שלום דובער פרידמן (שמי"ר): הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – "משפיע " ב־"משפיע ")
 
(49 גרסאות ביניים של 16 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{לעריכה}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=איש המחתרת היהודית בברית המועצות וממייסדי ארגון [[שמי"ר]]|אחר=איש עסקים מפעילי בית חב"ד באיטליה|ראו=[[שלום דובער פרידמן (איטליה)]]}}
[[קובץ:שלום דוב בער פרידמן (בן מרדכי אהרן).jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' שלום דובער פרידמן מקבל דולר מ[[הרבי]]]]
[[קובץ:שלום דוב בער פרידמן (בן מרדכי אהרן).jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' שלום דובער פרידמן מקבל דולר מ[[הרבי]]]]
הרב '''שלום בער פרידמן''' נולד בשנת [[תרפ"א]] ב[[קרמנצ'וג]] שב[[אוקראינה]], להוריו הרב [[מרדכי אהרן פרידמן|מרדכי אהרן]] ואסתר. אביו למד בצעירותו בישיבת '[[תומכי תמימים]]' ב[[ליובאוויטש]], שם נחשב היה מ'בעלי הנגלה'. במקביל היה מפעילי חברת '[[פדיון שבויים]]' שתפקידה היה לפעול למען שחרור ה[[תמימים]] משירות בצבא הצאר.
הרב '''שלום בער פרידמן''' ([[תרפ"א]] - [[י"ד טבת]] [[תשס"ו]]). למד בישיבות [[תומכי תמימים]] בברדיטשוב, ז'יטומיר וקלינצי. ממיסדי ופעילי ארגון [[שמי"ר]].


==ילדותו==  
==ילדותו==
נולד בשנת [[תרפ"א]] ב[[קרמצ'ונג]] שב[[אוקראינה]], לרב [[מרדכי אהרן פרידמן|מרדכי אהרן]] ואסתר פרידמן.


בהיות שלום דובער כבן שלוש, עברה משפחתו להתגורר ב[[רוסטוב]]. אביו חינכו בדרכי התורה והחסידות, ובמקום להישלח ללמוד בבית ספר הממלכתי, הוא למד תורה בבית ולאחר מכן בישיבות מחתרתיות.  
בהיותו כבן שלוש, עברה משפחתו להתגורר ב[[רוסטוב]]. אביו חינכו בדרכי התורה והחסידות, ובמקום להישלח ללמוד בבית ספר הממלכתי, הוא למד תורה בבית ולאחר מכן בישיבות מחתרתיות.


אביו שהיה מחשובי חסידי חב"ד ברוסטוב, נעצר על ידי המשטרה החשאית. היה זה בליל ראש-השנה [[תרצ"ו]], בשיאו של אחד מגלי המעצרים שנערכו באותם ימים. בו בלילה נעצרו גם החסידים ר' [[דוד לאבאק]], גיסו, רב העיר הרב [[משה מדליה]], ר' [[שמואל מענדל הלפרין]], ועוד שניים. כמה מהעצורים נשלחו ל[[סיביר]], מהם שבו לביתם בתום גלותם, בעוד הרב מדליה לא שב עוד לעולם. עקבותיו נעלמו ורק כעבור זמן נודע כי הוצא להורג,.  
אביו שהיה מחשובי חסידי חב"ד ברוסטוב, נעצר בליל [[ראש השנה]] [[תרצ"ו]], על ידי המשטרה החשאית. בו בלילה נעצרו גם החסידים: ר' [[דוד לאבאק]], גיסו, רב העיר הרב [[משה מדליה]], ר' [[שמואל מענדל הלפרין]], ועוד שניים{{הערה|כמה מהעצורים נשלחו ל[[סיביר]], מהם שבו לביתם בתום גלותם, בעוד רב העיר הרב מדליה לא שב עוד לעולם. עקבותיו נעלמו ורק כעבור זמן נודע כי הוצא להורג.}}.


ר' [[מרדכי אהרן פרידמן]] שוחרר מהכלא הסובייטי, לאחר שנתיים של סבל ותלאה. רק בשנת [[תשי"ח]] קיבלה משפחתו מכתב ממפקד ה[[ק.ג.ב.]] ב[[רוסטוב]], בו הוא "מטהר" את ר' מרדכי אהרן.  
לאחר כשנתיים של סבל שוחרר אביו ר' [[מרדכי אהרן פרידמן]] מהכלא הסובייטי.


==גלגוליו בישיבות תומכי תמימים==  
==גלגוליו בישיבות תומכי תמימים==
לערך משנת [[תרצ"ה]]{{הערה|באסרו חג שבועות [[תרצ"ה]] כתב ר' [[יעקב שץ]] אל [[הרבי הריי"צ]]: "לא מכבר באו עוד ב' פועלים (תלמידים) שיחיו, בני ה"ר מרדכי אהרן (פרידמן) מרוסטוב".}}, למדו הוא ואחיו ר' [[אברהם יוסף פרידמן|אברהם יוסף]] ב[[תומכי תמימים ברדיצ'ב|ישיבה המחתרתית]] בעיר [[ברדיטשוב]].


באותם ימים למדו שני האחים, ר' שלום דובער ור' [[אברהם יוסף פרידמן|אברהם יוסף]], בישיבה המחתרתית שהתקיימה בעיר [[ברדיטשוב]]. את הישיבה הקים הרב [[יעקב שץ]] ואף לימד בה את שיעורי ה'נגלה' כשלצדו ה[[משפיע]] הרב [[חיים שאול ברוק]]. באסרו חג שבועות [[תרצ"ה]] כתב ר' [[יעקב שץ]] אל [[הרבי הריי"צ]]:
לימים, כאשר נדדה הישיבה, נדד גם שלום דובער הצעיר יחד עם חבריו, ועבר ללמוד בישיבה שנפתחה בעיר [[קורסק]].


"לא מכבר באו עוד ב' פועלים [תלמידים] שיחיו, בני ה"ר מרדכי אהרן [פרידמן] מרוסטוב".  
בשנת [[תרצ"ו]] למד בישיבת '[[תומכי תמימים]]' המחתרתית בעיר [[ז'יטומיר]]. בתחילה היו בישיבה רק ארבעה תלמידים: הוא, ר' [[משה מרוזוב]], ר' [[ישעיה גופין]] ור' [[ניסן פינסון]]. המגיד שיעור היה ר' [[אליעזר פינסקי]] שלימד את התלמידים למרות הסכנה שבדבר. הלימודים התקיימו ב[[בית כנסת]] ששכן בקצה העיר. לבית הכנסת היו כמה פתחים, לעת חירום.


אנשי המשטרה החשאית תרו תדיר אחר תלמידי ישיבה. אלה עשו כל שביכולתם כדי להסתיר את מקום לימודם ומגוריהם.  
בחודשי החורף של שנת [[תרצ"ז]], הוחלט כי בז'יטומיר ילמדו התלמידים המבוגרים, ואילו התלמידים הצעירים, ובהם ר' שלום דובער פרידמן נשלחו לישיבות בערים אחרות.


צרה נוספת העיקה על התלמידים בברדיטשוב - נערים צעירים מבני העיר התנכלו להם בקביעות. התמימים שחבשו קסקטים וזקן קטן עיטר פניהם של אחדים מהם, היו מטרה לקבוצות נערי רחוב שהתנכלו להם. התמימים החליטו להערים על הנערים הגויים, ומאז, כל אימת שהלכו ברחוב, צעדו בגאון ובעוז כמו חיילים כשעל פיהם מארש עם המילים "אדון עולם..." הנערים הגויים חשבו כי מדובר בצעירים שעומדים לפני גיוס וכי הם מתאמנים לקראת גיוסם, ומאז חששו להציק להם...
לאחר [[חג הפסח]] [[תרצ"ז]], הגיע ר' שלום דובער ללמוד בישיבה שנפתחה בעיר [[קלינצי]], בה לימד הרב [[יוסף גולדברג]], שסיפר על קורות הישיבה:


לימים, כאשר נדדה הישיבה, נדד גם שלום דובער הצעיר יחד עם חבריו ועבר ללמוד בישיבה שנפתחה בעיר [[קורסק]].  
"אחר פסח הגעתי לקלינצי, פתחתי שם מחלקה ולשם באו התלמידים הרב [[שלום מענדל קלמנסון]], הרב [[העניך רפופורט]], הרב שלום בער פרידמן, הרב [[צבי הירש בראסלעווער]] ועוד. בקלינצי למדנו עד כ"ד כסלו [[תרח"צ]] שאז באו לאסרנו. לא הייתי באותה שעה בבית הכנסת וכך ניצלתי. וברחנו משם כולנו".


בשנת [[תרצ"ו]] למד בישיבת 'תומכי תמימים' המחתרתית בעיר [[ז'יטומיר]]. בתחילה היו בישיבה רק ארבעה תלמידים: ר' שלום בער, ר' [[משה מרוזוב]], ר' [[ישעיה גופין]] ור' [[ניסן פינסון]]. המגיד שיעור היה ר' [[אליעזר פינסקי]] שלימד את התלמידים למרות הסכנה שבדבר. הלימודים התקיימו בבית כנסת ששכן בקצה העיר. לבית הכנסת היו כמה פתחים, מעלה ראשונה לעת חירום.  
==קצין בצבא האדום==
בימי מלחמת העולם השנייה הוכרז ב[[ברית המועצות]] על גיוס חירום. כל גבר בגיל גיוס, גויס בעל כורחו. כל ה'פטורים' למיניהם בוטלו, וכל צעיר שהסתובב ברחוב, נלקח מיד על ידי הצבא ונשלח היישר אל החזית העקובה מדם. היו שהצליחו להתחבא, או שהציגו עצמם כחולים מסוכנים, אבל רבים גויסו בעל כורחם. גם חסידי חב"ד רבים גויסו בעל כורחם, ונקלעו לצרות, שכן מלבד הטרגדיות הקשות שהיו מנת חלקם של כלל החיילים במלחמה זו, הם סבלו מחוסר [[מזון]] [[כשר]], אי-יכולת [[הנחת תפילין|להניח תפילין]] והאפשרויות לשמירת מצוות היו קשות ומסוכנות.


יום אביבי אחד של שנת תרצ"ו, הגיע לפתע שוטר ל'ביקור' פתע בבית כנסת. ארבעת התמימים, ובהם ר' שלום דובער, שקדו על לימודם בהתמדה רבה. ר' ניסן היה הראשון שראה את השוטר. הוא הספיק להודיע לכולם על הצרה המתרגשת ובאה. המגיד-שיעור ברח מיד ואחריו התלמידים. רק ר' ישעיה גופין לא הספיק להימלט והוא נלקח לתחנת המשטרה, שם נחקר ממושכות ולאחר מכן נצטווה לעזוב את העיר באופן מיידי.  
אך שלום דובער, שירת בימי המלחמה בתנאים טובים יחסית, כמפקד סוללת טילי נ. מ., לתפקיד זה הגיע בזכות כך שסיים את לימודיו טרם המלחמה, ובזכות כישוריו המבורכים והידע שלו, נשלח מיד לקורס קציני נ.מ. ומשם לפיקוד על סוללת טילים. הוא מילא את משימותיו במסירות וביעילות. לקראת סוף המלחמה נמנה על משחררי העיר [[ריגה]].


על מה שקרה לאחר הביקור הזה, סיפר אחד התלמידים, ר' [[משה מרוזוב]]: "מאז החלפנו מקום לימודנו לחלק העיר הנקרא [[דעזיטענע]], שם למדנו בבית כנסת. נתקבצו אלינו עוד תלמידים: ה"ר [[העניך רפופורט]], ה"ר [[מונקע רפופורט]], ה"ר [[שלום לויטין]], וה"ר [[ברוך בראסלווער]]".  
לאחר המלחמה [[נישואין|נשא לאישה]] את מרת הינדא לבית פסבקוב (מגזע חסידי אלכסנדר), והשניים קבעו את ביתם בריגה. אל עיר זו הביא גם את הוריו, ר' מרדכי אהרן ומרת אסתר. כאשר במקביל המשיך את שירותו הצבאי בבסיס הסמוך לריגה. הוא מילא שורה של תפקידים סודיים ורגישים, כך שגם לאחר שחרורו, נקרא מדי פעם לשירות מילואים.


בחודשי החורף [[תרצ"ז]], הוחלט כי בז'יטומיר ילמדו תלמידי ה'זאל' - התלמידים המבוגרים, ואילו התלמידים הצעירים ובהם ר' שלום דובער פרידמן נשלחו לישיבות בערים אחרות.
בגין דרגתו הבכירה, הוא יכל לשמור על כשרות ולהתפלל כדבעי גם בימי המלחמה הטרופים, כפי שסיפר בנו ה[[משפיע]] הרב [[יוסף יצחק פרידמן]]:


לאחר חג הפסח [[תרצ"ז]] הגיע ר' שלום דובער ללמוד בישיבה שנפתחה בעיר [[קלינצי]], בה לימד הרב [[יוסף גולדברג]], שסיפר על קורות הישיבה:
"את ה[[טלית]] והתפילין החביא אבא בדרך קבע בתנור שעמד במשרדו. מידי יום מצא את הזמן להסתגר במשרדו - משרד קצין בצבא האדום, בתוככי מחנה סודי - התעטף בטלית, הניח תפילין והתעצם בתפילתו. גם כשרות ה[[מזון]] לא הייתה בעיה כה גדולה, שכן בהיותו קצין, יכול היה להיכנס בחופשיות למטבח ולקחת ירקות ופירות ומוצרים נוספים שאין בהם בעיות כשרות".
 
"אחר פסח הגעתי לקלינצי, פתחתי שם מחלקה ולשם באו התלמידים ה"ר [[שלום מענדל קלמנסון]] ה"ר [[העניך רפופורט]] ה"ר [[שלום בער פרידמן]] ה"ר [[צבי הירש בראסלעווער]] ועוד... בקלינצי למדנו עד כ"ד כסלו [[תרח"צ]] שאז באו לאסרנו. לא הייתי באותה שעה בבית הכנסת וכך ניצלתי. וברחנו משם כולנו".
 
==קצין בצבא האדום==
 
בימי מלחמת העולם השנייה הוכרז ב[[ברית המועצות]] על גיוס חירום. כל גבר בגיל גיוס, גויס בעל כורחו. כל ה'פטורים' למיניהם בוטלו, וכל צעיר שהסתובב ברחוב, נלקח מיד על ידי הצבא ונשלח היישר אל החזית העקובה מדם. היו שהצליחו להתחבא, או שהציגו עצמם כחולים מסוכנים, אבל רבים גויסו בעל כורחם. גם חסידי חב"ד רבים גויסו בעל כורחם, ונקלעו לצרות, שכן מלבד הטרגדיות הקשות שהיו מנת חלקם של כלל החיילים במלחמה זו, הם סבלו מחוסר במזון כשר, אי-יכולת להניח [[תפילין]] והאפשרויות לשמירת מצוות היו קשות ומסוכנות.
 
לא כך היה עם ר' שלום דובער ששירת בימי המלחמה בתנאים טובים יחסית, כמפקד סוללת טילי נ. מ.. לתפקיד זה הגיע בזכות כך שסיים את לימודיו בטרם המלחמה, ובזכות כישוריו המבורכים והידע שלו, נשלח מיד לקורס קציני נ. מ. ומשם לפיקוד על סוללת טילים. הוא מילא את משימותיו במסירות וביעילות, אלא שכמעט ולא סיפר על כך מעולם. לקראת סוף המלחמה נמנה על משחררי העיר [[ריגה]].
 
לאחר המלחמה נשא לאישה את מרת הינדא (לבית פסבקוב, מגזע חסידי אלכסנדר), והשניים קבעו את ביתם בריגה. אל עיר זו הביא גם את הוריו, ר' מרדכי אהרן ומרת אסתר, כאשר במקביל המשיך את שירותו הצבאי בבסיס הסמוך לריגה. הוא מילא שורה של תפקידים סודיים ורגישים, כך שגם לאחר שחרורו, נקרא מידי פעם לשירות מילואים.
 
בגין דרגתו הבכירה, יכול היה לשמור על כשרות ולהתפלל כדבעי גם בימי המלחמה הטרופים, כפי שסיפר בנו ה[[משפיע]] הרב [[יוסף יצחק פרידמן]]:
 
"את הטלית והתפילין החביא אבא בדרך קבע בתנור שעמד במשרדו. מידי יום מצא את הזמן להסתגר במשרדו - משרד קצין בצבא האדום בתוככי מחנה סודי - התעטף בטלית, הניח תפילין והתעצם בתפילתו. גם כשרות המזון לא הייתה בעיה כה גדולה, שכן בהיותו קצין, יכול היה להיכנס בחופשיות למטבח ולקחת ירקות ופירות ומוצרים נוספים שאין בהם בעיות כשרות".  


==לאחר השחרור==
==לאחר השחרור==
לאחר שחרורו התקבל לעבודה במפעל העוסק במערכות פסטור [[חלב]]. במסגרת תפקידו היה עליו לנסוע ברחבי [[לטביה]] ולתקן מערכות מסוג זה. את עבודתו עשה בקבלנות, כך יכול היה שלא לעבוד בשבת. בכל ימות השבוע קם השכם בבוקר וסיים את עבודתו רק בשעות המאוחרות, וזאת כדי שיוכל לסיים את התוכנית השבועית שהוטלה עליו עד ליום שישי.


לאחר שחרורו התקבל לעבודה במפעל העוסק במערכות פסטור חלב. במסגרת תפקידו היה עליו לנסוע ברחבי לטביה ולתקן מערכות מסוג זה. את עבודתו עשה בקבלנות, כך יכול היה שלא לעבוד בשבת. בכל ימות השבוע קם השכם בבוקר וסיים את עבודתו רק בשעות המאוחרות, וזאת כדי שיוכל לסיים את התוכנית השבועית שהוטלה עליו עד ליום שישי.  
בשבתות היה מתפלל ב[[בית כנסת]] חב"ד של ריגה, בו התפללו כשני מניינים של חסידי חב"ד שהתגוררו בעיר. בחגים ובימים הנוראים אורגנו המניינים בבתי החסידים, ולעיתים ר' שלום דובער אף אירח את המניין החב"די בביתו.


בשבתות היה מתפלל בבית כנסת חב"ד של ריגה, בו התפללו כשני מניינים של חסידי חב"ד שהתגוררו בעיר. בחגים ובימים הנוראים אורגנו מניינים בבתי החסידים, ולעיתים ר' שלום דובער אף אירח את המניין החב"די בביתו.  
בין החסידים שהתגוררו בעיר באותן שנים, נמנו: הרב [[אברהם גודין]], הרב [[נחום יצחק לרמן]], הרב [[נחום בעסער]], הרב [[נתן נטע ברכהן|נות'קה ברכהן]], הרב [[זלמן לוין]], הרב [[שלמה פייגין]], הרב [[ישראל קונסון]], הרב [[שמואל לייב פרוס|מול'ע פרוס]] עליהם השלום. ויבלחט"א: הרב [[זושא גרוס|זושא]] ועוד.


בין החסידים שהתגוררו בעיר באותן שנים, נמנו: הרב [[אברהם גודין]], הרב [[נחום יצחק לרמן]], הרב [[נחום בעסער]], הרב [[נתן נטע ברכהן|נות'קה ברכהן]], הרב [[זלמן לוין]], הרב [[שלמה פייגין]], הרב [[ישראל קונסון]] עליהם השלום. ויבלחט"א: הרב [[שמואל לייב פרוס|מול'ע פרוס]] ובנו הרב [[זושא פרוס|זושא]] ועוד.  
ב[[התוועדות|התוועדויות]] שהתקיימו בבתי החסידים, היה ר' שלום בער הרוח החיה. את ההתוועדויות פתח בלימוד שיחה של הרבי הריי"צ, שהגיעה לידיו בדרך לא דרך. לאחר מכן היה מחלק 'משקה' למשתתפים, כאשר בד בבד ניצח על הנגינה החסידית שהשתפכה בנעימות, לעיתים גם אל תוך הלילה.


ב[[התוועדות|התוועדויות]] שהתקיימו בבתי החסידים, היה ר' שלום בער הרוח החיה. את ההתוועדויות פתח בלימוד שיחה של הרבי מלך המשיח, שהגיעה לידיו בדרך לא דרך. לאחר מכן היה מחלק 'משקה' למשתתפים, כאשר בד בבד ניצח על הנגינה החסידית שהשתפכה בנעימות, לעתים גם אל תוך הלילה.  
===חינוך ילדיו===
את ילדיו נאלץ לשלוח ללמוד ב"[[שקולע]]", אולם במקביל שכר להם מלמדים שילמדו אותם תורה.


===נסיעה סודית לסמרקנד===
רעייתו מרת הינדא סיפרה לשכנים החטטנים, כי ה[[מלמד תינוקות|מלמד]] הוא מורה לאנגלית.


את ילדיו נאלץ לשלוח ללמוד ב"[[שקולע]]", אולם במקביל שכר להם מלמדים שלימדום תורה. ביניהם היו הרב נחום יצחק לרמן והרב נחום בעסער, שניהם מחשובי חסידי חב"ד בעיר.  
את בנו הבכור שניאור זלמן שלח ל[[סמרקנד]] בהיותו בגיל שבע עשרה, ל'השתלמות חסידית'. הוא למד שם מספר חודשים [[נגלה]] וחסידות, וכסיפור כיסוי - סיפרו כי הוא נסע לדוד שלו ב[[סאראטוב]] לנפוש על גדות נהר הוולגה. האווירה בבית הייתה כה סודית, עד שאפילו אחיו ואחותו הצעירה חשבו באמת ובתמים כי אחיהם נסע לנפוש בסאראטוב. ההורים אפילו דאגו שיגיעו לביתם מכתבים מהאח השוהה בסאראטוב. ר' שניאור זלמן סיפר שגם התלמידים שלמדו איתו ב[[סמרקנד]] לא ידעו את האמת. הם חשבו שהוא הגיע מסאראטוב.


רעייתו מרת הינדא סיפרה כי לשכנים החטטנים, היו מספרים כי המלמד הוא מורה לאנגלית...  
בהיותו בישיבה התגורר שניאור זלמן בביתו של ה[[משפיע]] הרב [[מיכאל מישולובין]]. הלימודים התקיימו מבוקר ועד ערב, בביתו ואצל מגידי השיעורים הרב [[משה ניסלביץ]] והרב [[יעקב נוטיק]]".


הלימוד בשעות אחר הצהרים לא סיפק את החסיד שספג בעצמו חינוך חסידי אוטנטי.
==אישור יציאה==
את בנו הבכור [[שניאור זלמן פרידמן|שניאור זלמן]] שלח ל[[סמרקנד]] בהיותו בגיל שבע עשרה, ל'השתלמות חסידית'. הוא למד שם מספר חודשים נגלה וחסידות, וכסיפור כיסוי - סיפרו כי הוא נסע לדוד שלו ב[[סאראטוב]] לנפוש על גדות נהר הוולגה. האווירה בבית הייתה כה סודית, עד שאפילו אחיו ואחותו הצעירה חשבו באמת ובתמים כי אחיהם נסע לנפוש בסאראטוב. ההורים אפילו דאגו שיגיעו לביתם מכתבים מהאח השוהה בסאראטוב.  
בשנת [[תשכ"ג]] החלטה המשפחה לנסות לצאת מברית המועצות. הם הגישו פעם אחר פעם בקשות ל'אוביר', אך נדחו בתאנה שראש המשפחה שירת בצבא בתפקידים רגישים, והוא עלול לגלות סודות למדינות זרות.


ר' שניאור זלמן סיפר שלא רק הם לא ידעו את האמת, גם התלמידים שלמדו איתו בסמרקנד לא ידעו את האמת. כולם ידעו שהגיע מסאראטוב.
שוב ושוב ניסו לקבל אישור, עד שבשנת [[תשל"א]], קיבלו את האישור ועלו ל[[ארץ הקודש]].
 
בסמרקנד התגורר ר' שניאור זלמן בביתו של ה[[משפיע]] הרב [[מיכאל מישולובין]]. הלימודים התקיימו בביתו מבוקר ועד ערב אצל מגידי השיעורים הרב [[משה ניסלביץ]] והרב [[יעקב נוטיק]]".
 
==שמונה שנות סירוב==
 
הקשיים בקיום מצוות הביאו את משפחת פרידמן להחלטה נחושה - לעזוב את המדינה. הם הגישו פעם אחר פעם בקשות ל'[[אוביר]]', אך נדחו בתואנה שראש המשפחה שירת בצבא בתפקידים רגישים, והוא עלול לגלות סודות למדינות זרות.
 
שוב ושוב ניסו לקבל אישור, עד שבשנת [[תשל"א]], לאחר שמונה שנות סירוב, קיבלו את האישור הנכסף ועלו לארץ הקודש.  


==בארץ הקודש==
==בארץ הקודש==
לאחר תקופת מגורים קצרה ב[[כפר חב"ד]] ובמרכז קליטה ב[[שדרות]], השתקעה משפחת פרידמן בשכונת סנהדריה המורחבת ב[[ירושלים]], שרק הוקמה בימים ההם.


לאחר תקופת מגורים קצרה ב[[כפר חב"ד]] ובמרכז קליטה ב[[שדרות]], השתקעה משפחת פרידמן בשכונת סנהדריה המורחבת ב[[ירושלים]], שכונה שרק הוקמה בימים ההם.  
לפרנסתו עבד ר' שלום דובער כחשמלאי בכיר ב[[בית רפואה|בית הרפואה]] 'הדסה עין כרם'. כאשר הוצעה לו משרת חשמלאי בישיבה בירושלים, שיגר מיד מכתב ל[[רבי]] בו ביקש ברכה לעבור לעבוד בישיבה, כך קיווה לעבוד בסביבת לומדי תורה. אולם הרבי השיב להפך: "חשוב עד מאוד שחסיד חב"ד יישאר במשרה כה חשובה, ממנה יוכל להשפיע יהדות על עובדים רבים".


לפרנסתו עבד ר' שלום דובער כחשמלאי בכיר בבית הרפואה 'הדסה עין כרם'. כאשר הוצעה לו משרת חשמלאי בישיבה בירושלים, שיגר מיד מכתב ל[[רבי]] בו ביקש ברכה לעבור לעבוד בישיבה, כך קיווה לעבוד בסביבת לומדי תורה. אולם הרבי השיב להפך: חשוב עד מאוד שחסיד חב"ד יישאר במשרה כה חשובה, ממנה יוכל להשפיע יהדות על עובדים רבים.
בימי ה'בראשית' של השכונה, סייע ר' שלום דובער רבות לכלל התושבים בעבודות חשמל בדירותיהם החדשות, למרות שמעבודתו ב'הדסה' התפרנס בכבוד ולא נזקק לזוטות שכאלו.
 
תושבים ותיקים בשכונה זוכרים כי בימי ה'בראשית' של השכונה, סייע ר' שלום דובער לרבים בעבודות חשמל בדירותיהם החדשות, למרות שמעבודתו ב'הדסה' התפרנס בכבוד ולא נזקק לזוטות שכאלו.  


==ממייסדי ארגון שמי"ר==
==ממייסדי ארגון שמי"ר==
ר' שלום דובער פרידמן נמנה גם על מייסדי ארגון [[שמי"ר]], והיה מהפעילים הבולטים בו. במשך שנים  נסע להרצות בפני ה[[עליה לארץ|עולים]] החדשים שהגיעו לארץ בגל העלייה של שנות הלמ"דים הראשונות להחדיר בהם יהדות ו[[חסידות]].


ר' שלום דובער פרידמן נמנה גם על מייסדי ארגון [[שמי"ר]], והיה מהפעילים הבולטים בו. במשך שנים רבות עבר את הארץ לאורכה ולרוחבה. הוא נסע להרצות בפני העולים החדשים שהגיעו לארץ בגל העלייה של שנות הלמ"דים הראשונות והחדיר בהם אידישקייט וחסידות.
כאשר ארגון שמי"ר, הקים '[[כולל]]' לעולים חדשים המתקרבים ליהדות, החל למסור שם שיעורי תורה, ובזכותו התקרבו רבים ליהדות ולחסידות. במקביל לעבודתו הרוחנית, ניהל במסירות את החשבונות הכספיים של ארגון שמי"ר.
 
כאשר ארגון שמי"ר, הקים 'כולל' לעולים חדשים המתקרבים ליהדות, החל למסור שם שיעורי תורה, ובזכותו התקרבו רבים ליהדות ולחסידות. במקביל לעבודתו הרוחנית, ניהל במסירות את החשבונות הכספיים של ארגון שמי"ר שפעל גדולות ונצורות בקרב יהודי חבר העמים בארץ הקודש.  


==פטירתו==
==פטירתו==
בעשור האחרון לחייו חלה וסבל ייסורים קשים. נפטר ב[[שבת]] [[פרשת ויחי]], [[י"ד טבת]] [[תשס"ו]], והלוויתו התקיימה למחרת ביום ראשון, כשרבים מחסידי חב"ד השתתפו בהלוויה.


בעשור האחרון לחייו חלה וסבל ייסורים קשים. נפטר בשבת [[פרשת ויחי]], [[יטבת]] [[תשס"ו]], והלוויתו התקיימה למחרת ביום ראשון, כשרבים מחסידי חב"ד באים להשתתף בלוויה.
==משפחתו==
* בנו ר' שניאור זלמן פרידמן - [[רחובות]]
* בנו ר' [[יוסף יצחק פרידמן]] - [[נחלת הר חב"ד]]
* ביתו שיינא עטיה - [[ביתר עילית]]


{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:פרידמן, שלום דובער}}
{{מיון רגיל:פרידמן, שלום דובער}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:קהילת חב"ד ירושלים: אישים]]
[[קטגוריה:אישים בירושלים]]
[[קטגוריה:קהילת חב"ד סמרקנד: אישים]]
[[קטגוריה:אישים בסמרקנד]]
[[קטגוריה:אישים בלטביה]]
[[קטגוריה:שמי"ר]]
[[קטגוריה:שמי"ר]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשס"ו]]
[[קטגוריה:חסידים שיצאו מרוסיה בשנות הלמ"דים]]
[[קטגוריה:בוגרי תומכי תמימים ברדיצ'ב]]

גרסה אחרונה מ־02:11, 4 באוגוסט 2024

ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ר' שלום דובער פרידמן מקבל דולר מהרבי

הרב שלום בער פרידמן (תרפ"א - י"ד טבת תשס"ו). למד בישיבות תומכי תמימים בברדיטשוב, ז'יטומיר וקלינצי. ממיסדי ופעילי ארגון שמי"ר.

ילדותו[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בשנת תרפ"א בקרמצ'ונג שבאוקראינה, לרב מרדכי אהרן ואסתר פרידמן.

בהיותו כבן שלוש, עברה משפחתו להתגורר ברוסטוב. אביו חינכו בדרכי התורה והחסידות, ובמקום להישלח ללמוד בבית ספר הממלכתי, הוא למד תורה בבית ולאחר מכן בישיבות מחתרתיות.

אביו שהיה מחשובי חסידי חב"ד ברוסטוב, נעצר בליל ראש השנה תרצ"ו, על ידי המשטרה החשאית. בו בלילה נעצרו גם החסידים: ר' דוד לאבאק, גיסו, רב העיר הרב משה מדליה, ר' שמואל מענדל הלפרין, ועוד שניים[1].

לאחר כשנתיים של סבל שוחרר אביו ר' מרדכי אהרן פרידמן מהכלא הסובייטי.

גלגוליו בישיבות תומכי תמימים[עריכה | עריכת קוד מקור]

לערך משנת תרצ"ה[2], למדו הוא ואחיו ר' אברהם יוסף בישיבה המחתרתית בעיר ברדיטשוב.

לימים, כאשר נדדה הישיבה, נדד גם שלום דובער הצעיר יחד עם חבריו, ועבר ללמוד בישיבה שנפתחה בעיר קורסק.

בשנת תרצ"ו למד בישיבת 'תומכי תמימים' המחתרתית בעיר ז'יטומיר. בתחילה היו בישיבה רק ארבעה תלמידים: הוא, ר' משה מרוזוב, ר' ישעיה גופין ור' ניסן פינסון. המגיד שיעור היה ר' אליעזר פינסקי שלימד את התלמידים למרות הסכנה שבדבר. הלימודים התקיימו בבית כנסת ששכן בקצה העיר. לבית הכנסת היו כמה פתחים, לעת חירום.

בחודשי החורף של שנת תרצ"ז, הוחלט כי בז'יטומיר ילמדו התלמידים המבוגרים, ואילו התלמידים הצעירים, ובהם ר' שלום דובער פרידמן נשלחו לישיבות בערים אחרות.

לאחר חג הפסח תרצ"ז, הגיע ר' שלום דובער ללמוד בישיבה שנפתחה בעיר קלינצי, בה לימד הרב יוסף גולדברג, שסיפר על קורות הישיבה:

"אחר פסח הגעתי לקלינצי, פתחתי שם מחלקה ולשם באו התלמידים הרב שלום מענדל קלמנסון, הרב העניך רפופורט, הרב שלום בער פרידמן, הרב צבי הירש בראסלעווער ועוד. בקלינצי למדנו עד כ"ד כסלו תרח"צ שאז באו לאסרנו. לא הייתי באותה שעה בבית הכנסת וכך ניצלתי. וברחנו משם כולנו".

קצין בצבא האדום[עריכה | עריכת קוד מקור]

בימי מלחמת העולם השנייה הוכרז בברית המועצות על גיוס חירום. כל גבר בגיל גיוס, גויס בעל כורחו. כל ה'פטורים' למיניהם בוטלו, וכל צעיר שהסתובב ברחוב, נלקח מיד על ידי הצבא ונשלח היישר אל החזית העקובה מדם. היו שהצליחו להתחבא, או שהציגו עצמם כחולים מסוכנים, אבל רבים גויסו בעל כורחם. גם חסידי חב"ד רבים גויסו בעל כורחם, ונקלעו לצרות, שכן מלבד הטרגדיות הקשות שהיו מנת חלקם של כלל החיילים במלחמה זו, הם סבלו מחוסר מזון כשר, אי-יכולת להניח תפילין והאפשרויות לשמירת מצוות היו קשות ומסוכנות.

אך שלום דובער, שירת בימי המלחמה בתנאים טובים יחסית, כמפקד סוללת טילי נ. מ., לתפקיד זה הגיע בזכות כך שסיים את לימודיו טרם המלחמה, ובזכות כישוריו המבורכים והידע שלו, נשלח מיד לקורס קציני נ.מ. ומשם לפיקוד על סוללת טילים. הוא מילא את משימותיו במסירות וביעילות. לקראת סוף המלחמה נמנה על משחררי העיר ריגה.

לאחר המלחמה נשא לאישה את מרת הינדא לבית פסבקוב (מגזע חסידי אלכסנדר), והשניים קבעו את ביתם בריגה. אל עיר זו הביא גם את הוריו, ר' מרדכי אהרן ומרת אסתר. כאשר במקביל המשיך את שירותו הצבאי בבסיס הסמוך לריגה. הוא מילא שורה של תפקידים סודיים ורגישים, כך שגם לאחר שחרורו, נקרא מדי פעם לשירות מילואים.

בגין דרגתו הבכירה, הוא יכל לשמור על כשרות ולהתפלל כדבעי גם בימי המלחמה הטרופים, כפי שסיפר בנו המשפיע הרב יוסף יצחק פרידמן:

"את הטלית והתפילין החביא אבא בדרך קבע בתנור שעמד במשרדו. מידי יום מצא את הזמן להסתגר במשרדו - משרד קצין בצבא האדום, בתוככי מחנה סודי - התעטף בטלית, הניח תפילין והתעצם בתפילתו. גם כשרות המזון לא הייתה בעיה כה גדולה, שכן בהיותו קצין, יכול היה להיכנס בחופשיות למטבח ולקחת ירקות ופירות ומוצרים נוספים שאין בהם בעיות כשרות".

לאחר השחרור[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר שחרורו התקבל לעבודה במפעל העוסק במערכות פסטור חלב. במסגרת תפקידו היה עליו לנסוע ברחבי לטביה ולתקן מערכות מסוג זה. את עבודתו עשה בקבלנות, כך יכול היה שלא לעבוד בשבת. בכל ימות השבוע קם השכם בבוקר וסיים את עבודתו רק בשעות המאוחרות, וזאת כדי שיוכל לסיים את התוכנית השבועית שהוטלה עליו עד ליום שישי.

בשבתות היה מתפלל בבית כנסת חב"ד של ריגה, בו התפללו כשני מניינים של חסידי חב"ד שהתגוררו בעיר. בחגים ובימים הנוראים אורגנו המניינים בבתי החסידים, ולעיתים ר' שלום דובער אף אירח את המניין החב"די בביתו.

בין החסידים שהתגוררו בעיר באותן שנים, נמנו: הרב אברהם גודין, הרב נחום יצחק לרמן, הרב נחום בעסער, הרב נות'קה ברכהן, הרב זלמן לוין, הרב שלמה פייגין, הרב ישראל קונסון, הרב מול'ע פרוס עליהם השלום. ויבלחט"א: הרב זושא ועוד.

בהתוועדויות שהתקיימו בבתי החסידים, היה ר' שלום בער הרוח החיה. את ההתוועדויות פתח בלימוד שיחה של הרבי הריי"צ, שהגיעה לידיו בדרך לא דרך. לאחר מכן היה מחלק 'משקה' למשתתפים, כאשר בד בבד ניצח על הנגינה החסידית שהשתפכה בנעימות, לעיתים גם אל תוך הלילה.

חינוך ילדיו[עריכה | עריכת קוד מקור]

את ילדיו נאלץ לשלוח ללמוד ב"שקולע", אולם במקביל שכר להם מלמדים שילמדו אותם תורה.

רעייתו מרת הינדא סיפרה לשכנים החטטנים, כי המלמד הוא מורה לאנגלית.

את בנו הבכור שניאור זלמן שלח לסמרקנד בהיותו בגיל שבע עשרה, ל'השתלמות חסידית'. הוא למד שם מספר חודשים נגלה וחסידות, וכסיפור כיסוי - סיפרו כי הוא נסע לדוד שלו בסאראטוב לנפוש על גדות נהר הוולגה. האווירה בבית הייתה כה סודית, עד שאפילו אחיו ואחותו הצעירה חשבו באמת ובתמים כי אחיהם נסע לנפוש בסאראטוב. ההורים אפילו דאגו שיגיעו לביתם מכתבים מהאח השוהה בסאראטוב. ר' שניאור זלמן סיפר שגם התלמידים שלמדו איתו בסמרקנד לא ידעו את האמת. הם חשבו שהוא הגיע מסאראטוב.

בהיותו בישיבה התגורר שניאור זלמן בביתו של המשפיע הרב מיכאל מישולובין. הלימודים התקיימו מבוקר ועד ערב, בביתו ואצל מגידי השיעורים הרב משה ניסלביץ והרב יעקב נוטיק".

אישור יציאה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תשכ"ג החלטה המשפחה לנסות לצאת מברית המועצות. הם הגישו פעם אחר פעם בקשות ל'אוביר', אך נדחו בתאנה שראש המשפחה שירת בצבא בתפקידים רגישים, והוא עלול לגלות סודות למדינות זרות.

שוב ושוב ניסו לקבל אישור, עד שבשנת תשל"א, קיבלו את האישור ועלו לארץ הקודש.

בארץ הקודש[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר תקופת מגורים קצרה בכפר חב"ד ובמרכז קליטה בשדרות, השתקעה משפחת פרידמן בשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים, שרק הוקמה בימים ההם.

לפרנסתו עבד ר' שלום דובער כחשמלאי בכיר בבית הרפואה 'הדסה עין כרם'. כאשר הוצעה לו משרת חשמלאי בישיבה בירושלים, שיגר מיד מכתב לרבי בו ביקש ברכה לעבור לעבוד בישיבה, כך קיווה לעבוד בסביבת לומדי תורה. אולם הרבי השיב להפך: "חשוב עד מאוד שחסיד חב"ד יישאר במשרה כה חשובה, ממנה יוכל להשפיע יהדות על עובדים רבים".

בימי ה'בראשית' של השכונה, סייע ר' שלום דובער רבות לכלל התושבים בעבודות חשמל בדירותיהם החדשות, למרות שמעבודתו ב'הדסה' התפרנס בכבוד ולא נזקק לזוטות שכאלו.

ממייסדי ארגון שמי"ר[עריכה | עריכת קוד מקור]

ר' שלום דובער פרידמן נמנה גם על מייסדי ארגון שמי"ר, והיה מהפעילים הבולטים בו. במשך שנים נסע להרצות בפני העולים החדשים שהגיעו לארץ בגל העלייה של שנות הלמ"דים הראשונות להחדיר בהם יהדות וחסידות.

כאשר ארגון שמי"ר, הקים 'כולל' לעולים חדשים המתקרבים ליהדות, החל למסור שם שיעורי תורה, ובזכותו התקרבו רבים ליהדות ולחסידות. במקביל לעבודתו הרוחנית, ניהל במסירות את החשבונות הכספיים של ארגון שמי"ר.

פטירתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעשור האחרון לחייו חלה וסבל ייסורים קשים. נפטר בשבת פרשת ויחי, י"ד טבת תשס"ו, והלוויתו התקיימה למחרת ביום ראשון, כשרבים מחסידי חב"ד השתתפו בהלוויה.

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. כמה מהעצורים נשלחו לסיביר, מהם שבו לביתם בתום גלותם, בעוד רב העיר הרב מדליה לא שב עוד לעולם. עקבותיו נעלמו ורק כעבור זמן נודע כי הוצא להורג.
  2. באסרו חג שבועות תרצ"ה כתב ר' יעקב שץ אל הרבי הריי"צ: "לא מכבר באו עוד ב' פועלים (תלמידים) שיחיו, בני ה"ר מרדכי אהרן (פרידמן) מרוסטוב".