אגרת הקודש - סימן כ"ז: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " " ב־" ") |
|||
| (13 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{תניא}} | {{תניא}} | ||
''' | '''אגרת הקודש כ"ז - אהובי אחיי/ צדיקא דאתפטר''' | ||
==מבוא | ==מבוא== | ||
* רבי [[מנחם מענדל מוויטבסק|מנחם מענדל מהורודוק]] (רבו של [[אדמו"ר הזקן]]) עלה לארץ בתקל"ז וכעבור 11 שנים הסתלק לעולמו. כשהגיעה הידיעה על כך לרוסיה{{הערה|כמה חודשים אחר כך, בתחילת תקמ"ט}} כתב אדמו"ר הזקן לחסידים אגרת ניחומין זו. | |||
* לאגרת מצורף ביאורה: לעיתים קרובות נהג אדמו"ר הזקן לומר "ביאור" על '''מאמרים''' - אך לעולם לא על ה'''אגרות''' שכתב{{הערה|הגיעו לידינו כ200 מכתבים של אדמו"ר הזקן, חלקם כלליים וחלקם פרטיים, ועל אף אחד מהם לא נמצא "ביאור" למעט זו.}} - למעט זו (שהיא '''היחידה''' שיש עליה גם ביאור). בשונה מ'נוהג העולם', ביאורי אדמו"ר הזקן לא באים לפשט את הנאמר, אלא '''עמוקים יותר''' מהמאמרים עצמם (וכן באגרת זו). | |||
* בשתי אגרות אלו מוסבר בהרחבה שחיי הצדיק אינם בשריים אלא רוחניים, ולכן אין הסתלקותו מפרידה אותו ממקושריו, ואדרבה: אחר הסתלקותו יכולים תלמידו להתקר אליו '''יותר'''{{הערה|דברי הרבי באגרת זו מתבססים על דברי הזוהר 'צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי' (=צדיק שנפטר נמצא בכל העולמות יותר מבחייו).}}. | |||
פעמים רבות מסביר [[הרבי]] בשיחותיו אגרת זו, ומדגיש שחיי הצדיק נמשכים בעולם הזה על ידי הצדיק שממשיך את דרכו של הצדיק הקודם. | |||
==גוף האגרת== | |||
{{קטע תניא|קטע=אגרת כ"ז|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - סעיף כ"ז}}}} | |||
== | ==סיכום== | ||
'''אהובי אחיי''' | |||
אמרו חז"ל, שצדיק המסתלק משאיר חיים לכל ("שבק חיים לכל חי", שבק תרגומו השאיר). מסביר אדמו"ר הזקן שהכוונה היא הן ברוחניות והן בגשמיות: | |||
*'''ברוחניות:''' יכולים המקושרים אליו לקבל '''בפנימיות''' את חייו העצמיים ([[אמונה]] [[אהבה ויראה|יראה ואהבה]]). | |||
*'''בעולם המעשה:''' | |||
: א. הארה מעליית נשמתו פועלת על תלמידיו הרהורי תשובה והוספה במעשים טובים. | |||
: ב. לאחר הסתלקותו מגין צדיק על העולם (בגשמיות) יותר מבחייו, והקרוב לו בחייו קודם לברכה. | |||
ונמצא, שמכל הבחינות יכולים התלמידים להתקשר לצדיק אחרי הסתלקותו '''יותר''' מבחייו. | |||
{{סדרה|הקודם=[[אגרת הקודש - | '''צדיקא דאתפטר''' | ||
כאמור לעייל (במבוא) אגרת זו היא "ביאור" על הקודמת, אך לא ביאור המפשט אותה אלא אדרבה - המגלה בה עומק גדול יותר. | |||
בתחילתה מוכיח [[אדמו"ר הזקן]] (מכמה פסוקים), את הנאמר באגרת שחיי הצדיק אינם בשריים (אלא אהבת ה', יראה ואמונה), ובהמשך מסביר כיצד יכולים תלמידיו לקבל מהם אחר הסתלקותו: | |||
* '''קבלה הפנימית''' של עצם חיי הצדיק (שדובר עליה באגרת) היא '''מרוחו:''' לאחר ההסתלקות עולה רוח הצדיק '''לגן עדן''' (והיות ו[[אויר גן עדן]] מתפשט סביב כל{{הערה|מאחר ואויר גן עדן אינו מוגבל הוא מתפשט סביב '''כל''' אדם.}} אדם), ולכן כשמתקשר לרבו באהבה יכול לקבל משם את עצם רוח רבו. | |||
* '''הארה באופן מקיף''' המביאה למעשים טובים (שדובר עליה באגרת) היא '''מנשמתו''' (העולה גבוה יותר, '''למעלה''' מגן עדן). | |||
==מושגים יסודיים== | |||
*[[צדיק#צדיק באמונתו יחיה|צדיק באמונתו יחיה]] | |||
*[[אויר גן עדן]] | |||
*[[פנימיות]] | |||
*[[מקיף]] | |||
{{סדרה|הקודם=[[אגרת הקודש - סעיף כ"ו|פרק כ"ו]]|רשימה=פרקי אגרת הקודש|הבא=[[אגרת הקודש - סעיף כ"ח|פרק כ"ח]]}} | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
*הרב לוי ליברוב, '''[https://chabad.info/blogs/683841/ "וכל הקרוב אל משכן ה'": למהותה של התקשרות בתקופתנו]''', ביאור בדברי אגרת הקודש {{אינפו}} | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:אגרת הקודש - תניא]] | [[קטגוריה:אגרת הקודש - תניא]] | ||
גרסה אחרונה מ־14:45, 30 בספטמבר 2021
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
אגרת הקודש כ"ז - אהובי אחיי/ צדיקא דאתפטר
מבוא[עריכה | עריכת קוד מקור]
- רבי מנחם מענדל מהורודוק (רבו של אדמו"ר הזקן) עלה לארץ בתקל"ז וכעבור 11 שנים הסתלק לעולמו. כשהגיעה הידיעה על כך לרוסיה[1] כתב אדמו"ר הזקן לחסידים אגרת ניחומין זו.
- לאגרת מצורף ביאורה: לעיתים קרובות נהג אדמו"ר הזקן לומר "ביאור" על מאמרים - אך לעולם לא על האגרות שכתב[2] - למעט זו (שהיא היחידה שיש עליה גם ביאור). בשונה מ'נוהג העולם', ביאורי אדמו"ר הזקן לא באים לפשט את הנאמר, אלא עמוקים יותר מהמאמרים עצמם (וכן באגרת זו).
- בשתי אגרות אלו מוסבר בהרחבה שחיי הצדיק אינם בשריים אלא רוחניים, ולכן אין הסתלקותו מפרידה אותו ממקושריו, ואדרבה: אחר הסתלקותו יכולים תלמידו להתקר אליו יותר[3].
פעמים רבות מסביר הרבי בשיחותיו אגרת זו, ומדגיש שחיי הצדיק נמשכים בעולם הזה על ידי הצדיק שממשיך את דרכו של הצדיק הקודם.
גוף האגרת[עריכה | עריכת קוד מקור]
| אגרת כ"ז |
|---|
| מה שכתב ליושבי ארץ הקודש תבנה ותקומם במהרה בימינו אמן לנחמם בכפליים לתושיה על פטירת הרב הגאון המפורסם איש אלקים קדוש נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מורנו ורבנו הרב ר' מנחם מענדל נשמתו עדן.
כז אהוביי אחיי ורעיי אשר כנפשי כו' ה' עליהם יחיו חיים עד העולם וצאצאיהם אתם זרע אמת ברוכי ה' המה מעתה ועד עולם. אחד"ש כמשפט לאוהבי שמו באתי לדבר על לב נדכאים הנאנחים והנאנקים ולנחמם בכפליים לתושיה אשר שמעה אזני ותבן לה על מארז"ל דשבק חיים לכל חי כי צדיק באמונתו יחיה וביראת ה' לחיים וברשפי אש שלהבת אהבתו מחיים לכל בהן חיי רוחו [נ"א ונשמתו] כל ימי חלדו ויהי בהעלות ה' רוחו ונשמתו אליו יאסוף ויעלה בעילוי אחר עילוי עד רום המעלות שבק חיי רוחו פעולתו אשר עבד בה לפנים בישראל פעולת צדיק לחיים לכל חי היא נפש כל חי הקשורה בנפשו בחבלי עבותות אהבה רבה ואהבת עולם בל תמוט לנצח אשר מי האיש החפץ חיים לדבקה בה' חיים בעבודתו תדבק נפשו והיתה צרורה בצרור החיים את ה' בחיי רוח אפינו אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים אשר שבק לנו בכל אחד ואחד כפי בחינת התקשרותו באמת ואהבתו אהבת אמת הטהורה מקרב איש ולב עמוק כי כמים הפנים וכו' ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח ורוחו עומדת בקרבינו ממש כי בראותו ילדיו מעשה ידיו בקרבו יקדישו שמו יתברך אשר יתגדל ויתקדש כאשר נלך בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נס"ו. וזהו שאיתא בזוהר הקדוש דצדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי דהיינו שגם בזה העולם המעשה היום לעשותם אשתכח יתיר כי המעשה (גדול) [גדל] והולך גידולי גידולין מן אור זרוע לצדיק בשדה אשר ברכו ה' המאיר לארץ וחוצות וגם אנחנו אלה פה היום כולנו חיים בדרכיו דרך הקדש יקרא לה. זאת בעבודת ה' במילי דשמיא. ובמילי דעלמא בפירוש אתמר בזוהר הקדוש דצדיקייא מגינין על עלמא ובמיתתהון יתיר מבחייהון ואלמלא צלותא דצדיקייא בההוא עלמא לא אתקיים עלמא רגעא חדא וכל הקרוב קרוב אל משכן ה' בחייו קודם לברכה: ביאור על הנ"ל: איתא בזוהר הקדוש דצדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי כו' וצריך להבין תינח בעולמות עליונים אשתכח יתיר בעלותו שמה אבל בעוה"ז איך אשתכח יתיר. וי"ל ע"ד מה שקבלתי על מאמר חז"ל דשבק חיים לכל חי כנודע שחיי הצדיק אינם חיים בשרים כ"א חיים רוחניים שהם אמונה ויראה ואהבה כי באמונה כתיב וצדיק באמונתו יחיה וביראה כתיב ויראת ה' לחיים ובאהבה כתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים וחסד הוא אהבה ושלשה מדות אלו הם בכל עולם ועולם עד רום המעלות הכל לפי ערך בחינת מעלות העולמות זע"ז בדרך עילה ועלול כנודע. והנה בהיות הצדיק חי על פני האדמה היו שלשה מדות אלו בתוך כלי ולבוש שלהם בבחינת מקום גשמי שהיא בחינת נפש הקשורה בגופו וכל תלמידיו אינם מקבלים רק הארת מדות אלו וזיון המאיר חוץ לכלי זה על ידי דבוריו ומחשבותיו הקדושים. ולכן ארז"ל שאין אדם עומד על דעת רבו וכו' אבל לאחר פטירתו לפי שמתפרדים בחינת הנפש שנשארה בקבר מבחינת הרוח שבגן עדן שהן שלש מדות הללו לפיכך יכול כל הקרוב אליו לקבל חלק מבחינת רוחו שבגן עדן הואיל ואינה בתוך כלי ולא בבחינת מקום גשמי כנודע מארז"ל על יעקב אבינו ע"ה שנכנס עמו גן עדן וכ"כ בספר עשרה מאמרות שאויר גן עדן מתפשט סביב כל אדם ונרשמים באויר זה כל מחשבותיו ודבוריו הטובים בתורה ועבודת ה' (וכן להיפך ח"ו נרשמים באויר המתפשט מגיהנם סביב כל אדם) הלכך נקל מאד לתלמידיו לקבל חלקם מבחינת רוח רבם העצמיית שהם אמונתו ויראתו ואהבתו אשר עבד בהם את ה' ולא זיוום בלבד המאיר חוץ לכלי לפי שבחינת רוחו העצמית מתעלה בעילוי אחר עילוי להכלל בבחינת נשמתו שבגן עדן העליון שבעולמות העליונים ונודע שכל דבר שבקדושה אינו נעקר לגמרי מכל וכל ממקומו ומדרגתו הראשונה גם לאחר שנתעלה למעלה למעלה ובחינת זו הראשונה שנשארה למטה בגן עדן התחתון במקומו ומדרגתו הראשונה היא המתפשטת בתלמידיו כל אחד כפי בחינת התקשרותו וקרבתו אליו בחייו ובמותו באהבה רבה כי המשכת כל רוחניות אינה אלא על ידי אהבה רבה כמו שכתב בזוהר הקדוש דרוח דרעותא דלבא אמשיך רוח מלעילא רק אם יכון לקראת א-להיו בהכנה רבה ויגיעה עצומה לקבל שלש מדות הללו כדרך שהורהו רבו וכמארז"ל יגעת ומצאת תאמין. והנה יש עוד בחינת הארה לתלמידיו רק שאינה מתלבשת בתוך מוחם ממש כראשונה רק מאירה עליהם מלמעלה והיא מעליית רוחו ונשמתו למקור חוצבו דהיינו לחקל תפוחין קדישין ועל ידי זה נעשה שם יחוד על ידי העלאת מ"נ מכל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו ונזרעו בחקל תפוחין קדישין אורות עליונים מאד לעומת תחתונים אשר הם תורתו ועבודתו והארת אורות עליונים אלו מאירה על כל תלמידיו שנעשו עובדי ה' על ידי תורתו ועבודתו והארה זו שעליהם מלמעלה מכנסת בלבם הרהורי תשובה ומעשים טובים וכל המעשים טובים הנולדים מהארה זו שמאירה מאורות הזרועים בשדה הנ"ל נקרא גידולי גידולין והארה זו היא בהעלם והסתר גדול כמו שמש המאיר לכוכבים מתחת לארץ כדאיתא בתיקונים על משה רבינו ע"ה שאחר פטירתו מתפשטת הארתו בכל דרא ודרא לששים רבוא נשמות כמו שמש המאיר מתחת לארץ לששים רבוא כוכבים: |
סיכום[עריכה | עריכת קוד מקור]
אהובי אחיי אמרו חז"ל, שצדיק המסתלק משאיר חיים לכל ("שבק חיים לכל חי", שבק תרגומו השאיר). מסביר אדמו"ר הזקן שהכוונה היא הן ברוחניות והן בגשמיות:
- ברוחניות: יכולים המקושרים אליו לקבל בפנימיות את חייו העצמיים (אמונה יראה ואהבה).
- בעולם המעשה:
- א. הארה מעליית נשמתו פועלת על תלמידיו הרהורי תשובה והוספה במעשים טובים.
- ב. לאחר הסתלקותו מגין צדיק על העולם (בגשמיות) יותר מבחייו, והקרוב לו בחייו קודם לברכה.
ונמצא, שמכל הבחינות יכולים התלמידים להתקשר לצדיק אחרי הסתלקותו יותר מבחייו.
צדיקא דאתפטר
כאמור לעייל (במבוא) אגרת זו היא "ביאור" על הקודמת, אך לא ביאור המפשט אותה אלא אדרבה - המגלה בה עומק גדול יותר.
בתחילתה מוכיח אדמו"ר הזקן (מכמה פסוקים), את הנאמר באגרת שחיי הצדיק אינם בשריים (אלא אהבת ה', יראה ואמונה), ובהמשך מסביר כיצד יכולים תלמידיו לקבל מהם אחר הסתלקותו:
- קבלה הפנימית של עצם חיי הצדיק (שדובר עליה באגרת) היא מרוחו: לאחר ההסתלקות עולה רוח הצדיק לגן עדן (והיות ואויר גן עדן מתפשט סביב כל[4] אדם), ולכן כשמתקשר לרבו באהבה יכול לקבל משם את עצם רוח רבו.
- הארה באופן מקיף המביאה למעשים טובים (שדובר עליה באגרת) היא מנשמתו (העולה גבוה יותר, למעלה מגן עדן).
מושגים יסודיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
| הקודם: פרק כ"ו |
פרקי אגרת הקודש | הבא: פרק כ"ח |
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרב לוי ליברוב, "וכל הקרוב אל משכן ה'": למהותה של התקשרות בתקופתנו, ביאור בדברי אגרת הקודש
הערות שוליים
- ↑ כמה חודשים אחר כך, בתחילת תקמ"ט
- ↑ הגיעו לידינו כ200 מכתבים של אדמו"ר הזקן, חלקם כלליים וחלקם פרטיים, ועל אף אחד מהם לא נמצא "ביאור" למעט זו.
- ↑ דברי הרבי באגרת זו מתבססים על דברי הזוהר 'צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי' (=צדיק שנפטר נמצא בכל העולמות יותר מבחייו).
- ↑ מאחר ואויר גן עדן אינו מוגבל הוא מתפשט סביב כל אדם.