ישראל סבא ותבונה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – "ג"כ " ב־"גם כן ") |
אין תקציר עריכה |
||
| (26 גרסאות ביניים של 9 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''ישראל סבא ותבונה''' הוא | '''ישראל סבא ותבונה''' הוא מושג המורה על יחוד [[מידות שבשכל|'''חיצוניות''' חכמה ובינה]]. לעיתים נקרא יחוד זה גם '''או"א{{הערה|אבא ואמא, היינו - חכמה ובינה.}} תתאין''' (לעומת יחוד פנימיות חכמה ובינה הנקראים [[או"א עילאין]]), ולעיתים סטרא דיובלא{{הערה|כי "יובל" עצמו הוא בינה, ו"סטרא" פירושו צד. והיינו, סטרא דיובלא הוא "צד הבינה", חיצוניות הבינה (זוהר ויצא קנ"א א', ומובא לרוב במאמרי חסידות).}} וסטרא דאבא עילאה{{הערה|סידור עם דא"ח סדר סעודות שבת רא ד' ובכמ"ד.}}. | ||
==בנפש== | |||
== | ===מקומם=== | ||
ביחס המוחין אל המידות ('''לפני''' התעוררות המידות בפועל) יש שלוש דרגות: | |||
:א. עצם המוחין – החכמה וההבנה במהותם אשר אינו קשור '''כלל''' למידות ונקרא או"א (אבא ואמא) '''''עילאין'''''. | |||
:ב. הטיית השכל – נטייתו לחסד או לדין כלומר למסקנה מסויימת, ונקרא או"א (אבא ואמא) '''''תתאין''''' – ומייצג את פרצוף '''ישראל-סבא ותבונה''' (ר"ת '''''ישסו"ת'''''). | |||
:ג. התפעלות שכלית טהורה. | |||
===עניינם=== | |||
השכל והרגש הפוכים בטבעם: השכל קר ולח, ובנוסף לזה הוא 'לעצמו' (אינו זקוק לזולת). הרגש לעומתו חם ויבש, וכל עניינו הוא 'התפשטות'. | |||
ומכיוון שאין ביניהם שום קשר (ועד שהם שני הופכים) - מעצם הלימוד וההבנה '''לא יוולד רגש'''. בכדי שהשכל יוכל 'לרדת' ללב (להשפיע עליו ולעוררו) יש צורך בכמה שלבים שיורידו את ההבנה לרמה שיש לה שייכות מסויימת לרגש. שני השלבים הראשונים הם בשכל עצמו{{הערה|ושתי בחינות נוספות ישנן, והן באופן בו מאיר השכל בתוך הרגש ממש, ונקראות ישראל ויעקב, ואכ"מ.}}. | |||
*השלב הראשון הוא '''הטיית''' השכל לחיוב או לשלילה. כאן כבר לא מדובר על עצם הבנת העניין, אלא על '''המסקנה''' היוצאת ממנו. אמנם זהו עדיין עניין שכלי 'טהור', אך כאן השכל כבר 'נמשך' מחוץ לעצמו, ומקבל 'גוון' מסויים של כן/ לא, כשר/ טהור וכו'{{הערה|דרך מצוותיך קכ"ו.}}. | |||
*השלב השני הוא '''התפעלות''' שכלית. כאשר האדם מתבונן '''במשמעות''' המסקנה מתעוררת '''בשכלו''' התפעלות מסויימת, והתפעלות זו היא ה'מידות שבשכל' (שהן השורש ל'[[שכל שבמידות]]') {{הערה|כי קרוב אליך ניצבים תרפ"א.}}. | |||
==בעבודה{{הערה|בשעה שהקדימו תער"ב קל"ה-קל"ז.}}== | |||
עניינה הכללי של [[חכמה]] הוא [[דביקות]] ו[[ביטול]], ו[[בינה]] היא [[מוחין|הבנה והשגה]], ובאופן פרטי: | |||
*ישראל סבא ([[חיצוניות (בחסידות)|חיצוניות]] המידות שבחכמה{{הערה|נה"י (נצח- הוד- יסוד) שבחכמה.}} הוא התוקף שמצד התאמתות השכל{{הערה|אפילו כשאין לו הסבר עליו, וכדוגמת 'שתיק רב' (בבא בתרא, ס"ב א') - שלא מצא טעם והשגה לאיסור ואף על פי כן לא יכל להסכים להתיר.}}, והכח להמציא עניינים איך להביא את העניין שכלי אל הזולת. | |||
*תבונה (חיצוניות המידות שבבינה) הוא תפיסת פנימיות העניין, כך שיכול להסבירו בכמה אופנים שונים, ובעיקר למצוא בכל '''שכל''' אלוקי שלומד איזו '''מידה''' (רגש) שצריכה להיות מזה. | |||
==בספירות{{הערה|פרדס ש"ח פי"ג, בשנה שהקדימו תער"ב קל"ד-קל"ז, סידור עם דא"ח, פסוקי דזמרה, מזמור מ"ז. שער התפילין עמ' 22.}}== | |||
ישנם שני מיני יחודים, האחד הוא להשפיע שפע לקיום העולמות (לחדש הישנות בלבד – אבל בשלימות, שיהיו כמו קודם חטא עץ הדעת), והשני הוא להמשיך אור חדש ממש. הראשון נקרא יחוד או"א{{הערה|אבא ואמא.}} עילאין (חכמה ובינה), והשני יחוד או"א תתאין (ישראל-סבא ותבונה). | |||
הכוונה באו"א תתאין היא לחיצוניות המידות שבחכמה ובינה: ישראל סבא הם נה"י (נצח-הוד-יסוד) שבחכמה, ותבונה הם נה"י שבבינה (והם [[חמשים שערי בינה|נ' שערי בינה]] – ה'שער' שנפתח מהמוחין להשפיע במידות). | |||
==שמותיהם== | |||
===ישראל סבא=== | |||
מקור השם הוא בזהר{{הערה|חלק ב ס"פ בא דמ"ג ע"א.}} המציין לשני פסוקים הרומזים לשתי בחינות שונות ב'ישראל': | |||
*"נער ישראל ואוהבהו{{הערה|הושע י"א א'.}}" רומז למוחין שבמידות, ונקרא ישראל זוטא. | |||
*"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד{{הערה|דברים ו' ד'.}}" רומז למידות שבמוחין{{הערה|וראה בפסקה [[ישראל סבא ותבונה#בנפש#עניינם|עניינם בנפש]] הכוונה להתפעלות שבמוחין אלא למעלה מזה – להטייה השכלית.}}, וביחס ל'ישראל זוטא' נקרא הוא 'ישראל סבא'. והטעם שנקרא 'סבא' (ולא 'אבא'), כי עניינו הוא מוחין שבחכמה, וחכמה (ביחס למידות) נקראת נקראת 'זקן' [[נוטריקון]] ''''ז'''ה '''ק'''נה '''ח'''כמה'). | |||
===תבונה=== | |||
מקור השם תבונה גם הוא בזהר{{הערה|חלק ג' ר"צ ב', רצ"א א'.}}, המסביר ש'''תבונה''' הוא [[נוטריקון]] "בן ובת". והיינו, ההתבוננות שיש בה נטיה שכלית לימין (בן) או לשמאל (בת), והיא ההטיה השכלית הראשונה, שבעקבותיה יכולה לבוא התפעלות שכלית, והיא (האחרונה) השורש והמקור להולדת המידות חסד וגבורה וענפיהן. | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:עולמות]] | [[קטגוריה:עולמות]] | ||
[[קטגוריה:תורת החסידות]] | |||
גרסה אחרונה מ־22:33, 12 בנובמבר 2023
ישראל סבא ותבונה הוא מושג המורה על יחוד חיצוניות חכמה ובינה. לעיתים נקרא יחוד זה גם או"א[1] תתאין (לעומת יחוד פנימיות חכמה ובינה הנקראים או"א עילאין), ולעיתים סטרא דיובלא[2] וסטרא דאבא עילאה[3].
בנפש[עריכה | עריכת קוד מקור]
מקומם[עריכה | עריכת קוד מקור]
ביחס המוחין אל המידות (לפני התעוררות המידות בפועל) יש שלוש דרגות:
- א. עצם המוחין – החכמה וההבנה במהותם אשר אינו קשור כלל למידות ונקרא או"א (אבא ואמא) עילאין.
- ב. הטיית השכל – נטייתו לחסד או לדין כלומר למסקנה מסויימת, ונקרא או"א (אבא ואמא) תתאין – ומייצג את פרצוף ישראל-סבא ותבונה (ר"ת ישסו"ת).
- ג. התפעלות שכלית טהורה.
עניינם[עריכה | עריכת קוד מקור]
השכל והרגש הפוכים בטבעם: השכל קר ולח, ובנוסף לזה הוא 'לעצמו' (אינו זקוק לזולת). הרגש לעומתו חם ויבש, וכל עניינו הוא 'התפשטות'.
ומכיוון שאין ביניהם שום קשר (ועד שהם שני הופכים) - מעצם הלימוד וההבנה לא יוולד רגש. בכדי שהשכל יוכל 'לרדת' ללב (להשפיע עליו ולעוררו) יש צורך בכמה שלבים שיורידו את ההבנה לרמה שיש לה שייכות מסויימת לרגש. שני השלבים הראשונים הם בשכל עצמו[4].
- השלב הראשון הוא הטיית השכל לחיוב או לשלילה. כאן כבר לא מדובר על עצם הבנת העניין, אלא על המסקנה היוצאת ממנו. אמנם זהו עדיין עניין שכלי 'טהור', אך כאן השכל כבר 'נמשך' מחוץ לעצמו, ומקבל 'גוון' מסויים של כן/ לא, כשר/ טהור וכו'[5].
- השלב השני הוא התפעלות שכלית. כאשר האדם מתבונן במשמעות המסקנה מתעוררת בשכלו התפעלות מסויימת, והתפעלות זו היא ה'מידות שבשכל' (שהן השורש ל'שכל שבמידות') [6].
בעבודה[7][עריכה | עריכת קוד מקור]
עניינה הכללי של חכמה הוא דביקות וביטול, ובינה היא הבנה והשגה, ובאופן פרטי:
- ישראל סבא (חיצוניות המידות שבחכמה[8] הוא התוקף שמצד התאמתות השכל[9], והכח להמציא עניינים איך להביא את העניין שכלי אל הזולת.
- תבונה (חיצוניות המידות שבבינה) הוא תפיסת פנימיות העניין, כך שיכול להסבירו בכמה אופנים שונים, ובעיקר למצוא בכל שכל אלוקי שלומד איזו מידה (רגש) שצריכה להיות מזה.
בספירות[10][עריכה | עריכת קוד מקור]
ישנם שני מיני יחודים, האחד הוא להשפיע שפע לקיום העולמות (לחדש הישנות בלבד – אבל בשלימות, שיהיו כמו קודם חטא עץ הדעת), והשני הוא להמשיך אור חדש ממש. הראשון נקרא יחוד או"א[11] עילאין (חכמה ובינה), והשני יחוד או"א תתאין (ישראל-סבא ותבונה). הכוונה באו"א תתאין היא לחיצוניות המידות שבחכמה ובינה: ישראל סבא הם נה"י (נצח-הוד-יסוד) שבחכמה, ותבונה הם נה"י שבבינה (והם נ' שערי בינה – ה'שער' שנפתח מהמוחין להשפיע במידות).
שמותיהם[עריכה | עריכת קוד מקור]
ישראל סבא[עריכה | עריכת קוד מקור]
מקור השם הוא בזהר[12] המציין לשני פסוקים הרומזים לשתי בחינות שונות ב'ישראל':
- "נער ישראל ואוהבהו[13]" רומז למוחין שבמידות, ונקרא ישראל זוטא.
- "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד[14]" רומז למידות שבמוחין[15], וביחס ל'ישראל זוטא' נקרא הוא 'ישראל סבא'. והטעם שנקרא 'סבא' (ולא 'אבא'), כי עניינו הוא מוחין שבחכמה, וחכמה (ביחס למידות) נקראת נקראת 'זקן' נוטריקון 'זה קנה חכמה').
תבונה[עריכה | עריכת קוד מקור]
מקור השם תבונה גם הוא בזהר[16], המסביר שתבונה הוא נוטריקון "בן ובת". והיינו, ההתבוננות שיש בה נטיה שכלית לימין (בן) או לשמאל (בת), והיא ההטיה השכלית הראשונה, שבעקבותיה יכולה לבוא התפעלות שכלית, והיא (האחרונה) השורש והמקור להולדת המידות חסד וגבורה וענפיהן.
הערות שוליים
- ↑ אבא ואמא, היינו - חכמה ובינה.
- ↑ כי "יובל" עצמו הוא בינה, ו"סטרא" פירושו צד. והיינו, סטרא דיובלא הוא "צד הבינה", חיצוניות הבינה (זוהר ויצא קנ"א א', ומובא לרוב במאמרי חסידות).
- ↑ סידור עם דא"ח סדר סעודות שבת רא ד' ובכמ"ד.
- ↑ ושתי בחינות נוספות ישנן, והן באופן בו מאיר השכל בתוך הרגש ממש, ונקראות ישראל ויעקב, ואכ"מ.
- ↑ דרך מצוותיך קכ"ו.
- ↑ כי קרוב אליך ניצבים תרפ"א.
- ↑ בשעה שהקדימו תער"ב קל"ה-קל"ז.
- ↑ נה"י (נצח- הוד- יסוד) שבחכמה.
- ↑ אפילו כשאין לו הסבר עליו, וכדוגמת 'שתיק רב' (בבא בתרא, ס"ב א') - שלא מצא טעם והשגה לאיסור ואף על פי כן לא יכל להסכים להתיר.
- ↑ פרדס ש"ח פי"ג, בשנה שהקדימו תער"ב קל"ד-קל"ז, סידור עם דא"ח, פסוקי דזמרה, מזמור מ"ז. שער התפילין עמ' 22.
- ↑ אבא ואמא.
- ↑ חלק ב ס"פ בא דמ"ג ע"א.
- ↑ הושע י"א א'.
- ↑ דברים ו' ד'.
- ↑ וראה בפסקה עניינם בנפש הכוונה להתפעלות שבמוחין אלא למעלה מזה – להטייה השכלית.
- ↑ חלק ג' ר"צ ב', רצ"א א'.