הגניזה החרסונית: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
 
(183 גרסאות ביניים של 47 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{בעבודה}}
[[קובץ:הגניזה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מסמך נדיר מהבעש"ט, והוא אגרת קודש אשר שלח לבתו מ' אדל בשנת תקי"ג. כתב היד הוא העתק מכתב יד קודשו של הבעש"ט מכיוון שהגניזה החרסונית כוללת העתקים מהמכתבים ולא את הכתבי יד קודש עצמם.]]
'''הגניזה החרסונית''' היא אוסף מכתבי צדיקים שנתגלה, שעורר פולמוס רב בעולם היהודי, וזכה להתייחסות רבה מ[[נשיאי חב"ד]].
'''הגניזה החרסונית''' היא אוסף מכתבי וחלק מחפצי [[הבעל שם טוב]] ותלמידיו, שנתגלה בזמן [[אדמו"ר הרש"ב]] בעיר [[חרסון]]. האוסף נשלח אליו כתשורה ואושר על ידו כאמין ונכון. אמינות ומקור הכתבים עוררו פולמוס רב בעולם היהודי, שזכה להתייחסות רבה מ[[נשיאי חב"ד]].


האוסף היה אצל [[אדמו"ר הרש"ב]], [[אדמו"ר הריי"צ]], ו[[הרבי]]{{הערה|הרבי כתב שראה 300 מכתבים מתוכה.}}, שעיינו בו, ושלושתם מאוד התפעלו מתוכנו.  לא ידוע על איש מלבדם שראה את האוסף.


== הגניזה ==
אדמו"רי חב"ד הביעו דעתם שאף שהמכתבים הם העתק משובש, ולא מקוריים, אך תוכן רובם הוא אמת.


בשנת [[תרע"ח]], נפרצו משרדי "הבולשת" של הצאר ב[[רוסיא]], וסוחרים שונים שדדו משם, ארכיון מכתבים חסידיים עתיק, עליהם חתומים [[הבעל שם טוב]], [[המגיד ממזריטש]], ועוד.
מעט מכתבים מהאוסף התפרסמו בקובץ [[התמים]]. כיום נמצאת הגניזה ב[[ספרית אגודת חסידי חב"ד]]{{הערה|מפי הרב [[שלום דובער לוין]] מנהל הספריה, וראה [https://drive.google.com/drive/folders/1zzTOgdeFXk_JKSxWooDZ5l8DpOC6SMIb [[הערות וביאורים]] גיליון תשע"א] - מפי הרב [[יוסף יצחק קעלער]]}}.


בתחילה היו טענות שונות על זיוף, אך רבים מהטוענים חזרו בהם עקב חותמת שהייתה על המסמכים המעידה כי המסמכים נמצאו בבית הצדיק רבי ישראל מרוז'ין, בעת חיפוש שעשתה הבולשת בביתו.
==הגניזה{{הערה|באריכות עם כל הפרטים, ראה בהקדמה ל"גניזה החרסונית" באגרות אדמו"ר הזקן, נכתב על ידי ר' [[שלום דובער לוין]] הספר הראשי ב[[ספריית ליובאוויטש]].}}==


הגניזה החלה להימכר ב[[אודסה]], והגביר ר' [[שמואל גוראריה]] קנה חלק גדול מהמכתבים ושלח אותם ל[[אדמו"ר הרש"ב]] - בבקשה לחוות דעתו.
בשנת{{הערה|על פי מכתב אדמו"ר הריי"צ בקובץ [[התמים]] א' עמ' ח (10).}} [[תרע"ח]] בתקופת המהפיכה הקומוניסטית, נפרצו משרדי "הבולשת" של הצאר ב[[רוסיה]], וסוחרים שונים שדדו משם, ארכיון מכתבים חסידיים עתיק, עליהם חתומים [[הבעל שם טוב]], [[המגיד ממזריטש]], ועוד.


== יחס אדמו"ר הרש"ב ==
בקיץ [[תרע"ח]] החלה המכירה באודסה. בתחילה היו טענות שונות על זיוף עקב חשדות על המוכרים, אך רבים{{הבהרה|מי?}} מהטוענים חזרו בהם עקב חותמת של הממשלה שהייתה על המסמכים המעידה כי המסמכים נמצאו בבית הצדיק רבי [[ישראל מרוז'ין]], בעת חיפוש שעשתה הבולשת בביתו והוחרמו ממנו. הרב [[שמואל גוראריה]] קנה חלק גדול מהמכתבים ושלח אותם ל[[אדמו"ר הרש"ב]] - כתשורה.


בחודש [[מר חשון]] [[תרע"ט]] החל אדמו"ר הרש"ב - בהיותו ב[[רוסטוב]], לבקר את הכתבים, והביע דעתו כי תוכן הכתבים אמיתי, אך אין הכתבים גוכתי"ק כי אם העתקה - וטעויות שונות שנמצאו בהם, אינם אלא שגגת המעתיקים.
'''הגניזה כוללת''':
== פרסום הגניזה לראשונה ==
*כתבי יד הכוללים: ענייני קבלה, ביאורים במקרא ואמרות חז"ל, סיפורים ומכתבים [מ[[הבעש"ט]] ותלמידיו -[[המגיד ממעזריטש]] ו[[אדמו"ר הזקן]] ועוד].
*ספרים מודפסים.
*קלף משורטט ומוכן לכתיבה.
*חותם של [[הבעל שם טוב]]
*כלי [[כסף (מתכת)|כסף]] בשביל [[בשמים]] של [[הבעל שם טוב]] (כלי [[כסף (מתכת)|כסף]] בצורת [[דג]], כלי [[כסף (מתכת)|כסף]] בצורת [[מגדל]] וכלי [[כסף (מתכת)|כסף]] בתמונת [[עץ]]).


פרסום הגניזה, כנראה לראשונה, היה בספר [[חכמי ישראל בעש"ט]] מאת ר' [[דוד שיפרין]], שיצא לאור בשנת [[תרפ"ד]]. כידוע, [[אדמו"ר הריי"צ]] התנגד לספר, ויש הטוענים כי הסיבה היא עקב פרסום קטעים "רגישים" מהגניזה בספר.
אוצר כתבי היד הינו מתקופה של כמאה וחמש עשרה שנה ומתחלק לארבעה חלקים, א - דורו של רבי [[אדם בעל שם]] והצדיקים הנסתרים שבזמנו [מ[[תנ"ח]] עד [[תצ"ד]]]. ב - דורו של [[הבעל שם טוב]] והצדיקים הנסתרים והגלוים שבזמנו [מ[[תצ"ד]] עד [[תק"כ]]]. ג - דורו של [[המגיד ממעזריטש]] ותלמידיו [[החבריא קדישא]] [מ[[תק"כ]] עד [[תקל"ג]]]. ד - דורם של תלמידי [[המגיד ממעזריטש]] [מ[[תקל"ג]] עד [[הסתלקות]] [[אדמו"ר הזקן]] ב[[תקע"ג]]].


== יחס אדמו"ר הריי"צ ==
החל משנת [[תרע"ח]] החלו המכתבים להתפרסם בבימות שונות{{הערה|1=[il.bidspirit.com/ui/lotPage/kedem/source/catalog/auction/29598/lot/164677/%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%AA-%D7%97%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%A3-%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D?lang=he סקירה על עשרה מקומות בהם התפרסמו המכתבים, באתר בית המכירות קדם].}}.


הכתבים של הגניזה עברו בירושה ל[[אדמו"ר הריי"צ]], וחלק מהם יצא עימו מ[[רוסיה]]. בשנת [[תרצ"ה]] הוא החל לפרסם אותם טיפין טיפין בגליונות [[התמים]], והביע את דעתו לאות כי נכונים הם.
בחודש [[מר חשון]] [[תרע"ט]] החל [[אדמו"ר הרש"ב]] - בהיותו ב[[רוסטוב]], לבקר את הכתבים, על פי מכתב אדמו"ר הריי"צ הוא ישב על הכתבים כשלש-ארבע שעות ביום. הוא סיים את העיון בחורף [[תר"פ]] והביע דעתו כי תוכן הכתבים אמיתי, אך אין הכתבים מקוריים כי - אם העתקה - ושגיאות שונות שנמצאו בהם, אינם אלא טעויות המעתיקים.


את הגניזה כפי שפורסמה ב"התמימים" סידר לדפוס הרב [[פנחס משה כ"ץ]].
פרסום הגניזה, כנראה לראשונה, היה בספר [[חכמי ישראל בעש"ט (ספר)|חכמי ישראל בעש"ט]] מאת הרב [[דוד שיפרין]], שיצא לאור בשנת [[תרפ"ד]] בארצות הברית. כידוע, אדמו"ר הריי"צ התנגד להוצאת הספר לאור{{הערה|[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31634&st=&pgnum=435 אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"א עמ' שצח.]}}, יש הטוענים כי הסיבה היא עקב פרסום קטעים "רגישים" מהגניזה בספר, אך הספר הודפס לפני שמכתבו של אדמו"ר הריי"צ בנוגע להתנגדותו הספיק להגיע ל[[אמריקה]].


== טענות המתנגדים ==
הכתבים של הגניזה עברו ב[[ירושה]] ל[[אדמו"ר הריי"צ]], וחלק מהם יצא עימו מברית המועצות. בשנת [[תרצ"ה]] הוא החל לפרסם אותם טיפין טיפין בגליונות [[התמים]], והביע את דעתו לאות כי נכונים הם.


== יחס הרבי ==
את הגניזה כפי שפורסמה ב"התמים" סידר לדפוס הרב [[פנחס משה כ"ץ]] יחד עם דובער יודביץ.


== פדייתה מחדש ==
מכתבים מ[[אדמו"ר הזקן]] הכלולים בגניזה נדפסו בספר [[אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)]]{{הערה|[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58792&st=&pgnum=515 אגרות קודש אדמו"ר הזקן עמ' תלה].}}.


== קישורים ==
==ביקורת ויחס הרבי==


הרב [[דוד צבי הילמן]] העלה בספרו [[אגרות בעל התניא ובני דורו]] שורה ארוכה של טענות, המוכיחות, לדעתו, שהמסמכים אינם העתקים של מסמכים מקוריים, אלא זיוף של מכתביהם של גדולי החסידות. וזאת עקב הסגנון הדומה של כל המכתבים למרות שהכותבים היו כשלושים במספר ושגיאות מסוימות בתאריכים ומקום מגורי המתכתבים ועוד.
מר צבי הרכבי ועוד כמה מחוקרי תולדות ה[[חסידות]], הביאו לרבי את טענות הרב הילמן וחבריו הסוברים שאוסף זה מזויף ומקורו אינו מ[[הבעל שם טוב]] או תלמידיו, ועל כך ענה להם [[הרבי]] בשני מכתבים, [[הרבי]] הקדים את התשובה באמירה כי הוא עצמו, שראה כשלוש מאות מכתבים אלו אצל אדמו"ר הריי"צ (אלא שלחלק מהם לא ניתן רשיון לפרסם), אין לו ספק שהמכתבים אמיתיים, [[הרבי]]{{הערה|סוף הספר התמים ב' מובאים שני מכתבי הרבי מאגרות קודש כרך ח' אגרת ב' תצ"ד.}} ביאר בקצרה כמה מנימוקיו:
*מכל המומחים ב[[חסידות]] הידועים בדרום [[רוסיה]] [היינו בסמיכות לאודסה וחרסון], אין אף אדם שיכול היה למצוץ מאצבעו ולזייף כמות כזאת של מכתבים [כ300 במספר].
*בתקופה ההיא [של הזיוף, לטענתם] היה בלתי אפשרי להשיג נייר שכזה.
*דווקא השגיאות בתאריכים הם הראיה כי הכתבים הינם העתק, משום שדרך המעתיקים במהירות היא שנופלות שגיאות [בעיקר בתאריכים]. ואדרבא, לו היו הכתבים זיוף היה הזייפן בודק ומגיה את כל הכתבים עד שהיו נקיים מטעויות על מנת שיוכל למוכרם למומחים ב[[חסידות]].
*נקודה נוספת, עליה אמר [[הרבי]] כי היא ככל הנראה גם הבסיס עליו הסתמך [[אדמו"ר הריי"צ]], שזייפן לא היה מוכר את הכתבים לחסידים שרואים שהכל אותו נייר ועלולים לחשוד שמדובר בזיוף אלא לאלו שאינם מבינים בדבר, משמע שהכתבים אינם זיוף אלא העתק מהמקור.
*בכתבים היו פרטים שעברו במסורת רבי מפי רבי ואדם מבחוץ לא היה יכול לדעת עליהם.
*רובם המכריע של כתבי היד נכתב על קלף ולא על נייר, וקלף תמיד ניתן היה להשגה.
*המכתבים שנדפסו בקובץ "התמים", המסדר לדפוס (הזעצער) העתיק מהעתקה ולא מהמקור וגם לא היה דייקן (כשבכלל ה[[חסידים]] לא דייקו בדברים כאלו), ולא מן הנמנע שיפלו שגיאות בתאריכים וכדומה, לכן אין ללמוד דבר מהנדפס ב"התמים"
*אי אפשר לומר שכל הכתבים נקראו בסגנון שווה משום שבין הכתבים היו סוגים שונים של מכתבים (סיפורים, צוואות, פנים וכו'). שנית, חלק מהם פורסמו עוד לפני גילוי הגניזה והסגנון בהם שווה. וגם מכתבים שסגנונם שווה, זה משום שכל הכותבים היו [[חסידים]] של [[הבעל שם טוב]] וכדרך החסידים חיקו את סגנון הכתיבה של רבם.
*בקובץ התמים לא נמסרו מכתבים בענייני [[קבלה]] לכן אין לקבוע מהפרסום ב"התמים" את תוכן הכתבים, סיבה נוספת לכך שחסר תוכן תורני היא משום שהרביים מיעטו לכתוב את תורתם ולמוסרם לציבור.
*הטענה שבכל המכתבים נחתם גם בשם האם היא שחסידים נהגו לחתום בשם האם במכתביהם לרבם לא רק בפ"נים אלא גם במכתבים רגילים.
הרבי הוסיף שההנחה שטעות מראה על כל התוכן כאינו נכון אינה סבירה, משום שאם כן נפסול כל ספר שתמצא בו טעות דפוס ייפסל מיידית וכי היו ספרים רבים עם טעויות או תיקונים (כגון הגמרא שרבנן סבוראי תקנו בה).
הרבי באגרות קודש{{הערה|אגרות קודש חלק ח אגרת בתצז}} משער שהעתקים נעשו על מנת לפדות את האוסף המקורי, ובמקום הניחו העתקים שדמו למקורי, ולכן יש טעויות בהעתקים.
מעניין שבמכתב מי"ד אייר תשי"ד מביא הרבי ראיה מדבריו של המנחת אלעזר נגד הגניזה החרסונית, לאמיתותה, וזאת מדיוק לשונו: "הרבי ממונקאטש רבי חיים אלעזר שפירא בעהמ"ס "מנחת אלעזר" ועוד - אשר בסופה וסערה הייתה דרכו ולא ניחת מביטויים חריפים וכו' בכתבו על דבר כללות מכתבי גניזה זו כותב בזהירות ידועה (=מסוימת): "ידי זרים המזייפים שלטו בהם", "השמר והזהר מבלי תאמין בם", "המכתבים האלו החשודים בזיוף" (דברי תורה מהדורא ה', ס"ט)".
הרבי שלח עותק ממכתביו בנושא הגניזה לעורך כתב העת "הספר" (ביטאון בנושאי ספרות) מר צבי הרכבי, והוא פירסם בו את המכתבים. לאחר מכן במהלך השנים דנו החוקרים בבימות שונות בדברי הרבי (יש לציין, כי חלק מהחוקרים שעסקו בנושא הינם מהמתנגדים {{הערה| למשל, החוקר שלמה זלמן הבלין, שמוצאו מגזע חסידי חב"ד, אך משתייך לציבור הליטאי והוא אחיינו של חנוך הענדל הבלין שנלחם נגד הרבי [עיין ערך: חנוך הענדל הבלין]. שלמה זלמן הבלין כותב בזלזול ובנצחנות נגד הגניזה החרסונית. כך גם ר' ד"צ הילמן [ראה בערכו] שעזב את חסידות חב"ד ועבר למחנה הליטאי, וכתב מתוך רגש של נצחנות נגד הגניזה החרסונית.}}, ומטרתם הייתה לנגח את חסידוּת חב"ד {{הערה| ראו את מכתבו של הרבי בנושא מי"א ניסן תשט"ז, המכתב לא נדפס באג"ק, אך מופיע בבמות שונות, ונדפס ב"ימי מלך", חלק א, עמ' 430.}} ולהעיז פנים נגד רבותינו נשיאינו).
באלול של שנת תשל"ז פרסם ד"ר יצחק רפאל מאמר ושמו 'גניזת חרסון', ובו הוא מסכם את הפולמוס על אודות אמינות המכתבים. בתוך הדברים כותב רפאל ש"האדמו"ר רבי מנחם מנדיל שליט"א, היושב עתה בברוקלין, מחזיק בדעת קודמיו והוא איתן בהשקפתו כי כתבי ה'גניזה' הם אמיתיים... כן היה נחרץ בדעתו זו בדבריו המרשימים בשיחתי עימו, ביום ה' בתמוז תשכ"ז, בה גלגלנו שעה ארוכה במעונו, בלי להתרצות לקבל גם דעת־ביניים מתונה". {{הערה| ראו במאמרו: 'גניזת חרסון', 'סיני', כרך פא, אלול תשל"ז, עמ' קמד ואילך. מובא ב: "כפר חב"ד", גליון 1767, עמ' 60.}}
==ראו גם==
[[אגרות בעל התניא ובני דורו]]
==לקריאה נוספת==
* [https://chabadpedia.co.il/images/0/07/%D7%94%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%94_%D7%94%D7%97%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA.pdf מאחורי הקלעים:המאבק של הרבי על "הגניזה החרסונית"] {{שבועון בית משיח}} גליון 1429 עמוד 20
==קישורים חיצוניים==
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=31312 '''אחד מכתבי הגניזה'''] - {{אינפו}}.
*[http://chabad-il.org/hit/hit253.htm#4 גליון "התקשרות" העוסק בין היתר ביחס האדמו"רים לגניזה]
*[http://chabad-il.org/hit/hit253.htm#4 גליון "התקשרות" העוסק בין היתר ביחס האדמו"רים לגניזה]
*[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=315 סקירה על הספר "חכמי ישראל בעש"ט"] - באתר שטורעם נט.
*[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/8/2497&search=הגניזה+החרסונית תשובות הרבי בנוגע לטענות על אודות הגניזה] - באתר ספריית ליובאוויטש.
*[http://hebrewbooks.org/3122 הספר 'חכמי ישראל בעש"ט'] - [[היברובוקס]]
*[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/8/2497.htm אגרת של הרבי מאד"ר תשי"ד, כרך ח, אגרת ב'תצז, בדבר הראיות נגד הגניזה]
*[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/9/2648.htm?q אגרת הרבי מתאריך י"ג אייר תשי"ד, כרך ט, אגרת ב'תרמח, בדבר הראיות נגד הגניזה]
*סקירה על הגניזה החרסונית, בסוף [https://drive.google.com/file/d/1WV3HDgYN4ExkrBZJOq09x6fh3sDPzyAy/view?usp=sharing קובץ 'כמים לים מכסים'] (מעמוד 191), בעריכת מערכת [[הערות התמימים ואנ"ש]], [[תומכי תמימים פוקונוס]]
*[[אהרון לייב רסקין]], '''[http://chabadpedia.co.il/index.php/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%AA_%D7%97%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9F_%D7%9E%D7%90%D7%94_%D7%A9%D7%A0%D7%94_-_%D7%9B%D7%A4%D7%A8_%D7%97%D7%91%D7%93.pdf העדות של הרבי]''', מאה שנה לגילוי הגניזה החרסונית, חשיפה ראשונה {{PDF}} שבועון כפר חב"ד גליון 1767 עמוד 56


*[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=315 סקירה על הספר "חכמי ישראל בעש"ט]
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]] [[קטגוריה:ערכים חב"דים]]
[[קטגוריה:מושגים כלליים]]

גרסה אחרונה מ־14:46, 10 באוקטובר 2024

מסמך נדיר מהבעש"ט, והוא אגרת קודש אשר שלח לבתו מ' אדל בשנת תקי"ג. כתב היד הוא העתק מכתב יד קודשו של הבעש"ט מכיוון שהגניזה החרסונית כוללת העתקים מהמכתבים ולא את הכתבי יד קודש עצמם.

הגניזה החרסונית היא אוסף מכתבי וחלק מחפצי הבעל שם טוב ותלמידיו, שנתגלה בזמן אדמו"ר הרש"ב בעיר חרסון. האוסף נשלח אליו כתשורה ואושר על ידו כאמין ונכון. אמינות ומקור הכתבים עוררו פולמוס רב בעולם היהודי, שזכה להתייחסות רבה מנשיאי חב"ד.

האוסף היה אצל אדמו"ר הרש"ב, אדמו"ר הריי"צ, והרבי[1], שעיינו בו, ושלושתם מאוד התפעלו מתוכנו. לא ידוע על איש מלבדם שראה את האוסף.

אדמו"רי חב"ד הביעו דעתם שאף שהמכתבים הם העתק משובש, ולא מקוריים, אך תוכן רובם הוא אמת.

מעט מכתבים מהאוסף התפרסמו בקובץ התמים. כיום נמצאת הגניזה בספרית אגודת חסידי חב"ד[2].

הגניזה[3][עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת[4] תרע"ח בתקופת המהפיכה הקומוניסטית, נפרצו משרדי "הבולשת" של הצאר ברוסיה, וסוחרים שונים שדדו משם, ארכיון מכתבים חסידיים עתיק, עליהם חתומים הבעל שם טוב, המגיד ממזריטש, ועוד.

בקיץ תרע"ח החלה המכירה באודסה. בתחילה היו טענות שונות על זיוף עקב חשדות על המוכרים, אך רבים[דרושה הבהרה] מהטוענים חזרו בהם עקב חותמת של הממשלה שהייתה על המסמכים המעידה כי המסמכים נמצאו בבית הצדיק רבי ישראל מרוז'ין, בעת חיפוש שעשתה הבולשת בביתו והוחרמו ממנו. הרב שמואל גוראריה קנה חלק גדול מהמכתבים ושלח אותם לאדמו"ר הרש"ב - כתשורה.

הגניזה כוללת:

אוצר כתבי היד הינו מתקופה של כמאה וחמש עשרה שנה ומתחלק לארבעה חלקים, א - דורו של רבי אדם בעל שם והצדיקים הנסתרים שבזמנו [מתנ"ח עד תצ"ד]. ב - דורו של הבעל שם טוב והצדיקים הנסתרים והגלוים שבזמנו [מתצ"ד עד תק"כ]. ג - דורו של המגיד ממעזריטש ותלמידיו החבריא קדישא [מתק"כ עד תקל"ג]. ד - דורם של תלמידי המגיד ממעזריטש [מתקל"ג עד הסתלקות אדמו"ר הזקן בתקע"ג].

החל משנת תרע"ח החלו המכתבים להתפרסם בבימות שונות[5].

בחודש מר חשון תרע"ט החל אדמו"ר הרש"ב - בהיותו ברוסטוב, לבקר את הכתבים, על פי מכתב אדמו"ר הריי"צ הוא ישב על הכתבים כשלש-ארבע שעות ביום. הוא סיים את העיון בחורף תר"פ והביע דעתו כי תוכן הכתבים אמיתי, אך אין הכתבים מקוריים כי - אם העתקה - ושגיאות שונות שנמצאו בהם, אינם אלא טעויות המעתיקים.

פרסום הגניזה, כנראה לראשונה, היה בספר חכמי ישראל בעש"ט מאת הרב דוד שיפרין, שיצא לאור בשנת תרפ"ד בארצות הברית. כידוע, אדמו"ר הריי"צ התנגד להוצאת הספר לאור[6], יש הטוענים כי הסיבה היא עקב פרסום קטעים "רגישים" מהגניזה בספר, אך הספר הודפס לפני שמכתבו של אדמו"ר הריי"צ בנוגע להתנגדותו הספיק להגיע לאמריקה.

הכתבים של הגניזה עברו בירושה לאדמו"ר הריי"צ, וחלק מהם יצא עימו מברית המועצות. בשנת תרצ"ה הוא החל לפרסם אותם טיפין טיפין בגליונות התמים, והביע את דעתו לאות כי נכונים הם.

את הגניזה כפי שפורסמה ב"התמים" סידר לדפוס הרב פנחס משה כ"ץ יחד עם דובער יודביץ.

מכתבים מאדמו"ר הזקן הכלולים בגניזה נדפסו בספר אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)[7].

ביקורת ויחס הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב דוד צבי הילמן העלה בספרו אגרות בעל התניא ובני דורו שורה ארוכה של טענות, המוכיחות, לדעתו, שהמסמכים אינם העתקים של מסמכים מקוריים, אלא זיוף של מכתביהם של גדולי החסידות. וזאת עקב הסגנון הדומה של כל המכתבים למרות שהכותבים היו כשלושים במספר ושגיאות מסוימות בתאריכים ומקום מגורי המתכתבים ועוד.

מר צבי הרכבי ועוד כמה מחוקרי תולדות החסידות, הביאו לרבי את טענות הרב הילמן וחבריו הסוברים שאוסף זה מזויף ומקורו אינו מהבעל שם טוב או תלמידיו, ועל כך ענה להם הרבי בשני מכתבים, הרבי הקדים את התשובה באמירה כי הוא עצמו, שראה כשלוש מאות מכתבים אלו אצל אדמו"ר הריי"צ (אלא שלחלק מהם לא ניתן רשיון לפרסם), אין לו ספק שהמכתבים אמיתיים, הרבי[8] ביאר בקצרה כמה מנימוקיו:

  • מכל המומחים בחסידות הידועים בדרום רוסיה [היינו בסמיכות לאודסה וחרסון], אין אף אדם שיכול היה למצוץ מאצבעו ולזייף כמות כזאת של מכתבים [כ300 במספר].
  • בתקופה ההיא [של הזיוף, לטענתם] היה בלתי אפשרי להשיג נייר שכזה.
  • דווקא השגיאות בתאריכים הם הראיה כי הכתבים הינם העתק, משום שדרך המעתיקים במהירות היא שנופלות שגיאות [בעיקר בתאריכים]. ואדרבא, לו היו הכתבים זיוף היה הזייפן בודק ומגיה את כל הכתבים עד שהיו נקיים מטעויות על מנת שיוכל למוכרם למומחים בחסידות.
  • נקודה נוספת, עליה אמר הרבי כי היא ככל הנראה גם הבסיס עליו הסתמך אדמו"ר הריי"צ, שזייפן לא היה מוכר את הכתבים לחסידים שרואים שהכל אותו נייר ועלולים לחשוד שמדובר בזיוף אלא לאלו שאינם מבינים בדבר, משמע שהכתבים אינם זיוף אלא העתק מהמקור.
  • בכתבים היו פרטים שעברו במסורת רבי מפי רבי ואדם מבחוץ לא היה יכול לדעת עליהם.
  • רובם המכריע של כתבי היד נכתב על קלף ולא על נייר, וקלף תמיד ניתן היה להשגה.
  • המכתבים שנדפסו בקובץ "התמים", המסדר לדפוס (הזעצער) העתיק מהעתקה ולא מהמקור וגם לא היה דייקן (כשבכלל החסידים לא דייקו בדברים כאלו), ולא מן הנמנע שיפלו שגיאות בתאריכים וכדומה, לכן אין ללמוד דבר מהנדפס ב"התמים"
  • אי אפשר לומר שכל הכתבים נקראו בסגנון שווה משום שבין הכתבים היו סוגים שונים של מכתבים (סיפורים, צוואות, פנים וכו'). שנית, חלק מהם פורסמו עוד לפני גילוי הגניזה והסגנון בהם שווה. וגם מכתבים שסגנונם שווה, זה משום שכל הכותבים היו חסידים של הבעל שם טוב וכדרך החסידים חיקו את סגנון הכתיבה של רבם.
  • בקובץ התמים לא נמסרו מכתבים בענייני קבלה לכן אין לקבוע מהפרסום ב"התמים" את תוכן הכתבים, סיבה נוספת לכך שחסר תוכן תורני היא משום שהרביים מיעטו לכתוב את תורתם ולמוסרם לציבור.
  • הטענה שבכל המכתבים נחתם גם בשם האם היא שחסידים נהגו לחתום בשם האם במכתביהם לרבם לא רק בפ"נים אלא גם במכתבים רגילים.

הרבי הוסיף שההנחה שטעות מראה על כל התוכן כאינו נכון אינה סבירה, משום שאם כן נפסול כל ספר שתמצא בו טעות דפוס ייפסל מיידית וכי היו ספרים רבים עם טעויות או תיקונים (כגון הגמרא שרבנן סבוראי תקנו בה).

הרבי באגרות קודש[9] משער שהעתקים נעשו על מנת לפדות את האוסף המקורי, ובמקום הניחו העתקים שדמו למקורי, ולכן יש טעויות בהעתקים. מעניין שבמכתב מי"ד אייר תשי"ד מביא הרבי ראיה מדבריו של המנחת אלעזר נגד הגניזה החרסונית, לאמיתותה, וזאת מדיוק לשונו: "הרבי ממונקאטש רבי חיים אלעזר שפירא בעהמ"ס "מנחת אלעזר" ועוד - אשר בסופה וסערה הייתה דרכו ולא ניחת מביטויים חריפים וכו' בכתבו על דבר כללות מכתבי גניזה זו כותב בזהירות ידועה (=מסוימת): "ידי זרים המזייפים שלטו בהם", "השמר והזהר מבלי תאמין בם", "המכתבים האלו החשודים בזיוף" (דברי תורה מהדורא ה', ס"ט)".

הרבי שלח עותק ממכתביו בנושא הגניזה לעורך כתב העת "הספר" (ביטאון בנושאי ספרות) מר צבי הרכבי, והוא פירסם בו את המכתבים. לאחר מכן במהלך השנים דנו החוקרים בבימות שונות בדברי הרבי (יש לציין, כי חלק מהחוקרים שעסקו בנושא הינם מהמתנגדים [10], ומטרתם הייתה לנגח את חסידוּת חב"ד [11] ולהעיז פנים נגד רבותינו נשיאינו).

באלול של שנת תשל"ז פרסם ד"ר יצחק רפאל מאמר ושמו 'גניזת חרסון', ובו הוא מסכם את הפולמוס על אודות אמינות המכתבים. בתוך הדברים כותב רפאל ש"האדמו"ר רבי מנחם מנדיל שליט"א, היושב עתה בברוקלין, מחזיק בדעת קודמיו והוא איתן בהשקפתו כי כתבי ה'גניזה' הם אמיתיים... כן היה נחרץ בדעתו זו בדבריו המרשימים בשיחתי עימו, ביום ה' בתמוז תשכ"ז, בה גלגלנו שעה ארוכה במעונו, בלי להתרצות לקבל גם דעת־ביניים מתונה". [12]

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

אגרות בעל התניא ובני דורו

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ↑ הרבי כתב שראה 300 מכתבים מתוכה.
  2. ↑ מפי הרב שלום דובער לוין מנהל הספריה, וראה הערות וביאורים גיליון תשע"א - מפי הרב יוסף יצחק קעלער
  3. ↑ באריכות עם כל הפרטים, ראה בהקדמה ל"גניזה החרסונית" באגרות אדמו"ר הזקן, נכתב על ידי ר' שלום דובער לוין הספר הראשי בספריית ליובאוויטש.
  4. ↑ על פי מכתב אדמו"ר הריי"צ בקובץ התמים א' עמ' ח (10).
  5. ↑ [il.bidspirit.com/ui/lotPage/kedem/source/catalog/auction/29598/lot/164677/%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%AA-%D7%97%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%A3-%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D?lang=he סקירה על עשרה מקומות בהם התפרסמו המכתבים, באתר בית המכירות קדם].
  6. ↑ אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"א עמ' שצח.
  7. ↑ אגרות קודש אדמו"ר הזקן עמ' תלה.
  8. ↑ סוף הספר התמים ב' מובאים שני מכתבי הרבי מאגרות קודש כרך ח' אגרת ב' תצ"ד.
  9. ↑ אגרות קודש חלק ח אגרת בתצז
  10. ↑ למשל, החוקר שלמה זלמן הבלין, שמוצאו מגזע חסידי חב"ד, אך משתייך לציבור הליטאי והוא אחיינו של חנוך הענדל הבלין שנלחם נגד הרבי [עיין ערך: חנוך הענדל הבלין]. שלמה זלמן הבלין כותב בזלזול ובנצחנות נגד הגניזה החרסונית. כך גם ר' ד"צ הילמן [ראה בערכו] שעזב את חסידות חב"ד ועבר למחנה הליטאי, וכתב מתוך רגש של נצחנות נגד הגניזה החרסונית.
  11. ↑ ראו את מכתבו של הרבי בנושא מי"א ניסן תשט"ז, המכתב לא נדפס באג"ק, אך מופיע בבמות שונות, ונדפס ב"ימי מלך", חלק א, עמ' 430.
  12. ↑ ראו במאמרו: 'גניזת חרסון', 'סיני', כרך פא, אלול תשל"ז, עמ' קמד ואילך. מובא ב: "כפר חב"ד", גליון 1767, עמ' 60.
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=הגניזה_החרסונית&oldid=716004"