרק ל' | '''פרק ל' - והוי שפל [[רוח]] בפני כל האדם''' | ||
==מבוא לפרק== | ==מבוא לפרק== | ||
בהמשך לתרופה לטמטום הלב שב[[תניא - פרק כ"ט|פרק הקודם]]{{הערה|שיתבונן במעמדו ומצבו אליבא דאמת, וכך ישבור את הסטרא אחרא - והיא הנפש הבהמית שבו.}} מוסיף [[אדמו"ר הזקן]] בפרק זה עצה נוספת: עליו להתבונן בפחיתות ערכו לא רק ביחס לעצמו{{הערה|כבפרק הקודם.}} אלא אפילו ביחס ל"[[קל שבקלים]]". | |||
===מקומו של הפרק=== | |||
ב[[תניא - מהדורא קמא|מהדורה קמא של התניא]]{{הערה|בי' כסלו תקנ"ד גמר רבינו הזקן את התניא ונתן להעתיקו (בכתב יד) ולהפיצו. לאחר כשנתיים (כשהתברר שעותקים רבים זוייפו במתכוון ע"י המנגדים לתורת החסידות) ציווה רבינו הזקן להדפיסו באופן רשמי, ואסר הדפסות פרטיות.}} היה תוכנו של פרק זה כלול באגרת התשובה{{הערה|החלק השלישי של התניא. העניין מופיע שם בפרק ג, כהסבר כיצד עוונות שאדם דש בעקביו יכולים להביא לעונש כרת.}}. כשהדפיס רבינו את התניא (בשנת תקנ"ו) הוציא פרק זה משם והעבירו לכאן - כחלק מההתבוננות המביאה לביטוש עצמו{{הערה|שמטרתה לאכפיא לס"א, ראה [[תניא - פרק כ"ט|בפרק הקודם]].}}. ההבדל בין שני הפרקים רמוז בשני המשלים שבפרק ל"א{{הערה|שיחת ש"פ וארא תשכ"ח, מובא ב[[ליקוטי ביאורים בספר התניא]] להרב קארף, בפרק ל"א}}: | |||
:* המשל "מיניה וביה אבא לישדי ביה נרגא"{{הערה|סנהדרין ל"ט:, ועיין מדרש רבה סוף פרק ה' (הגהת הצ"צ).}} הוא עניינו של [[תניא - פרק כ"ט|הפרק הקודם]]: התבוננות בשפלות של חומריות הגוף{{הערה|הן מצד עצמו והן מה שהוסיף בזה בבחירתו}} - שפלות שעיקרה קליפת נוגה. | |||
:* והמשל "ופגע בו כיוצא בו"{{הערה|שבת קכ"א:.}} הוא עניינו של פרק ל': שפלות הנובעת מאיסורים{{הערה|דברים בטלים, לשון הרע וכו'}} - מירידתו לשלוש קליפות הטמאות. | |||
==גוף הפרק== | |||
{{פרק תניא|פרק=ל|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל'}}}} | |||
==סיכום הפרק== | ==סיכום הפרק== | ||
כדי שהאדם יקלוט שהוא אכן '''באמת''' גרוע מהקל שבקלים, עליו להתבונן בדבר בשלושה שלבים: | |||
::# הנסיון שעובר הקל שבקלים גדול משלו, ויתבונן: האם הוא היה עומד בנסיון כזה? נמצא '''שאינו טוב''' מהקל שבקלים. | |||
::# ומבחינת העובדה שאין הוא מתאמץ להתגבר על יצרו יותר מהקל שבקלים - נמצא שהוא '''שווה לו'''. | |||
::# ומאחר והוא יודע ספר, נדרש ממנו יותר - ולכן הוא '''גרוע''' מהקל שבקלים. | |||
==מושגים יסודיים בפרק== | ==מושגים יסודיים בפרק== | ||
*[[מחשבות זרות]] | *[[מחשבות זרות]] | ||
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק כ"ט|פרק כ"ט]]|הבא=[[תניא - פרק ל"א|פרק ל"א]]}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק כ"ט|פרק כ"ט]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק ל"א|פרק ל"א]]}} | |||
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]] | [[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]] | ||
גרסה אחרונה מ־21:04, 16 בנובמבר 2021
| תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים כ"ו-ל"ד) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
פרק ל' - והוי שפל רוח בפני כל האדם
מבוא לפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
בהמשך לתרופה לטמטום הלב שבפרק הקודם[1] מוסיף אדמו"ר הזקן בפרק זה עצה נוספת: עליו להתבונן בפחיתות ערכו לא רק ביחס לעצמו[2] אלא אפילו ביחס ל"קל שבקלים".
מקומו של הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
במהדורה קמא של התניא[3] היה תוכנו של פרק זה כלול באגרת התשובה[4]. כשהדפיס רבינו את התניא (בשנת תקנ"ו) הוציא פרק זה משם והעבירו לכאן - כחלק מההתבוננות המביאה לביטוש עצמו[5]. ההבדל בין שני הפרקים רמוז בשני המשלים שבפרק ל"א[6]:
- המשל "מיניה וביה אבא לישדי ביה נרגא"[7] הוא עניינו של הפרק הקודם: התבוננות בשפלות של חומריות הגוף[8] - שפלות שעיקרה קליפת נוגה.
- והמשל "ופגע בו כיוצא בו"[9] הוא עניינו של פרק ל': שפלות הנובעת מאיסורים[10] - מירידתו לשלוש קליפות הטמאות.
גוף הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
| פרק ל |
|---|
| פרק ל עוד זאת ישים אל לבו לקיים מאמר רז"ל "והוי שפל רוח בפני כל האדם". והוי באמת לאמיתו בפני כל האדם ממש אפילו בפני קל שבקלים. והיינו על פי מארז"ל "אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו". כי מקומו גורם לו לחטוא להיות פרנסתו לילך בשוק כל היום ולהיות מיושבי קרנות ועיניו רואות כל התאוות והעין רואה והלב חומד ויצרו בוער כתנור בוערה מאופה כמו שנאמר בהושע "הוא בוער כאש להבה" וגו'. מה שאין כן מי שהולך בשוק מעט ורוב היום יושב בביתו וגם אם הולך כל היום בשוק יכול להיות שאינו מחומם כל כך בטבעו כי אין היצר שוה בכל נפש יש שיצרו כו' כמו שמבואר במקום אחר. והנה באמת גם מי שהוא מחומם מאד בטבעו ופרנסתו היא להיות מיושבי קרנות כל היום אין לו שום התנצלות על חטאיו ומיקרי רשע גמור על אשר אין פחד אלהי' לנגד עיניו. כי היה לו להתאפק ולמשול על רוח תאוותו שבלבו מפני פחד ה' הרואה כל מעשיו כמש"ל כי המוח שליט על הלב בתולדתו. והנה באמת שהיא מלחמה גדולה ועצומה לשבור היצר הבוער כאש להבה מפני פחד ה' וכמו נסיון ממש. והלכך צריך כל אדם לפי מה שהוא מקומו ומדרגתו בעבודת ה' לשקול ולבחון בעצמו אם הוא עובד ה' בערך ובחינת מלחמה עצומה כזו ונסיון כזה בבחינת ועשה טוב כגון בעבודת התפלה בכוונה לשפוך נפשו לפני ה' בכל כחו ממש עד מיצוי הנפש ולהלחם עם גופו ונפש הבהמית שבו המונעים הכוונה במלחמה עצומה ולבטשם ולכתתם כעפר קודם התפלה שחרית וערבית מדי יום ביום וגם בשעת התפלה לייגע עצמו ביגיעת נפש ויגיעת בשר כמ"ש לקמן באריכות. וכל שלא הגיע לידי מדה זו להלחם עם גופו מלחמה עצומה כזו עדיין לא הגיע לבחינת וערך מלחמת היצר הבוער כאש להבה להיות נכנע ונשבר מפני פחד ה'. וכן בענין ברכת המזון וכל ברכת הנהנין והמצות בכונה ואין צריך לומר כונת המצות לשמן. וכן בענין עסק לימוד התורה ללמוד הרבה יותר מחפצו ורצונו לפי טבעו ורגילותו על ידי מלחמה עצומה עם גופו. כי הלומד מעט יותר מטבעו הרי זה מלחמה קטנה ואין לה ערך ודמיון עם מלחמת היצר הבוער כאש דמקרי רשע גמור אם אינו מנצח יצרו להיות נכנע ונשבר מפני ה'. ומה לי בחינת סור מרע ומה לי בחינת ועשה טוב הכל היא מצות המלך הקדוש יחיד ומיוחד ברוך הוא. וכן בשאר מצות ובפרט בדבר שבממון כמו עבודת הצדקה וכה"ג. ואפילו בבחינת סור מרע יכול כל איש משכיל למצוא בנפשו שאינו סר לגמרי מהרע בכל מכל כל במקום שצריך למלחמה עצומה כערך הנ"ל ואפילו פחות מערך הנ"ל כגון להפסיק באמצע שיחה נאה או סיפור בגנות חבירו ואפילו גנאי קטן וקל מאד אף שהוא אמת ואפילו כדי לנקות עצמו כנודע מהא דאמר רבי שמעון לאביו רבינו הקדוש לאו אנא כתבי' אלא יהודא חייטא כתביה ואמר לו כלך מלשון הרע [עיין שם בגמרא רפ"י דב"ב]. וכה"ג כמה מילי דשכיחי טובא ובפרט בענין לקדש עצמו במותר לו שהוא מדאורייתא כמו שנאמר "קדושים תהיו" וגו' "והתקדשתם" וגו'. וגם דברי סופרים חמורים מדברי תורה וכו'. אלא שכל אלו וכיוצא בהן הן מעוונות שהאדם דש בעקביו וגם נעשו כהיתר מחמת שעבר ושנה וכו'. אבל באמת אם הוא יודע ספר ומחזיק בתורת ה' וקרבת אלקים יחפץ גדול עונו מנשוא ואשמתו גדלה בכפלי כפליים במה שאינו נלחם ומתגבר על יצרו בערך ובחינת מלחמה עצומה הנ"ל מאשמת קל שבקלים מיושבי קרנות הרחוקים מה' ותורתו ואין אשמתם גדולה כל כך במה שאינם כובשים יצרם הבוער כאש להבה מפני פחד ה' המבין ומביט אל כל מעשיהם כאשמת כל הקרב הקרב אל ה' ואל תורתו ועבודתו וכמשארז"ל גבי אחר שידע בכבודי וכו' ולכן ארז"ל על ע"ה שזדונות נעשו להם כשגגות: |
סיכום הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
כדי שהאדם יקלוט שהוא אכן באמת גרוע מהקל שבקלים, עליו להתבונן בדבר בשלושה שלבים:
- הנסיון שעובר הקל שבקלים גדול משלו, ויתבונן: האם הוא היה עומד בנסיון כזה? נמצא שאינו טוב מהקל שבקלים.
- ומבחינת העובדה שאין הוא מתאמץ להתגבר על יצרו יותר מהקל שבקלים - נמצא שהוא שווה לו.
- ומאחר והוא יודע ספר, נדרש ממנו יותר - ולכן הוא גרוע מהקל שבקלים.
מושגים יסודיים בפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ שיתבונן במעמדו ומצבו אליבא דאמת, וכך ישבור את הסטרא אחרא - והיא הנפש הבהמית שבו.
- ↑ כבפרק הקודם.
- ↑ בי' כסלו תקנ"ד גמר רבינו הזקן את התניא ונתן להעתיקו (בכתב יד) ולהפיצו. לאחר כשנתיים (כשהתברר שעותקים רבים זוייפו במתכוון ע"י המנגדים לתורת החסידות) ציווה רבינו הזקן להדפיסו באופן רשמי, ואסר הדפסות פרטיות.
- ↑ החלק השלישי של התניא. העניין מופיע שם בפרק ג, כהסבר כיצד עוונות שאדם דש בעקביו יכולים להביא לעונש כרת.
- ↑ שמטרתה לאכפיא לס"א, ראה בפרק הקודם.
- ↑ שיחת ש"פ וארא תשכ"ח, מובא בליקוטי ביאורים בספר התניא להרב קארף, בפרק ל"א
- ↑ סנהדרין ל"ט:, ועיין מדרש רבה סוף פרק ה' (הגהת הצ"צ).
- ↑ הן מצד עצמו והן מה שהוסיף בזה בבחירתו
- ↑ שבת קכ"א:.
- ↑ דברים בטלים, לשון הרע וכו'
| הקודם: פרק כ"ט |
פרקי לקוטי אמרים | הבא: פרק ל"א |