שעבוד מצרים: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| (11 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ | {{לעריכה|סדרת העתקות ללא עריכה}} | ||
שעבוד מצרים הינו הכינוי לשעבוד בני ישראל במצרים העתיקה המסופר בתורה, הכולל את התוכנית | '''שעבוד מצרים''' הינו הכינוי לשעבוד בני ישראל במצרים העתיקה המסופר בתורה, הכולל את התוכנית שהופעלה על ידי הממלכה המצרית החל משנת ב'של"ב{{הערה|סדר עולם רבה ג}} ונכשלה סופית בשנת ב'תמ"ח{{הערה|סדר עולם רבה ג}}. התוכנית נועדה להקטין את שיעור הילודה בקרב עם ישראל, מחשש למרידתם בממשל. | ||
==תולדות השעבוד== | ==תולדות השעבוד== | ||
[[פרעה]], מלך מצרים חשש מריבוי וגדילת [[עם ישראל]], ('פן ירבה ופן יפרוץ' {{הערה|שמות}} ) החליט לשעבד את עם ישראל , וכך לא יוכלו | כאשר [[פרעה]], מלך מצרים חשש מריבוי וגדילת [[עם ישראל]], ('פן ירבה ופן יפרוץ'{{הערה|שמות}}) החליט לשעבד את עם ישראל , וכך לא יוכלו עם ישראל להגיע למלוכה ולשליטה (כפי שחשש). הוא כפה בעזרת אזרחיו המצריים על עם ישראל לעבוד בפרך, וכך לעקור מהם את האמונה ולהשמיד אותם. בני ישראל עבדו בפרך בבנית ערי המסכנות פיתום ורעמסס. על עבודתם פקחו שטורים יהודים ונוגשים מצריים. שבט לוי לא חויב לעבוד בפרך, כיוון שהמשיך ללמוד תורה. בשנת ב'שס"א, הוחלט שעבודות הכפייה שיוטלו על עם ישראל יהיו קשות ומענות, למשל, רמיסת טיט כדי ללושו היטב ולעשותו לבנים. בשנת ב'תמ"ז הוחלט שעם ישראל לא יקבלו תבן ליצור הלבנים אלא יאספו אותו לבד, ובנוסף, הם יצטרכו להגיע לקצב העבודה שהושג לפני הכבדת תנאי העבודה. | ||
==במדרש ובתלמוד== | ==במדרש ובתלמוד== | ||
רבי סימאי סבר שהרעיון לשעבד את עם ישראל היה של בלעם, שהיה היועץ של פרעה יחד עם איוב ויתרו. לאחר שהתוכנית התקבלה יתרו התפטר מתפקידו, אבל איוב רק שתק{{הערה|תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף יא עמוד א}}. חז"ל מספרים, כי בהתחלה עם ישראל עבדו בהתנדבות, ולאחר מכן העבודה הפכה לעבודת כפייה{{הערה|שמות רבה ה טז}}. עוד מספרים חז"ל, כי שבט לוי, שבט מנשה ושבט אפרים{{הערה|מדרש תהלים פא ו}} היו פטורים מהשעבוד. חז"ל אף דורשים, כי משה שכנע את פרעה שייתן לעם ישראל את יום השבת כיום מנוחה{{הערה|שמות רבה א כח}}. | |||
==בתורת החסידות== | |||
== | [[הרבי]] מביא את דברי [[הרמב"ם]] על הפסוק "ויעבידו מצרים את בני-ישראל בפרך"{{הערה|שמות א,יג}}. בהלכות עבדים א, שאומר ש'עבודת פרך' היא עבודה שאין לה קצבה ואין בה תועלת. גם כיום רבים משועבדים לעסקי פרנסתם בבחינת 'עבודת פרך'. על-פי התורה אל לו לאדם להיות שקוע ראשו ורובו בעסקיו, ואין העסק צריך למנוע בעדו להתפלל בציבור ולקבוע עיתים לתורה. מי שעבודתו היא ללא קצבה – זו בעצם 'עבודת פרך'{{הערה|1=[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=7388&CategoryID=1461 שעבוד מצרים]}}. | ||
{{ | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
גרסה אחרונה מ־15:14, 22 באוקטובר 2021
|
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: סדרת העתקות ללא עריכה. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
שעבוד מצרים הינו הכינוי לשעבוד בני ישראל במצרים העתיקה המסופר בתורה, הכולל את התוכנית שהופעלה על ידי הממלכה המצרית החל משנת ב'של"ב[1] ונכשלה סופית בשנת ב'תמ"ח[2]. התוכנית נועדה להקטין את שיעור הילודה בקרב עם ישראל, מחשש למרידתם בממשל.
תולדות השעבוד[עריכה | עריכת קוד מקור]
כאשר פרעה, מלך מצרים חשש מריבוי וגדילת עם ישראל, ('פן ירבה ופן יפרוץ'[3]) החליט לשעבד את עם ישראל , וכך לא יוכלו עם ישראל להגיע למלוכה ולשליטה (כפי שחשש). הוא כפה בעזרת אזרחיו המצריים על עם ישראל לעבוד בפרך, וכך לעקור מהם את האמונה ולהשמיד אותם. בני ישראל עבדו בפרך בבנית ערי המסכנות פיתום ורעמסס. על עבודתם פקחו שטורים יהודים ונוגשים מצריים. שבט לוי לא חויב לעבוד בפרך, כיוון שהמשיך ללמוד תורה. בשנת ב'שס"א, הוחלט שעבודות הכפייה שיוטלו על עם ישראל יהיו קשות ומענות, למשל, רמיסת טיט כדי ללושו היטב ולעשותו לבנים. בשנת ב'תמ"ז הוחלט שעם ישראל לא יקבלו תבן ליצור הלבנים אלא יאספו אותו לבד, ובנוסף, הם יצטרכו להגיע לקצב העבודה שהושג לפני הכבדת תנאי העבודה.
במדרש ובתלמוד[עריכה | עריכת קוד מקור]
רבי סימאי סבר שהרעיון לשעבד את עם ישראל היה של בלעם, שהיה היועץ של פרעה יחד עם איוב ויתרו. לאחר שהתוכנית התקבלה יתרו התפטר מתפקידו, אבל איוב רק שתק[4]. חז"ל מספרים, כי בהתחלה עם ישראל עבדו בהתנדבות, ולאחר מכן העבודה הפכה לעבודת כפייה[5]. עוד מספרים חז"ל, כי שבט לוי, שבט מנשה ושבט אפרים[6] היו פטורים מהשעבוד. חז"ל אף דורשים, כי משה שכנע את פרעה שייתן לעם ישראל את יום השבת כיום מנוחה[7].
בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרבי מביא את דברי הרמב"ם על הפסוק "ויעבידו מצרים את בני-ישראל בפרך"[8]. בהלכות עבדים א, שאומר ש'עבודת פרך' היא עבודה שאין לה קצבה ואין בה תועלת. גם כיום רבים משועבדים לעסקי פרנסתם בבחינת 'עבודת פרך'. על-פי התורה אל לו לאדם להיות שקוע ראשו ורובו בעסקיו, ואין העסק צריך למנוע בעדו להתפלל בציבור ולקבוע עיתים לתורה. מי שעבודתו היא ללא קצבה – זו בעצם 'עבודת פרך'[9].