עשרה מאמרות

כאשר נברא העולם, אמר הקב"ה עשר מאמרות ובהן ברא את העולם מאין ליש. והן נמצאות תמיד בתוך הבריאה להוותה. והן גם כן מתחדשים כל הזמן.

מאמרות אלו "יוצאים" ממלכות דאצילות, שהיא (כביכול) פיו של הקב"ה, והיא שורש כל הנבראים.

מטרת בריאת העולם

בחסידות מובא אין ספור פעמים שתכלית ומטרת בריאת העולם היא כביכול "תאווה" של הקדוש ברוך הוא שיהיה לו דירה - מקום משכן שכינתו, בתחתונים, דהיינו לברוא עולם גשמי וחומרי ודווקא בו יקיימו את ציוויו ורצונותיו, כאשר בכל מצווה ומצווה העולם מתברר יותר ויוצא מחומריותו, עד לטיהור העולם והכנתו לגילוי שכינה.

"דירה" מבטא את מקום האדם אשר שם הוא גר ונמצא בכל התפשטותו, ומרגיש נוח להיות, וזוהי המטרה שהעולם יהיה כלי לקדושה ושכינה.

על סיבת רצון זה המכונה בשם תאווה, כותב אדמו"ר הזקן "על תאווה לא שואלים שאלות" כפי שאדם נמשך לדבר מסוים ללא סיבה מוסברת, כך כביכול הקב"ה התאווה וחפץ שיהיה לו דירה בעולם הזה.

ערך מורחב – דירה בתחתונים

הוויה תמידית בכל רגע

ערך מורחב – אור שבעת הימים

עשרה מאמרות אלו מחדשים את העולמות בכל רגע מחדש ומהווים אותו מאין ליש, כי אילו היו מפסיקים להוות את העולם אפילו לרגע אחד, הרי שכל העולם היה חוזר להיות אין - המאמרות כפי שהן באצילות קודם אמריתן, ואפס - כפי שהן בכתר - שהוא ביטול גדול יותר.

שורש כל המאמרות הוא המאמר הראשון. על-פי המבואר בתניא שהחיות הנמשך מעשרה המאמרות שבתורה - שבהם נברא העולם, גדול מאד מבחינת פרטי הנבראים, ואין כח בהם לקבל החיות, אלא על ידי שיורד החיות ומשתלשל ממדריגה - למדריגה פחותה ממנה, על ידי חילופים ותמורות האותיות וגימטריאות, שענינן צמצום והסתר ה" אותיות " - האורות האלקיים, עד שיוכל להתלבש ולהחיות את הנברא המוגבל והגשמי.

ולכן גם המאמר האלקי יהי אור - כמו שאר המאמרות - הוא גבוה וכללי, ומהוה את כלל ענין האור במדריגות הגבוהות ביותר, ורק חילופיו וצמצומיו יכולים להתלבש ולהחיות את פרטי מדריגות האור, עד צורתו הגשמית. והיינו, שבראשית התהוותו מהמאמר האלקי הוא רוחני ועליון, ואילו צורתו הגשמית נגרמת על ידי החילופים והתמורות הנ"ל.

אלא שבאור שנברא ביום הראשון נתוסף הענין הפלאי - שגם בהיותו בגשמיות, הנה במהותו הפנימית הוא אור שלמעלה מההשתלשלות וכו', ולכן אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו.

משל האבן

מובא על כך משל: לאדם הזורק אבן, שברגע שיגמר הכח הזורק את האבן היא תיפול. ולכן צריך להוות את העולם כל הזמן, בשביל שלא יפסיק.

כלומר, הבריאה היא חידוש, ואילולי היה הקב"ה בורא את העולם הרי זה מופרך שיברא, ובכל רגע שנברא הרי זהו חידוש. וכמו האבן שמופרך שתהיה באוויר, ואף על פי שכעת עפה, הרי ברגע שיגמר הכח מיד תיפול.

קריעת ים סוף

בקריעת ים סוף הקב"ה היה צריך שהרוח קדים תנשוב כל הלילה בכדי שתהיה יבשה. ומבאר על כך אדמו"ר הזקן: כי כפי שהקריעה שהייתה בכוחו של הקב"ה שיכל להפוך לרגע את המים, ומכל מקום, הייתה באופן שנקרע בכל רגע מחדש. כך גם בריאת העולמות היא באופן שנבראים בכל רגע מחדש.

חידוש המאמרות

בחסידות מובא, שלא רק שהמאמרות מהווים בכל רגע את העולם מחדש. אלא הם בעצמם גם כןמתחדשים ממקורם. וכמו שכתוב "המחדש בטובו בכל יום תמיד". ובאם רק המאמרות מהווים את העולמות מחדש כל הזמן, הרי אין זה שהקב"ה מחדש, אלא שהמאמרות מחדשים?

אלא המאמרות בעצמם מתחדשים בכל יום ממקורם שהוא "אומרם" בכל יום מחדש, אך האמריה היא באופן של "ודבר אלקנו יקום לעולם", כלומר, שהדיבור של רגע זה הוא בדומה ממש לדיבור הקודם וכו'. ומכל מקום זה נקרא חידוש אף שלכאו' "חידוש תמידי אינו חידוש"? כיון ש:

רצון הוא אחד מכוחות הנפש המקיפים. הוא אינו מתלבש באיבר מסויים אך הוא דוחף את כל האיברים לעשות. וברגע שמפסיק לרצות, מיד בטל המעשה. וזאת כיון שהגוף מעצמו אינו חפץ בעשיה זו, ורק הרצון דוחפו וברגע שמפסיק אין מה שיגרום לו שוב לעשות. והיינו מפני שהרצון הוא באופן של יש מאין.

אותו הדבר הוא בבריאת העולם, שהייתה בדרך של יש מאין, ובאופן כזה, צריך שהאין יהווה כל הזמן את היש, וידחפנו, שכן אם "כח הרצון" מפסיק לרצות שוב אין ה"רצון" פועל. וכך אם מפסיק לומר את המאמר, שוב אינו פועל.