ליקוטי אמרים - פרק ל"ט: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(ערך ראשוני)
 
אין תקציר עריכה
 
(12 גרסאות ביניים של 9 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט
|כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים ל"ה-מ')
|הסתרה=כן
|מוסתר=כן
|תמונה=
|תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים לה-מ}}}}
{{תניא}}
{{תניא}}
'''פרק ל"ט - מהות הכוונה - גילוי אלוקות'''


==מבוא לפרק==
==מבוא לפרק==
ב[[תניא - פרק ל"ח|פרק הקודם]] התבארה '''מציאות''' הכוונה (שהיא כנפש לגבי הגוף{{הערה|וכן שיש בכוונה (ברגש האהבה והיראה) שתי דרגות: שכלית וטבעית.}}), ובפרק זה מבאר [[אדמו"ר הזקן]] את '''מהות''' הכוונה "לידע נאמנה מהות ומדרגת עבודת ה' בדחילו ורחימו".


{{פרק תניא|פרק=ל"ח|טקסט הפרק="ומפני זה גם כן נקראים ה[[מלאכים]] בשם חיות ובהמות כדכתיב "ופני אריה אל הימין" וגו' "ופני שור מהשמאל" וגו' לפי שאינם בעלי בחירה ויראתם ואהבתם היא טבעית להם כמו שנאמר ב[[רעיא מהימנא]] פרשת פנחס ולכן מעלת הצדיקים גדולה מהם כי מדור נשמות הצדיקים הוא ב[[עולם הבריאה]] ומדור המלאכים ב[[עולם היצירה]]: [''הגה"ה: (והיינו בסתם מלאכים אבל יש מלאכים עליונים ב[[עולם הבריאה]] שעבודתם בדחילו ורחימו שכליים כמ"ש בר"מ שם שיש שני מיני חיות הקדש טבעיים ושכליים וכמ"ש בע"ח):''] וההבדל שביניהם הוא כי ב[[עולם היצירה]] מאירות שם [[מידות|מדותיו]] של אין סוף ב"ה לבדן שהן אהבתו ופחדו ויראתו כו'. וכמו שנאמר [ב[[תיקונים]] ו[[עץ חיים]]] ד[[שית ספירין מקננין ביצירה]] ולכן זאת היא עבודת המלאכים תמיד יומם ולילה לא ישקוטו לעמוד ביראה ופחד וכו' והיינו כל מחנה [[גבריאל]] שמהשמאל ועבודת מחנה [[מיכאל]] היא האהבה כו'. אבל בעולם הבריאה מאירות שם חכמתו ובינתו ודעתו של אין סוף ב"ה שהן מקור המדות ואם ושרש להן וכדאיתא ב[[תיקונים]] ד[[אימא עילאה מקננא בתלת ספירן בכרסיא]] שהוא [[עולם הבריאה]] ולכן הוא מדור נשמות הצדיקים עובדי ה' בדחילו ורחימו הנמשכות מן הבינה ודעת ד[[גדולת ה'|גדולת אין סוף ב"ה]] שאהבה זו נקרא [[רעותא דלבא]] כנ"ל ומרעותא דלבא נעשה לבוש לנשמה בעולם הבריאה שהוא [[גן עדן העליון]] כדלקמן וכמו שנאמר ב[[זהר]] ויקהל אך היינו דווקא נשמות ממש שהן בחינת [[מוחין דגדלות]] א"ס ב"ה אבל בחינת ה[[רוח]] של הצדיקים וכן שאר כל נשמות ישראל שעבדו את ה' ב[[דחילו ורחימו]] המסותרות בלב כללות ישראל אין עולות לשם רק ב[[שבת]] ו[[ראש חודש]] לבד דרך העמוד שמ[[גן עדן התחתון]] ל[[גן עדן העליון]] שהוא עולם הבריאה הנקרא גן עדן העליון להתענג על ה' וליהנות מ[[זיו השכינה]] כי אין הנאה ותענוג לשכל נברא אלא במה שמשכיל ומבין ויודע ומשיג בשכלו ובינתו מה שאפשר לו להבין ולהשיג מאור א"ס ב"ה ע"י חכמתו ובינתו יתברך המאירות שם בעולם הבריאה ומה שזוכות נשמות אלו לעלות למעלה מהמלאכים אף שעבדו בדחילו ורחימו טבעיים לבד היינו מפני שעל ידי דחילו ורחימו שלהם [[אתכפיא סטרא אחרא]] המלובשת בגופם בין בבחינת סור מרע לכבוש התאוות ולשברן ובין בבחינת ועשה טוב כנ"ל והם היו בעלי בחירה לבחור ברע ח"ו ובחרו בטוב לאכפיא לסטרא אחרא לאסתלקא יקרא דקודשא בריך הוא כו' כיתרון האור כו' כנ"ל והנה כל זה הוא במדור הנשמות ומקום עמידתן אך תורתן ועבודתן נכללות ממש ב[[עשר ספירות]] שהן בחינת אלהות ואור אין סוף מתייחד בהן בתכלית היחוד והיינו בעשר ספירות דבריאה על ידי דחילו ורחימו שכליים ובעשר ספירות ד[[יצירה]] על ידי דחילו ורחימו טבעיים ובתוכן מלובשות עשר ספירות ד[[אצילות]] ומיוחדות בהן בתכלית ועשר ספירות דאצילות מיוחדות בתכלית במאצילן א"ס ב"ה מה שאין כן הנשמות אינן נכללות באלהות דעשר ספירות אלא עומדות בהיכלות ומדורין דבריאה או יצירה ונהנין מזיו השכינה הוא אור א"ס ב"ה המיוחד בעשר ספירות דבריאה או דיצירה והוא זיו תורתן ועבודתן ממש [ע' [[זהר]] ויקהל דר"י] כי שכר מצוה היא מצוה עצמה:
==גוף הפרק==
{{פרק תניא|פרק=לט|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל"ט}}}}


ו[[עולם האצילות]] שהוא למעלה מהשכל וההשגה וההבנה לשכל נברא כי חכמתו ובינתו ודעתו של א"ס ב"ה מיוחדות שם בו בתכלית היחוד ביחוד עצום ונפלא ביתר שאת ויתר עז לאין קץ מב[[עולם הבריאה]] כי שם ירדו להאיר בבחינת צמצום כדי שיוכלו שכלים נבראים לקבל מהן [[חב"ד (ספירות)|חב"ד]] לידע את ה' ולהבין ולהשיג איזו השגה באור א"ס ב"ה כפי כח שכלים הנבראים שהם בעלי גבול ותכלית שלא יתבטלו במציאותם ולא יהיו בגדר נבראים כלל רק יחזרו למקורם ושרשם שהוא בחינת אלהות ממש. והנה צמצום זה היא סבת ההארה שמאירות שם חב"ד של א"ס ב"ה לנשמות אלו בעולם הבריאה. מה שאין כן באצילות שאינם בבחינת צמצום כל כך אי אפשר לשכלים נבראים לקבל מהן ולכן לית מחשבתא דילהון תפיסא שם כלל לכן הוא מדור לצדיקים הגדולים שעבודתם היא למעלה מעלה אפילו מבחינת דחילו ורחימו הנמשכות מן הבינה ודעת בגדולתו יתברך כמו שעולם האצילות הוא למעלה מעלה מבחינת בינה ודעת לשכל נברא אלא עבודתם היתה בבחינת [[מרכבה]] ממש לא"ס ב"ה וליבטל אליו במציאות ולהכלל באורו יתברך הם וכל אשר להם על ידי קיום ה[[תורה]] וה[[מצות]] על דרך שאמרו [[האבות הן הן המרכבה]] והיינו לפי שכל ימיהם היתה זאת עבודתם. אך מי ששרש נשמתו קטן מהכיל עבודה תמה זו ליבטל וליכלל באורו יתברך בעבודתו בקביעות רק לפרקים ועתים שהם עת רצון למעלה וכמו בתפלת [[שמונה עשרה]] שהיא באצילות ובפרט בהשתחוואות שבה שכל השתחוואה היא בבחינת אצילות [כמו שנאמר ב[[פרי עץ חיים]] בקבלת שבת] כי היא ענין [[ביטול]] באורו יתברך להיות חשיב קמיה כלא ממש אזי גם כן עיקר קביעות נשמתו הוא ב[[עולם הבריאה]] [רק לפרקים בעת רצון תעלה נשמתו לאצילות בבחינת [[מים נוקבין]] כידוע לי"ח]:
==סיכום הפרק==
 
שכר המצווה אינו דומה לשכר רגיל{{הערה|אין קשר בין מהות העבודה לכסף שמקבלים עליה - על כל סוגי העבודות מקבלים אותו סוג מטבעות.}}, אלא "שכר מצווה מצווה" השכר דומה לעבודה עצמה. מכאן, שעל פי השכר נוכל להכיר את מהות העבודה.
והנה שכר מצוה מצוה פירוש שמשכרה נדע מהותה ומדרגתה ואין לנו עסק בנסתרות שהם צדיקים הגדולים שהם בבחינת [[מרכבה]] רק הנגלות לנו שאחריהם כל אדם ימשוך לידע נאמנה מהות ומדרגת [[עבודת ה']] בדחילו ורחימו בהתגלות לבו הנמשכות מן הבינה ודעת ב[[גדולת א"ס ב"ה]] מקומה ב[[עשר ספירות]] דבריאה ועבודה בדחילו ורחימו הטבעיים שבמוחו בעשר ספירות ד[[יצירה]] אבל עבודה בלי התעוררות [[דחילו ורחימו]] אפילו במוחו בבחינת גילוי דהיינו לעורר ה[[אהבה הטבעית]] המסותרת בלב להוציאה מההעלם והסתר הלב אל הגילוי אפילו במוחו ותעלומות לבו על כל פנים רק היא נשארת מסותרת בלב כתולדתה כמו שהיתה קודם העבודה הרי עבודה זו נשארת למטה בעולם הפירוד הנקרא חיצוניות העולמות ואין בה כח לעלות וליכלל ביחודו יתברך שהן עשר ספירות הקדושות וכמו שנאמר ב[[תיקונים]] דבלא [[דחילו ורחימו]] לא פרחא לעילא ולא יכלא לסלקא ולמיקם קדם ה'. והיינו אפילו אם אינו עוסק שלא לשמה ממש לשום איזו פניה ח"ו אלא כמו שנאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה פירוש מחמת הרגל שהורגל מקטנותו שהרגילו ולימדו אביו ורבו לירא את ה' ולעבדו ואינו עוסק לשמה ממש כי לשמה ממש אי אפשר בלא התעוררות דחילו ורחימו הטבעיים על כל פנים להוציאן מהסתר הלב אל הגילוי במוח ותעלומות לבו על כל פנים כי כמו שאין אדם עושה דבר בשביל חבירו למלאת רצונו אלא אם כן אוהבו או ירא ממנו כך אי אפשר לעשות לשמו יתברך באמת למלאת רצונו לבד בלי זכרון והתעוררות אהבתו ויראתו כלל במוחו ומחשבתו ותעלומות לבו על כל פנים וגם אהבה לבדה אינה נקראת בשם עבודה בלי [[יראה תתאה]] לפחות שהיא מסותרת בלב כל ישראל כמו שיתבאר לקמן וכשעוסק שלא לשמה ממש לשום איזו פניה לכבוד עצמו כגון להיות תלמיד חכם וכהאי גוונא אזי אותה פניה שמצד ה[[קליפת נוגה|קליפה דנוגה]] מתלבשת בתורתו והתורה היא בבחי' גלות בתוך הקליפה לפי שעה עד אשר יעשה תשובה שמביאה רפואה לעולם שבשובו אל ה' גם תורתו שבה עמו ולכן אמרו רז"ל לעולם יעסוק אדם וכו' שמתוך שלא לשמה בא לשמה בודאי שבודאי סופו לעשות [[תשובה]] בגלגול זה או בגלגול אחר כי לא ידח ממנו נדח אך כשעושה סתם לא לשמה ולא שלא לשמה אין הדבר תלוי בתשובה אלא מיד שחוזר ולומד דבר זה לשמה הרי גם מה שלמד בסתם מתחבר ומצטרף ללימוד זה ופרחא לעילא מאחר שלא נתלבש בו עדיין שום קליפה דנוגה ולכן לעולם יעסוק אדם כו' וכן הענין בתפלה שלא בכוונה כמ"ש ב[[זהר]]:"}}


==סיכום הפרק==
בתחילת הפרק מבאר [[אדמו"ר הזקן]] את השכר על קיום מצוות מתוך רגש - גילוי אלוקות. ועל פי זה הוא מבאר בהמשך, שגם מהותן של אהבת ה' ויראתו היא גילוי אלוקות. אלא שבזה שתי דרגות{{הערה|אצל הבינונים, וזאת בנוסף לדרגת הצדיקים שמוזכרת גם היא בקיצור.}} (בהתאם לשתי הדרגות שהתבארו ב[[תניא - פרק ל"ח|פרק הקודם]]):
:* דרגתן של אהבה ויראה שכליות היא אלוקות{{הערה|הכוונה לפנימיות האלוקות, לספירות עצמן.}} בדרגת עולם הבריאה.
:* דרגתן של אהבה ויראה טבעיות היא אלוקות{{הערה|ראה הערה קודמת.}} בדרגת עולם היצירה.


==צילום דפוס התניא==
ובסוף הפרק מבאר [[אדמו"ר הזקן]] את המשמעות של קיום מצווה ללא כוונה, וגם בזה שתי דרגות:
:*א) כשמקיים סתם מתוך הרגל (לא לשמה ולא שלא לשמה) - נשארת המצווה ב"חיצוניות העולמות"{{הערה|כלומר, אף כי גם אז עולות התורה והמצווה, אבל רק לחיצוניות העולמות: אלוקות לא מתגלה בהן, והן נשארות "נפרדות" מאלוקות.}} (עד שיחזור וילמד דבר זה "לשמה").
:*ב) כשמקיים לשם "פניה" (לדוגמה, שיחשבוהו לתלמיד חכם) - יורדת לקליפות (עד שיעשה תשובה).


==מושגים יסודיים בפרק==
==מושגים יסודיים בפרק==
 
*[[גלגולי נשמות]]
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק ל"ח|פרק ל"ח]]|הבא=[[תניא - פרק מ'|פרק מ']]}}
{{הערות שוליים}}
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק ל"ח|פרק ל"ח]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק מ'|פרק מ']]}}
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]

גרסה אחרונה מ־19:38, 15 במרץ 2023

תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים ל"ה-מ')
לפניך מפה כללית של הנושאים המבוארים בספר התניא בצורת תרשים זרימה.

בתרשים זה מפורט ענף הדירה בתחתונים (פרקים ל"ה-מ'), בשורה השלישית נמצאים הקישורים לענפים הנוספים.


 
 
 
 
 
 
 
 
 
כי קרוב אליך הדבר מאוד
בפיך ובלבבך
- לעשותו

(דברים ל', י"ד)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עבודת הלב
"כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך"

(פרקים א' - ל"ד)
 
 
 
 
 
 
 
 
עבודת המעשה
קיום המצוות מתוך אהבה ויראה

(פרקים ל"ה - נ"ג)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הבינוני
פרקים א' - י"ב
 
עבודת הבינוני
פרקים י"ג - כ"ה
 
עצות בעבודת השם
פרקים כ"ו - ל"ד
 
דירה בתחתונים
פרקים ל"ה - מ'
 
אהבת השם
פרקים מ"א - נ'
 
מעלת העשיה בגשמיות
פרקים נ"א - נ"ג


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דירה בתחתונים
פרקים ל"ה-מ'
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מעלת המעשה
פרקים ל"ה - ל"ז
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חשיבות הכוונה שבמעשה
פרקים ל"ח - מ'
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
השראת השכינה:
דווקא על ידי מצוות מעשיות

פרק ל"ה
 
תכלית הבריאה
"דירה בתחתונים"

פרק ל"ו
 
הגילוי יהיה לעתיד לבוא
פרק ל"ז
 
 
 
מעשה בלא כוונה כגוף בלא נשמה
פרק ל"ח
 
מעלת הנשמות על המלאכים:
מצד הכוונה המתלבשת במעשה

פרק ל"ט
 
בלא כוונה נשאר המעשה בעולם הפירוד
פרק מ'
ספר התניא
דף השער וההקדמה
דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט
ליקוטי אמרים
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג
שער היחוד והאמונה
הקדמה - חינוך קטן
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת התשובה
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת הקודש
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב
קונטרס אחרון
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט'

פרק ל"ט - מהות הכוונה - גילוי אלוקות

מבוא לפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]

בפרק הקודם התבארה מציאות הכוונה (שהיא כנפש לגבי הגוף[1]), ובפרק זה מבאר אדמו"ר הזקן את מהות הכוונה "לידע נאמנה מהות ומדרגת עבודת ה' בדחילו ורחימו".

גוף הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרק לט
פרק לט ומפני זה גם כן נקראים המלאכים בשם חיות ובהמות כדכתיב "ופני אריה אל הימין" וגו' "ופני שור מהשמאל" וגו' לפי שאינם בעלי בחירה ויראתם ואהבתם היא טבעית להם כמו שנאמר ברעיא מהימנא פרשת פנחס ולכן מעלת הצדיקים גדולה מהם כי מדור נשמות הצדיקים הוא בעולם הבריאה ומדור המלאכים בעולם היצירה*:
הגהה
*(והיינו בסתם מלאכים אבל יש מלאכים עליונים בעולם הבריאה שעבודתם בדחילו ורחימו שכליים כמו שאיתא בר"מ שם שיש שני מיני חיות הקדש טבעיים ושכליים וכמו שאיתא בע"ח):
וההבדל שביניהם הוא כי בעולם היצירה מאירות שם מדותיו של אין סוף ברוך הוא לבדן שהן אהבתו ופחדו ויראתו כו'. וכמו שנאמר [בתיקונים ועץ חיים] דשית ספירין מקננין ביצירה ולכן זאת היא עבודת המלאכים תמיד יומם ולילה לא ישקוטו לעמוד ביראה ופחד וכו' והיינו כל מחנה גבריאל שמהשמאל ועבודת מחנה מיכאל היא האהבה כו'. אבל בעולם הבריאה מאירות שם חכמתו ובינתו ודעתו של אין סוף ברוך הוא שהן מקור המדות ואם ושרש להן וכדאיתא בתיקונים דאימא עילאה מקננא בתלת ספירן בכרסיא שהוא עולם הבריאה ולכן הוא מדור נשמות הצדיקים עובדי ה' בדחילו ורחימו הנמשכות מן הבינה ודעת דגדולת אין סוף ברוך הוא שאהבה זו נקרא רעותא דלבא כנ"ל ומרעותא דלבא נעשה לבוש לנשמה בעולם הבריאה שהוא גן עדן העליון כדלקמן וכמו שנאמר בזהר ויקהל אך היינו דווקא נשמות ממש שהן בחינת מוחין דגדלות אין סוף ברוך הוא אבל בחינת הרוח של הצדיקים וכן שאר כל נשמות ישראל שעבדו את ה' בדחילו ורחימו המסותרות בלב כללות ישראל אין עולות לשם רק בשבת וראש חודש לבד דרך העמוד שמגן עדן התחתון לגן עדן העליון שהוא עולם הבריאה הנקרא גן עדן העליון להתענג על ה' וליהנות מזיו השכינה כי אין הנאה ותענוג לשכל נברא אלא במה שמשכיל ומבין ויודע ומשיג בשכלו ובינתו מה שאפשר לו להבין ולהשיג מאור אין סוף ברוך הוא על ידי חכמתו ובינתו יתברך המאירות שם בעולם הבריאה ומה שזוכות נשמות אלו לעלות למעלה מהמלאכים אף שעבדו בדחילו ורחימו טבעיים לבד היינו מפני שעל ידי דחילו ורחימו שלהם אתכפיא סטרא אחרא המלובשת בגופם בין בבחינת סור מרע לכבוש התאוות ולשברן ובין בבחינת ועשה טוב כנ"ל והם היו בעלי בחירה לבחור ברע ח"ו ובחרו בטוב לאכפיא לסטרא אחרא לאסתלקא יקרא דקודשא בריך הוא כו' כיתרון האור כו' כנ"ל והנה כל זה הוא במדור הנשמות ומקום עמידתן אך תורתן ועבודתן נכללות ממש בעשר ספירות שהן בחינת אלהות ואור אין סוף מתייחד בהן בתכלית היחוד והיינו בעשר ספירות דבריאה על ידי דחילו ורחימו שכליים ובעשר ספירות דיצירה על ידי דחילו ורחימו טבעיים ובתוכן מלובשות עשר ספירות דאצילות ומיוחדות בהן בתכלית ועשר ספירות דאצילות מיוחדות בתכלית במאצילן אין סוף ברוך הוא מה שאין כן הנשמות אינן נכללות באלהות דעשר ספירות אלא עומדות בהיכלות ומדורין דבריאה או יצירה ונהנין מזיו השכינה הוא אור אין סוף ברוך הוא המיוחד בעשר ספירות דבריאה או דיצירה והוא זיו תורתן ועבודתן ממש [ע' זהר ויקהל דר"י] כי שכר מצוה היא מצוה עצמה:

ועולם האצילות שהוא למעלה מהשכל וההשגה וההבנה לשכל נברא כי חכמתו ובינתו ודעתו של אין סוף ברוך הוא מיוחדות שם בו בתכלית היחוד ביחוד עצום ונפלא ביתר שאת ויתר עז לאין קץ מבעולם הבריאה כי שם ירדו להאיר בבחינת צמצום כדי שיוכלו שכלים נבראים לקבל מהן חב"ד לידע את ה' ולהבין ולהשיג איזו השגה באור אין סוף ברוך הוא כפי כח שכלים הנבראים שהם בעלי גבול ותכלית שלא יתבטלו במציאותם ולא יהיו בגדר נבראים כלל רק יחזרו למקורם ושרשם שהוא בחינת אלהות ממש. והנה צמצום זה היא סבת ההארה שמאירות שם חב"ד של אין סוף ברוך הוא לנשמות אלו בעולם הבריאה. מה שאין כן באצילות שאינם בבחינת צמצום כל כך אי אפשר לשכלים נבראים לקבל מהן ולכן לית מחשבתא דילהון תפיסא שם כלל לכן הוא מדור לצדיקים הגדולים שעבודתם היא למעלה מעלה אפילו מבחינת דחילו ורחימו הנמשכות מן הבינה ודעת בגדולתו יתברך כמו שעולם האצילות הוא למעלה מעלה מבחינת בינה ודעת לשכל נברא אלא עבודתם היתה בבחינת מרכבה ממש לא"ס ברוך הוא וליבטל אליו במציאות ולהכלל באורו יתברך הם וכל אשר להם על ידי קיום התורה והמצות על דרך שאמרו האבות הן הן המרכבה והיינו לפי שכל ימיהם היתה זאת עבודתם. אך מי ששרש נשמתו קטן מהכיל עבודה תמה זו ליבטל וליכלל באורו יתברך בעבודתו בקביעות רק לפרקים ועתים שהם עת רצון למעלה וכמו בתפילת שמונה עשרה שהיא באצילות ובפרט בהשתחוואות שבה שכל השתחוואה היא בבחינת אצילות [כמו שנאמר בפרי עץ חיים בקבלת שבת] כי היא ענין ביטול באורו יתברך להיות חשיב קמיה כלא ממש אזי גם כן עיקר קביעות נשמתו הוא בעולם הבריאה [רק לפרקים בעת רצון תעלה נשמתו לאצילות בבחינת מים נוקבין כידוע לי"ח]:

והנה שכר מצוה מצוה פירוש שמשכרה נדע מהותה ומדרגתה ואין לנו עסק בנסתרות שהם צדיקים הגדולים שהם בבחינת מרכבה רק הנגלות לנו שאחריהם כל אדם ימשוך לידע נאמנה מהות ומדרגת עבודת ה' בדחילו ורחימו בהתגלות לבו הנמשכות מן הבינה ודעת בגדולת אין סוף ברוך הוא מקומה בעשר ספירות דבריאה ועבודה בדחילו ורחימו הטבעיים שבמוחו בעשר ספירות דיצירה אבל עבודה בלי התעוררות דחילו ורחימו אפילו במוחו בבחינת גילוי דהיינו לעורר האהבה הטבעית המסותרת בלב להוציאה מההעלם והסתר הלב אל הגילוי אפילו במוחו ותעלומות לבו על כל פנים רק היא נשארת מסותרת בלב כתולדתה כמו שהיתה קודם העבודה הרי עבודה זו נשארת למטה בעולם הפירוד הנקרא חיצוניות העולמות ואין בה כח לעלות וליכלל ביחודו יתברך שהן עשר ספירות הקדושות וכמו שנאמר בתיקונים דבלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא ולא יכלא לסלקא ולמיקם קדם ה'. והיינו אפילו אם אינו עוסק שלא לשמה ממש לשום איזו פניה ח"ו אלא כמו שנאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה פירוש מחמת הרגל שהורגל מקטנותו שהרגילו ולימדו אביו ורבו לירא את ה' ולעבדו ואינו עוסק לשמה ממש כי לשמה ממש אי אפשר בלא התעוררות דחילו ורחימו הטבעיים על כל פנים להוציאן מהסתר הלב אל הגילוי במוח ותעלומות לבו על כל פנים כי כמו שאין אדם עושה דבר בשביל חבירו למלאת רצונו אלא אם כן אוהבו או ירא ממנו כך אי אפשר לעשות לשמו יתברך באמת למלאת רצונו לבד בלי זכרון והתעוררות אהבתו ויראתו כלל במוחו ומחשבתו ותעלומות לבו על כל פנים וגם אהבה לבדה אינה נקראת בשם עבודה בלי יראה תתאה לפחות שהיא מסותרת בלב כל ישראל כמו שיתבאר לקמן וכשעוסק שלא לשמה ממש לשום איזו פניה לכבוד עצמו כגון להיות תלמיד חכם וכהאי גוונא אזי אותה פניה שמצד הקליפה דנוגה מתלבשת בתורתו והתורה היא בבחינת גלות בתוך הקליפה לפי שעה עד אשר יעשה תשובה שמביאה רפואה לעולם שבשובו אל ה' גם תורתו שבה עמו ולכן אמרו רז"ל לעולם יעסוק אדם וכו' שמתוך שלא לשמה בא לשמה בודאי שבודאי סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר כי לא ידח ממנו נדח אך כשעושה סתם לא לשמה ולא שלא לשמה אין הדבר תלוי בתשובה אלא מיד שחוזר ולומד דבר זה לשמה הרי גם מה שלמד בסתם מתחבר ומצטרף ללימוד זה ופרחא לעילא מאחר שלא נתלבש בו עדיין שום קליפה דנוגה ולכן לעולם יעסוק אדם כו' וכן הענין בתפלה שלא בכוונה כמו שאיתא בזהר:

סיכום הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]

שכר המצווה אינו דומה לשכר רגיל[2], אלא "שכר מצווה מצווה" השכר דומה לעבודה עצמה. מכאן, שעל פי השכר נוכל להכיר את מהות העבודה.

בתחילת הפרק מבאר אדמו"ר הזקן את השכר על קיום מצוות מתוך רגש - גילוי אלוקות. ועל פי זה הוא מבאר בהמשך, שגם מהותן של אהבת ה' ויראתו היא גילוי אלוקות. אלא שבזה שתי דרגות[3] (בהתאם לשתי הדרגות שהתבארו בפרק הקודם):

  • דרגתן של אהבה ויראה שכליות היא אלוקות[4] בדרגת עולם הבריאה.
  • דרגתן של אהבה ויראה טבעיות היא אלוקות[5] בדרגת עולם היצירה.

ובסוף הפרק מבאר אדמו"ר הזקן את המשמעות של קיום מצווה ללא כוונה, וגם בזה שתי דרגות:

  • א) כשמקיים סתם מתוך הרגל (לא לשמה ולא שלא לשמה) - נשארת המצווה ב"חיצוניות העולמות"[6] (עד שיחזור וילמד דבר זה "לשמה").
  • ב) כשמקיים לשם "פניה" (לדוגמה, שיחשבוהו לתלמיד חכם) - יורדת לקליפות (עד שיעשה תשובה).

מושגים יסודיים בפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. וכן שיש בכוונה (ברגש האהבה והיראה) שתי דרגות: שכלית וטבעית.
  2. אין קשר בין מהות העבודה לכסף שמקבלים עליה - על כל סוגי העבודות מקבלים אותו סוג מטבעות.
  3. אצל הבינונים, וזאת בנוסף לדרגת הצדיקים שמוזכרת גם היא בקיצור.
  4. הכוונה לפנימיות האלוקות, לספירות עצמן.
  5. ראה הערה קודמת.
  6. כלומר, אף כי גם אז עולות התורה והמצווה, אבל רק לחיצוניות העולמות: אלוקות לא מתגלה בהן, והן נשארות "נפרדות" מאלוקות.
הקודם:
פרק ל"ח
פרקי לקוטי אמרים הבא:
פרק מ'