מכת דם: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
 
(10 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
[[מכת דם]] היא המכה הראשונה ב[[עשרת המכות]] ש[[ה']] הביא על ה[[מצרים]] לפני [[יציאת מצרים]]{{הערה|עין גם בערך [[יציאת מצרים]]}}.
'''[[מכת דם]]''' היא המכה הראשונה ב[[עשרת המכות]] אותם הביא ה' על מצרים כהקדמה ל[[יציאת מצרים]].


== מקור ==
==בתורה==
תיאור ההתרחשויות מופיע בחומש בפרשת [[וארא]]: תחילה מסופר אודות דיבורו של ה' אל משה:{{ציטוט|תוכן= וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה; מֵאֵן, לְשַׁלַּח הָעָם. לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר, הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה, וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ, עַל שְׂפַת הַיְאֹר; וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ, תִּקַּח בְּיָדֶךָ. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, ה' אֱלֹקי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, שַׁלַּח אֶת עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר; וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ, עַד כֹּה. כֹּה, אָמַר ה', בְּזֹאת תֵּדַע, כִּי אֲנִי ה':  הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי, עַל-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת, וּבָאַשׁ הַיְאֹר; וְנִלְאוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן-הַיְאֹר.|מקור=ספר שמות פרק ז פסוקים יד - יח.}}
לפני רוב המכות משה היה מתרה בפרעה כי הקב"ה מתכונן להכותו, וכן היה גם קודם מכת דם:
לאחר מכן מופיע תיאור ביצוע המכה על יד משה רבינו:{{ציטוט|תוכן= וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם; וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים. וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, לְעֵינֵי פַרְעֹה, וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו; וַיֵּהָפְכוּ כָּל-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּיְאֹר, לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה, וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר, וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר; וַיְהִי הַדָּם, בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלָטֵיהֶם; וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'. וַיִּפֶן פַּרְעֹה, וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ; וְלֹא שָׁת לִבּוֹ, גַּם לָזֹאת. וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר, מַיִם לִשְׁתּוֹת: כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת, מִמֵּימֵי הַיְאֹר. וַיִּמָּלֵא, שִׁבְעַת יָמִים, אַחֲרֵי הַכּוֹת ה', אֶת הַיְאֹר.|מקור=ספר [[שמות]] פרק ז' פסוקים יט-כה.}}
{{ציטוט|תוכן=וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה: כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה, מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם.{{ש}}לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר, הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה. וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר, וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ.{{ש}}וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: ה' אֱלֹקי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר: שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר. וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה.{{ש}}כֹּה אָמַר ה': בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' - הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת, וּבָאַשׁ הַיְאֹר; וְנִלְאוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן-הַיְאֹר.|מקור=[[ספר שמות]] [[פרשת וארא]] פרק ז, פסוקים יד-יח}}
לאחר שפרעה לא הקשיב לדברי ה', ה' הורה למשה לבצע את המכה בפועל:
{{ציטוט|תוכן=וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן: קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם, עַל נַהֲרֹתָם, עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם - וְיִהְיוּ דָם. וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים.{{ש}}וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' - וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו. וַיֵּהָפְכוּ כָּל-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּיְאֹר לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה, וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר. וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר. וַיְהִי הַדָּם, בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.{{ש}}וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם. וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'. וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ, וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת.{{ש}}וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת, כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר.{{ש}}וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת ה' אֶת הַיְאֹר.|מקור=[[ספר שמות]] [[פרשת וארא]] פרק ז, פסוקים יט-כה.}}
 
==השתלשלות המכה==
לאחר שהקב"ה שלח את משה רבינו לצוות על פרעה לשלוח את בני ישראל ממצרים, וכן ציווהו ל[[מטה אהרון|הפוך את מטה אהרן לנחש]], פרעה לא התרשם ואף הורה להחמיר את תנאי העבודה של בני ישראל. משה רבינו צעק לה' על כך, וה' אמר לו שכעת הוא ילך להכות את פרעה עד שישחרר את בני ישראל מארצו{{הערה|כמסופר ב[[פרשת שמות]] ובתחילת [[פרשת וארא]].}}.
 
קודם המכה שלח ה' את משה רבינו להתרות בפרעה על המכה, במשך שלושה שבועות{{הערה|שם=רכה|[[רש"י]] בפסוק כה.}} - מאמצע חודש סיוון{{הערה|שם=שט|מדרש שכל טוב פרשת וארא ז, כה.}}, בהשכמת הבוקר בזמן שבו פרעה היה נוהג לצאת ליאור על מנת לעשות את צרכיו.
 
כאשר חלף הזמן ופרעה לא שילחם, הורה ה' למשה שהוא בעצמו לא יכה את היאור - מכיוון שהוא ניצל על ידו{{הערה|שם=שרטי|שמות רבה פרשת וארא פרשה ט, י.}}, אלא שאהרן יכה את היאור לעיני פרעה. ואכן, בראש חודש תמוז{{הערה|שם=שט}} הם הגיעו ליאור בבוקר כאשר פרעה היה שם, ואהרן הכה במטהו על היאור. היאור הפך לדם, ויחד איתו הפכו גם כל מימי מצרים שבכל מקום - בנהרות ובאגמים ובכלי העץ והאבן. ואפילו כאשר היו יורקים היה יוצא דם. כן, כל הדגים שהיו ביאור מתו והסריחו.
 
חרטומי מצרים בכשפיהם הפכו מים לדם, ובכך חיזקו את תחושתו של פרעה כי מדובר בכישוף, ולכן הוא לא התפעל מהמכה.
 
לאחר שחלף שבוע{{הערה|שם=רכה}} מתחילת המכה מי היאור שבו להיות מים.
 
==הפיכת המים לדם==
רש"י כותב שהמים נשארו דם במשך שבוע שלם (והוכחתו מכך שהתורה מציינת שחלפו שבעה ימים מתחילת המכה){{הערה|ראה [[לקוטי שיחות]] חלק לא עמודים 34-37.}}. אולם החזקוני{{הערה|על פסוק כ.}} ור' יוסף בכור שור{{הערה|הובא בריב"א על פסוק יז.}} סוברים שהמים נהפכו לדם ברגע הראשון, וכל הדגים מתו והסריחו, ואחר כך הם חזרו להיות מים, והסרחון נמשך במשך שבוע. על פירושם קשה - שלפי פשוטו של מקרא המכה הייתה של דם ולא של סרחון{{הערה|כן כתבו גם בדעת זקנים לבעלי התוספות ובריב"א. והם תירצו שהסיבה היא מפני שה'הבאשה' אינה ניכרת כמו הדם.}}, וכן שעיקר המכה הייתה ל'''עבודה זרה''' של מצרים, ולא למצריים{{הערה|לקוטי שיחות שם עמוד 34 הערה 12.}}.
 
כאשר בחסידות רוצים להביא דוגמא לנס שלא משנה את טבע הדבר, מביאים את מכת דם - שהמים נהפכו לדם, אך הם בעצם עדיין נשארו מים, ולכן בסיום זמן המכה לא היה צורך לנס נוסף להשיבם להיות מים{{הערה|ראה [[ספר השיחות (אדמו"ר שליט"א)|ספר השיחות]] [[תנש"א]] עמוד 652.}}.


== סיבתה ==
== סיבתה ==
מכיון ש[[פרעה]] הכביד את לבו ולא שחרר את [[עם ישראל]] מ[[מצרים]], [[השם]] צווה על [[משה]] להעניש את [[פרעה]] ולהראות לו ש[[ה']] הוא ה[[אלוקים]],  על ידי זה ש[[משה]] יתן על ה[[מצרים]] את המכה.
המכה הראשונה שבאה על מצרים הייתה דם, מכיוון שכאשר הקב"ה נפרע מאומה הוא נפרע קודם מאלילה. ומכיוון שמצרים סגדו ליאור (הנילוס), לכן המכה הראשונה הייתה בו{{הערה|[[רש"י]] על פסוק יז.}}.
 
במכה זו הייתה גם מידה כנגד מידה למצרים: מכיוון שהמצריים לא נתנו לנשי ישראל לטבול מטומאתן, על מנת שלא יפרו וירבו, לכן לקו מימיהם והפכו לדם{{הערה|שם=שרטי}}.
 
טעם נוסף למכה: כשם שמלך היוצא לכבוש עיר מתחיל בחסימת דרכי המים לעיר, כך הקב"ה מנע מהם את מקור המים שלהם{{הערה|[[מדרש תנחומא]] [[פרשת בא]] פרשה ד.}}.
 
המדרש אומר שממכה זו בני ישראל התעשרו, מכיוון שהמצריים לא יכלו לשתות מים והיהודים כן, ואף אם היו שותים בבת אחת היהודי היה שותה מים והמצרי דם, והדרך היחידה שהייתה למצריים לשתות מים הייתה לשלם כסף ליהודי{{הערה|שם=שרטי}}.
 
==בני ישראל במכה==
במדרש{{הערה|שם=שרטי}} כתוב שבני ישראל לא נפגעו מהמכה. אולם ה[[אבן עזרא]] טוען שמכיוון שהתורה מספרת רק ממכת ערוב ואילך שהמכות לא פגעו בבני ישראל, משמע שבשלושת הראשונות הן כן פגעו. הרבה מהפרשנים חלקו והקשו על דבריו, וביניהם [[הרדב"ז]] שהוכיח{{הערה|בשו"ת שלו חלק א סימן תתיג.}} להיפך מדברי הפסוק "ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות" - שהיו אלו דווקא המצרים. וכן הקשה, שאם כן, מה היה המסר לפרעה אם גם בני ישראל נפגעו מהמכה?
 
[[הרבי]] מסביר{{הערה|[[ליקוטי שיחות]] חלק יא עמודים 31-32. חלק לא עמודים 36-37. שיחת ש"פ וארא תשמ"ז בהשלמות סעיף כ.}} את דברי האבן עזרא על פי פשוטו של מקרא (ואומר שכן היא גם דעת [[רש"י]]): שמכיוון שעיקר המכה היה להכות את מצריים לכן לא סיפרה התורה שגם בני ישראל חפרו. ובנוגע למסר לפרעה, מכיוון שסיבת המכה היה להיפרע מהאליל של מצרים, לכן נוגע בעיקר שהעבודה זרה של מצרים נפגע בצורה כל כך חזקה, ולא נוגע אם גם בני ישראל נפגעו. והסיבה שגם בני ישראל נפגעו מהמכה היא, שכל היאור היה צריך להפגע - גם החלק של ארץ גושן. אבל המים שבאדמה - שלא באו מהיאור - לא נפגעו.


== תוכנה ==
== תוכנה ==
[[השם]] אומר אל [[משה]] שבגלל ש[[פרעה]] ממאן לשלח את העם, אז [[משה]] ילך בבוקר אל ה[[הנילוס|יאור]]{{הערה|היאור היה קרוי גם נילוס}} לשם הלך [[פרעה]] {{הערה|בשביל לעשות צרכיו, כי היה עושה את עצמו אליל שלא צריך לדברים גשמיים ,והיה משכים ויוצא לנילוס כדי שימשיכו לחשוב שהו אליל. [[פירוש רש"י|רש"י]] [[שמות]] ז' ט"ו.}},[[השם]] אומר אל [[משה]] להגיד ל[[פרעה]] ש[[אלוקים|אלוקי ישראל]] שלח אותו לומר ל[[פרעה]] לשלח את [[עם ישראל]] מ[[מצרים]], ומכיוון ש[[פרעה]] לא הסכים, אז [[פרעה]] ידע כי [[אלוקים|אלוקי ישראל]] הוא בורא העולם על ידי ש[[משה]] יכה במים, והמים ביאור ובכל ארץ [[מצרים]] יהפכו לדם וכל הדגים שביאור ימותו.
פרעה טען "לא ידעתי את [[הוי']]"{{הערה|[[פרשת שמות]] ה, ב.}}, ולכן בשלושת המכות הראשונות שה' הכהו המסר היה - "בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי הוי'". במכת דם המסר היה: שהמצריים חשבו שהיאור הוא האלוקים שלהם, והוכיח להם ה' שיש מציאות גבוהה יותר ממנו{{הערה|[[כלי יקר]] [[פרשת וארא]] ז, יז.}}.
[[השם]] ממשיך לומר אל [[משה]] שיגיד ל[[אהרן]] שיקח את מטהו ויכה אתו על ה[[יאור]] (משה לא יכל להכות כי על ידי היאור הוא ניצל בעודו תינוק ואסור להיות כפוי טובה) כדי שהמים יהפכו לדם.
[[משה]] ו[[אהרן]] עשו את זה ו[[אהרן]] הכה את המים ביאור לעיני [[פרעה]] ועבדיו ויהפכו המים לדם, והדגים ביאור מתו, ולמצרים לא היה מה לשתות ולבני ישראל כן. המצרים הלכו וקנו מים מהיהודים כי ככה הם לא נהפכו לדם, וככה היהודים התעשרו.
חרטומי מצרים והמכשפים הצליחו בקוסמיהם לעשות גם כן כך על מים שקנו מהיהודים וזה הכביד את לב [[פרעה]] והוא לא שיחרר את [[עם ישראל]] מ[[מצרים]] (אלא רק אחרי כל המכות).
 
== בחסידות ==
[[הרבי]] מסביר ש[[ה']] הכביד את [[לב]] [[פרעה]] לא להענות לתחנוני [[משה]] לשחרר את [[עם ישראל]], מכיון ש[[פרעה]] התריס כנגד [[ה']] באומרו: "מי [[ה']] אשר אשמע בקולו"{{הערה|[[שמות]] ה' ב'.}}. החוצפה האיומה גרמה ש[[ה']] יעשה ש[[פרעה]] יתנגד לדברי [[ה']] שאמר ל[[משה]] לשלח את [[עם ישראל|העם]] ואז יענש על זה.
[[רש"י]] מסביר שלב [[פרעה]] היה כבד עוד לפני כן מעצמו, וככה שני סיבות היו לסירוב גם כי לב פרעה נברא כבד, וגם כי [[השם]] הכביד את לבו בשביל להענישו. הלב של [[פרעה]] היה כבד מעבר למסקנה שכלית ועקשנות זו גורמת לאדם להתנגד אפילו לשכלו ורגשותיו. ועל ידי ש[[משה]] היה בדיוק להפך כש[[ה']] רצה משהו הוא הניח בצד את הרצונות והרגשות והתמסר והתעקש עד שהצליח לכן דווקא [[משה]] ההפוך מ[[פרעה]] יכל לנצח את [[פרעה]] על ידי שלשניהם היתה אותה תכונה אצל זה לטובה ואצל זה לרעה{{הערה|[[ליקוטי שיחות]] כרך ל"א עמ' 28.}}.


==בעבודת ה'==
[[הרבי]] מסביר שהתוכן של מכת דם בעבודת ה' של יציאת מצרים הרוחנית שבכל יום הוא: החלפת מי היאור הקרירים לדם אשר בטבעו הוא חם, מרמזים על הדרישה מהיהודי להפוך את הקרירות בעבודת ה' ולהכניס בה חמימות של קדושה{{הערה|[[ליקוטי שיחות]] חלק ב פרשת [[וארא]] עמ'- 119-125}}.


==קישורים חיצוניים==
*[http://www.chabad.org.il/ParashotArticles/Item.asp?ArticleID=430&CategoryID=78&ParashaID=14 להפוך את ה'מים' ל'דם'] שיחה מעובדת של הרבי מתוך הספר [[שולחן שבת (ספר)|שולחן שבת]]
*[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8-%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99/117055/ נקודה בפרשה: מכת דם "מכת חום"] הרב עומר הלוי {{אינפו}}
{{עשרת המכות}}
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:יציאת מצרים]]

גרסה אחרונה מ־18:55, 27 בינואר 2023

מכת דם היא המכה הראשונה בעשרת המכות אותם הביא ה' על מצרים כהקדמה ליציאת מצרים.

בתורה[עריכה | עריכת קוד מקור]

לפני רוב המכות משה היה מתרה בפרעה כי הקב"ה מתכונן להכותו, וכן היה גם קודם מכת דם:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה: כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה, מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם.
לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר, הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה. וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר, וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ.
וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: ה' אֱלֹקי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר: שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר. וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה.
כֹּה אָמַר ה': בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' - הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת, וּבָאַשׁ הַיְאֹר; וְנִלְאוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן-הַיְאֹר.

— ספר שמות פרשת וארא פרק ז, פסוקים יד-יח

לאחר שפרעה לא הקשיב לדברי ה', ה' הורה למשה לבצע את המכה בפועל:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן: קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם, עַל נַהֲרֹתָם, עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם - וְיִהְיוּ דָם. וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים.
וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' - וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו. וַיֵּהָפְכוּ כָּל-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּיְאֹר לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה, וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר. וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר. וַיְהִי הַדָּם, בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.
וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם. וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'. וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ, וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת.
וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת, כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר.
וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת ה' אֶת הַיְאֹר.

— ספר שמות פרשת וארא פרק ז, פסוקים יט-כה.

השתלשלות המכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר שהקב"ה שלח את משה רבינו לצוות על פרעה לשלוח את בני ישראל ממצרים, וכן ציווהו להפוך את מטה אהרן לנחש, פרעה לא התרשם ואף הורה להחמיר את תנאי העבודה של בני ישראל. משה רבינו צעק לה' על כך, וה' אמר לו שכעת הוא ילך להכות את פרעה עד שישחרר את בני ישראל מארצו[1].

קודם המכה שלח ה' את משה רבינו להתרות בפרעה על המכה, במשך שלושה שבועות[2] - מאמצע חודש סיוון[3], בהשכמת הבוקר בזמן שבו פרעה היה נוהג לצאת ליאור על מנת לעשות את צרכיו.

כאשר חלף הזמן ופרעה לא שילחם, הורה ה' למשה שהוא בעצמו לא יכה את היאור - מכיוון שהוא ניצל על ידו[4], אלא שאהרן יכה את היאור לעיני פרעה. ואכן, בראש חודש תמוז[3] הם הגיעו ליאור בבוקר כאשר פרעה היה שם, ואהרן הכה במטהו על היאור. היאור הפך לדם, ויחד איתו הפכו גם כל מימי מצרים שבכל מקום - בנהרות ובאגמים ובכלי העץ והאבן. ואפילו כאשר היו יורקים היה יוצא דם. כן, כל הדגים שהיו ביאור מתו והסריחו.

חרטומי מצרים בכשפיהם הפכו מים לדם, ובכך חיזקו את תחושתו של פרעה כי מדובר בכישוף, ולכן הוא לא התפעל מהמכה.

לאחר שחלף שבוע[2] מתחילת המכה מי היאור שבו להיות מים.

הפיכת המים לדם[עריכה | עריכת קוד מקור]

רש"י כותב שהמים נשארו דם במשך שבוע שלם (והוכחתו מכך שהתורה מציינת שחלפו שבעה ימים מתחילת המכה)[5]. אולם החזקוני[6] ור' יוסף בכור שור[7] סוברים שהמים נהפכו לדם ברגע הראשון, וכל הדגים מתו והסריחו, ואחר כך הם חזרו להיות מים, והסרחון נמשך במשך שבוע. על פירושם קשה - שלפי פשוטו של מקרא המכה הייתה של דם ולא של סרחון[8], וכן שעיקר המכה הייתה לעבודה זרה של מצרים, ולא למצריים[9].

כאשר בחסידות רוצים להביא דוגמא לנס שלא משנה את טבע הדבר, מביאים את מכת דם - שהמים נהפכו לדם, אך הם בעצם עדיין נשארו מים, ולכן בסיום זמן המכה לא היה צורך לנס נוסף להשיבם להיות מים[10].

סיבתה[עריכה | עריכת קוד מקור]

המכה הראשונה שבאה על מצרים הייתה דם, מכיוון שכאשר הקב"ה נפרע מאומה הוא נפרע קודם מאלילה. ומכיוון שמצרים סגדו ליאור (הנילוס), לכן המכה הראשונה הייתה בו[11].

במכה זו הייתה גם מידה כנגד מידה למצרים: מכיוון שהמצריים לא נתנו לנשי ישראל לטבול מטומאתן, על מנת שלא יפרו וירבו, לכן לקו מימיהם והפכו לדם[4].

טעם נוסף למכה: כשם שמלך היוצא לכבוש עיר מתחיל בחסימת דרכי המים לעיר, כך הקב"ה מנע מהם את מקור המים שלהם[12].

המדרש אומר שממכה זו בני ישראל התעשרו, מכיוון שהמצריים לא יכלו לשתות מים והיהודים כן, ואף אם היו שותים בבת אחת היהודי היה שותה מים והמצרי דם, והדרך היחידה שהייתה למצריים לשתות מים הייתה לשלם כסף ליהודי[4].

בני ישראל במכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

במדרש[4] כתוב שבני ישראל לא נפגעו מהמכה. אולם האבן עזרא טוען שמכיוון שהתורה מספרת רק ממכת ערוב ואילך שהמכות לא פגעו בבני ישראל, משמע שבשלושת הראשונות הן כן פגעו. הרבה מהפרשנים חלקו והקשו על דבריו, וביניהם הרדב"ז שהוכיח[13] להיפך מדברי הפסוק "ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות" - שהיו אלו דווקא המצרים. וכן הקשה, שאם כן, מה היה המסר לפרעה אם גם בני ישראל נפגעו מהמכה?

הרבי מסביר[14] את דברי האבן עזרא על פי פשוטו של מקרא (ואומר שכן היא גם דעת רש"י): שמכיוון שעיקר המכה היה להכות את מצריים לכן לא סיפרה התורה שגם בני ישראל חפרו. ובנוגע למסר לפרעה, מכיוון שסיבת המכה היה להיפרע מהאליל של מצרים, לכן נוגע בעיקר שהעבודה זרה של מצרים נפגע בצורה כל כך חזקה, ולא נוגע אם גם בני ישראל נפגעו. והסיבה שגם בני ישראל נפגעו מהמכה היא, שכל היאור היה צריך להפגע - גם החלק של ארץ גושן. אבל המים שבאדמה - שלא באו מהיאור - לא נפגעו.

תוכנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרעה טען "לא ידעתי את הוי'"[15], ולכן בשלושת המכות הראשונות שה' הכהו המסר היה - "בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי הוי'". במכת דם המסר היה: שהמצריים חשבו שהיאור הוא האלוקים שלהם, והוכיח להם ה' שיש מציאות גבוהה יותר ממנו[16].

בעבודת ה'[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרבי מסביר שהתוכן של מכת דם בעבודת ה' של יציאת מצרים הרוחנית שבכל יום הוא: החלפת מי היאור הקרירים לדם אשר בטבעו הוא חם, מרמזים על הדרישה מהיהודי להפוך את הקרירות בעבודת ה' ולהכניס בה חמימות של קדושה[17].

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

עשרת המכות
דם • צפרדע • כינים • ערוב • דבר • שחין • ברד • ארבה • חושך • בכורות

הערות שוליים

  1. ↑ כמסופר בפרשת שמות ובתחילת פרשת וארא.
  2. ↑ 2.0 2.1 רש"י בפסוק כה.
  3. ↑ 3.0 3.1 מדרש שכל טוב פרשת וארא ז, כה.
  4. ↑ 4.0 4.1 4.2 4.3 שמות רבה פרשת וארא פרשה ט, י.
  5. ↑ ראה לקוטי שיחות חלק לא עמודים 34-37.
  6. ↑ על פסוק כ.
  7. ↑ הובא בריב"א על פסוק יז.
  8. ↑ כן כתבו גם בדעת זקנים לבעלי התוספות ובריב"א. והם תירצו שהסיבה היא מפני שה'הבאשה' אינה ניכרת כמו הדם.
  9. ↑ לקוטי שיחות שם עמוד 34 הערה 12.
  10. ↑ ראה ספר השיחות תנש"א עמוד 652.
  11. ↑ רש"י על פסוק יז.
  12. ↑ מדרש תנחומא פרשת בא פרשה ד.
  13. ↑ בשו"ת שלו חלק א סימן תתיג.
  14. ↑ ליקוטי שיחות חלק יא עמודים 31-32. חלק לא עמודים 36-37. שיחת ש"פ וארא תשמ"ז בהשלמות סעיף כ.
  15. ↑ פרשת שמות ה, ב.
  16. ↑ כלי יקר פרשת וארא ז, יז.
  17. ↑ ליקוטי שיחות חלק ב פרשת וארא עמ'- 119-125
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=מכת_דם&oldid=579700"