מלחמת ששת הימים: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־04:04, 14 באוגוסט 2024

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה בשנת תשכ"ז, בין מדינת ישראל, לבין כל שכנותיה: מצרים, ירדן, סוריה ולבנון, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה.

המלחמה החלה במכה מקדימה ישראלית על חיל האוויר המצרי, לאחר תקופת המתנה מתוחה, שבה נעשו ניסיונות להימנע מהמלחמה. במהלך המלחמה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני, רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים.

לפני המלחמה עודד הרבי את עם ישראל, והתנבא על הניצחון.

תקופת ההמתנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

באייר תשכ"ז הסלימה המתיחות במהירות בין ישראל מחד, לבין סוריה ומצרים מאידך. בד' אייר הודיעה מצרים על גיוס באזור תעלת סואץ ובסביבתה; בה' אייר הכניס הצבא המצרי כוחות לתוך חצי האי סיני. עד לט' אייר הוסרו חיילי האו"ם שהפרידו בין הכוחות המצריים והישראלים בסיני לבקשת הצד המצרי; בי"ב אייר החל המצור על הספנות הישראלית במפרץ עקבה; בהמשך ירדן ועיראק הצטרפו לקואליציה הצבאית הערבית.

הדבר לווה בהכרזות על מלחמה כוללת של צבאות ערב נגד ישראל, וגרם לבהלה גדולה אצל היהודים בארץ ובתפוצות.

במהלך התקופה אמר הרבי מספר פעמים כי יתרחשו נסים ונפלאות ואין מה לפחד.

במהלך הפאראד בל"ג בעומר, שבוע לפני פרוץ הקרבות, דיבר הרבי באריכות על כך שארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר, ואמר שבסופו של דבר יהיה ניצחון גדול.

הקלטת דבריו של הרבי הועברו לארץ הקודש בטיסת אל על הקרובה, והושמעו במספר מקומות, על מנת לחזק את תושבי ישראל.

דבריו של הרבי שודרו פורסמו בהרחבה בעיתונות וברדיו, ועוררו הד נרחב.

למספר אנשים ששאלו את הרבי האם לצאת מהארץ עד סיום המלחמה, ענה הרבי כי אין צורך בכך.

מבצע תפילין[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – מבצע תפילין

בשבת מברכים סיון, הורה הרבי לצאת לרחובה של עיר, ולזכות יהודים בהנחת תפילין, תוך דגש על חיילי צה"ל.

הרבי ציטט את הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך, עליו אומרים חז"ל "אלו תפילין שבראש", ואמר כי הנחת תפילין תרתיע את אויבי ישראל.

בעקבות הוראתו של הרבי, החלו אלפי יהודים להניח תפילין.

מהלך המלחמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מבצע מוקד[עריכה | עריכת קוד מקור]

היום הראשון למלחמה, יום שני כ"ו באייר. בהסכמת ראש הממשלה לוי אשכול, החליטו שר הביטחון האלוף משה דיין והרמטכ"ל רב-אלוף יצחק רבין לצאת לתקיפות אוויריות וקרקעיות. לפנות בוקר פנו מטוסי חיל האוויר הישראלי, בעודם מעל מזרח הים התיכון דרומה, ותקפו את כל שדות התעופה המצריים, ולמעשה השמידו את חיל האוויר המצרי. מאוחר יותר הובסו חילות האוויר הירדני והסורי, ונגרם נזק משמעותי לחיל האוויר העיראקי באזור מוסול.

ההכנות לתקיפה האווירית המפתיעה של ישראל בוצעו באווירה של סודיות מוחלטת. ביום תחילת המלחמה, בשעות הבוקר המוקדמות, עשו סוכני מודיעין ישראלים את דרכם לגג שגרירות ארה"ב בתל אביב והשביתו את אנטנת המעקב שהותקנה שם על מנת למנוע מארה"ב לגלות יציאת מטוסים ישראלים. הטייסים הישראלים עצמם למדו על המבצע הקרוב רק 5 שעות לפני התקיפה האווירית.

ההתקפה הראשונית על מצרים בוצעה בשעה 7:45 בבוקר. כמעט במקביל הותקפו 11 בסיסי אוויר מצריים. במבצע השתתפו 185 מטוסים ישראלים, שהיוו 91% מהתעופה הקרבית הישראלית. עד השעה 9 בבוקר הושמדו 197 מטוסים מצריים על ידי מטוסים ישראליים, 189 מהם על הקרקע ו-8 במהלך קרבות אוויר. 8 תחנות מכ"ם נהרסו או ניזוקו. 6 בסיסי אוויר מצריים בסיני ובתעלת סואץ הפכו לבלתי שמישים לחלוטין.

לאחר חזרת המטוסים הישראלים לבסיסיהם לצורך תדלוק וחימוש מחדש, בשעה 10 בבוקר, בוצעה תקיפה שנייה בבסיסי אוויר מצריים, בה השתתפו 164 מטוסים. במהלך תקיפה זו הותקפו 14 בסיסי אוויר ועוד 107 כלי טיס מצריים הושמדו.

במהלך היום הראשון דיווחו מדינות ערב על נצחונות גדולים, דבר שהגביר את החרדה בקרב אזרחי העולם.

הרבי אמר אז שדבריהם אינם נכונים, והוסיף שבקרוב הר הבית יהיה בידינו.

היום השני למלחמה, יום שלישי כ"ז באייר. זוג מטוסי הפצצה כבדים Tu-16 של חיל האוויר העיראקי ביצעו תקיפות הפצצה בעומק ההגנות הישראליות. אחד מהם התגלה ונפגע על ידי לוחם מעל נתניה, אך בהטלת הפצצות ישירות מעל הרחוב המרכזי הצליח לחזור לבסיס חבניה. השני נפגע מירי נ"מ לאחר הפצצת העיר עפולה, ומפקדו כיוון את כלי הטיס הבוער לבסיס הצבאי הישראלי. כתוצאה מהתרסקות המטוס מתו 14 חיילים ישראלים וצוות עיראקי של 6 אנשים.

הקרב בירושלים ובחזית הירדנית[עריכה | עריכת קוד מקור]

היום הראשון למלחמה, יום שני כ"ו באייר. בשעה 8:30 בבוקר העביר משרד החוץ הישראלי לראש ארגון הפיקוח על שביתת הנשק של האו"ם הגנרל בול מכתב עבור חוסיין מלך ירדן. המכתב ביקש מהמלך להימנע מכניסה למלחמה והבטיח שאם ירדן לא תשתתף במלחמה, לא ייגרם לה כל נזק. המכתב נמסר למלך רק בשעה 11:00 בבוקר, אך הוא דחה אותו והצביע על כך שמטוסיו כבר היו בדרכם ליעדים ישראליים.

בירושלים החלו קרבות בשעה 10:15 בבוקר. בשעה 11:45 פתח הלגיון הערבי הירדני בהתקפות מרגמה על מטרות במערב ירושלים, וארטילריה ירדנית החלה לפגוע במטרות מזרחית לתל אביב ובעמק יזרעאל.

במהלך תקיפות אוויריות השמידו מטוסי חיל האוויר הישראלי בהר עג'לון את מכ"ם המרקוני 247 החזק ביותר בירדן.

היום השני למלחמה, יום שלישי כ"ז באייר. המתקפה הישראלית נגד העיר העתיקה נעצרה בהתנגדות עזה ועקשנית. אך למרות זאת הושלם כיתור העיר - חלקים מחטיבת השריון כבשו את רמאללה בצפון, חטיבה נוספת כבשה את לטרון בדרום מערב. לראשונה מאז תש"ז נפתח כביש תל אביב-ירושלים לתנועה ישראלית.

היום השלישי למלחמה, יום רביעי כ"ח באייר. אל"מ מוטה גור הסתער על העיר העתיקה. בסביבות הצהריים נכבשה בית לחם, קצת אחר כך - גוש עציון.

לאחר יומיים של קרבות, כבש צה"ל את כל שטח חצי האי סיני, וביום השלישי שלט צה"ל גם על ירושלים העתיקה והר הבית, ולמחרת הסתיים כיבוש שטחי יהודה ושומרון.

ביום החמישי של המלחמה החלה הלחימה גם בחזית הסורית, ולמחרת שלט כבר צה"ל בכל שטח רמת הגולן.

תוצאות המלחמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

במלחמה זו, בצורה ניסית ישראל השיגה ניצחון תוך ימים ספורים, וכבשה את חצי האי סיני, רצועת עזה, הגדה המערבית, מזרח ירושלים ורמת הגולן.

בכ' סיון תשכ"ז, בהוראת ממשלת ישראל, הורחבו תחום השיפוט הישראלי וגבולותיה המוניציפליים של ירושלים לגזרה הירדנית (המזרחית) של ירושלים ולחלקים מהגדה המערבית הסמוכה לה. הסיפוח הפורמלי החד משמעי של מזרח ירושלים על ידי ישראל התרחש ב-כ"ב כסלו תשמ"א, כאשר נחקק חוק ירושלים, שהכריז על מזרח ירושלים כשטחה הריבוני של ישראל והעיר כולה כ"בירתה המאוחדת והבלתי ניתנת לחלוקה".

בסך הכל, ישראל השיגה שליטה על שטח פי 3.5 משטחה לפני המלחמה.

בעקבות המלחמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

התעוררות לתשובה[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר המלחמה הייתה התעוררות עצומה לתשובה, לאור הניסים הגדולים שהתרחשו בה וכן בזכות ההתרגשות משחרור ירושלים והכותל המערבי.

את ההתעוררות זו קישר הרבי לייעוד הגאולה "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול"^[1] ודרש להשתדל שההתעוררות של עם ישראל לתשובה תנוצל לקיום תורה ומצוות באופן מעשי.

דוכן תפילין בכותל המערבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – הכותל המערבי

חסידי חב"ד במבצע תפילין בכותל המערבי עם שחרורו

לאחר שחרור הכותל בכ"ח באייר תשכ"ז, במהלך מלחמת ששת הימים, החלו חסידי חב"ד לקיים במקום לפעול להניח תפילין עם באי המקום, כחלק ממבצע תפילין שעליו הכריז הרבי לקראת פרוץ המלחמה.

זמן קצר לאחר מכן, בכ"א סיוון, הגיע מברק ממזכירות הרבי ובו הוראה מהרבי:

הצעת אדמו"ר שליט"א שאם רק אפשר לסדר אצל הכותל סוכה תמידית להנחת תפילין, וכמובן ברשות המשרדים המתאימים. וכדאי להדפיס בפורמט קטן ברכות תפילין וקריאת שמע ולחלקם חינם. וגם למכור שם תפילין בדוקות ובמחיר מינימלי

עם קבלת ההוראה נרתמו חסידי חב"ד לקיומה והפעילו דוכן תפילין קבוע. בימים הראשונים לפעילותו איישו את הדוכן בעיקר חסידים מכפר חב"ד, אך לאחר קבלת מברק מהרבי בנושא שנשלח לסניף צעירי חב"ד בירושלים, ברשאות הרבי טוביה בלוי, החלה התעוררות בנושא בין החסידים בירושלים, והם הקימו 'מטה מבצע תפילין' שדאג לאייש את הדוכן. חברי המטה היו, מלבד הרב בלוי, הרבנים: בן ציון שיינברגר, יהושע יוזביץ', יששכר דב וולס^[2].

דוכן זה פועל ברצף עד היום, ומשמש כבית חב"ד לכל דבר. החל משנת תשס"ה מנהל את הדוכן הרב יוסף הלפרין^[3].

תחילת המאבק על שלימות הארץ[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – שלימות הארץ

לאחר סיום המלחמה החלו ראשי השלטון בארץ ישראל לדבר על מסירת השטחים שנכבשו במלחמה, תמורת חתימה על הסכם שלום עם מדינות ערב.

בעקבות כך, החל הרבי לדבר על האיסור במסירת חלקים מארץ ישראל לערבים.

הרבי הוסיף כי היה צריך מיד עם כיבוש השטחים לגרש משם את כל הערבים, על מנת שלא יטענו אחר כך בעלות עליהם.

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

וישבתם לבטח בארצכם תשורה מנישואי משפחת פרידמן, הסוקרת את מעורבות הרבי במלחמה
כי ששת ימים עשה ה' נסים ונפלאות - מיוחד -
קטעי עיתונות מערב המלחמה בו מבשרים עיתוני ישראל כי הרבי מליובאוויטש מבטיח ניצחון גדול לישראל ויש להשאר בארץ הקודש
שלום בער קרומבי, הפרוטוקולים חושפים: המדינאים בצמרת השלטון תכננו מראש להחזיר את העיר העתיקה, שבועון בית משיח גליון 927 עמוד 32
אברהם רייניץ, אין לפחד ואין להפחיד, ט"ז אייר תשע"ז
מנחם זיגלבוים, איפה הייתי במלחמה?, ט"ז אייר תשע"ז
מנחם זיגלבוים, המלחמה והניצחון, ט"ז אייר תשע"ז
שניאור זלמן לוין, התעוררות והחמצה, ט"ז אייר תשע"ז
ישראל לפידות, קראתי ואין עונה, ט"ז אייר תשע"ז
JEM בסרט חדש: ילדי הגיבורים אחרי מלחמת ששת הימים • צפו

הערות שוליים

↑ מאמר ד"ה והיה ביום ההוא תשכ"ח קונטרס ראש השנה - תשנ"ב.
↑ שניאור זלמן ברגר, המבצע שפרץ עשר שנים קודם זמנו
↑ הכותל המערבי: בית חב"ד ללא הפסקה

[1] מאמר ד"ה והיה ביום ההוא תשכ"ח קונטרס ראש השנה - תשנ"ב.

[2] שניאור זלמן ברגר, המבצע שפרץ עשר שנים קודם זמנו

[3] הכותל המערבי: בית חב"ד ללא הפסקה

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-[[קובץ: חבד בששת הימים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חסידי חב"ד תושבי [[כפר חב"ד]] בחזית הלחימה בזמן מלחמת ששת הימים. מימין לשמאל: הרב שלום פלדמן, הרב אהרון טננבוים, הרב זושא גרוס והרב דוד לסלבום]] [[קובץ: מלחמת ששת הימים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חיילי הצנחנים מגיעים לכותל עם שיחורו]] [[קובץ: לג בעומר תשכז.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] ב[[תהלוכת ל"ג בעומר]] [[תשכ"ז]]]] [[קובץ: תפילין1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חסידי חב"ד ב[[מבצע תפילין]] ב[[כותל המערבי]] עם שיחורו]]
+{{בעבודה מתמשכת}}
+[[קובץ: חבד בששת הימים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חסידי חב"ד תושבי [[כפר חב"ד]] בחזית הלחימה בזמן מלחמת ששת הימים. מימין לשמאל: הרב [[שלום פלדמן]], הרב [[אהרון טננבוים]], הרב [[זושא גרוס]] והרב [[דוד לסלבום]]]]
+[[קובץ: מלחמת ששת הימים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חיילי הצנחנים מגיעים לכותל עם שיחרורו]]
 '''מלחמת ששת הימים''' הייתה מלחמה שנערכה בשנת תשכ"ז, בין [[מדינת ישראל]], לבין כל שכנותיה: מצרים, ירדן, סוריה ולבנון, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה.
-המלחמה החלה במכה מקדימה ישראלית על חיל האוויר המצרי, לאחר תקופת המתנה מתוחה, שבה נעשו ניסיונות להימנע מהמלחמה. במהלך המלחמה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני, רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. השטח הכולל שנכבש גדול פי שלושה משטחה של מדינת ישראל לפני המלחמה.
+המלחמה החלה במכה מקדימה ישראלית על חיל האוויר המצרי, לאחר תקופת המתנה מתוחה, שבה נעשו ניסיונות להימנע מהמלחמה. במהלך המלחמה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני, רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים.
-המתיחות שלקראת המלחמה נוצרה כאשר מצרים ושותפותיה הערביות עשו צעדים רבים שאיימו על ביטחונה וכלכלתה של ישראל. השלכות המלחמה בתחומי הפוליטיקה הפנימית של המדינות שהשתתפו בה, הגאוגרפיה המדינית והכלכלה האזורית ומהלך המלחמה הקרה הגלובלית היו מרחיקות לכת וממושכות.
+לפני המלחמה עודד הרבי את עם ישראל, והתנבא על הניצחון.
-בימים אלו היה עם ישראל בעולם כולו במתח גדול, גם האופטימיסטים בטוחים היו כי דבר נורא עומד ח"ו להתרחש, וכל השאלה היתה רק מה יהיה גודל האסון.
-שבוע לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, ביום [[ל"ג בעומר]], דיבר [[הרבי]] לפני עשרות אלפי ילדים ובני נוער שהתאספו ב[[תהלוכת ל"ג בעומר]] לפני בית מדרשו שבברוקלין, ובשיחתו הבטיח בצורה ברורה, כי [[הקב"ה]] יוציא את עם ישראל מהמצב הקשה בנצחון גדול, ובניסים ונפלאות.
-שבוע ימים לאחר מכן, בבוקרו של יום שני [[כ"ו באייר]] [[תשכ"ז]], פרצה המלחמה שהיוותה את התממשות אחת מנבואותיו הידועות "נצחון גדול ובניסים ונפלאות".
 ==תקופת ההמתנה==
+[[קובץ:תשכז.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] ב[[תהלוכת ל"ג בעומר]] [[תשכ"ז]]]]
-הימים, ימי תחילת [[חודש אייר]] תשכ"ז.
+באייר [[תשכ"ז]] הסלימה המתיחות במהירות בין ישראל מחד, לבין סוריה ומצרים מאידך. בד' אייר הודיעה מצרים על גיוס באזור תעלת סואץ ובסביבתה; בה' אייר הכניס הצבא המצרי כוחות לתוך חצי האי סיני. עד לט' אייר הוסרו חיילי האו"ם שהפרידו בין הכוחות המצריים והישראלים בסיני לבקשת הצד המצרי; בי"ב אייר החל המצור על הספנות הישראלית במפרץ עקבה; בהמשך ירדן ועיראק הצטרפו לקואליציה הצבאית הערבית.
-כל צבאות ערב חברו יחדיו בכוונה מוצהרת, שהושמעה שוב ושוב - לכבוש את [[ארץ ישראל]] ולהשליך את יושביה אל הים! החרדה הגדולה לא הייתה רק מנת חלקו של העם היושב בציון. כל עם ישראל, בכל תפוצות הגולה, עצר את נשימתו. [[ארצות הברית]] הורתה לאזרחיה לעזוב את אזור המזרח התיכון כדי להציל את נפשם. כולם, כולם היו משוכנעים שהגרוע מכול עומד להתרחש...
-נשיא מצרים התגרה בישראל שוב ושוב. הוא כרת ברית וחתם הסכמים עם מדינות ערביות נוספות, למלחמה כוללת של כל האומה המוסלמית כנגד ישראל הקטנה. שונאי ישראל הטילו מצור כמעט הרמטי והפילו על כל תושבי ארץ ישראל אימה ופחד בלתי ניתנות לתיאור.
-הדיונים בקרב הפיקוד הבכיר של [[צה"ל]], היו כיצד למזער את הנזקים; לדאוג שייהרגו מעט חיילים ככל האפשר ושייכבשו מיד ישראל מעט שטחים ככל האפשר. גם האופטימיסטים הגדולים החליטו ללא צל של ספק, כי בימים הקרובים עומד להתרחש משהו נורא.
-רבים מתושבי ארץ ישראל שהיתה בידם האפשרות, נמלטו ל[[חוץ לארץ|ארצות חוץ]], בתקווה להציל את נפשם{{הערה|על הבריחה ההמונית ניתן ללמוד מכותרת שנכתבה באחד העיתונים "האחרון שעוזב, שלא ישכח לכבות את האור בשדה התעופה" - דבר המעיד על הבהלה העצומה שאחזה ביהודי ארץ ישראל.}}.
-==תשובות מרגיעות מהרבי==
-בשעה קשה זו, נשמע קולו הצלול והזך של [[רבי|מנהיג הדור]] [[נשיא|ונשיאו]] - לא לעזוב! [[הרבי]] הבטיח לכולם כי [[נס|נסים ונפלאות]] יתרחשו לעם ישראל, וכי אין לפחד או לחשוש. דבריו של הרבי היו נראים תלושים מן המציאות לנוכח המצב, אך הרבי חזר על עמדתו בנחישות שוב ושוב.
-ברוב המקרים, דבריו אלו של הרבי נאמרו באופן פרטי, לאנשים ששאלוהו מה לעשות. כך אמר גם למשפחה ב[[ברוקלין]] שביקשה ברכה בעבור קרוביהם בארץ הקודש השיב: {{ציטוטון|אין דעתי נוחה כלל וכלל מהבהלות והגזמות וה' ישמרכם בתוככי כל אחינו בית ישראל שליט"א בכל מקום שהם ובפרט במקום אשר עיני ה' אלקיך בה תמיד}}{{הערה|1=אגרות קודש [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/24/9317&search=%D7%A9%D7%A9%D7%AA+%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D כרך כד] ט'שיז}}.
-להורים ששאלו אם בנם השוהה ב[[ארץ ישראל]] ימהר לשוב לביתו בארצות הברית, ענה הרבי: {{ציטוטון|פשוט שאין לפחד ולא יפחידוהו וגם לא את עצמם ויקוים ונתתי שלום בארץ וגו'}}{{הערה|1=אגרות קודש [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/24/9317&search=%D7%A9%D7%A9%D7%AA+%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D כרך כד] ט'שיז}}..
-אולם המצב האיום והתחזיות הקודרות בכלי התקשורת ב[[ארץ ישראל]] וב[[חו"ל]] לא נתנו להירגע. גם ב[[כפר חב"ד]] האווירה הייתה מתוחה. באופן לא צפוי נתקבל ב[[כפר חב"ד]] מברק מיוחד מהרבי, וכה היו דברי קודשו: "[[ועד כפר חב"ד]] והרב בראשם שליט"א זכו ונמצאים בתוככי רבבות אלפי ישראל בארץ הקודש אשר עיני ה' אלקיך בה תמיד ובוודאי ובוודאי לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ה' ישמור אותם וכל בני ישראל שליט"א מעתה ועד עולם. המצפה לבשורות טובות, בטוב הנראה והנגלה, הנראה והנגלה בקרוב".
-המברק היה כה שונה בנוף התחזיות הפוליטיות והצבאיות - עד שכל כלי התקשורת בארץ ישראל עטו עליו כמוצאי שלל רב.
-הפעם הראשונה שהרבי דיבר על כך בפומביות, בקול גדול ונחוש באוזני רבבות אנשים, היה ביום [[ל"ג בעומר]], שבוע לפני פרוץ הקרבות. באותו יום - ל"ג בעומר [[תשכ"ז]] - נערכה בשדרות "איסטערן פארקוויי" [[תהלוכת ל"ג בעומר]] המסורתית לכבוד [[יום הילולא]] של [[רשב"י]]. עשרות אלפי ילדים שצעדו במפגן של קידוש שם שמים, עצרו בשדרה מול 770 והמתינו למוצא פיו של הרבי.
-כמו בכל תהלוכה, גם הפעם נשא הרבי נאום בפני אלפי הילדים והוריהם שנכחו במקום. בקול צלול ותקיף, פתח הרבי בלימוד לקח והוראה לכל ילד מישראל, בכל הדורות, מחיי ה[[תנא]] האלקי רבי שמעון בר יוחאי. בתוך דבריו השמיע הבטחה ברורה כי לא ינום ולא ישן שומר ישראל, והמצב הקשה שבו נתון עמו ישראל, סופו שיסתיים בניצחון גדול, בנסים ובנפלאות.
-הרבי פנה אל ילדי ישראל ואמר להם בהתרגשות רבה: "אחיכם ואחיותיכם הנמצאים בארץ הקודש, ארץ ישראל, עומדים עתה במצב כזה, ש[[הקב"ה]] מגן עליהם ושולח להם ברכתו והצלחה וישועה במידה מוגדלת, כדי שייצאו - ואמנם ייצאו - מן המצב הנוכחי בהצלחה בניצחון גדול, בנסים ונפלאות".
-הרבי אף הוסיף ואמר לילדי ישראל כי יש להם הכוח לסייע לעם ישראל במצב הקשה: מוטלת עליכם זכות מיוחדת, לעזור להם על ידי שתלמדו פסוק נוסף ב[[תורה]], ועל ידי שתקיימו עוד [[מצווה]] ועוד מצווה. לא להזניח שום הזדמנות בזה, וגם תעסקו במצות [[אהבת ישראל|ואהבת לרעך כמוך]]. להשפיע על ידידיכם וקרוביכם והמשפחה, שגם הם יסייעו ככל האפשר להפיץ [[תורה]] ומצוות. הרי כפי שאמר רבי שמעון בר יוחאי: זה מציל כל יהודי בכל מקום בו נמצא, מן הקשיים בהם נמצא. וזה מביא לו ברכת [[הקב"ה]] במידה גדולה. וישועה והצלחה, ויקוים אז מה שקראנו בפרשת אתמול: 'וישבתם לבטח בארצכם'. שיהודי [[ארץ הקודש]] ישבו בביטחון: 'ונתתי שלום בארץ', ש[[הקב"ה]] יהיה לאלקים שלנו, ולכל בני ישראל בכל מקום בו נמצאים".
+הדבר לווה בהכרזות על מלחמה כוללת של צבאות ערב נגד ישראל, וגרם לבהלה גדולה אצל היהודים בארץ ובתפוצות.
-דבריו של הרבי נאמרו בלהט רב, בקול ברור ובוטח. מנימת הדברים ומתוכנם היה ברור כי אין זו תפילה או משאלה - אלא הבטחה ברורה!
+במהלך התקופה אמר [[הרבי]] מספר פעמים כי יתרחשו [[נס|נסים ונפלאות]] ואין מה לפחד.
-הדברים שפורסמו בכל העולם כולו נסכו בטחון ועידוד רוח בליבותיהם של כל איש ואשה בישראל, ושינו את מצב הרוח הקודר של יהודי העולם מן הקצה אל הקצה.
+במהלך הפאראד ב[[ל"ג בעומר]], שבוע לפני פרוץ הקרבות, דיבר הרבי באריכות על כך שארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר, ואמר שבסופו של דבר יהיה ניצחון גדול.
-==המסר מגיע לארץ==
+הקלטת דבריו של הרבי הועברו לארץ הקודש בטיסת [[אל על]] הקרובה, והושמעו במספר מקומות, על מנת לחזק את תושבי ישראל.
-בימים ההם טרם היו האמצעים להעביר את דבריו של הרבי ארצה בשידור חי, כפי שהיה לאחר מכן, משך שנים רבות. ברור היה כי יש לעשות הכול כדי להעביר את דבריו של הרבי לתושבי ארץ ישראל. לכולם היה ברור שדבריו של הרבי המנהיג, יסכו ביטחון ואמונה בקרב תושבי ישראל, וירגיעו במעט את החרדה העמוקה שאפפה את הציבור.
+דבריו של הרבי שודרו פורסמו בהרחבה בעיתונות וברדיו, ועוררו הד נרחב.
-איך באמת הגיעו דבריו המרגיעים של הרבי לארץ ישראל?
+למספר אנשים ששאלו את הרבי האם לצאת מהארץ עד סיום המלחמה, ענה הרבי כי אין צורך בכך.
-מסתבר כי הזכות נפלה לידיו של החסיד הרב [[יוסף וינברג]]. הרב ויינברג נסע ל-[[‏770]], וכשהגיע לשם שאל את הנוכחים אם ה[[שיחה]] של הרבי נשלחה לארץ הקודש. הוא נענה בתשובה ששלחו את התשובה בדואר". הרב יוסף ויינברג שלא רצה שבני ישראל ימתינו במתח מספר ימים נוספים, לקח קלטת ונסע עם בנו לשדה התעופה. הוא ביקש לשלוח את הקלטת עם מישהו שנסע מיד לארץ ישראל, אך המצב היה כה מסוכן, עד שאנשים לא טסו לארץ מפחד. וכי מי נוסע למקום שבכל רגע הערבים יכבשו אותו?! טיסות רגילות לארץ כבר לא יצאו.
+===מבצע תפילין===
+{{ערך מורחב|מבצע תפילין}}
-בכל זאת, היו מעט מתנדבים אמריקנים שנסעו כדי לעזור במלחמה ולנסות להציל את הארץ. ביניהם היה גם הרב חיים סולובייצ'יק - בנו של [[יוסף בער סולובייצ'יק|הגאון רבי יוסף בער]], והרב ויינברג ביקשו שייקח את הקלטת לארץ ישראל. לשאלתו של ר' חיים, השיב הרב ויינברג כי הוא נושא בידיו בשורה טובה לתושבי ארץ ישראל!.
+ב[[שבת]] מברכים [[סיון]], הורה הרבי לצאת לרחובה של עיר, ולזכות יהודים בהנחת תפילין, תוך דגש על [[חיילי צה"ל]].
-הקלטת אכן הגיעה לידי חסידי חב"ד ב[[ירושלים]]. ה[[חסידים]] התאספו אז להתכנסות מיוחדת שהתקיימה בבית הכנסת חב"ד שבשיכון חב"ד בירושלים כדי להאזין לסרט ההקלטה. מאות הנוכחים שמעו היטב את הקול הקדוש של הרבי, קול גדול, ברור ומבטיח: "[[הקדוש ברוך הוא]] כבר מגן על [[ארץ הקודש]] ועל אחינו ואחיותינו הנמצאים בתוכה. וישועה במידה מוגדלת קרובה מאוד לבוא".
+הרבי ציטט את הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך, עליו אומרים חז"ל "אלו תפילין שבראש", ואמר כי הנחת תפילין תרתיע את אויבי ישראל.
-בציבור אחזה התרגשות גדולה. הגאון הרב [[חיים שמואלביץ]], ראש ישיבת 'מיר' המפורסמת, ששמע אף הוא את דברי קודשו של הרבי אמר כי הם "החיו אותו". היה ברור כי אין להשאיר את הבשורה הטובה רק לחסידי [[חב"ד]], וכי יש להביא את דברי הרבי המרגיעים לכל יהודי. בעיתונות של אותם ימים פורסם כי "שליח מיוחד של הרבי הגיע אתמול לישראל והביא עמו את סליל ההקלטה של דברי הרבי". ואכן, זמן קצר לאחר מכן, הושמעו דברי קודשו של הרבי מעל גלי האתר בישראל, ואלפים רבים זכו לשמוע סוף סוף דברים אופטימיים, דברי עידוד והרגעה, לצד הבטחה נדירה של ישועה גדולה.
+בעקבות הוראתו של הרבי, החלו אלפי יהודים להניח תפילין.
-==[[מבצע תפילין]]==
+==מהלך המלחמה==
-ב[[שבת]] מברכים [[סיון]], פרשת במדבר [[תשכ"ז]], לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, כאשר עם ישראל היה נתון במתח רב ובמצב רוח קודר. הרבי יצא בקריאה נרגשת לצאת לרחובה של עיר ולזכות יהודים בהנחת תפילין, ובפרט ל[[חיילי צה"ל]] העומדים על משמרת ארץ הקודש. הרבי שימש כמקור של כוח ועידוד לעם ישראל, והשמיע קול צלול ונחוש:
+===מבצע מוקד===
-שכש[[הקב"ה]] מנהיג מלחמה מתבטל האויב לגמרי ואז ‘לא נפקד ממנו איש' שכולם נשארים בשלמות, והסגולה לזה היא המצוה שהוקשה לכל ה[[תורה]] כולה, [[מצוות תפילין]] שעליה מובא בגמרא: א) {{ציטוטון|כל המניח [[תפילין]] מאריך ימיו}} ב) {{ציטוטון|וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך - אלו [[תפילין]] שבראש}}.
+'''היום הראשון למלחמה, יום שני כ"ו ב[[אייר]].''' בהסכמת ראש הממשלה לוי אשכול, החליטו שר הביטחון האלוף משה דיין והרמטכ"ל רב-אלוף יצחק רבין לצאת לתקיפות אוויריות וקרקעיות. לפנות בוקר פנו מטוסי חיל האוויר הישראלי, בעודם מעל מזרח הים התיכון דרומה, ותקפו את כל שדות התעופה המצריים, ולמעשה השמידו את חיל האוויר המצרי. מאוחר יותר הובסו חילות האוויר הירדני והסורי, ונגרם נזק משמעותי לחיל האוויר העיראקי באזור מוסול.
-והמשיך הרבי בדבריו, שכאשר החיילים ב[[צה"ל|צבא]] יניחו [[תפילין]]: הרי זה מטיל אימה ופחד על אויביהם, ובזה יחסכו מלחמה וכצהל [[יהודי]] שיניח [[תפילין]] לזכותם של אנשי הצבא, על ידי זה יעזור לחיילים באריכות ימים, ושפחדם יפול על כל העמים.
+ההכנות לתקיפה האווירית המפתיעה של ישראל בוצעו באווירה של סודיות מוחלטת. ביום תחילת המלחמה, בשעות הבוקר המוקדמות, עשו סוכני מודיעין ישראלים את דרכם לגג שגרירות ארה"ב בתל אביב והשביתו את אנטנת המעקב שהותקנה שם על מנת למנוע מארה"ב לגלות יציאת מטוסים ישראלים.  הטייסים הישראלים עצמם למדו על המבצע הקרוב רק 5 שעות לפני התקיפה האווירית.
-ואכן מיד בצאת השבת פורסמה אותה שיחה באה"ק ובכל רחבי תבל - ובעצם כך החל המבצע הגדול שזכה לכינוי [[מבצע תפילין]].
-==המלחמה==
+ההתקפה הראשונית על מצרים בוצעה בשעה 7:45 בבוקר. כמעט במקביל הותקפו 11 בסיסי אוויר מצריים. במבצע השתתפו 185 מטוסים ישראלים, שהיוו 91% מהתעופה הקרבית הישראלית. עד השעה 9 בבוקר הושמדו 197 מטוסים מצריים על ידי מטוסים ישראליים, 189 מהם על הקרקע ו-8 במהלך קרבות אוויר. 8 תחנות מכ"ם נהרסו או ניזוקו. 6 בסיסי אוויר מצריים בסיני ובתעלת סואץ הפכו לבלתי שמישים לחלוטין.
-ביום שני כ"ו באייר תשכ"ז, בשעה 8 בבוקר, הודיע דובר צה"ל: "משעות הבוקר המוקדמות מתנהלים בחזית הדרום קרבות עזים בין כוחות אוויר ושריון מצריים, שנעו לעבר ישראל, לבין כוחותינו שיצאו לבלמם. מטוסי חיל האוויר הישראליים יצאו לעבר מטוסים מצריים והתפתחו קרבות אוויר".
+לאחר חזרת המטוסים הישראלים לבסיסיהם לצורך תדלוק וחימוש מחדש, בשעה 10 בבוקר, בוצעה תקיפה שנייה בבסיסי אוויר מצריים, בה השתתפו 164 מטוסים.  במהלך תקיפה זו הותקפו 14 בסיסי אוויר ועוד 107 כלי טיס מצריים הושמדו.
-הפחד של תושבי ישראל שהצטבר אצלם בשבועות האחרונים, העצים שבעתיים. הוסיף לכך הנאום לאומה שנשא ראש הממשלה לוי אשכול באותו יום, נאום מבולבל ומגומגם. בין השאר אמר: "בימים אלה, העלולים להיות ימי מאבק דמים אכזר, מיטשטשות המחיצות בין חזית לעורף. בימים אלה - כל העם צבא, כל הארץ חזית. כל אחד ואחד מאתנו בכל מקום ובכל שעה, חייב לראות עצמו מופקד על הגנתה של ישראל".
+במהלך היום הראשון דיווחו מדינות ערב על נצחונות גדולים, דבר שהגביר את החרדה בקרב אזרחי העולם.
-מיד עם פרוץ המלחמה כשהערבים התפארו ב"ניצחונותיהם" ושידורי ישראל שמרו על שתיקה, הרגיע אדמו"ר שליט"א ואמר כי המצב אינו כפי המפורסם בכלי התקשורת, והוסיף : "הכותל המערבי יהי' בקרוב בידינו"...
+הרבי אמר אז שדבריהם אינם נכונים, והוסיף שבקרוב הר הבית יהיה בידינו.
-מיד עם פרוץ המלחמה, פנו אל הרבי משפחות מניו יורק שעמדו להשיא את בניהם בכפר חב"ד ואשר החתונה נקבעה לימים ספורים אחרי ה"5 ביוני", המשפחות שאלו את עצת הרבי למתי לדחות את החתונה, כי קשרי האויר עם ישראל נסגרו, ואף אחד לא העלה על דעתו שלאחר שבוע יוכלו כבר להגיע לארץ, תשובת הרבי היתה חד משמעית, החתונה תערך בעתה ובזמנה, וכולם יוכלו לנסוע ולהגיע בשלום, וכמובן שכך אמנם היה. המלחמה נסתיימה תוך ששה ימים והמחותנים חגגו את החתונה בארץ ישראל בסמן טוב ובמזל טוב.
+'''היום השני למלחמה, יום שלישי כ"ז באייר.''' זוג מטוסי הפצצה כבדים Tu-16 של חיל האוויר העיראקי ביצעו תקיפות הפצצה בעומק ההגנות הישראליות. אחד מהם התגלה ונפגע על ידי לוחם מעל נתניה, אך בהטלת הפצצות ישירות מעל הרחוב המרכזי הצליח לחזור לבסיס חבניה. השני נפגע מירי נ"מ לאחר הפצצת העיר עפולה, ומפקדו כיוון את כלי הטיס הבוער לבסיס הצבאי הישראלי. כתוצאה מהתרסקות המטוס מתו 14 חיילים ישראלים וצוות עיראקי של 6 אנשים.
-==הניצחון המופלא==
+===הקרב בירושלים ובחזית הירדנית===
-הבלתי יאומן קרה ומלחמת ששת הימים, כפי שנקראה לאחר מכן, נרשמה לדורות כנס הצלה של העם היושב בציון. הניצחון המופלא שאין לו אח ורע היה לעובדה קיימת. ארץ ישראל, לא רק שלא נפגעה מהמלחמה, אלא חיילי ישראל שחררו חלקים נרחבים מאויביה, כגון: רמת הגולן, עזה, כל מדבר סיני עד לתעלת סואץ, ובעיקר את המקומות הקדושים: [[ירושלים]] עיר הקודש, [[חברון]] עיר הקודש, קבר רחל, ועוד מקומות.
+'''היום הראשון למלחמה, יום שני כ"ו ב[[אייר]].''' בשעה 8:30 בבוקר העביר משרד החוץ הישראלי לראש ארגון הפיקוח על שביתת הנשק של האו"ם הגנרל בול מכתב עבור חוסיין מלך ירדן. המכתב ביקש מהמלך להימנע מכניסה למלחמה והבטיח שאם ירדן לא תשתתף במלחמה, לא ייגרם לה כל נזק. המכתב נמסר למלך רק בשעה 11:00 בבוקר, אך הוא דחה אותו והצביע על כך שמטוסיו כבר היו בדרכם ליעדים ישראליים.
-התרוממות הרוח והתעוררות הנפש אחזה בכל חוגי היישוב בארץ ישראל בעצמה כזו שדורות רבים לא ידע עם ישראל כמותם; רבים-רבים התקרבו יותר אל ה', בקבלת עול תורה ומצוות. רבבות שטפו את המקומות הקדושים שהיו סגורים במשך שנים רבות, והשיחו תחינה ותפילה של הודאה לפני היושב במרומים.
+בירושלים החלו קרבות בשעה 10:15 בבוקר. בשעה 11:45 פתח הלגיון הערבי הירדני בהתקפות מרגמה על מטרות במערב ירושלים, וארטילריה ירדנית החלה לפגוע במטרות מזרחית לתל אביב ובעמק יזרעאל.
-פחות מחודש ימים לאחר מכן, נערכה עצרת הודאה מרכזית באחד מכיכרותיה הגדולים של ירושלים. אל העצרת הגיעו כל גדולי התורה והיראה של [[ירושלים]] עיר הקודש. בהתרגשות רבה התקבל שלוחו של הרבי, הרב יוסף ויינברג, האיש שזכה להיות מביא הבשורה לארץ ישראל בימי הפחד והאימה - אותם דברי קודש של ישועת הכלל שנאמרו בעיצומו של יום הישועות - ל"ג בעומר.
+במהלך תקיפות אוויריות השמידו מטוסי חיל האוויר הישראלי בהר עג'לון את מכ"ם המרקוני 247 החזק ביותר בירדן.
-==מסקנות מהמלחמה==
+'''היום השני למלחמה, יום שלישי כ"ז באייר.''' המתקפה הישראלית נגד העיר העתיקה נעצרה בהתנגדות עזה ועקשנית.  אך למרות זאת הושלם כיתור העיר - חלקים מחטיבת השריון כבשו את רמאללה בצפון, חטיבה נוספת כבשה את לטרון בדרום מערב. לראשונה מאז תש"ז נפתח כביש תל אביב-ירושלים לתנועה ישראלית.
-[[התוועדויות]] חג השבועות ו[[שבת קודש]] פרשת בהעלותך, ט' בסיוון ה'תשכ"ז, היו סמוכות לניצחון במלחמה. במהלכן הרחיב הרבי על משמעות המאורעות בארץ הקודש.
+'''היום השלישי למלחמה, יום רביעי כ"ח באייר.''' אל"מ מוטה גור הסתער על העיר העתיקה. בסביבות הצהריים נכבשה בית לחם, קצת אחר כך - גוש עציון.
-הרבי אמר, שבקריאת התורה של החג רמוזים המאורעות, בפסוק: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". בפלפול הלכתי עמוק העלה את המסקנה כי למצרים העכשווית דין מצרים הקדומה, מבחינת ההלכה, ובהתאם לכך הסביר את משמעות הפסוקים בהתייחסות למאורעות שאירעו בשבוע זה.
+לאחר יומיים של קרבות, כבש צה"ל את כל שטח חצי האי סיני, וביום השלישי שלט צה"ל גם על ירושלים העתיקה והר הבית, ולמחרת הסתיים כיבוש שטחי יהודה ושומרון.
-הרבי העלה, בין השאר, על נס את האחדות שקדמה והביאה להצלחה באה"ק, ואת תוצאות ההצלחה בכיוון של "ואביא אתכם אלי". עוד אמר: מסירות הנפש שגילו יהודים בארץ הקודש - אין לה מקור בחישובים הגיוניים מפוכחים, כי אם נובעת היא מ[[עצמותו]] הפנימית של עם ישראל, של גוי קדוש הרוצה בארץ הקודש.
+ביום החמישי של המלחמה החלה הלחימה גם בחזית הסורית, ולמחרת שלט כבר צה"ל בכל שטח רמת הגולן.
-בהמשך הדברים עמד הרבי על גילוי נוסף של עצמות הנפש היהודית - ההתרגשות וההתעוררות שבפגישה עם [[הכותל המערבי]]: אלפים ורבבות התעוררו והתקרבו אל הקב"ה, ואכן אירע כאן "נס" (מלשון התעלות, דוגמאת נשיאת נס). כשנראה עין בעין כי יש בורא ומנהיג לעולם.
+==תוצאות המלחמה==
+במלחמה זו, בצורה ניסית ישראל השיגה ניצחון תוך ימים ספורים, וכבשה את חצי האי סיני, רצועת עזה, הגדה המערבית, מזרח ירושלים ורמת הגולן.
-===ניצול ההתעוררות===
+ב[[כ' סיון]] תשכ"ז, בהוראת ממשלת ישראל, הורחבו תחום השיפוט הישראלי וגבולותיה המוניציפליים של ירושלים לגזרה הירדנית (המזרחית) של ירושלים ולחלקים מהגדה המערבית הסמוכה לה. הסיפוח הפורמלי החד משמעי של מזרח ירושלים על ידי ישראל התרחש ב-כ"ב כסלו תשמ"א, כאשר נחקק חוק ירושלים, שהכריז על מזרח ירושלים כשטחה הריבוני של ישראל והעיר כולה כ"בירתה המאוחדת והבלתי ניתנת לחלוקה".
-הרבי דרש להשתדל, שההתעוררות של בני-ישראל לתשובה תנוצל לעניינים מעשיים, בקיום המצוות, ואז תהיה נצחית וברת-קיימא ותהווה הכנה קרובה לביאת המשיח: האחריות והזכות התמידית, המוטלת על כל איש ישראל, לקרב יהודים אחרים ליהדות, קיימת עתה ביתר שאת, ובמיוחד בעניין של הנחת תפילין, שהשעה צריכה לכך, ועדיין יש צורך בסגולה של "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" שלפי חז"ל הכוונה לתפילין.
+בסך הכל, ישראל השיגה שליטה על שטח פי 3.5 משטחה לפני המלחמה.
-בהזדמנויות רבות חזר הרבי והדגיש את החשיבות המיוחדת בשעה זו להנחת [[תפילין]] ולזיכוי אחים רחוקים במצווה גדולה זו, הן כסגולה להצלחת העם והן כנקודת אחיזה להבאת ההמונים לידי התקרבות מעשית ומתמדת אל [[הקב"ה]] ואל תורתו ומצוותיו.
+==בעקבות המלחמה==
+===התעוררות לתשובה===
-כל השנה שלאחר מכן המשיך הרבי לדבר על המצב, לתבוע "שינויים" ולנצל את ההזדמנות. במיוחד ב[[חודש תשרי]] שבו השמיע את ה[[מאמר]] ד"ה "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול", ב[[התוועדות]] יום שני של ראש-השנה (המאמר הוגה על-ידי הרבי לקראת ראש השנה [[תשנ"ב]] - עם סיום שנת "אראנו נפלאות").
+לאחר המלחמה הייתה התעוררות עצומה ל[[תשובה]], לאור הניסים הגדולים שהתרחשו בה וכן בזכות ההתרגשות משחרור [[ירושלים]] ו[[הכותל המערבי]].
-===התעוררות כללית לתשובה===
+את ההתעוררות זו קישר [[הרבי]] לייעוד הגאולה "והיה ביום ההוא יתקע ב[[שופר גדול]]"{{הערה|[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3139995 מאמר ד"ה והיה ביום ההוא תשכ"ח] קונטרס ראש השנה - תשנ"ב.}} ודרש להשתדל שההתעוררות של עם ישראל לתשובה תנוצל לקיום תורה ומצוות באופן מעשי.
-ב[[התוועדות]] [[י"ט כסלו]] [[תשכ"ח]] הקדיש הרבי שיחה ארוכה לחרדה ולהתעוררות שהקיפה את העם בתקופת מלחמת ששת הימים:
+===דוכן תפילין בכותל המערבי===
+{{ערך מורחב|ערך=[[הכותל המערבי#חב"ד בכותל|הכותל המערבי]]}}
+[[קובץ: תפילין1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חסידי חב"ד ב[[מבצע תפילין]] ב[[כותל המערבי]] עם שחרורו]]
-לפני פרוץ המלחמה הרגישו הכל את הסכנה וגם ציפו לרחמי שמים, ורק לאחר ההצלחה בחסדי ה' ובניסי ה' - החלו להשמע צלילים של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". ההכרה כי יד ה' עשתה זאת - רק היא תשלים את ההצלחה בכל השטחים.
+לאחר שחרור הכותל ב[[כ"ח באייר]] [[תשכ"ז]], במהלך [[מלחמת ששת הימים]], החלו חסידי חב"ד לקיים במקום לפעול [[הנחת תפילין|להניח תפילין]] עם באי המקום, כחלק מ[[מבצע תפילין]] שעליו הכריז הרבי לקראת פרוץ המלחמה.
-בתוך דבריו התעכב הרבי על דבריהם של מתווכחים המערערים על העובדה שהיתה התעוררות תשובה במלחמה זו. מתווכחים אלו מסתמכים על מדרשים ופירושים, "להוכיח" שהתעוררות התשובה אינה התעוררות. ברם, דרשות לחוד ו[[הלכה]] פסוקה לחוד. על הדרוש נאמר "אין משיבין על הדרוש" כי לדרוש דרכים משלו, ואילו לגבי המעשה בפועל קובעת ההלכה הפסוקה בלבד. כאן האריך הרבי להוכיח מן הלכה, שהרהור תשובה בלבד ואף ספק של הרהור תשובה עושה את האדם לבעל תשובה. הרבי הסביר גם את חשיבותה הגדולה של מסקנה זו (שאכן היתה התעוררות תשובה) בדבר עתיד המצב ב[[אה"ק]], מכמה בחינות. ההכרה בעובדה שאכן היתה התעוררות תשובה - עשוייה לקרב את הגאולה השלימה.
+זמן קצר לאחר מכן, ב[[כ"א סיוון]], הגיע מברק מ[[מזכירות]] הרבי ובו הוראה מהרבי:
+{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הצעת אדמו"ר שליט"א שאם רק אפשר לסדר אצל הכותל סוכה תמידית להנחת תפילין, וכמובן ברשות המשרדים המתאימים. וכדאי להדפיס בפורמט קטן ברכות תפילין ו[[קריאת שמע]] ולחלקם חינם. וגם למכור שם תפילין בדוקות ובמחיר מינימלי}}
-הרבי ציין שאם לא היה המשך להתעוררות של אז - הרי זו אשמת אלו שלא ניגשו ל[[יהודי]] בדברים היוצאים מן הלב ובדברי רגש: "הבה ונתחזק בקיום המצוות". אלו שלא התביישו, ופנו ליהודים בתל-אביב ובחדרה וכו' ואף ב"טיימס סקוור" בהצעה [[תפילין|להניח תפילין]] - נוכחו שלא נדחו, כי-אם אדרבה.
+עם קבלת ההוראה נרתמו חסידי חב"ד לקיומה והפעילו דוכן תפילין קבוע. בימים הראשונים לפעילותו איישו את הדוכן בעיקר חסידים מ[[כפר חב"ד]], אך לאחר קבלת מברק מהרבי בנושא שנשלח לסניף [[צעירי חב"ד]] ב[[ירושלים]], ברשאות הרבי [[טוביה בלוי]], החלה התעוררות בנושא בין החסידים בירושלים, והם הקימו 'מטה מבצע תפילין' שדאג לאייש את הדוכן. חברי המטה היו, מלבד הרב בלוי, הרבנים: [[בן ציון שיינברגר]], [[יהושע יוזביץ']], [[יששכר דב וולס]]{{הערה|1=[[שניאור זלמן ברגר]], [http://beismoshiachmagazine.org/katavot/2016/6/16/102797492894.html המבצע שפרץ עשר שנים קודם זמנו] {{בית משיח|}}}}.
-הרבי הדגיש והבהיר כי "ששת הימים" לא היו "[[גאולה]]" ולא "[[אתחלתא דגאולה]]" ולא חלק מכל אותה אמונה ומכל אותן תקוות שלנו לגבי העתיד לבוא. אבל, הרי היתה כאן הצלה ברורה של היישוב היהודי בארץ ישראל! היו סכנות נוראות וברוך-השם יצאו מהן בניצחון גדול, הכל ראו כי לא היה זה ניצחון טבעי. ואיך אפשר שלא ללמוד לקח ממאורע כזה?
+דוכן זה פועל ברצף עד היום, ומשמש כ[[בית חב"ד]] לכל דבר. החל משנת [[תשס"ה]] מנהל את הדוכן הרב יוסף הלפרין{{הערה|1=[http://www.chabad.org.il/News/NewsItem.asp?ArticleID=3083&CategoryID=184 הכותל המערבי: בית חב"ד ללא הפסקה]}}.
-הרבי אינו מסתיר את דעתו כי "אלה אשר צריכים היו לפעול, לעורר, לעשות, לא עמדו במבחן" לא נתגלו בארץ ישראל, בתוך היהדות הדתית של ארץ ישראל, אותם האנשים אשר 'יתרגמו' את ההתעוררות ל'שפת המעשה'.
+===תחילת המאבק על שלימות הארץ===
+{{ערך מורחב|שלימות הארץ}}
-כדי להדגים את הדברים סיפר הרבי בשם [[אדמו"ר הריי"צ]]: לפני כחמישים שנה מקובל היה ב[[רוסיה]] כי איטליה היא ארץ שאין בה סדר ואין בה יד מארגנת. כשחזר הרבי מביקור ב[[איטליה]] סיפר, כי ראה בתחנת רכבת קטר משוכלל ביותר, על הפסים עמדו גם קרונות נאים ומשוכללים. לפתע שרק הקטר והחל לנוע במהירות, אבל הקרונות נשארו לעמוד על עמדם. הוברר, כי פשוט שכחו לחבר את הרכבת אל הקטר הדוהר, וממילא הקטר נסע מהר אבל הקרונות נשארו עומדים ללא ניע. וכך בדיוק - אמר הרבי - המצב ב[[ארץ ישראל]] כיום. ה'קטר' דוהר אבל ה'קרונות' נשארים עומדים. יש התעוררות ל[[אמונה]], יש רצון לחזור אל היהדות, אבל אין מי שייצור את הקשר ההכרחי בין ההתעוררות לבין המעשים. לכן, מסביר הרבי, נשארה האמונה בבחינה של "גנבא אפום מחרתא רחמנא קרייא". גם לגנב החותר תחת בית כדי לגנוב בו, והוא עובר בצורה החמורה ביותר על איסור התורה לגנוב, יש [[אמונה]] שהרי בשעת מעשה הוא מתפלל אל ה' ומבקש להצליח בעבירה שבידו. בישראל יש בעלי 'אמונה' שהרי בשעת מעשה הוא מתפלל אל ה' ומבקש להצליח ב[[עבירה]] שבידו. בישראל יש בעלי 'אמונה' שהם אכן מאמינים, אבל האמונה שלהם היא כאמונתו של אותו גנב: תוך כדי אמונה ואפילו תוך כדי תפילה מוסיפים לעבור על איסורי תורה חמורים.
+לאחר סיום המלחמה החלו ראשי השלטון בארץ ישראל לדבר על מסירת השטחים שנכבשו במלחמה, תמורת חתימה על הסכם שלום עם מדינות ערב.
-ולא קם בישראל מי שיבהיר כי אין אמונה ערטילאית, אין אמונה בלי מעשים.
+בעקבות כך, החל הרבי לדבר על האיסור במסירת חלקים מארץ ישראל לערבים.
-===לפעול את שינוי המקום===
+הרבי הוסיף כי היה צריך מיד עם כיבוש השטחים לגרש משם את כל הערבים, על מנת שלא יטענו אחר כך בעלות עליהם.
-[[הרב]] [[שמואל אבידור]] הכהן זכה לשמוע מהרבי דברים נחרצים כבר בשנת [[תשכ"ח]] וכפי שהתפרסם ברשימה פרטית מאותה [[יחידות]]{{הערה|1=[[שיחות קודש]] [[תשכ"ח]] עמוד 405}}:
+==ראו גם==
+*[[יום ירושלים]]
+*[[מלחמת ההתשה]]
+*[[מלחמת יום הכיפורים]]
+*[[מלחמת לבנון הראשונה]]
+*[[מלחמת המפרץ]]
-לשאלתו של הרב מה לכתוב עכשיו בעתון אודות המשך התעוררות מ"ששת הימים", השיב הרבי: אני התחלתי בנוגע ל"מבצע תפילין", ובאמת אפשר לפעול הכל, אפילו עניינים הכי קשים... יש לפעול רבות שיהודים יתחילו ללכת בשבת לבית הכנסת, ולא מצד העובדה שהיום שבת לכן צריך ללכת לבית הכנסת, כי זה לא פועל כלום. אצל כולם יש הבדל בין שאר ימי השבוע ליום השבת, אפילו לאלו שהולכים לחוף הים - לוקחים הם אוכל אחר מבשאר הימים ואין היום אפור אצלם, משום שהם חשים הרגשה חגיגית במשהו ("ווייל זיי פילן אביסל יום-טוב'דיק"), ואם כן רואים שאפילו הוא חש באווירת חג ("ער פילט אז עס איז יום טובד'דיק"), אינו עושה שאר העניינים. כמו כן ללכת לבית הכנסת משום ששבת היום לא יפעלו עליו כלום. אלא עצם העניין שהולך לבית הכנסת - בזה עצמו כבר מרגיש עצמו שייך יותר לעם ישראל, ואפילו שלא יתפלל שם כלום, אלא שבמשך הזמן שיהיה שם ("וועט ער שוין זאגן") יאמר לבסוף איזו תפילה קצרה, או קפיטל [[תהילים]] - עד שיתפלל יחד עם כולם. ולפעמים יאזין לדרשה וזה יפעל שינוי עיקרי בחיים היום-יומיים שלו, וכמו ב[[תפילת שחרית]] - הכוונה היא לא רק שבשעה שמתפלל יהיה שייך לקדושה, אלא שזה יפעל על כל היום כולו שהנהגתו תהיה באופן אחר. כך גם עניין הנ"ל יפעל שינוי המהות. כי "ששת הימים" צריך תגובה בדבר עיקרי ושינוי המהות ומסירות-נפש, ואין הפירוש בגוף - אלא כמו ש[[אדמו"ר הזקן]] מפרש: [[נפש]] פירושו רצון וכמו שכתוב "אין נפשי אל העם הזה".
-בהמשך השיחה אמר הרבי: התווכחתי עם ראש ישיבה אחד והוא אמר לי - שהשינוי צריך להיות קביעות עיתים לתורה יותר, אך זה לא שייך ל"ששת הימים" (בעיקר). תמיד צריכים להוסיף ולהשתפר בכל העניינים, אלא שכאן צריך להיות שינוי מהותי, שאת זה יביא העניין הנ"ל (והאריך מאוד הרבה בתוצאות הטובות שיהיו מזה).
-עד כאן מדבריו של הרבי עם הרב אבידור הכהן.
-אם מסתם יהודים תבע [[הרבי]] יתר פעילות ושינויים, מחסידיו עושי דברו על אחת כמה וכמה. "מבצע תפילין". פעילות עם אלמנות ויתומי המלחמות. ביסוס המוסדות בירושלים. אלה ועוד היו תביעותיו של הרבי מן החסידים.
-===בכיה לדורות===
-בד בבד החל הרבי בפעילות נמרצת למען יישוב השטחים ששוחררו במלחמה זו ונגד הכוונה למסרם לגויים. על הדו-שיח שניהל הרבי בנושאים אלה עם אותו עיתונאי מסופר ב[[שיחות קודש]] שם:
-הרבי: אודות התיישבות בעיר העתיקה, למה מונעים זאת? והוסיף: עשו שגיאה בזה שלא שילחו את הערבים. היו צריכים לומר לכל אחד ואחד (מהערבים) אתה חייב מיתה כי הנך מורד, אבל בכל זאת קח מאה ל"י והפעקל [= והחבילות] שלך ולך.
-אז, כשהיו באים למצרים ומסתובבים שם, (או לסוריה), והיו מספרים את הטוב שבישראל, שאמת היינו חייבים מיתה אלא שישראל "רחמנים בני רחמנים" הם ולכן הניחו לנו.
-אבל עכשיו, שהשאירו את הערבים במקומותיהם, ושם הם מדברים רעות ועוד מעט מגיעים לבחירות, וישראל היא מדינה דמוקרטית, וממילא יתנו להם לבחור, ומי יודע מה יהיה, ובטח יבנו להם במקום החורבות שלהם שיכונים חדשים.
-הרבי המשיך ואמר: לא הייתי במצרים ולא דברתי עם נאצר, אבל אני בטוח שאצל נאצר היה מונח בפשטות ("איז געווען אפגעלייגט) שסיני הוא של ישראל, ולא חלם שיקבל זאת בחזרה, וכן אותו דבר בכל העולם כולו, אלא שישראל גופא נתנה מקום לסברא כזאת. וזו שגיאה גדולה אשר אי-אפשר לתקנה, ואם מפני שמפחדים מ[[רוסיה]] - אז [[אמריקה]] צריכה לפחד מ[[רוסיה]] ולא ישראל.
 ==קישורים חיצוניים==
+*'''[http://teshura.com/Friedman-Mondshine%20-%20Tishrei%2030%2C%205779.pdf וישבתם לבטח בארצכם]''' {{PDF}} תשורה מנישואי משפחת פרידמן, הסוקרת את מעורבות הרבי במלחמה
+*'''[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=28768 כי ששת ימים עשה ה' נסים ונפלאות - מיוחד]''' - {{אינפו|}}
 *[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=1508 קטעי עיתונות מערב המלחמה בו מבשרים עיתוני ישראל כי הרבי מליובאוויטש מבטיח ניצחון גדול לישראל ויש להשאר בארץ הקודש] {{תמונה}} {{אינפו}}
 *שלום בער קרומבי, '''[http://www.scribd.com/doc/225546547/927 הפרוטוקולים חושפים: המדינאים בצמרת השלטון תכננו מראש להחזיר את העיר העתיקה]''', [[שבועון בית משיח]] גליון 927 עמוד 32
+*[[אברהם רייניץ]], [http://beismoshiachmagazine.org/katavot/2017/5/10/528659287164.html אין לפחד ואין להפחיד], {{בית משיח}} ט"ז אייר תשע"ז
+*[[מנחם זיגלבוים]], [http://beismoshiachmagazine.org/katavot/2017/5/10/628952587503.html איפה הייתי במלחמה?], {{בית משיח}} ט"ז אייר תשע"ז
+*[[מנחם זיגלבוים]], [http://beismoshiachmagazine.org/katavot/2017/5/10/751766203560.html המלחמה והניצחון], {{בית משיח}} ט"ז אייר תשע"ז
+*שניאור זלמן לוין, [http://beismoshiachmagazine.org/katavot/2017/5/10/865553586206.html התעוררות והחמצה], {{בית משיח}} ט"ז אייר תשע"ז
+*ישראל לפידות, [http://beismoshiachmagazine.org/katavot/2017/5/10/193856455357.html קראתי ואין עונה], {{בית משיח}} ט"ז אייר תשע"ז
+*'''[https://col.org.il/news/135683 JEM בסרט חדש: ילדי הגיבורים אחרי מלחמת ששת הימים • צפו]''' {{וידאו}}{{COL}}
+{{מלחמות ישראל|}}
 {{הערות שוליים}}
 [[קטגוריה:מלחמות ישראל]]

מלחמות ישראל
מלחמות	מלחמת השחרור (תש"ח-תש"ט) \| מלחמת סיני (תשי"ז) \| מלחמת ששת הימים (תשכ"ז) \| מלחמת ההתשה (תשכ"ט-תש"ל) \| מלחמת יום כיפור (תשל"ד) \| מלחמת לבנון הראשונה (תשמ"ב) \| מלחמת המפרץ (תנש"א) \| מלחמת לבנון השנייה (תשס"ו) \| מלחמת חרבות ברזל (תשפ"ד)
פעולות ומבצעים	פעולת כראמה (תשכ"ח) \| מבצע אנטבה (תשל"ו) \| מבצע ליטני (תשל"ח) \| תקיפת הכור הגרעיני בעיראק (תשמ"א) \| מבצע רגל עץ (תשמ"ו)