זקני אנ"ש: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) (תיקון קטגוריה) |
||
| (30 גרסאות ביניים של 15 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
זקני חסידי ליובאוויטש נקראים בתואר 'זקני החסידים'. | [[קובץ:חבד.jpg|ממוזער|איור המתאר את [[נשיאי חב"ד]] וזקני החסידים מהדור האחרון ליד 770]] | ||
זקני חסידי ליובאוויטש נקראים בתואר '''זקני החסידים''' או '''זקני {{מונחון|אנ"ש|אנשי שלומינו}}'''. הם משמשים כמודל עבור החסידים הצעירים למימוש [[דרכי החסידות]] והדרכותיה, ומטפחים במרץ את האחדות, האהבה והאחווה בין חסידים. | |||
==מעלת זקני החסידים== | ==מעלת זקני החסידים== | ||
זקני החסידים היו חסידים וותיקים אשר היו חוזרים על דברים והנהגות של רבותינו נשיאנו. | זקני החסידים היו חסידים וותיקים אשר היו חוזרים על דברים והנהגות של רבותינו נשיאנו. הם מכונים כ'עמוד התווך' של החסידות. | ||
רוב הסיפורים המוכרים לנו על רבותינו נשיאינו , מקורם מזקני החסידים אשר הם שמעו או ראו את המקרה והעבירו אותו אל צאציהם. | רוב הסיפורים המוכרים לנו על רבותינו נשיאינו , מקורם מזקני החסידים אשר הם שמעו או ראו את המקרה והעבירו אותו אל צאציהם. | ||
אחד מזקני החסידים | אחד מזקני החסידים התבטא פעם אחת על שני אחים: הם אוהבים איש את אחיו כמו שחסידים אוהבים זה את זה. | ||
== | ==יחס רבותינו נשיאינו לזקני החסידים== | ||
הרבי הרש"ב אמר: צריך ללמוד לקבל מזקני החסידים. פעם אחת שהו בליובאוויטש שניים מגדולי החסידים, ובמשך שלושת רבעי שנה עסקתי בעניינים שדוברו אז. | הרבי הרש"ב אמר: צריך ללמוד לקבל מזקני החסידים. פעם אחת שהו בליובאוויטש שניים מגדולי החסידים, ובמשך שלושת רבעי שנה עסקתי בעניינים שדוברו אז. | ||
בספר המאמרים {{הערה|(תש"ט)}} מסופר שזקני | בספר המאמרים{{הערה|(תש"ט)}} מסופר שזקני החסידים לדורותיהם הזהירו את מחונכיהם, שבכל זמן מזמני השנה ייזכרו איך היה נראה הזמן הזה אצל חסידים בשנים עברו. איך נראו אצל חסידים בימי קדם חודש אלול, ימי הסליחות, ההכנה לראש השנה ויום הכיפורים, זמן שמחתנו, ימי החול, השבתות ומועדי השנה{{הערה|כמו שכתוב בספר המאמרים}}. | ||
זקני החסידים היו נוהגים לומר: "מיהו חסיד? מי שהוא בעל-בית על עצמו" {{הערה|ספר השיחות תרצ"ז עמ' 240}}. הרבי הרש"ב אמר: "חסיד יוצר סביבו סביבה. אם אין סביבה סביבו - עליו לבדוק היטב את עצמו, את מצבו האישי. עובדה זו כשלעצמה - שאינו יוצר סביבה - צריכה לשבור אותו, ועליו לשאול את עצמו: מה אני עושה בעולם?" {{הערה|'היום יום' ל' באדר ראשון}}. | זקני החסידים היו נוהגים לומר: "מיהו חסיד? מי שהוא בעל-בית על עצמו"{{הערה|ספר השיחות תרצ"ז עמ' 240}}. הרבי הרש"ב אמר: "חסיד יוצר סביבו סביבה. אם אין סביבה סביבו - עליו לבדוק היטב את עצמו, את מצבו האישי. עובדה זו כשלעצמה - שאינו יוצר סביבה - צריכה לשבור אותו, ועליו לשאול את עצמו: מה אני עושה בעולם?"{{הערה|'היום יום' ל' באדר ראשון}}. | ||
עוד אמר הרבי הרש"ב: "חסיד מבוגר צריך למסור עצמו להדרכת האברכים, וככל שמדריכים את הזולת, כך צריך האדם להדריך את עצמו בכפליים" {{הערה|ספר השיחות תש"ה עמ' 18}}. עם זאת, אצל חסידים לא התבטאו במונח 'חסיד זקן', אלא אמרו 'חסיד מבוגר' ('א עלטערער חסיד'). ופעם אמרו לפני הרבי הריי"צ, שמזכירו הנאמן, החסיד ר' יחזקאל פייגין, התבטא: "חסיד אינו מזדקן לעולם", והרבי נהנה מאוד מאמרה זו. | עוד אמר הרבי הרש"ב: "חסיד מבוגר צריך למסור עצמו להדרכת האברכים, וככל שמדריכים את הזולת, כך צריך האדם להדריך את עצמו בכפליים"{{הערה|ספר השיחות תש"ה עמ' 18}}. עם זאת, אצל חסידים לא התבטאו במונח 'חסיד זקן', אלא אמרו 'חסיד מבוגר' ('א עלטערער חסיד'). ופעם אמרו לפני הרבי הריי"צ, שמזכירו הנאמן, החסיד ר' יחזקאל פייגין, התבטא: "חסיד אינו מזדקן לעולם", והרבי נהנה מאוד מאמרה זו. | ||
הרבי הריי"צ אומר באחת משיחותיו {{הערה|ספר השיחות תש"ד עמ' 102}}: "חסיד אינו רודף ואינו נרדף. אין הוא רודף אחרי עניינים גשמיים ואין הוא נרדף מהיצר הרע". בדומה לזה הוא כותב באחת מאיגרותיו {{הערה|אגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ כרך יג עמ' תלג}}: "חסיד לועג ליצר הרע. כל העבודה היא עם הנפש הבהמית, לא עם יצר הרע". | הרבי הריי"צ אומר באחת משיחותיו{{הערה|ספר השיחות תש"ד עמ' 102}}: "חסיד אינו רודף ואינו נרדף. אין הוא רודף אחרי עניינים גשמיים ואין הוא נרדף מהיצר הרע". בדומה לזה הוא כותב באחת מאיגרותיו{{הערה|אגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ כרך יג עמ' תלג}}: "חסיד לועג ליצר הרע. כל העבודה היא עם הנפש הבהמית, לא עם יצר הרע". | ||
עוד הוא אומר, כי מהותו של חסיד היא שמחה ואהבת הזולת. וכך הוא כותב {{הערה|אגרות-קדש אדמו"ר הריי"צ כרך ה עמ' רמו}}: "אצל חסידים מעולם לא חסרו שמחה וידידות. שני דברים אלו הם תכונות חסידיות, ולעולם ישנם במהותם ובמציאותם, אלא שלפעמים הם מתעלמים וצריכים לגלותם". | עוד הוא אומר, כי מהותו של חסיד היא שמחה ואהבת הזולת. וכך הוא כותב{{הערה|אגרות-קדש אדמו"ר הריי"צ כרך ה עמ' רמו}}: "אצל חסידים מעולם לא חסרו שמחה וידידות. שני דברים אלו הם תכונות חסידיות, ולעולם ישנם במהותם ובמציאותם, אלא שלפעמים הם מתעלמים וצריכים לגלותם". | ||
==בספרות חב"ד== | ==בספרות חב"ד== | ||
ספרים וחוברות רבים נכתבו בהשראת זקני החסידים. | ספרים וחוברות רבים נכתבו בהשראת זקני החסידים. | ||
* | *[[חסידים הראשונים]] | ||
*[[בדרכי החסידים(ספר)]] | *[[בדרכי החסידים (ספר)|בדרכי החסידים]] | ||
*[[ליובאוויטש וחייליה | *[[ליובאוויטש וחייליה]] | ||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
*[[חסידים]] | *[[חסידים]] | ||
*[[חסידות]] | *[[חסידות]] | ||
*[[ | *[[משתמש:להתראות/זקני אנ"ש החיים בינינו|רשימת זקני החסידים החיים בינינו]] | ||
*[[ | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
*[https://77012.blogspot.com/2020/05/blog-post.html מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן • חשיבות ההדרכה מזקני החסידים] | |||
[[קטגוריה:אדמו"ר הזקן]] | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:מושגי יסוד]] | |||
[[קטגוריה:חסידי חב"ד]] | |||
גרסה אחרונה מ־03:01, 14 במרץ 2024
זקני חסידי ליובאוויטש נקראים בתואר זקני החסידים או זקני אנ"ש. הם משמשים כמודל עבור החסידים הצעירים למימוש דרכי החסידות והדרכותיה, ומטפחים במרץ את האחדות, האהבה והאחווה בין חסידים.
מעלת זקני החסידים[עריכה | עריכת קוד מקור]
זקני החסידים היו חסידים וותיקים אשר היו חוזרים על דברים והנהגות של רבותינו נשיאנו. הם מכונים כ'עמוד התווך' של החסידות.
רוב הסיפורים המוכרים לנו על רבותינו נשיאינו , מקורם מזקני החסידים אשר הם שמעו או ראו את המקרה והעבירו אותו אל צאציהם.
אחד מזקני החסידים התבטא פעם אחת על שני אחים: הם אוהבים איש את אחיו כמו שחסידים אוהבים זה את זה.
יחס רבותינו נשיאינו לזקני החסידים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרבי הרש"ב אמר: צריך ללמוד לקבל מזקני החסידים. פעם אחת שהו בליובאוויטש שניים מגדולי החסידים, ובמשך שלושת רבעי שנה עסקתי בעניינים שדוברו אז.
בספר המאמרים[1] מסופר שזקני החסידים לדורותיהם הזהירו את מחונכיהם, שבכל זמן מזמני השנה ייזכרו איך היה נראה הזמן הזה אצל חסידים בשנים עברו. איך נראו אצל חסידים בימי קדם חודש אלול, ימי הסליחות, ההכנה לראש השנה ויום הכיפורים, זמן שמחתנו, ימי החול, השבתות ומועדי השנה[2].
זקני החסידים היו נוהגים לומר: "מיהו חסיד? מי שהוא בעל-בית על עצמו"[3]. הרבי הרש"ב אמר: "חסיד יוצר סביבו סביבה. אם אין סביבה סביבו - עליו לבדוק היטב את עצמו, את מצבו האישי. עובדה זו כשלעצמה - שאינו יוצר סביבה - צריכה לשבור אותו, ועליו לשאול את עצמו: מה אני עושה בעולם?"[4].
עוד אמר הרבי הרש"ב: "חסיד מבוגר צריך למסור עצמו להדרכת האברכים, וככל שמדריכים את הזולת, כך צריך האדם להדריך את עצמו בכפליים"[5]. עם זאת, אצל חסידים לא התבטאו במונח 'חסיד זקן', אלא אמרו 'חסיד מבוגר' ('א עלטערער חסיד'). ופעם אמרו לפני הרבי הריי"צ, שמזכירו הנאמן, החסיד ר' יחזקאל פייגין, התבטא: "חסיד אינו מזדקן לעולם", והרבי נהנה מאוד מאמרה זו.
הרבי הריי"צ אומר באחת משיחותיו[6]: "חסיד אינו רודף ואינו נרדף. אין הוא רודף אחרי עניינים גשמיים ואין הוא נרדף מהיצר הרע". בדומה לזה הוא כותב באחת מאיגרותיו[7]: "חסיד לועג ליצר הרע. כל העבודה היא עם הנפש הבהמית, לא עם יצר הרע".
עוד הוא אומר, כי מהותו של חסיד היא שמחה ואהבת הזולת. וכך הוא כותב[8]: "אצל חסידים מעולם לא חסרו שמחה וידידות. שני דברים אלו הם תכונות חסידיות, ולעולם ישנם במהותם ובמציאותם, אלא שלפעמים הם מתעלמים וצריכים לגלותם".
בספרות חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
ספרים וחוברות רבים נכתבו בהשראת זקני החסידים.