אמה עבריה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "קטגוריה:ערכים בלימוד החסידות" ב־"קטגוריה:תורת החסידות") |
|||
| (7 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''אמה | ישנם כמה מצוות בתורה הנוגעות למצב בו נמכרת אישה יהודייה כ'''אמה עברייה''' (עבדת בית) למשך תקופה מוגדרת. והם: מצוות ייעוד, פדיון, ואיסור מכירה שנייה. | ||
== | בחסידות מוסבר עניינה ומדריגתה של האמה העבריה בעבודת ה', היא מהווה עבודה רוחנית שיש בה שינוי מהותי פנימי במידות ובמעשים. עבודה זו מקבילה לעבודה של האדם שמבצע את המצוות מתוך חיבור פנימי עמוק, מתוך חכמה ובינה, ומבלי להשאיר את המהות כמות שהיא. | ||
== מדיני המצווה == | |||
הדינים שנוגעים למכירת האמה העברייה, תוקפים את מגבלותיה ואת הדרכים בהן יש לשחררה או לשמור עליה. התורה קובעת שהאדם שמוכר את האמה לא יכול למכור אותה שוב לאדם אחר, ובמקרה של פדיון, על המוכר להקל על תהליך הפדיון ולהסכים לשחרר אותה בהתאם. | |||
התורה קובעת שעל האיש שקנה אמה עבריה להציע לה שידוך או לקיים איתה נישואין, או לחלופין, למסור אותה לאחד מבניו. מדובר במצווה רחמנית שנועדה להיטיב עם האישה הנמכרת ולעזור לה לצאת ממצב של עבדות. זו דרך להקל עליה ולתת לה חירות מסוימת {{הערה|שם=מג|[[ספר החינוך]] מצווה מג.}}. | |||
אם האדון לא בחר לייעדה לעצמו או לבנו, הוא חייב לפדות אותה, כלומר לשחרר אותה ולסייע לה לחזור לבית אביה. הוא לא יכול להיאחז בה במצבים בהם הוא לא מעוניין בה, ובמיוחד לא יכול להחמיר על הפדיון או להימנע ממנו{{הערה|[[ספר החינוך]] מצווה מד.}}. | |||
התורה אוסרת על הקונה של אמה עבריה למכור אותה שוב לאדם אחר. היא נשארת תחת ידה של הקונה, והוא מחויב להנהיג בה רחמים ולסייע לה בחיים האישים שלה, לשמור עליה ולספק לה את האפשרות להתקיים בכבוד{{הערה|[[ספר החינוך]] מצווה מה.}}. | |||
==מטעמי המצווה== | |||
המצווה נובעת מרחמנותו יתברך שמו, אשר מצווה על הקונה לשאת את האמה או לתת אותה לאחד מבניו כדי שתוכל להימלט מעבודת עבדות. זהו ציווי של צדקה רחומה, המעמיד את טובת האמה העברייה בראש סדר העדיפויות. כלומר, אם הקונה לא מעוניין בה כעולה לאשתו, הוא מחויב לפעול בדרך שמאפשרת לה לצאת לחירות ולהימנע מעבדות מתמשכת{{הערה|שם=מג|}}. | |||
==בחסידות== | ==בחסידות== | ||
המצוות שבתורה, גם אלו התלויות בזמן, יש להם עומק רוחני פנימי שמתקיים תמיד, וזאת משום שהתורה היא נצחית, חלה בכל זמן ובכל מקום. כאשר מצוות כמו מצוות "עבד עברי" שנוהגת רק בזמנים מסוימים, קיימת גם בממד הרוחני, שהרי התורה נצחית והמצוות הרוחניות קיימות תמיד. ולכן, יש להניח שמה שנראה כמצוות תלויות בזמן, יש להן גם היבטים רוחניים נצחיים. | |||
=== מדריגת אמה העבריה === | |||
הבחינה הרוחנית של אמה עבריה, מייצגת את "[[נשמה (חלק הנפש)|נשמה]]" מתוך חמשת השמות של הנפש: "נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה". "נשמה" מקבילה לדרגה הרוחנית הנמצאת ב[[עולם הבריאה]], מתוך הארבעה עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, ועשייה. העבודה הרוחנית של אמה עבריה מתמקדת ב"[[חכמה בינה ודעת|חכמה, בינה ודעת]]", שמייצגים את המוחין. מבחינה זו, אמה עבריה אינה רק מבצעת מצוות מתוך הרגל או חובה, אלא פועלת מתוך שינוי מהותי במדרגותיה הפנימיות. | |||
=== מהותו של האמה העבריה === | |||
העבודה של אמה העבריה אינה רק עבודה של הרגש לב בלבד, אלא עבודה שגורמת לשינוי מהותי פנימי. זוהי עבודה שבה יש שינוי טבעי מהותי של המידות, לא רק עבודה כפי שהיא מתבצעת לפי טבען של המידות (התפשטות או כיווץ). לדוגמה, כשאמה עבריה מבשלת או צולה דבר מאכל, מדובר בשינוי המהות של המאכל, עד שהוא הופך להיות ראוי לאכילה, וזאת בניגוד לעבודת העבד העברי שלא מביא את הדבר למצב כזה. | |||
במובן רוחני, עבודה זו משמעה שהאדם עצמו משנה את טבעו פנימה על ידי המידות שהוא מפתח בעבודתו. העבודה הרוחנית שלה מתבצעת באמצעות מוחין חב"ד - חכמה, בינה ודעת, ובזמן עבודה זו, נעשה שינוי מהותי בנפשו של האדם. | |||
=== בעבודת התפילה === | |||
העבודה הרוחנית של אמה העבריה מתבטאת גם בעבודת התפילה. כאן מדובר בהתבוננות בעבודת המלאכים וביטולן, וכיצד הנשמות מקשרות את עצמן לאהבת ה' דרך אהבה רבה ואהבת עולם. עבודת המוחין בתפילה משנה את המהות הפנימית של האדם, כמו כל עבודה רוחנית שתכליתה היא שינוי פנימי שמוביל לכניסתו של הרגש קדוש חדש. | |||
=== בלימוד התורה === | |||
העמק בתורה לשמה, הכוונה בלימוד תורה מתוך כוונה לקשר את הנפש לה' בייחודיות. התהליך הזה לא רק משנה את האיכות של הלימוד, אלא גם את מהות האדם עצמו. התורה כאן נחשבת כ"כלה" והנשמות הן כ"חתן", והם משקפים את הקשר ביניהם, כל אחד מהצד שלו, במובנים שמביאים לשינוי פנימי עמוק. עבודה זו מביאה להמשכה חדשה במציאות הרוחנית, והופכת את האדם לכלי שיכול להשפיע בעולם הרוחני. | |||
=== בקיום המצוות === | |||
העבודה של אמה העבריה בקיום המצוות טמונה בעשייתן בהשפעה חדשה על המציאות הרוחנית. על פי גישה זו, קיום המצוות לא רק מביא ל"קיום" בעולם הרוחני, אלא למעשה מעורר את כל העולם הרוחני עצמו לפעול. כשם שהמצוות למעלה נגרמות על ידי פעולותיו של האדם למטה, כך הוא גם כלול בעבודת המצוות, שהיא פעולה שמביאה ל"שינוי המהות". העבודה של אמה העבריה משמעה לא רק קיום מצוות אלא גם עשייתם באופן שמחולל שינוי פנימי, הן בעולם הרוחני והן בעולם המעשׂי. | |||
כמו שאמרו חז"ל, "מה שהוא עושה הוא מצוה לבניו לעשות", עבודת האמה העבריה קשורה בקיום מצוות כמו "הקב"ה מניח תפילין ומצלי", והשפעתה הייחודית היא שהאדם משנה את המהות הפנימית של מצוותיו ומגלה בהם שפע רוחני חדש{{הערה|[[דרך מצותיך]] [https://chabadlibrary.org/books/2900630284 מצוות יעוד ופדיון אמה העבריה].}}. | |||
==מקורות לעיון== | |||
* [[דרך מצותיך]] [https://chabadlibrary.org/books/2900630284 מצוות יעוד ופדיון אמה העבריה]. | |||
== | == ראו גם == | ||
* [[עבד עברי]] | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:תורת החסידות]] | [[קטגוריה:תורת החסידות]] | ||
[[קטגוריה:מצוות]] | |||
גרסה אחרונה מ־07:44, 23 בפברואר 2025
ישנם כמה מצוות בתורה הנוגעות למצב בו נמכרת אישה יהודייה כאמה עברייה (עבדת בית) למשך תקופה מוגדרת. והם: מצוות ייעוד, פדיון, ואיסור מכירה שנייה.
בחסידות מוסבר עניינה ומדריגתה של האמה העבריה בעבודת ה', היא מהווה עבודה רוחנית שיש בה שינוי מהותי פנימי במידות ובמעשים. עבודה זו מקבילה לעבודה של האדם שמבצע את המצוות מתוך חיבור פנימי עמוק, מתוך חכמה ובינה, ומבלי להשאיר את המהות כמות שהיא.
מדיני המצווהעריכה
הדינים שנוגעים למכירת האמה העברייה, תוקפים את מגבלותיה ואת הדרכים בהן יש לשחררה או לשמור עליה. התורה קובעת שהאדם שמוכר את האמה לא יכול למכור אותה שוב לאדם אחר, ובמקרה של פדיון, על המוכר להקל על תהליך הפדיון ולהסכים לשחרר אותה בהתאם.
התורה קובעת שעל האיש שקנה אמה עבריה להציע לה שידוך או לקיים איתה נישואין, או לחלופין, למסור אותה לאחד מבניו. מדובר במצווה רחמנית שנועדה להיטיב עם האישה הנמכרת ולעזור לה לצאת ממצב של עבדות. זו דרך להקל עליה ולתת לה חירות מסוימת [1].
אם האדון לא בחר לייעדה לעצמו או לבנו, הוא חייב לפדות אותה, כלומר לשחרר אותה ולסייע לה לחזור לבית אביה. הוא לא יכול להיאחז בה במצבים בהם הוא לא מעוניין בה, ובמיוחד לא יכול להחמיר על הפדיון או להימנע ממנו[2].
התורה אוסרת על הקונה של אמה עבריה למכור אותה שוב לאדם אחר. היא נשארת תחת ידה של הקונה, והוא מחויב להנהיג בה רחמים ולסייע לה בחיים האישים שלה, לשמור עליה ולספק לה את האפשרות להתקיים בכבוד[3].
מטעמי המצווהעריכה
המצווה נובעת מרחמנותו יתברך שמו, אשר מצווה על הקונה לשאת את האמה או לתת אותה לאחד מבניו כדי שתוכל להימלט מעבודת עבדות. זהו ציווי של צדקה רחומה, המעמיד את טובת האמה העברייה בראש סדר העדיפויות. כלומר, אם הקונה לא מעוניין בה כעולה לאשתו, הוא מחויב לפעול בדרך שמאפשרת לה לצאת לחירות ולהימנע מעבדות מתמשכת[1].
בחסידותעריכה
המצוות שבתורה, גם אלו התלויות בזמן, יש להם עומק רוחני פנימי שמתקיים תמיד, וזאת משום שהתורה היא נצחית, חלה בכל זמן ובכל מקום. כאשר מצוות כמו מצוות "עבד עברי" שנוהגת רק בזמנים מסוימים, קיימת גם בממד הרוחני, שהרי התורה נצחית והמצוות הרוחניות קיימות תמיד. ולכן, יש להניח שמה שנראה כמצוות תלויות בזמן, יש להן גם היבטים רוחניים נצחיים.
מדריגת אמה העבריהעריכה
הבחינה הרוחנית של אמה עבריה, מייצגת את "נשמה" מתוך חמשת השמות של הנפש: "נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה". "נשמה" מקבילה לדרגה הרוחנית הנמצאת בעולם הבריאה, מתוך הארבעה עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, ועשייה. העבודה הרוחנית של אמה עבריה מתמקדת ב"חכמה, בינה ודעת", שמייצגים את המוחין. מבחינה זו, אמה עבריה אינה רק מבצעת מצוות מתוך הרגל או חובה, אלא פועלת מתוך שינוי מהותי במדרגותיה הפנימיות.
מהותו של האמה העבריהעריכה
העבודה של אמה העבריה אינה רק עבודה של הרגש לב בלבד, אלא עבודה שגורמת לשינוי מהותי פנימי. זוהי עבודה שבה יש שינוי טבעי מהותי של המידות, לא רק עבודה כפי שהיא מתבצעת לפי טבען של המידות (התפשטות או כיווץ). לדוגמה, כשאמה עבריה מבשלת או צולה דבר מאכל, מדובר בשינוי המהות של המאכל, עד שהוא הופך להיות ראוי לאכילה, וזאת בניגוד לעבודת העבד העברי שלא מביא את הדבר למצב כזה.
במובן רוחני, עבודה זו משמעה שהאדם עצמו משנה את טבעו פנימה על ידי המידות שהוא מפתח בעבודתו. העבודה הרוחנית שלה מתבצעת באמצעות מוחין חב"ד - חכמה, בינה ודעת, ובזמן עבודה זו, נעשה שינוי מהותי בנפשו של האדם.
בעבודת התפילהעריכה
העבודה הרוחנית של אמה העבריה מתבטאת גם בעבודת התפילה. כאן מדובר בהתבוננות בעבודת המלאכים וביטולן, וכיצד הנשמות מקשרות את עצמן לאהבת ה' דרך אהבה רבה ואהבת עולם. עבודת המוחין בתפילה משנה את המהות הפנימית של האדם, כמו כל עבודה רוחנית שתכליתה היא שינוי פנימי שמוביל לכניסתו של הרגש קדוש חדש.
בלימוד התורהעריכה
העמק בתורה לשמה, הכוונה בלימוד תורה מתוך כוונה לקשר את הנפש לה' בייחודיות. התהליך הזה לא רק משנה את האיכות של הלימוד, אלא גם את מהות האדם עצמו. התורה כאן נחשבת כ"כלה" והנשמות הן כ"חתן", והם משקפים את הקשר ביניהם, כל אחד מהצד שלו, במובנים שמביאים לשינוי פנימי עמוק. עבודה זו מביאה להמשכה חדשה במציאות הרוחנית, והופכת את האדם לכלי שיכול להשפיע בעולם הרוחני.
בקיום המצוותעריכה
העבודה של אמה העבריה בקיום המצוות טמונה בעשייתן בהשפעה חדשה על המציאות הרוחנית. על פי גישה זו, קיום המצוות לא רק מביא ל"קיום" בעולם הרוחני, אלא למעשה מעורר את כל העולם הרוחני עצמו לפעול. כשם שהמצוות למעלה נגרמות על ידי פעולותיו של האדם למטה, כך הוא גם כלול בעבודת המצוות, שהיא פעולה שמביאה ל"שינוי המהות". העבודה של אמה העבריה משמעה לא רק קיום מצוות אלא גם עשייתם באופן שמחולל שינוי פנימי, הן בעולם הרוחני והן בעולם המעשׂי.
כמו שאמרו חז"ל, "מה שהוא עושה הוא מצוה לבניו לעשות", עבודת האמה העבריה קשורה בקיום מצוות כמו "הקב"ה מניח תפילין ומצלי", והשפעתה הייחודית היא שהאדם משנה את המהות הפנימית של מצוותיו ומגלה בהם שפע רוחני חדש[4].
מקורות לעיוןעריכה
ראו גםעריכה
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 ספר החינוך מצווה מג.
- ↑ ספר החינוך מצווה מד.
- ↑ ספר החינוך מצווה מה.
- ↑ דרך מצותיך מצוות יעוד ופדיון אמה העבריה.