הסכם השלום עם מצרים – הבדלי גרסאות

{{קובץ|הסכם מצרים|ראש ממשלת ישראל [[מנחם בגין]] בלחיצת יד עם נשיא [[ארצות הברית]] ג'ימי קרטר ונשיא מצרים אנואר סאדאת, לאחר החתימה על ההסכם}}

'''[[שלמות הארץ|הסכם השלום]] עם מצרים''' היה הסכם שנחתם בשנת ה'[[תשל"ט]] בין ראש ממשלת [[מדינת ישראל|ישראל]] [[מנחם בגין]], לנשיא מצרים אנואר סאדאת.

[[הרבי]] התנגד נחרצות להסכם זה, בטענה כי הוא יגרום ל[[פיקוח נפש|סכנת נפשות]] של מיליוני יהודים והוא פותח פתח למסירת שטחים נוספים.

כחודש לאחר מכן, ב[[ט"ו טבת]], הגיע מנחם בגין לביקור גומלין באיסמעיליה, שם נפתחו השיחות להסכם השלום בין נציגות מדינת ישראל למצרים.

שיחות אלו הסתיימו ב[[ט"ו אלול]] ה'[[תשל"ח]], ובשנת ה'[[תשל"ט]] נחתם הסכם השלום בין [[מדינת ישראל]] למצרים.

ההסכמים כללו נסיגה ישראלית מכל שטח חצי האי סיני, ופינוי של כל [[יהודי|היהודים]] המתגוררים שם. בנוסף, קבע ההסכם כי תוקם אוטונומיה לערבים המתגוררים ב[[יהודה ושומרון]] ועזה.

ההסכם נחתם בפועל ב[[כ"ז אדר]] ה'[[תשל"ט]] על מדשאות הבית הלבן, והפינוי בפועל הסתיים בשנת ה'[[תשמ"ב]]

===גירוש סיני===

בשנת ה'[[תשמ"ב]] התקיים פינוי 'חבל ימית' במסגרת השלב האחרון בהסכם. רוב תושבי המקום התפנו מרצון, אך אנשי 'התנועה לעצירת הנסיגה מסיני' הביאו למקום אלפי אנשים, שנאבקו נגד הגירוש.

הרבי אמר שעצם זה שסאדאת הגיע ל[[ארץ הקודש]], זהו מכיוון שראה שלא מתפעלים מהגויים, ולכן רצה להגיע להסכם שלום, אך לאחר שהתחילו להתרפס לפניו, זה גרם לו לבקש את כל סיני{{הערה|שיחת כ"ד טבת ה'תשל"ח}}.

אחד הדברים שעליהם הרבי ביסס את עמדתו הוא סימן שכ"ט ב[[שולחן ערוך]], ואמר שכל רצונם הוא ש"תהא הארץ נוחה ליכבש בפניהם"{{הערה|שיחת ח"י אלול ה'תשל"ח}}.  

כמו כן דיבר הרבי על האיוולת שבוויתור על שטחים שיש בהם בארות נפט, שיכולות

לחזק בהרבה את מעמדה הצבאי והכלכלי של ישראל, ומסירתן ללא תמורה.  

בנוגע לתוכנית האוטונומיה טען הרבי שעל ישראל לשלול את הרעיון משום שאוטונומיה תהיה מנוף לדרישות ערביי [[יהודה ושומרון]] ועזה לכונן מדינה משלהם - מה שהתברר ברבות הימים כמדויק לחלוטין.

 

באחת [[התוועדות|ההתוועדויות]]{{הערה|כך סיפר יו"ר [[יד לאחים]] הרב [[שלום דובער ליפשיץ]], שישב ב[[התוועדות]] זו סמוך לרבי.}}, אמר הרבי כי שלושתם (בגין, סאדאת וקרטר) לא יסיימו את כהונתם באופן טבעי. ואכן כך היה: קרטר הודח בבחירות לקדנציה שניה, [[מנחם בגין|בגין]] פרש לביתו בדיכאון וסאדאת נרצח...

דעת הרבי היא שאי אפשר לסמוך על המצריים שיכבדו את ההסכם. בהתוועדות [[ח"י אלול]] [[תשמ"א]] דיבר הרבי על כך שההסכם מוטל בספק, כי אף אם הממשלה המצרית העכשווית תכבד את ההסכם, ייתכן שיהיה מהפך בשלטון, והשלטון שיקום לא יכבד את ההסכם. זמן קצר לאחר מכן, ב[[ח' בתשרי]] [[תשמ"ב]], נרצח אנואר סאדאת, ואת מקומו תפס חוסני מובארק. שלושים שנה לאחר מכן, בשנת ה'[[תשע"א]], במסגרת ה'אביב הערבי', הופל מובארק מהשלטון ואת מקומו תפסו ארגון הטרור 'האחים המוסלמים', שאף איימו לבטל את ההסכם, עד שסולקו גם הם מהשלטון.

 

לאחר המהפך בשנת תשע"א סיפר ר' [[אהרון דוב הלפרין]], שאחר רצח סאדאת שמע מד"ר דוד צוריאל{{הערה|מומחה לייצוב חולות. במסגרת עבודתו, סייע בשיחות על ההסכם}} שהרבי אמר לו ב[[יחידות]]: "מי יודע מי ישלוט במצרים עוד שנה, ומי יכול לשער מה יהיה שם המצב עוד 30 שנה"{{הערה|1=[http://col.org.il/show_news.rtx?artID=77467 כשהרבי ניבא: מי יכול לשער מה יהיה שם בעוד שלושים שנה?] {{חב"ד און ליין}}}}. הוא סיפר שפירסם את הסיפור בשנת תשמ"ב, בהדגשת חלקו הראשון של המשפט, וכעת מובן גם חלקו השני. ר' [[יהושע מונדשיין]] סתר את הסיפור וטען שהרבי לא אמר זאת, וכן שעד אז לא נמצא שום פירסום של ר' אהרון דוב על נבואה כזו{{הערה|1=[[יהושע מונדשיין]] במדורו [http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=3001 סיפורים וגלגוליהם].}}.

 

בנוסף לכך, ידוע שצבא מצרים הולך ומתחמש בנשקים כבדים על אף הסכם השלום.

{{בית|שי גפן|עד שלא נודה בטעות האיומה של קמפ דיויד לא ננצח במלחמה הזו|321|40-43|תשס"א}}

* [[דעת תורה (ספר)|דעת תורה בענייני המצב בארץ הקודש]] - דעתו של הרבי על ההסכם.

*[[שלום שלום ואין שלום]] - תיעוד המאבק נגד הנסיגה מסיני.

{{הערות שוליים}}