סעודה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – " עני " ב־" עני ")
אין תקציר עריכה
 
(6 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''סעודה''' הוא כינוי למעמד בו האדם קובע את עצמו ל[[אכילה|אכילת]] [[לחם]] באופן של קבע המחייב [[ברכה אחרונה]]. שמה של הסעודה נקבע מלשון הפסוק "ולחם לבב אנוש יסעד".
{{שכתוב|לא כתוב בסגנון אנציקלופדי}}
[[קובץ:סעודה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|]]
'''סעודה''' הוא כינוי למעמד בו האדם אוכל [[לחם]] באופן של קבע המחייב [[ברכה אחרונה]]. שמה של הסעודה נקבע מלשון הפסוק "ולחם לבב אנוש יסעד".


בזוהר הקדוש מובא כי בשעת הסעודה, שהאדם מעלה ניצוצות מהלחם, השכינה שורה על ראשו של האדם. מסיבה זאת על האדם לנהוג בכובד ראש בסעודה ולעסוק בדברי תורה. וביאר הבעל שם טוב כי כשמדבר דברי תורה על השלחן, הדברי תורה הם נשמה לאותו [מצוה] הגשמיות של השלחן. ולכן "ידבר הרבה דברי תורה על שלחנו תמיד בסעודתו בחול, וכל שכן בשבת"{{הערה|כתר שם טוב חלק שני רצט}}.
בזוהר הקדוש מובא כי בשעת הסעודה, האדם מעלה ניצוצות מהלחם, והשכינה שורה על ראשו. מסיבה זאת על האדם לנהוג בכובד ראש בסעודה ולעסוק בדברי תורה. הבעל שם טוב ביאר כי דברי התורה הנאמרים בשעת הסעודה הם נשמה לאותו [מצוה] הגשמיות של השלחן. ולכן "ידבר הרבה דברי תורה על שלחנו תמיד בסעודתו בחול, וכל שכן בשבת"{{הערה|[[כתר שם טוב]] חלק שני רצט.}}.


שולחנו של אדם שעליו הוא סועד נמשל בגמרא למזבח. ובזוהר הקדוש הוסיפו כי על האדם לכוין את צורת אכילתו כמזבח ממש, ויכוין את שולחנו בצורת ה[[שולחן הפנים]] שהיה בבית המקדש, דהיינו מידת ארכו ורחבו וכו'. ולהעמיד את שולחנו בדרום כמו בבית המקדש.
שולחנו של אדם שעליו הוא סועד נמשל בגמרא למזבח. ובזוהר הקדוש הוסיפו כי על האדם לכוין את צורת אכילתו כמזבח ממש, ויכוין את שולחנו בצורת ה[[שולחן הפנים]] שהיה בבית המקדש, דהיינו מידת ארכו ורחבו וכו'. ולהעמיד את שולחנו בדרום כמו בבית המקדש.


בגמרא נאמר{{הערה|עין יעקב על מסכת ברכות אות (קכ)}}: אמר רַב יְהוּדָה, שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַאֲרִיכִין יָמָיו [וּשְׁנוֹתָיו] שֶׁל אָדָם. וְאֵלּוּ הֵן, הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, וְהַמַּאֲרִיךְ בְּשֻׁלְחָנוֹ... הטעם מובא שם שמא יבא [[עני]] ויתן לו לחם, אך יש גם טעמים בזה על פי פנימיות התורה.
בגמרא נאמר{{הערה|[[עין יעקב]] על [[מסכת ברכות]] אות (קכ).}}: אמר רַב יְהוּדָה, שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַאֲרִיכִין יָמָיו [וּשְׁנוֹתָיו] שֶׁל אָדָם. וְאֵלּוּ הֵן, הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, וְהַמַּאֲרִיךְ בְּשֻׁלְחָנוֹ... הטעם מובא שם שמא יבא [[עני]] ויתן לו לחם, אך יש גם טעמים בזה על פי פנימיות התורה.
 
בספר תורת חיים{{הערה|על [[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] דף קב, ב.}} כתב שהטעם שצריך האדם לבצוע על ככר שלם דוקא לפי ששלחנו של אדם דומה למזבח כמ"ש חז"ל שמכפר עליו כאלו הקריב קרבן על המזבח, וידוע שכל מעשה המזבח הוצרך להיות שלם בתכלית השלמות המזבח שנאמר אבנים שלמות הקרבן שמקריבין עליו מום פוסל בו ואפילו כהן המקריב הוצרך להיות תמים בלא מום, לכך גם הלחם שאדם בוצע עליו כיון דלחם עיקר סעודה היא ודמיא לקרבן הנקרב על גבי המזבח צריך להיות שלם ולא פגום וחסר, ונראה דלכך הקפידו חכמים ואמרו שגם הכוס שמברכין בו על המזון צריך להיות שלם וכך היין שבתוכו צריך שלא יהיה פגום וצריך להיות מלא על כל גדותיו דכיון דדמיא למזבח צריך להיות הכל בשלמות דומיא דמעשה המזבח.
 
==הקפדה על זמני אכילה קבועים==
כשהתלונן בפני הרבי יהודי על חלישות ועל הפרעות ב[[שינה]] תלה זאת הרבי באי הקפדה על זמנים קבועים ל[[אכילה]] שתיה ושינה, הרבי אף ציין את הקפדת רבותינו על סדר ואת הסברם בהקשר לזה שהימנעות מסדר מונעת הצלחה בקיום תורה ומצוות{{הערה|[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]] [https://chabadlibrary.org/books/1200910171 חלק י"ז עמ' קסט אגרת ו'שיד מתאריך י"ד סיון תשי"ח].}}.
 
מאידך כשהתלונן בפני הרבי יהודי על כאבי ראש חזקים הורה לו הרבי להקפיד על אכילת שלוש סעודות מדי יום בזמן, וציין שאף שחסידים (ליובאוויטש) לא מקפידים על כך עליו להקפיד{{הערה|הודפס בין סיפורים שמקורם [[מפי השמועה]] בראשי דברים מדברי הרבי מ[[חודש אדר]] [[תש"נ]], [[דברי משיח]] [[תש"נ]] חלק ג' עמ' 295.}}.


בספר תורת חיים{{הערה|על סנהדרין דף קב, ב}} כתב שהטעם שצריך האדם לבצוע על ככר שלם דוקא לפי ששלחנו של אדם דומה למזבח כמ"ש חז"ל שמכפר עליו כאלו הקריב קרבן על המזבח, וידוע שכל מעשה המזבח הוצרך להיות שלם בתכלית השלמות המזבח שנאמר אבנים שלמות הקרבן שמקריבין עליו מום פוסל בו ואפילו כהן המקריב הוצרך להיות תמים בלא מום, לכך גם הלחם שאדם בוצע עליו כיון דלחם עיקר סעודה היא ודמיא לקרבן הנקרב על גבי המזבח צריך להיות שלם ולא פגום וחסר, ונראה דלכך הקפידו חכמים ואמרו שגם הכוס שמברכין בו על המזון צריך להיות שלם וכך היין שבתוכו צריך שלא יהיה פגום וצריך להיות מלא על כל גדותיו דכיון דדמיא למזבח צריך להיות הכל בשלמות דומיא דמעשה המזבח.
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:סעודות|*]]
[[קטגוריה:סעודות|*]]

גרסה אחרונה מ־16:54, 8 באוגוסט 2024

יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: לא כתוב בסגנון אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

סעודה הוא כינוי למעמד בו האדם אוכל לחם באופן של קבע המחייב ברכה אחרונה. שמה של הסעודה נקבע מלשון הפסוק "ולחם לבב אנוש יסעד".

בזוהר הקדוש מובא כי בשעת הסעודה, האדם מעלה ניצוצות מהלחם, והשכינה שורה על ראשו. מסיבה זאת על האדם לנהוג בכובד ראש בסעודה ולעסוק בדברי תורה. הבעל שם טוב ביאר כי דברי התורה הנאמרים בשעת הסעודה הם נשמה לאותו [מצוה] הגשמיות של השלחן. ולכן "ידבר הרבה דברי תורה על שלחנו תמיד בסעודתו בחול, וכל שכן בשבת"[1].

שולחנו של אדם שעליו הוא סועד נמשל בגמרא למזבח. ובזוהר הקדוש הוסיפו כי על האדם לכוין את צורת אכילתו כמזבח ממש, ויכוין את שולחנו בצורת השולחן הפנים שהיה בבית המקדש, דהיינו מידת ארכו ורחבו וכו'. ולהעמיד את שולחנו בדרום כמו בבית המקדש.

בגמרא נאמר[2]: אמר רַב יְהוּדָה, שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַאֲרִיכִין יָמָיו [וּשְׁנוֹתָיו] שֶׁל אָדָם. וְאֵלּוּ הֵן, הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, וְהַמַּאֲרִיךְ בְּשֻׁלְחָנוֹ... הטעם מובא שם שמא יבא עני ויתן לו לחם, אך יש גם טעמים בזה על פי פנימיות התורה.

בספר תורת חיים[3] כתב שהטעם שצריך האדם לבצוע על ככר שלם דוקא לפי ששלחנו של אדם דומה למזבח כמ"ש חז"ל שמכפר עליו כאלו הקריב קרבן על המזבח, וידוע שכל מעשה המזבח הוצרך להיות שלם בתכלית השלמות המזבח שנאמר אבנים שלמות הקרבן שמקריבין עליו מום פוסל בו ואפילו כהן המקריב הוצרך להיות תמים בלא מום, לכך גם הלחם שאדם בוצע עליו כיון דלחם עיקר סעודה היא ודמיא לקרבן הנקרב על גבי המזבח צריך להיות שלם ולא פגום וחסר, ונראה דלכך הקפידו חכמים ואמרו שגם הכוס שמברכין בו על המזון צריך להיות שלם וכך היין שבתוכו צריך שלא יהיה פגום וצריך להיות מלא על כל גדותיו דכיון דדמיא למזבח צריך להיות הכל בשלמות דומיא דמעשה המזבח.

הקפדה על זמני אכילה קבועים[עריכה | עריכת קוד מקור]

כשהתלונן בפני הרבי יהודי על חלישות ועל הפרעות בשינה תלה זאת הרבי באי הקפדה על זמנים קבועים לאכילה שתיה ושינה, הרבי אף ציין את הקפדת רבותינו על סדר ואת הסברם בהקשר לזה שהימנעות מסדר מונעת הצלחה בקיום תורה ומצוות[4].

מאידך כשהתלונן בפני הרבי יהודי על כאבי ראש חזקים הורה לו הרבי להקפיד על אכילת שלוש סעודות מדי יום בזמן, וציין שאף שחסידים (ליובאוויטש) לא מקפידים על כך עליו להקפיד[5].

הערות שוליים

  1. כתר שם טוב חלק שני רצט.
  2. עין יעקב על מסכת ברכות אות (קכ).
  3. על סנהדרין דף קב, ב.
  4. אגרות קודש חלק י"ז עמ' קסט אגרת ו'שיד מתאריך י"ד סיון תשי"ח.
  5. הודפס בין סיפורים שמקורם מפי השמועה בראשי דברים מדברי הרבי מחודש אדר תש"נ, דברי משיח תש"נ חלק ג' עמ' 295.