כלב: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת דף עם התוכן "שמאל|ממוזער|250px|כלב '''כלב''' הוא בהמה טמאה שמשמשת בחסידות משל לחוצפה ועזות מצ...") |
|||
| (16 גרסאות ביניים של 7 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''כלב''' הוא [[בהמה]] טמאה שמשמשת בחסידות משל לחוצפה ועזות מצד הסטרא אחרא. | |||
'''כלב''' הוא בהמה טמאה שמשמשת בחסידות משל לחוצפה ועזות מצד הסטרא אחרא. | |||
בזמר [[בני היכלא]] שחיבר [[האריז"ל]] נמשלים הקליפות לכלבים - "לבר נפקין ולא עלין הני כלבין דחציפין". כמו כן בזוהר הקדוש נמשלים אנשים שמשוקעים בתאוות המשגל לכלבים "והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה"{{הערה|מובא בראשית חכמה שער הקדושה פרק טו}}. | בזמר [[בני היכלא]] שחיבר [[האריז"ל]] נמשלים הקליפות לכלבים - "לבר נפקין ולא עלין הני כלבין דחציפין". כמו כן בזוהר הקדוש נמשלים אנשים שמשוקעים בתאוות המשגל לכלבים "והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה"{{הערה|מובא בראשית חכמה שער הקדושה פרק טו}}. | ||
==== כולו לב ==== | |||
זה קשור למה שמובא בספרים הקדושים<ref>מאורי אור, ערך כלב.</ref> ש"כלב" הוא מלשון "כולו לב". הפירוש בזה הוא, שטבע האדם בתולדתו וטבע יצירתו שה[[מוח]] שליט על ה[[לב]], ואדם שהוא בבחינת כלב הוא בקצה ההפכי. שלא רק שהלב שליט על המוח, אלא יתירה מזו שהוא '''כולו''' לב. ולכן כל ענינו הוא למלאות תאות לבו. שזה מסמל את האדם בדרגא הכי תחתונה שכמו כלב שאינו עובד את המלך ורצונו הוא שיושפע לו יותר ויותר גשמיות<ref>ד"ה ביום עשתי עשר תשל"א, סה"מ מלוקט ח"ג, תו"מ התוועדויות חס"ד ע' 43.</ref>. | |||
==== ב[[גימטריא]] בהמה ==== | |||
כלב הוא ב[[גימטריא]] בהמה, ולפעמים לשון "בהמה" בפסוק הכוונה לכלב, כמו למשל הכתוב נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו, ומפרש הראב"ד "בהמה זו הכלב כי בהמה בגימ' כלב, והקב"ה יודע שאין הבריות חפצים לפרנס הכלבים, ולפיכך ברא לו הקב"ה הסגולה זו כל מה שאוכל שוהא במיעיו ג' ימים ואחר כך מתעכל, וזש"ה נותן לבהמה לחמה"{{הערה|פירוש הראב"ד לספר יצירה - הקדמה}}. | |||
==שרשה בקדושה== | |||
כשהיו ישראל זכאים היה ה[[אש]] של מעלה רובץ על ה[[מזבח]] כארי, ור"ל שבא מ[[עולם היצירה]] [[מט"ט]], וכשלא היו זכאים היה רובץ ככלב, ר"ל שבא מלמטה מ[[עולם העשייה]] ששם שולט [[שם ב"ן]] [[גימטריא]] כלב שהוא כלב דקדושה, והכלבים אומרים<ref>[[פרק שירה]].</ref> בשירתם בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו כי הם מעולם העשייה. | |||
ובזה העולם שולט החיים והמות, החיים בא מ[[אליהו]] בגי' ב"ן שנמצא בעולם העשייה ונכרת עמו ברית החיים והשלום, וכשאליהו בא לעיר כלבים שוחקים, והמות בא מצד ה[[רע]] שגובר בזה העולם, שאז תסתלק הקדושה וכלבים בוכים, כי אז שולטים כלבים רעים עזי נפש לא ידעו שבעה מצד הסטרא אחרא{{הערה|מלבים על שמות פרשת תרומה - סדר רמזי המשכן}}. | |||
==משל הבעל שם טוב== | ==משל הבעל שם טוב== | ||
בחסידות נמשל המזון שנותנים לגוף כמזון שנותנים לכלב, "משל שהי' למלך ג' אוהבים ודברו עליהם שאינם אוהבים, וצוה להם שיזונו ויפרנסו כל א' כלב מחצר המלך, א' היה חכם ועשה עטרה למלך מההוצאה שהיה ראוי שיוציא על פרנסת הכלב, ב' פירנס וזן בדוחק את הכלב שלא ימות, ג' השגיח לזונו בריוח | בחסידות נמשל המזון שנותנים לגוף כמזון שנותנים לכלב, "משל שהי' למלך ג' אוהבים ודברו עליהם שאינם אוהבים, וצוה להם שיזונו ויפרנסו כל א' כלב מחצר המלך, א' היה חכם ועשה עטרה למלך מההוצאה שהיה ראוי שיוציא על פרנסת הכלב, ב' פירנס וזן בדוחק את הכלב שלא ימות, ג' השגיח לזונו בריוח ועל ידי זה גירה המלך הכלב בו, מה שאין כן לזה שעשה עטרה [וכו' ודפח"ח]{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/bsht/kst/1/73&search=%D7%9B%D7%9C%D7%91 כתר שם טוב]}}. | ||
כמו כן נמשל האדם החושב רק על טובתו ותענוגיו במקום על צער השכינה לכלב הצועק הב הב{{הערה|1=[ | כמו כן נמשל האדם החושב רק על טובתו ותענוגיו במקום על צער השכינה לכלב הצועק הב הב{{הערה|1=[ | ||
אל תעש | אל תעש תפילתך קבע, ר"ל אל יתפלל אדם על עסקי צרכיו <לבד>, רק יתפלל תמיד בשביל השכינה שתגאל מהגלות. וז"ש אלא רחמים ותחנונים, ר"ל שיתפלל תמיד לפני המקום, כלומר עבור השכינה הנקרא מקום כנודע. [וכן הזהר קורא אותן המתפללין בשביל עצמן ולא בשביל השכינה (וקוראן) כלבים עזי נפש הצועקים הב הב]. כתר שם טוב בשם הזוה"ק]}}. | ||
{{הערות שוליים | |||
== שכר הכלב == | |||
נאמר בתורה<ref>שמות כב, ל.</ref> שבשר טרפה "לכלב תשליכון אותו" - מותא לתת בשר טרפה גם לגוי כי היא מותרת בהנאה, אך התורה מפרטת לתת לכלב כי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ומכיון שב[[יציאת מצרים]] נאמר<ref>שמות יא, ז.</ref> "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו"<ref>הרבי מסביר שבדרך כלל הכלב חורץ באמצע הלילה, היו פעם אומרים לא לפחד כי הכלב נובח על הלבנה, ולא עליך), והחידוש הוא שאפילו אז ב[[מכת בכורות]] לא נבחו הכלבים (שיחו"ק [החדש]{{מקור}}).</ref> לכן אמר הקב"ה תנו לכלב את שכרו<ref>רש"י על הפסוק ממכילתא.</ref>. | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:בעלי חיים]] | [[קטגוריה:בעלי חיים]] | ||
גרסה אחרונה מ־01:47, 4 בנובמבר 2024
כלב הוא בהמה טמאה שמשמשת בחסידות משל לחוצפה ועזות מצד הסטרא אחרא.
בזמר בני היכלא שחיבר האריז"ל נמשלים הקליפות לכלבים - "לבר נפקין ולא עלין הני כלבין דחציפין". כמו כן בזוהר הקדוש נמשלים אנשים שמשוקעים בתאוות המשגל לכלבים "והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה"[1].
כולו לב[עריכה | עריכת קוד מקור]
זה קשור למה שמובא בספרים הקדושים[2] ש"כלב" הוא מלשון "כולו לב". הפירוש בזה הוא, שטבע האדם בתולדתו וטבע יצירתו שהמוח שליט על הלב, ואדם שהוא בבחינת כלב הוא בקצה ההפכי. שלא רק שהלב שליט על המוח, אלא יתירה מזו שהוא כולו לב. ולכן כל ענינו הוא למלאות תאות לבו. שזה מסמל את האדם בדרגא הכי תחתונה שכמו כלב שאינו עובד את המלך ורצונו הוא שיושפע לו יותר ויותר גשמיות[3].
בגימטריא בהמה[עריכה | עריכת קוד מקור]
כלב הוא בגימטריא בהמה, ולפעמים לשון "בהמה" בפסוק הכוונה לכלב, כמו למשל הכתוב נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו, ומפרש הראב"ד "בהמה זו הכלב כי בהמה בגימ' כלב, והקב"ה יודע שאין הבריות חפצים לפרנס הכלבים, ולפיכך ברא לו הקב"ה הסגולה זו כל מה שאוכל שוהא במיעיו ג' ימים ואחר כך מתעכל, וזש"ה נותן לבהמה לחמה"[4].
שרשה בקדושה[עריכה | עריכת קוד מקור]
כשהיו ישראל זכאים היה האש של מעלה רובץ על המזבח כארי, ור"ל שבא מעולם היצירה מט"ט, וכשלא היו זכאים היה רובץ ככלב, ר"ל שבא מלמטה מעולם העשייה ששם שולט שם ב"ן גימטריא כלב שהוא כלב דקדושה, והכלבים אומרים[5] בשירתם בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו כי הם מעולם העשייה.
ובזה העולם שולט החיים והמות, החיים בא מאליהו בגי' ב"ן שנמצא בעולם העשייה ונכרת עמו ברית החיים והשלום, וכשאליהו בא לעיר כלבים שוחקים, והמות בא מצד הרע שגובר בזה העולם, שאז תסתלק הקדושה וכלבים בוכים, כי אז שולטים כלבים רעים עזי נפש לא ידעו שבעה מצד הסטרא אחרא[6].
משל הבעל שם טוב[עריכה | עריכת קוד מקור]
בחסידות נמשל המזון שנותנים לגוף כמזון שנותנים לכלב, "משל שהי' למלך ג' אוהבים ודברו עליהם שאינם אוהבים, וצוה להם שיזונו ויפרנסו כל א' כלב מחצר המלך, א' היה חכם ועשה עטרה למלך מההוצאה שהיה ראוי שיוציא על פרנסת הכלב, ב' פירנס וזן בדוחק את הכלב שלא ימות, ג' השגיח לזונו בריוח ועל ידי זה גירה המלך הכלב בו, מה שאין כן לזה שעשה עטרה [וכו' ודפח"ח][7].
כמו כן נמשל האדם החושב רק על טובתו ותענוגיו במקום על צער השכינה לכלב הצועק הב הב[8].
שכר הכלב[עריכה | עריכת קוד מקור]
נאמר בתורה[9] שבשר טרפה "לכלב תשליכון אותו" - מותא לתת בשר טרפה גם לגוי כי היא מותרת בהנאה, אך התורה מפרטת לתת לכלב כי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ומכיון שביציאת מצרים נאמר[10] "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו"[11] לכן אמר הקב"ה תנו לכלב את שכרו[12].
הערות שוליים
- ↑ מובא בראשית חכמה שער הקדושה פרק טו
- ↑ מאורי אור, ערך כלב.
- ↑ ד"ה ביום עשתי עשר תשל"א, סה"מ מלוקט ח"ג, תו"מ התוועדויות חס"ד ע' 43.
- ↑ פירוש הראב"ד לספר יצירה - הקדמה
- ↑ פרק שירה.
- ↑ מלבים על שמות פרשת תרומה - סדר רמזי המשכן
- ↑ כתר שם טוב
- ↑ [ אל תעש תפילתך קבע, ר"ל אל יתפלל אדם על עסקי צרכיו <לבד>, רק יתפלל תמיד בשביל השכינה שתגאל מהגלות. וז"ש אלא רחמים ותחנונים, ר"ל שיתפלל תמיד לפני המקום, כלומר עבור השכינה הנקרא מקום כנודע. [וכן הזהר קורא אותן המתפללין בשביל עצמן ולא בשביל השכינה (וקוראן) כלבים עזי נפש הצועקים הב הב]. כתר שם טוב בשם הזוה"ק]
- ↑ שמות כב, ל.
- ↑ שמות יא, ז.
- ↑ הרבי מסביר שבדרך כלל הכלב חורץ באמצע הלילה, היו פעם אומרים לא לפחד כי הכלב נובח על הלבנה, ולא עליך), והחידוש הוא שאפילו אז במכת בכורות לא נבחו הכלבים (שיחו"ק [החדש][דרוש מקור]).
- ↑ רש"י על הפסוק ממכילתא.