תלמוד ירושלמי: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(29 גרסאות ביניים של 11 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{להשלים|כל הערך=כן}}
{{לעריכה}}
'''התלמוד הירושלמי''' נכתב ב[[ארץ ישראל]] ובו ביאורי ה[[משנה]] כפי שנלמדו על ידי בני ארץ ישראל. מן האמוראים המרכזיים שתורתם בתלמוד ירושלמי הם [[רבי יוחנן]] ו[[ריש לקיש]].
'''התלמוד הירושלמי''' נכתב ב[[ארץ ישראל]] ובו ביאורי ה[[משנה]] כפי שנלמדו על ידי בני ארץ ישראל. מן האמוראים המרכזיים שתורתם בתלמוד ירושלמי הם [[רבי יוחנן]] ו[[ריש לקיש]].
== חלקים החסרים בירושלמי ==
בספר "חומת ירושלים"{{הערה|מופיע בהקדמה לתלמוד ירושלמי מהדורת וילנא, ונכתב על ידי אחד המשכילים.}} נכתב בשם האחרונים שבשני התלמודים ישנם ענינים שלא הגיעו לידינו, ולדעתו הסיבה לזה היא מפני "ההריגות והשמדות של הפרסיים שעשו בישראל בסוף ימי האמוראים, וכל אלה הסיבות וההרפתקאות פגעו עוד יותר בירושלמי, לפי שעוד זמן רב מקודם פגעו בבני [[ארץ ישראל]] שמדות ורדיפות מהרומיים".


מבואר כי מעלתו של [[תלמוד ירושלמי]] גבוהה יותר מתלמוד בבלי והוא בבחינת [[אור ישר]] ללא ריבוי קושיות ופילפולים. ולכן אמרו חזעל רבי זירא שצם מאה תעניות על מנת לשכוח את תלמודה של בבל, כדי שיכול ללמוד את תלמודה של ארץ ישראל. כמו כן, מובא שהיו נוחים זה לזה בהלכה, ולא שהיו מסכימים זה לזה אלא שהיו נוחים זה לזה לקבל כל אחד סברת מי שחולק עליו. ועל כרחך יוצא מבין שניהם דבר ממוצע.
לפי זה לכאורה, אי אפשר להוכיח במקומות שחסר בירושלמי{{הערה|לדוגמא: ארבעת הפרקים האחרונים דמסכת שבת.}} שהירושלמי פליג על דברי הבבלי מזה שבירושלמי לא מובא סיפור הנשבבבלי, מכיון שבירושלמי חסרה כל הגמרא.


== חלקים החסרים בירושלמי ==
אך הרבי שלל זאת{{הערה|1=הרבי אף מעיר על ייחוס הדבר לאחרונים: "אבל לאו "מר בר רב אשי" חתום על זה".}}, מכיון שכאשר הולכים בשיטה זו - לומר על כל דבר הקשה שכנראה נתבאר ענין זה בירושלמי, אלא שחלק זה בירושלמי לא הגיע לידינו - הרי "כלו כל הקיצין" על כל הביאורים והשקו"ט של גדולי ישראל בנוגע לחילוקים והפלוגתות שבין תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, כי גם כאשר מצינו פלוגתא מפורשת בין הבבלי לירושלמי, אפשר לומר שהירושלמי חזר בו, ובמקום אחר בירושלמי מבואר כדברי הבבלי, אלא שחלק זה בירושלמי לא הגיע לידינו.
 
ומאחר ש"לא יטוש ה' את עמו" - מובן, ולא ייתכן לומר שאין אפשרות ללמוד ולפלפל בדברי הירושלמי. ובפרט כאשר גדולי ישראל שקלו וטרו בחילוקים ובפלוגתות שבין הבבלי לירושלמי.
 
לכן קבע הרבי, שדווקא כאשר מוצאים בספרי הראשונים מאמרים מירושלמי שאינם נמצאים בירושלמי שלפנינו - בהכרח לומר שמאמרים אלו נאבדו מהירושלמי ולא הגיעו לידינו (מצד סיבות הנ"ל). אבל כאשר אין הכרח לדבר, אין לומר כן{{הערה|שם=מב|1=[[התוועדויות]] [[תשמ"ב]] חלק ב' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15995&hilite=06cdd8b0-a194-4464-b977-4a587f6288ae&st=%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%90&pgnum=334 עמ' 834].}}.
 
== השלמת החלקים החסרים בירושלמי ==
בחיבורים של מפרשי ה[[תלמוד]] ה[[ראשונים]] מצוטטות אמרות בשם התלמוד הירושלמי, שלא הגיעו לידינו במסכתות הנפוצות{{הערה|לדוגמא, ב[[תלמוד בבלי]] [[מסכת גיטין]] ו', ב מובא ב[[תוספות]] ד"ה ויתנו את הילד בזונה, סיפור מהירושלמי שלא מופיע לפנינו.}}. ה[[הוצאה לאור|מוציא לאור]] הרב [[חיים אליעזר ביחובסקי]], שהיה חסיד [[קאפוסט]], ערך ליקוט נסיוני ובו השלמות לירושלמי מתוך ציטוטי הראשונים. הליקוט נדפס בספר [[כתבי הרח"א ביחובסקי]].
 
== שיטת הירושלמי ==
הרבי הוכיח ששיטת הבבלי היא שמתחשבים עם מצב ההוה, ושיטת הירושלמי היא שמתחשבים גם עם המצב בעתיד{{הערה|שם=מב}}.
 
==סגנונו==


מבואר באחרונים{{הערת שוליים|1=אבל לאו "מר בר רב אשי" חתום
מבואר כי מעלתו של התלמוד הירושלמי גבוהה יותר מתלמוד בבלי והוא בבחינת [[אור ישר]] ללא ריבוי קושיות ופילפולים{{הערה|שם=תשח|1=ראו [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31621&st=&pgnum=128 ספר המאמרים תש"ח עמוד 121 ואילך]. [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16016&st=&pgnum=334 התוועדויות תשמ"ב חלק ד עמוד 2080].}}. ולכן [[רבי זירא]] צם מאה תעניות על מנת לשכוח את תלמודה של בבל, כדי שיוכל ללמוד את תלמודה של ארץ ישראל{{הערה|[[בבא מציעא]], פה, סוף עמוד א.}}{{הערה|שם=תשח}}. כמו כן, מובא ש{{הבהרה|מי?}}היו נוחים זה לזה בהלכה, ולא שהיו מסכימים זה לזה אלא שהיו נוחים זה לזה לקבל כל אחד סברת מי שחולק עליו. ועל כרחך יוצא מבין שניהם דבר ממוצע{{הבהרה}}.
על זה. - הרבי.}} שבב' התלמודים ישנם ענינים שלא הגיעו לידינו, ולפי הנראה היו
אבדות המסכתות והמאמרים בסיבת ההריגות והשמדות של הפרסיים שעשו בישראל בסוף ימי האמוראים כ', וכל אלה הסיבות וההרפתקאות פגעו עוד יותר בירושלמי, לפי שעוד זמן רב מקודם פגעו בבני [[ארץ ישראל]] שמדות ורדיפות מהרומיים כו'".


לפי זה לכאורה, אי אפשר
==הכנה לגאולה==
להוכיח במקומות שחסר בירושלמי{{הערת שוליים|לדוגמא: ארבעת הפרקים האחרונים
לאחר שיצא [[שמחה בונים אלתר|האדמו"ר הלב שמחה מגור]] בתקנת ה[[דף היומי בירושלמי]] הרבה הרבי להשוות ב[[סיום מסכת|סיומי מסכת]] בין ה[[תלמוד בבלי]] לתלמוד ירושלמי ולבאר את החילוקים ביניהם. באחת הפעמים העיר הרבי:
דמסכת שבת.}} שהירושלמי פליג על דברי הבבלי מזה שבירושלמי לא מובא סיפור
הנ"ל שבבבלי, מכיון שבירושלמי חסרה כל הגמרא.


אך הרבי שלל זאת, מכיון שכאשר הולכים בשיטה זו - לומר על כל דבר הקשה שכנראה נתבאר
{{ציטוטון|וכנהוג לאחרונה – להתעכב על השינויים שבין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי, ובפרט שלימוד הירושלמי הוא עניין שהזמן גרמא כי בקרוב ממש יוצאים מ"בבל" (כללות עניין הגלות) ובאים ל"ירושלים", בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו}}{{הערה|[[התוועדויות]] [[תשמ"ג]] א, 65-66}}.
ענין זה בירושלמי, אלא שחלק זה בירושלמי לא הגיע לידינו - הרי "כלו כל
הקיצין" על כל הביאורים והשקו"ט של גדולי ישראל בנוגע לחילוקים
והפלוגתות שבין תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, כי גם כאשר מצינו פלוגתא
מפורשת בין הבבלי לירושלמי, אפשר לומר שהירושלמי חזר בו, ובמק
בירושלמי מבואר כדברי הבבלי, אלא שחלק זה בירושלמי לא הגיע לידינו.
ומאחר ש"לא יטוש ה' את עמו גוי" - מובן, ולא יתכן לומר שאין
אפשרות ללמוד ולפלפל בדברי הירושלמי. ובפרט כאשר גדולי ישראל שקו"ט
בחילוקים ובפלוגתות שבין הבבלי לירושלמי.


לכן קבע הרבי, שדווקא כאשר מוצאים בספרי הראשונים מאמרים מירושלמי
לקראת סיום המחזור הראשון שהתקיים בי"א אייר תשד"מ בבורו פארק, יצאה הוראה מהמזכירות להשתתף באירוע, והרבי כיבד את את האירוע בשליחת מכתב מיוחד עם הדרן קצר על הירושלמי בו גם קישר את סיום הירושלמי עם תחילתו, כאשר הרב מרדכי מענטליק כובד לקרוא במעמד את מכתבו של הרבי{{הערה|התיאור והמכתב, נדפסו בשבועון כפר חב"ד גליון 1984 עמוד 19.}}.
שאינם נמצאים בירושלמי שלפנינו - בהכרח לומר שמאמרים אלו נאבדו
מהירושלמי ולא הגיעו לידינו (מצד סיבות הנ"ל). אבל כאשר אין הכרח
לדבר, אין לומר כן.


== שיטת הירושלמי ==
==קישורים חיצוניים==
*[https://www.yeshiva.org.il/midrash/20742 דפוסי הירושלמי, באתר ישיבה]


הרבי הוכיח ששיטת הבבלי היא
שמתחשבים עם מצב ההוה, ושיטת הירושלמי היא שמתחשבים גם עם המצב בעתיד. {{הערת שוליים|1=[[התוועדויות]] [[תשמ"ב]] חלק ב' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15995&hilite=06cdd8b0-a194-4464-b977-4a587f6288ae&st=%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%90&pgnum=334 עמ' 834.].}}
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תורה]]
[[קטגוריה:תורה]]
[[קטגוריה:ערכים בחסידות]]

גרסה אחרונה מ־16:30, 29 במרץ 2024

ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

התלמוד הירושלמי נכתב בארץ ישראל ובו ביאורי המשנה כפי שנלמדו על ידי בני ארץ ישראל. מן האמוראים המרכזיים שתורתם בתלמוד ירושלמי הם רבי יוחנן וריש לקיש.

חלקים החסרים בירושלמי[עריכה | עריכת קוד מקור]

בספר "חומת ירושלים"[1] נכתב בשם האחרונים שבשני התלמודים ישנם ענינים שלא הגיעו לידינו, ולדעתו הסיבה לזה היא מפני "ההריגות והשמדות של הפרסיים שעשו בישראל בסוף ימי האמוראים, וכל אלה הסיבות וההרפתקאות פגעו עוד יותר בירושלמי, לפי שעוד זמן רב מקודם פגעו בבני ארץ ישראל שמדות ורדיפות מהרומיים".

לפי זה לכאורה, אי אפשר להוכיח במקומות שחסר בירושלמי[2] שהירושלמי פליג על דברי הבבלי מזה שבירושלמי לא מובא סיפור הנ"ל שבבבלי, מכיון שבירושלמי חסרה כל הגמרא.

אך הרבי שלל זאת[3], מכיון שכאשר הולכים בשיטה זו - לומר על כל דבר הקשה שכנראה נתבאר ענין זה בירושלמי, אלא שחלק זה בירושלמי לא הגיע לידינו - הרי "כלו כל הקיצין" על כל הביאורים והשקו"ט של גדולי ישראל בנוגע לחילוקים והפלוגתות שבין תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, כי גם כאשר מצינו פלוגתא מפורשת בין הבבלי לירושלמי, אפשר לומר שהירושלמי חזר בו, ובמקום אחר בירושלמי מבואר כדברי הבבלי, אלא שחלק זה בירושלמי לא הגיע לידינו.

ומאחר ש"לא יטוש ה' את עמו" - מובן, ולא ייתכן לומר שאין אפשרות ללמוד ולפלפל בדברי הירושלמי. ובפרט כאשר גדולי ישראל שקלו וטרו בחילוקים ובפלוגתות שבין הבבלי לירושלמי.

לכן קבע הרבי, שדווקא כאשר מוצאים בספרי הראשונים מאמרים מירושלמי שאינם נמצאים בירושלמי שלפנינו - בהכרח לומר שמאמרים אלו נאבדו מהירושלמי ולא הגיעו לידינו (מצד סיבות הנ"ל). אבל כאשר אין הכרח לדבר, אין לומר כן[4].

השלמת החלקים החסרים בירושלמי[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחיבורים של מפרשי התלמוד הראשונים מצוטטות אמרות בשם התלמוד הירושלמי, שלא הגיעו לידינו במסכתות הנפוצות[5]. המוציא לאור הרב חיים אליעזר ביחובסקי, שהיה חסיד קאפוסט, ערך ליקוט נסיוני ובו השלמות לירושלמי מתוך ציטוטי הראשונים. הליקוט נדפס בספר כתבי הרח"א ביחובסקי.

שיטת הירושלמי[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרבי הוכיח ששיטת הבבלי היא שמתחשבים עם מצב ההוה, ושיטת הירושלמי היא שמתחשבים גם עם המצב בעתיד[4].

סגנונו[עריכה | עריכת קוד מקור]

מבואר כי מעלתו של התלמוד הירושלמי גבוהה יותר מתלמוד בבלי והוא בבחינת אור ישר ללא ריבוי קושיות ופילפולים[6]. ולכן רבי זירא צם מאה תעניות על מנת לשכוח את תלמודה של בבל, כדי שיוכל ללמוד את תלמודה של ארץ ישראל[7][6]. כמו כן, מובא ש[דרושה הבהרה]היו נוחים זה לזה בהלכה, ולא שהיו מסכימים זה לזה אלא שהיו נוחים זה לזה לקבל כל אחד סברת מי שחולק עליו. ועל כרחך יוצא מבין שניהם דבר ממוצע[דרושה הבהרה].

הכנה לגאולה[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר שיצא האדמו"ר הלב שמחה מגור בתקנת הדף היומי בירושלמי הרבה הרבי להשוות בסיומי מסכת בין התלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי ולבאר את החילוקים ביניהם. באחת הפעמים העיר הרבי:

"וכנהוג לאחרונה – להתעכב על השינויים שבין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי, ובפרט שלימוד הירושלמי הוא עניין שהזמן גרמא כי בקרוב ממש יוצאים מ"בבל" (כללות עניין הגלות) ובאים ל"ירושלים", בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו"[8].

לקראת סיום המחזור הראשון שהתקיים בי"א אייר תשד"מ בבורו פארק, יצאה הוראה מהמזכירות להשתתף באירוע, והרבי כיבד את את האירוע בשליחת מכתב מיוחד עם הדרן קצר על הירושלמי בו גם קישר את סיום הירושלמי עם תחילתו, כאשר הרב מרדכי מענטליק כובד לקרוא במעמד את מכתבו של הרבי[9].

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. מופיע בהקדמה לתלמוד ירושלמי מהדורת וילנא, ונכתב על ידי אחד המשכילים.
  2. לדוגמא: ארבעת הפרקים האחרונים דמסכת שבת.
  3. הרבי אף מעיר על ייחוס הדבר לאחרונים: "אבל לאו "מר בר רב אשי" חתום על זה".
  4. 4.0 4.1 התוועדויות תשמ"ב חלק ב' עמ' 834.
  5. לדוגמא, בתלמוד בבלי מסכת גיטין ו', ב מובא בתוספות ד"ה ויתנו את הילד בזונה, סיפור מהירושלמי שלא מופיע לפנינו.
  6. 6.0 6.1 ראו ספר המאמרים תש"ח עמוד 121 ואילך. התוועדויות תשמ"ב חלק ד עמוד 2080.
  7. בבא מציעא, פה, סוף עמוד א.
  8. התוועדויות תשמ"ג א, 65-66
  9. התיאור והמכתב, נדפסו בשבועון כפר חב"ד גליון 1984 עמוד 19.