רבי זירא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – "ז"ל" ב־"") |
אין תקציר עריכה |
||
| (13 גרסאות ביניים של 7 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ | {{חז"ל | ||
|דור=שלישי, לאמוראי [[בבל]] ו[[ארץ ישראל]] | |דור=שלישי, לאמוראי [[בבל]] ו[[ארץ ישראל]] | ||
|רבותיו= [[רב הונא]], [[רב יהודה]] ו[[רבי יוחנן]] | |רבותיו= [[רב הונא]], [[רב יהודה]] ו[[רבי יוחנן]] | ||
|חבריו=[[רבה בר נחמני]], [[רב יוסף]], [[רבי יצחק בר אבא]] | |חבריו=[[רבה בר נחמני]], [[רב יוסף]], [[רבי יצחק בר אבא]] | ||
|תלמידיו=[[רבי ירמיה]] | |תלמידיו=[[רבי ירמיה]] | ||
}}'''רבי זירא''' היה [[אמורא]] שנולד בבבל, ולאחר מכן עלה ל[[ארץ ישראל]]. כאשר עלה לארץ ישראל הוא התענה מאה [[תענית|תעניות]] כדי שישתכח ממנו תלמודה של בבל. | }}'''רבי זירא''' היה [[אמורא]] שנולד בבבל, ולאחר מכן עלה ל[[ארץ ישראל]]. כאשר עלה לארץ ישראל הוא התענה מאה [[תענית|תעניות]] כדי שישתכח ממנו תלמודה של בבל{{הערה|[[בבא מציעא]], פה, סוף עמוד א.}}. | ||
רבי זירא היה בחינת [[חכמה]], ו[[רבה]] היה בחינת [[בינה]]{{ | רבי זירא היה בחינת [[חכמה]], ו[[רבה]] היה בחינת [[בינה]]{{הערה|1=סוף מאמר [[פורים]] [[תש"ח]].}}. | ||
== חריף ומקשה == | == חריף ומקשה == | ||
מובא אודותיו{{ | מובא אודותיו{{הערה|1=מובא בספר [[שערי אורה]] זה '''בפירוש''' מובא אודות [[רבה]]. ולמרות שבגמרא מובא לגביו דווקא לשון אחרת, של "עוקר הרים", ולמרות שהמשמעות שווה, [[הרבי]] מסיק כי מסתבר יותר לומר שזוהי טעות סופר, ושמדובר אודות רבי זירא, שלגביו נאמר לשון זה. [[אגרות קודש]] כרך יח ו'תתע.}} כי הוא היה "חריף ומקשה". בגמרא ישנה שאלה מה עדיף, חריף ומקשה, הוא מתון ומסיק, ולמסקנת הגמרא עדיף הוא מי שהוא מתון ומסיק, כלומר שאינו חריף כל כך, אבל מסקנת הדברים ברורה אצלו יותר. [[אדמו"ר האמצעי]] מסביר כי מי שהוא חריף ומקשה, הוא מעלה את האור עילוי אחר עילוי מהגילוי אל ההעלם, בניגוד לאותו שהוא מתון ומסיק, שהוא מביא את האור מהעעלם אל הגילוי, ולכן לגבי המקבלים דווקא המעלה השניה עדיפה יותר. | ||
[[אדמו"ר האמצעי]]{{ | [[אדמו"ר האמצעי]]{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16003&st=&pgnum=49&hilite= שערי אורה].}} מסביר, כי וודאי שגם אותו שחריף ומקשה הוא לומד כדי להסיק את ההלכה, אלא מכיון שלימודו עולה בדרגה גבוהה כל כך הוא לא יוכל אחר ירידתו להמשיך שוב את ההלכה למעשה, וכאותו תלמיד מבית שמאי שהיו לו שלוש מאות תשובות להתיר צרת הבת מתוך חריפותו, בניגוד לכך אותו שהוא מתון ומסיק, למרות שהוא גם חריף ומקשה, ירידתו לאחר ה[[פלפול]] היא כדי לדעת הלכה למעשה דווקא, ולכן יוכל לכוין אל מסקנת ההלכה. אם כי כאשר אותו שהוא חריף ומקשה יוכל בזאת לכוין אל ההלכה, אז מעלתו גבוהה יותר מהמתון ומסיק, שכן הוא בא ממקום גבוה יותר. | ||
== שמחה של מצווה == | == שמחה של מצווה == | ||
מובא בגמרא{{ | מובא בגמרא{{הערה|ברכות ריש פ"ה.}} כי הוא היה שמח ביותר ושחק בעת הניחו תפילין. [[אדמו"ר הרש"ב]] מבאר כי ענין השחוק הזה, הוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית|בנפשו]] במה שסמך [[גאולה]] ל[[תפילה]] או ב[[מצות תפילין]]{{הערה|וב[[רש"י]] שם פי' באופן אחר.}}, עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק ד[[ליצנות]] הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת [[פלשתים]] דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת [[אהבה ויראה]] בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערה|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}. | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
* [http://chabadlibrary.org/books/admur/lkus/31/10/2/index.htm "קם רבה שחטיה לרבי זירא" - לקוטי שיחות כרך ל"א שיחה ב' לפורים] | |||
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=60312 גם הילד יכול להבין את "קם רבה שחטיה לרב זירא"] - שיחת קודש בנושא, מעובדת על ידי הרב שמואל אלבוים{{PDF}} {{אינפו}} | * [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=60312 גם הילד יכול להבין את "קם רבה שחטיה לרב זירא"] - שיחת קודש בנושא, מעובדת על ידי הרב שמואל אלבוים{{PDF}} {{אינפו}} | ||
{{אמוראים}} | {{אמוראים}} | ||
גרסה אחרונה מ־12:09, 17 באוקטובר 2023
| רבי זירא | |
|---|---|
| דור | שלישי, לאמוראי בבל וארץ ישראל |
| רבותיו | רב הונא, רב יהודה ורבי יוחנן |
| חבריו | רבה בר נחמני, רב יוסף, רבי יצחק בר אבא |
| תלמידיו | רבי ירמיה |
רבי זירא היה אמורא שנולד בבבל, ולאחר מכן עלה לארץ ישראל. כאשר עלה לארץ ישראל הוא התענה מאה תעניות כדי שישתכח ממנו תלמודה של בבל[1].
רבי זירא היה בחינת חכמה, ורבה היה בחינת בינה[2].
חריף ומקשה[עריכה | עריכת קוד מקור]
מובא אודותיו[3] כי הוא היה "חריף ומקשה". בגמרא ישנה שאלה מה עדיף, חריף ומקשה, הוא מתון ומסיק, ולמסקנת הגמרא עדיף הוא מי שהוא מתון ומסיק, כלומר שאינו חריף כל כך, אבל מסקנת הדברים ברורה אצלו יותר. אדמו"ר האמצעי מסביר כי מי שהוא חריף ומקשה, הוא מעלה את האור עילוי אחר עילוי מהגילוי אל ההעלם, בניגוד לאותו שהוא מתון ומסיק, שהוא מביא את האור מהעעלם אל הגילוי, ולכן לגבי המקבלים דווקא המעלה השניה עדיפה יותר.
אדמו"ר האמצעי[4] מסביר, כי וודאי שגם אותו שחריף ומקשה הוא לומד כדי להסיק את ההלכה, אלא מכיון שלימודו עולה בדרגה גבוהה כל כך הוא לא יוכל אחר ירידתו להמשיך שוב את ההלכה למעשה, וכאותו תלמיד מבית שמאי שהיו לו שלוש מאות תשובות להתיר צרת הבת מתוך חריפותו, בניגוד לכך אותו שהוא מתון ומסיק, למרות שהוא גם חריף ומקשה, ירידתו לאחר הפלפול היא כדי לדעת הלכה למעשה דווקא, ולכן יוכל לכוין אל מסקנת ההלכה. אם כי כאשר אותו שהוא חריף ומקשה יוכל בזאת לכוין אל ההלכה, אז מעלתו גבוהה יותר מהמתון ומסיק, שכן הוא בא ממקום גבוה יותר.
שמחה של מצווה[עריכה | עריכת קוד מקור]
מובא בגמרא[5] כי הוא היה שמח ביותר ושחק בעת הניחו תפילין. אדמו"ר הרש"ב מבאר כי ענין השחוק הזה, הוא מריבוי התענוג בנפשו במה שסמך גאולה לתפילה או במצות תפילין[6], עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק דליצנות הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת פלשתים דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.[7].
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- "קם רבה שחטיה לרבי זירא" - לקוטי שיחות כרך ל"א שיחה ב' לפורים
- גם הילד יכול להבין את "קם רבה שחטיה לרב זירא" - שיחת קודש בנושא, מעובדת על ידי הרב שמואל אלבוים
| אמוראים | ||
|---|---|---|
| דור ראשון | רבי חייא • רבי יהושע בן לוי • רבי מנא • רבי חנינא בר חמא | |
| דור שני | רבי יוחנן • ריש לקיש • רב • שמואל • אילפא | |
| דור שלישי | רבי אבא • רבי אלעזר בן פדת • רבי אמי • רבי אסי • רבי יצחק נפחא •רב יהודה • רב נחמן • רב הונא • רב מתנה | |
| דור רביעי | רב חסדא • רב ששת • עולא • רבי זירא | |
| דור חמישי | רבה • רב יוסף • רבה בר רב הונא • רבי ירמיה • רבי תנחומא | |
| דור שישי | אביי • רבא • רמי בר חמא • רב אחא בר יעקב • רב ספרא • רב אידי בר אבין • רב חייא בר אבין | |
| דור שביעי | רב אחא בריה דרבא • רב אשי • רבינא | |
הערות שוליים
- ↑ בבא מציעא, פה, סוף עמוד א.
- ↑ סוף מאמר פורים תש"ח.
- ↑ מובא בספר שערי אורה זה בפירוש מובא אודות רבה. ולמרות שבגמרא מובא לגביו דווקא לשון אחרת, של "עוקר הרים", ולמרות שהמשמעות שווה, הרבי מסיק כי מסתבר יותר לומר שזוהי טעות סופר, ושמדובר אודות רבי זירא, שלגביו נאמר לשון זה. אגרות קודש כרך יח ו'תתע.
- ↑ שערי אורה.
- ↑ ברכות ריש פ"ה.
- ↑ וברש"י שם פי' באופן אחר.
- ↑ אדמו"ר מוהרש"ב המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.