תנועת ההשכלה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
מ (החלפת טקסט – "www.chabad.info/index.php" ב־"www.old2.ih.chabad.info/index.php")
אין תקציר עריכה
 
(46 גרסאות ביניים של 19 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''משכיל''' הינו כינוי למי שהשתייך ל[[תנועת ההשכלה]] ופרק מעצמו עול תורה ומצוות.
{{מפנה|השכלה", "משכילים|השכלה ומשכילים בלימוד תורת החסידות|עבודת ה'#עבודה והשכלה|עבודה והשכלה}}
'''תנועת ההשכלה''' (מכונה גם באופן ספציפי '''תנועת ההשכלה היהודית''', להבדיל מתנועה אירופאית כללית דומה) היא זרם כללי שנוצר בין חוגים יהודיים ב[[ברלין]] בתקופת [[אדמו"ר הזקן]], והתפשט מ[[גרמניה]] למזרח אירופה ולאימפריה הרוסית בתקופת [[אדמו"ר הצמח צדק]]. יהודים שהשתייכו לזרם כונו '''משכילים'''.


היו אלה יהודים שפרקו מעליהם עול תורה ומצוות ודגלו בהשכלה כללית, לפעמים גם באצטלא דאגנית כלפי פרנסת היהודים בעולם המתפתח וכדומה.
מטרתה של תנועת ההשכלה הייתה לשנות את פני היהדות המסורתית ולהשתלב בתרבות האירופאית, וזאת בכמה פנים - על ידי שינויים בהנהגת הקהילות היהודיות, מעמד הרבנים, שינויים בחינוך ולימוד [[חכמות חיצוניות]], שינויים בהלכה - מקולות ועד עקירתה לגמרי, והפצת התרבות החילונית בין היהודים, תחת הסיסמה "יהודי בביתך, אדם בצאתך"{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/12/17/192.htm?q=משכילים תורת מנחם], [[תשי"ד]], חלק ג', עמ' 192.}}.


אדמו"רי חב"ד נלחמו ב'משכילים' בכל האמצעים שעמדו לרשותם, לבל יפריעו את העם ממלאכת הקודש, עבודת ה' ולימוד תורתו הקדושה.
בגרמניה נחלה התנועה הצלחה רבה יותר{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/12/17/190.htm?q=משכילים תורת מנחם], [[תשי"ד]], חלק ג', עמ' 190.}}, אך ב[[רוסיה]] היו היהודים חזקים יותר בשמירת התורה והמצוות, ומגמותיהם של המשכילים נתקלו בחומה בצורה. במיוחד הייתה מלאכתם קשה במקומות שבהם הייתה השפעה חזקה ל[[תנועת החסידות]], ואדמו"רי החסידות עמדו בראש הנהגת הכלל. מסיבה זו, לחמו המשכילים בעוז נגד החסידות, ובפרט [[חסידות חב"ד]]. במלחמה זו נקטו בכל האמצעים, כולל מלשינויות שהובילו לגזירות חמורות על היהדות בכלל והחסידות בפרט.


משכילים הידועים לשמצה: [[שמעון דוב לזרוב]], יהודי "משכיל" ואיש עסקים עשיר, מהמקורבים לשלטונות ברוסיה שהתגורר בעיר סטרדוב.
[[רבותינו נשיאנו]] נאלצו להקדיש מאמצים רבים כדי להדוף את התפשטות תנועת ההשכלה ברוסיה, ולסכל את מזימותיה נגד תנועת החסידות.
[[יהודה ליב נווחוביץ']], [[אברהם פרץ]] וידידם [[נתן נטע נוטקין]] מראשוני המשכילים בתחומי [[מזרח אירופה]], והם החלוצים של העברת ההשקפות והחיבורים של השכלת ברלין אל תחומי האימפריה הרוסית, [[שמעון הכופר]] שניסה לשמש כ[[מלמד]] ב[[ליובאוויטש]] ונתגלה על ידי [[אדמו"ר הזקן]] בקלונו.
 
==ראו גם==
==תנועת ההשכלה בראשית ימיה==
*קונטרס [[אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה]]
{{ציטוט צף|כוכב רב הופיע בשמי אשכנז, הוא משה מדעסוי [מנדלסון] [[ימ"ש|ימח-שמו-וזכרו]], איש תורני המלך אשכולות מרירות למו, וילש בצק בלולה כפירה ותורה . . ובזמן קצר הנה מדינת אשכנז הורעלה כי הממה מנדלסון וחבריו, וכלפיד אש בעמיר כן אכלו ברבני אשכנז על ימין ועל שמאל . . וירץ גולגלת ישראל וירטש עוללי יעקב, ויבקע אלופי היהודים וישימם בכיור אש להב המדעי.|ספר התולדות אדמו"ר הריי"צ, חלק ג', עמוד 290}}
*[[ועידת הרבנים תר"ג]]
תנועת ההשכלה החלה ב[[ברלין]] בשנות ה'[[תק"ל]]. מראשוני המשכילים והבולטים שבהם היה [[משה מנדלסון]], שתירגם את התנ"ך לגרמנית באופן המחלל את קדושת התורה.
 
[[הבעל שם טוב]] ניבא לתלמידיו שנים קודם לכן על כך, בשנת [[תק"ג]], וסיפר להם שב[[גרמניה]] ישנו [[סופר סת"ם]] בשם ר' מנחם, תלמיד חכם וירא שמים, אך מזלזל ב[[תורת הקבלה]] וב[[ספר הזוהר]], ובדרך זו מחנך את בנו משה. האב ר' מנחם נפטר כאשר בנו משה היה בן 12, והוא התחיל ללמוד בנוסף לתורה הרבה [[חכמות חיצוניות|מדעים]], "וה[[ס"מ]] מפטם אותו ומצליח בידו, כי בו בחר להסית את ישראל בדעות כוזבות, ויעשה קרחה בישראל להעמיד כופרים בה' ובתורתו, וכל אשר יאחז דרכו על פי דרכנו, ינצל ממנו ומתלמידיו ותלמידי תלמידיו". לאור זאת, כאשר החלה תנועת ההשכלה, החלו החסידים להילחם בה בתוקף - הם אסרו על קריאת התנ"ך עם תרגומו של מנדלסון, ואף הוסיפו ונמנעו לחלוטין מלימוד [[דקדוק]], כסייג להתקרבות להשכלה{{הערה|שם=דברי|1=[https://docs.google.com/viewerng/viewer?url=https://w3.chabad.org/media/pdf/899/WqPJ8993112.pdf רשימת דברי ימי אדמו"ר הזקן] רשימת אדמו"ר הריי"צ (דברי ימי חיי רבינו הזקן)].}}.
 
המשכילים באותו הדור הצליחו לחדור ל[[ווילנה]], המרכז התורני הגדול ביותר באותה תקופה, שהיה גם המרכז ל[[התנגדות לחסידות]]. תלמידי החכמים בווילנה, ובראשם [[הגר"א]], ראו בעין יפה את ההשתלמות בלימודים חיצוניים לצד [[לימוד התורה]], ובפרט בלימוד [[דקדוק]] [[לשון הקודש]]. המשכילים ניצלו פירצה זו כדי לחדור לשכבות המרכזיות של תלמידי החכמים, ולהעביר את בניהם לחינוך על פי דרכם, שהוביל צעירים רבים ללימודים זרים ביסודיות בברלין ומשם להשכלה. חלק פעיל בכך נטל [[שמעון ליליינטל]] (שמעון הכופר), שהתחזה ל[[מלמד תינוקות|מלמד]] ירא שמים והעביר ילדים רבים לחינוך בדרך ההשכלה. שמעון ניסה למצוא דרך להשפיע גם על הציבור החסידי, ולשם כך עשה מסע ארוך ל[[רוסיה הלבנה]] ואף נפגש עם [[אדמו"ר הזקן]], אך התייאש כשנוכח לראות את גודל אמונתם של החסידים והתקשרותם לרבי{{הערה|שם=דברי}}.
 
==תקופת אדמו"ר הצמח צדק==
===ניסיונות תנועת ההשכלה לחדור לרוסיה===
נסיונות משמעותיים של המשכילים להעמיק את השפעתם בין יהודי רוסיה נעשו בעיקר בתקופת [[אדמו"ר הצמח צדק]]{{הערה|בכל האמור להלן, ראה בהרחבה בקונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה.}}.
 
עד אז הצליחו המשכילים להתבסס היטב בוילנה, בגליציה ומעט באודסה, אך הם ביקשו לכבוש את יהודי רוסיה כולם. מהראשונים שעסקו בכך היה יצחק בער לווינזון, שקשר קשרים בחוגי הממשלה והתחנף לשרים ולצאר. לווינזון הרבה בהכפשות לממשלה על יהודי רוסיה, כמאמינים אדוקים בדתם ומתנגדים לניסיונות הממשלה להרבות בהשכלה ולקדם אותם, והעלה שורת הצעות מעשיות לגזירות על היהודים שיכפו עליהם את ההשכלה. את הצעותיו החל לשלוח בשנת [[תקפ"ג]], עד שבשנת [[תקצ"ז]] הצליחה הלשנתו, והממשלה סגרה את כל בתי הדפוס היהודיים ברוסיה שלא הייתה עליהם צנזורה. אחד מבתי הדפוס שנסגרו אז היה ב[[קאפוסט]], דבר שעצר את הדפסת חלקו השני של הספר [[תורה אור]] (נדפס לבסוף בשנת [[תר"ח]] בשם [[לקוטי תורה]]){{הערה|מכתב אדמו"ר הריי"צ על הדפסת הספרים, נדפס בהוספות לספרים אלו, ובאגרות קדשו חלק ד' ע' תקסב.}}.
 
חלק מרכזי בפרשיית כפיית ההשכלה מטעם הממשלה על יהודי רוסיה, מילא הד"ר [[מקס ליליינטל]] (נכדו של שמעון הכופר). ליליינטל הגיע מגרמניה ל[[ריגה]], במטרה לייסד שם בית ספר ברוח השכלת גרמניה, וקשר קשרים עם חוגי הממשלה ברוסיה, ובפרט עם שר ההשכלה, סרגיי אוברוב. ליליינטל נשא חן בעיני אוברוב ומונה על ידו לעמוד בראש התכניות לכפיית ההשכלה.
 
משכילי רוסיה ראו בחסידות, ובפרט ב[[אדמו"ר הצמח צדק]] שהיה מגדולי מנהיגיה, כח חזק נגד מזימותיהם. המשכיל הוילנאי [[מרדכי אהרן גינצבורג]] נסע לביקור של שלושה שבועות בחצרו בליובאוויטש, ואף נכנס לשתי [[יחידות|יחידויות]] בהן ניסה לשכנע את הצמח צדק לשתף פעולה עם מטרות המשכילים, אך הצמח צדק דחה את כל טענותיו.
 
בשנת [[תר"א]] הדפיסו משכילי וילנה בעיתון הגרמני-יהודי "איזראליטישע אנאלען"{{הערה|1=גליון 6. חלקים מהמאמר תורגמו בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, [https://chabadlibrary.org/books/arum/chabad-russia-czarit/5/5.htm#_ftnref426 ועידת הרבנים בפטרבורג].}} מאמר בו תיארו את פעולותיהם לקידום ההשכלה ברוסיה, בעידוד הממשלה, ותקפו את הצמח צדק המתנגד לממשלה ולהשכלה. המשכילים העבירו את המאמר לשרי הממשלה ברוסיה, שראו בכך פגיעה, והמחלקה השלישית (היא הבולשת ברוסיה) החלה להשגיח על הצמח צדק. המשטרה ערכה חיפוש וחקירה אצל הצמח צדק, שהבהילוהו והחלישו את בריאותו. כמו כן מרגלי חרש מטעם הבולשת ומטעם המשכילים הגיעו לבקר ב[[ליובאוויטש]].
 
===ועידת הרבנים בפטרבורג (תר"ג)===
{{ערך מורחב|ועידת הרבנים תר"ג}}
משנוכחו המשכילים בהשפעה החזקה שיש לגדולי התורה על יהודי רוסיה, החליטו לערוך אסיפה מטעם הממשלה לכמה מגדולי התורה, במהלכה יאלצו הרבנים להסכים לדרישות הממשלה ולערוך שינויים בהנהגת היהודים. באופן כזה יוכרחו היהודים לקבל את הצעותיהם. למשתתפים בועידה נבחרו ארבעה נציגים: אדמו"ר הצמח צדק, כנציג החסידים; רבי [[יצחק מוולוז'ין]], כנציג ה[[מתנגדים]]; ר' ישראל הלפרין, סוחר חרדי מ[[ברדיצ'ב]], כנציג הסוחרים; ובצלאל שטרן מ[[אודסה]], כנציג המשכילים.
 
אדמו"ר הצמח צדק ניסה בתחילה להשתמט מהועידה, בטענה שחלישותו לאחר החיפוש והחקירה אינם מאפשרים לו לנסוע, אך לבסוף הסכים לנסוע ל[[פטרבורג]], בלויית בנו רבי [[יהודה לייב (בן אדמו"ר הצמח צדק)|יהודה לייב]] והחסיד רבי [[שמריהו פיטלסון]]{{הערה|בית רבי, חלק ג' פרק ג.}}. הועידה התקיימה בין החדשים [[אייר]] ל[[אלול]] [[תר"ג]]. במהלך הועידה עמד אדמו"ר הצמח צדק בתוקף על כך שאין לשנות שום דבר במנהגים ובחינוך היהודי, ולבסוף הצליח ועמדתו התקבלה, נגד מזימותיהם של המשכילים.
 
===נסיונות נוספים===
{{ערך מורחב|ועידת פטרבורג תר"ח}}
כמה שנים לאחר הועידה, בשנת [[תר"ח]], ניסו המשכילים לערוך אסיפה שניה, שהנציגים אליה ייבחרו על ידי יהודי רוסיה, ומתוכם תבחר הממשלה שישה נציגים שישתתפו בדיונים. אף שרוב הנבחרים היו דתיים, מששת הנציגים הסופיים שבחרה הממשלה רק שניים היו דתיים. במהלך דיוני הועידה החרימו השניים את האסיפה, כשנוכחו שאין לה ערך ואי אפשר לייצג בה את יהודי רוסיה בצורה הוגנת, והיא התפוצצה ללא תוצאות.
 
באותה תקופה ניסה המשכיל [[אריה דב מנדלשטם]] (ששימש כמתורגמן בועידת תר"ג, והתמנה כמחליפו של ליליינטל במשרדי הממשלה) לערוך ספרי ליקוטים שונים עבור חינוך ילדי ישראל, על אף החלטת הועידה משנת תר"ג שלא לשנות את סדר החינוך המקובל. מנדלשטם נפגש עם הצמח צדק, וניסה לשכנעו להסכים לספרי הליקוטים שלו, אך הצמח צדק השיב במענה ברור עם נימוקים מפורטים מדוע הליקוטים אינם נצרכים ואינם ראויים{{הערה|אגרות אדמו"ר הצמח צדק בנושא נדפסו בקונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה, ע' 42 ואילך. אגרות קודש הצמח צדק אגרת יב. עדה ומדינה ע' 121.}}. המשכילים תירגמו את מענה הצמח צדק בנושא לרוסית, אך שתלו בו ביטויים חריפים על רוממות ישראל והבדלתם מהאומות, כדי לעורר את חמתם של שרי הממשלה; אך כשהגיע לידי שר ההשכלה אוברוב התרגום המדוייק, כעס על המשכילים ודחה אותם.
 
בשנת [[תר"י]] הדפיס מנדלשטם ליקוט מהרמב"ם, אחד מהליקוטים להם התנגד הצמח צדק, ועל השער כתב: "נדפס על פי שו"ת . . הרב ר' מנחם נ"י דליובאוויטש", כביכול הדבר מתאים להוראות הצמח צדק{{הערה|תולדות חב"ד ברוסיה הצארית שם.}}.
 
בשנת [[תרי"ד]] גזרה הממשלה להקים בתי ספר בכל רוסיה, ושהצמח צדק יהיה נשיא הכבוד של בתי הספר בכל רוסיה הלבנה. כמו כן גזרו על הקמת בית ספר בליובאוויטש, והכריחו את הצמח צדק לשלוח אליו שנים מנכדיו. כמו כן הוכרח הצמח צדק לתת הסכמה על חוברות לימודים של המשכילים. למראית העין, שיתף הצמח צדק פעולה עם הגזירות, אולם מאחורי הקלעים הודיע על כך שהדבר נעשה בכפיית הממשלה, והתכניות לא נחלו הצלחה מיוחדת{{הערה|ספר השיחות ת"ש [מתורגם ללה"ק] ע' קמט ואילך. ובהרחבה - [[שמואל קראוס]], '''גזירת בית הספר הממשלתי בליובאוויטש''', בית משיח גליון 132, ע' 92 ואילך.}}
 
בסופו של דבר, הנסיונות לכפות את ההשכלה על יהודי רוסיה עלו בתוהו.
 
==תקופת אדמו"ר הרש"ב==
===בתי הספר של חברת מפיצי השכלה===
בשנת [[תרכ"ג]] נוסדה ב[[פטרבורג]] "חברת מפיצי השכלה" (או "חברת מרבי השכלה"), שהשקיעה מאמצים רבים על מנת לשנות את פני החינוך היהודי המסורתי. היא הקימה בתי ספר רבים ברוח ההשכלה בקהילות היהודיות, וניסתה לחוקק חוקים שישנו את ה[[חדר]] המסורתי, יחייבו את המלמדים להיות בעלי השכלה ויכניסו לימודים נוספים לתלמידים.
 
בשנת [[תרנ"ז]] החל [[אדמו"ר הרש"ב]] בפעילות נגד בתי הספר של חברת מפיצי השכלה. הוא נסע במיוחד ל[[פטרבורג]], שם נפגש עם הברון נפתלי הירץ גינזבורג שעמד בראש החברה, והתחנן לפניו שימנע מלתמוך בהקמת בתי ספר שפוגעים בחינוך היהודי. במיוחד התחנן הרבי הרש"ב שהחברה תימנע מהקמת בית ספר כזה בעיירה ליובאוויטש, וכפי שסיפר על כך הרבי לימים{{הערה|שיחת שמחת תורה תרס"ט - זכרון לבני ישראל ע' יט. וכן במכתבו מקיץ תרנ"ז (אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב ח"א, אגרת עג): "וביחוד עוררתי בדבר בנין בית הספר בעירי".}}: "התחננתי אצלו תן לי יבנה, לכל הפחות שבעיר ליבאוויטש לא יבנו בית ספר, ולא שם לב לבקשתי". כמו כן כתב אליו מכתבים בנושא, ללא הועיל{{הערה|אגרות קודש שם אגרת עב ועג.}}.
 
המשכילים, שהבינו את גודל הפגיעה במאבק על החינוך היהודי המסורתי בפתיחת בית הספר בליובאוויטש דוקא, פעלו לייסד דוקא שם{{הערה|1=כמה ממכתביהם בנושא נלקטו בתולדות חב"ד ברוסיה הצארית, [https://chabadlibrary.org/books/arum/chabad-russia-czarit/7/3.htm#_ftnref767 חיזוק היהדות ברוסיה].}}. בית הספר בליובאוויטש נוסד בחורף [[תרנ"ט]], בהשקעה תקציבית גדולה מצד החברה{{הערה|שם=תרס|אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב ח"ג, אגרת תרס*.}}, בדירה שכורה, ובשנת [[תר"ס]] בנו עבורו בנין מיוחד{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב ח"ג, אגרת תשיד.}}. תלמידי בית הספר הזה היו הגרעין שממנו צמחה קבוצת "פועלי ציון" בליובאוויטש, שערכו התפרעויות בחצר הרבי ובישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש|תומכי תמימים]], בשנת [[תרס"ו]].
 
בחודש [[אדר שני]] [[תר"ס]] נודע שחברת מפיצי השכלה השיגה תקציב של מיליון פרנק מחברת [[יק"א]] ב[[פריז]], שנוסדה כדי להיטיב את מצבם החומרי של יהודים באיזורי מצוקה. הרבי הרש"ב פתח במאבק כדי לבטל את התקציב{{הערה|שם=תרס}}.
 
במשך השנתיים הבאות, התנהלה פעילות עניפה בנושא על ידי הרבי ושלוחיו{{הערה|על פעילות זו כתב הרבי (ח"ג, אגרת תשמו): "אם אבאר לכ' כל הדברים בפרטיות מה שעברו בזה במשך החורף עד עתה תקצר היריעה מהכיל ואם יהיו כל הימים דיו כו'".}}. הרבי שלח מכתב להנהלת יק"א, בטענה שבמקום לתמוך בבתי ספר משכיליים, יעבירו את התקציב לייסוד בתי חרושת לרווחת יהודי רוסיה. הרבי השתדל לצרף עוד רבנים ואישי ציבור שישפיעו על יק"א, ביניהם גדולי רבני רוסיה דאז - רבי [[אליהו חיים מייזל]] מ[[לודז']], רבי [[חיים סולובייצ'יק]] מ[[בריסק]] ורבי [[חיים עוזר גרודז'ינסקי]] מ[[וילנה]]. שלוחו של הרבי לכל הרבנים והעסקנים בנושא היה החסיד ר' [[אברהם אבא פרסון]]. גם הרבי בעצמו ביקר בפריז ונפגש עם עסקנים בנושא. בסופו של דבר בוטל המענק, אולי בגלל מחאות אלו{{הערה|אגרות קודש ח"ג, אגרת תתיג ותתטו. בתתטו כותב שאין לדעת מהי הסיבה לכך, אולי בגלל המחאות; ובמבוא לקונטרס ומעין ע' 21, שעל ידי התעסקות הרבי עבר התקציב לייסוד בית חרושת לאריגה בדוברובנה.}}.
 
===פעולות לחיזוק היהדות===
במקביל לפעילות הישירה נגד חברת מפיצי ההשכלה, פעל הרבי בתחומים נוספים לביצור חומות היהדות, כתריס נגד התפשטות תנועת ההשכלה.
 
בעקבות פעולות חברת מפיצי השכלה, ובמקביל לייסוד "החדרים המתוקנים" על ידי ה[[ציונים]], ייסד האדמו"ר מ[[חסידות סלונים|סלונים]] רבי [[שמואל וינברג]] את חברת "[[מחזיקי הדת]]", ואדמו"ר הרש"ב השתתף בפעילות ותמך בה{{הערה|מבוא לקונטרס ומעין, ע' 16. אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב ח"א אגרות קטז וקיז. ועוד.}}.
 
אחת הפעולות החשובות שלה ייחס הרבי חשיבות גדולה במאבק בחינוך המקולקל של מפיצי ההשכלה, הוא ייסוד [[ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש|ישיבת תומכי תמימים]], שתחנך תלמידים יראי שמים שילחמו על החזקת היהדות האמיתית. כך למשל התבטא:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הקב"ה בורא רפואה קודם למכה, הקב"ה הקדים הרפואה של התייסדות "תומכי תמימים" למכת המלמדים של חברת מפיצי השכלה, מובטח לי ש"תומכי תמימים" תחזק על חברת מפיצי השכלה והכפירה בתורה ומצוות שהם מפיצים, אשר תלמידי התמימים עתידים לתקן . .
"[[תמימים]]" הם אלה שצריכים לשרת ב[[מלחמת בית דוד]], הם הינם אלה שצריכים להציל את כלל ישראל ביובל [[עקבות משיחא]] מידי אויבי ה', חברת מפיצי השכלה ותלמידי החדרים המסוכנים ותלמידי תלמידים, מחרפי ה' ומחרפי עקבות משיחך|מקור=שיחת שמחת תורה תרס"א (סה"ש תש"ב מתורגם ללה"ק, ע' קכט; ע' קלד)}}
 
==קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה==
{{ערך מורחב|קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה}}
[[קובץ:הצצ ותנועת ההשכלה חדש.jpg|ממוזער|הקונטרס|250px]]
 
הקונטרס "אדמו"ר ה'צמח צדק' ותנועת ה'השכלה'" מתעד את מאבקי הרבי הצמח צדק במשכילים ואת פעולותיו בועידת פטרבורג תר"ג וכן באסיפת הרבנים בתר"ח. בסוף הקונטרס נדפס אחד ממכתביו למשכיל מנדלשטאם נגד שינויים בחינוך המסורתי, וכן שני מאמרים ב[[אידיש]], הקשורים לתוכן הקונטרס.
 
הקונטרס יצא לאור בהוצאת [[קה"ת]] בשנת [[תש"ו]] כקונטרס מ"ח בסדרת הקונטרסים של אדמו"ר הריי"צ, מתוך רשימותיו, עם הערות וציונים, ובהוצאה שנייה בשנת [[תשי"ז]]. הוצאה חדשה ומתוקנת נדפסה בשנת [[תשפ"א]].


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
*[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharyatz/haskala קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה] - אתר ספריית חב"ד  
*'''[https://drive.google.com/file/d/1jApijplImWa6FhOJBrQp1qRW_EAHm-x9/view?usp=sharing קונטרס אדמו"ר ה"צמח צדק" ותנועת "ההשכלה"]''', הוצאת [[קה"ת]] [[תשפ"א]], לקריאה והורדה {{PDF}}
* [[ועד חיילי בית דוד - 770]], '''[http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=66250 רשימתו של המרגל שהתערה בין החסידים]''', רשימת שמעון הכופר, כ"ד טבת תשע"ב {{PDF}}.
*[[שלום בער לוין]], [https://chabadlibrary.org/books/arum/chabad-russia-czarit/5/5.htm#_ftnref381 ועידת הרבנים בפטרבורג] - על מאבק אדמו"ר ה'צמח צדק' בהשכלה; [https://chabadlibrary.org/books/arum/chabad-russia-czarit/7/3.htm חיזוק היהדות ברוסיה] - על מאבק אדמו"ר הרש"ב בהשכלה; מתוך [[תולדות חב"ד ברוסיה הצארית]] {{ספרייה}}
[[קטגוריה:תנועת ההשכלה]]
* [[ועד חיילי בית דוד - 770]], '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=66250 רשימתו של המרגל שהתערה בין החסידים]''', רשימת שמעון הכופר, כ"ד טבת [[תשע"ב]] {{PDF}}.
*'''[http://chabadpedia.co.il/images/5/57/%D7%94%D7%9E%D7%91%D7%A9%D7%A8_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99_%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%A8%D7%A2.pdf דורש טוב לעמו]''', מלחמתו של אדמו"ר הצמח צדק בתנועת ההשכלה {{PDF}}, 'המבשר' תורני, פרשת מצורע תשפ"ב
 
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה:זרמים ביהדות]]

גרסה אחרונה מ־00:24, 9 באוגוסט 2024

המונח "השכלה", "משכילים" מפנה לכאן. לערך העוסק בהשכלה ומשכילים בלימוד תורת החסידות, ראו עבודה והשכלה.

תנועת ההשכלה (מכונה גם באופן ספציפי תנועת ההשכלה היהודית, להבדיל מתנועה אירופאית כללית דומה) היא זרם כללי שנוצר בין חוגים יהודיים בברלין בתקופת אדמו"ר הזקן, והתפשט מגרמניה למזרח אירופה ולאימפריה הרוסית בתקופת אדמו"ר הצמח צדק. יהודים שהשתייכו לזרם כונו משכילים.

מטרתה של תנועת ההשכלה הייתה לשנות את פני היהדות המסורתית ולהשתלב בתרבות האירופאית, וזאת בכמה פנים - על ידי שינויים בהנהגת הקהילות היהודיות, מעמד הרבנים, שינויים בחינוך ולימוד חכמות חיצוניות, שינויים בהלכה - מקולות ועד עקירתה לגמרי, והפצת התרבות החילונית בין היהודים, תחת הסיסמה "יהודי בביתך, אדם בצאתך"[1].

בגרמניה נחלה התנועה הצלחה רבה יותר[2], אך ברוסיה היו היהודים חזקים יותר בשמירת התורה והמצוות, ומגמותיהם של המשכילים נתקלו בחומה בצורה. במיוחד הייתה מלאכתם קשה במקומות שבהם הייתה השפעה חזקה לתנועת החסידות, ואדמו"רי החסידות עמדו בראש הנהגת הכלל. מסיבה זו, לחמו המשכילים בעוז נגד החסידות, ובפרט חסידות חב"ד. במלחמה זו נקטו בכל האמצעים, כולל מלשינויות שהובילו לגזירות חמורות על היהדות בכלל והחסידות בפרט.

רבותינו נשיאנו נאלצו להקדיש מאמצים רבים כדי להדוף את התפשטות תנועת ההשכלה ברוסיה, ולסכל את מזימותיה נגד תנועת החסידות.

תנועת ההשכלה בראשית ימיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

" כוכב רב הופיע בשמי אשכנז, הוא משה מדעסוי [מנדלסון] ימח-שמו-וזכרו, איש תורני המלך אשכולות מרירות למו, וילש בצק בלולה כפירה ותורה . . ובזמן קצר הנה מדינת אשכנז הורעלה כי הממה מנדלסון וחבריו, וכלפיד אש בעמיר כן אכלו ברבני אשכנז על ימין ועל שמאל . . וירץ גולגלת ישראל וירטש עוללי יעקב, ויבקע אלופי היהודים וישימם בכיור אש להב המדעי. "

– ספר התולדות אדמו"ר הריי"צ, חלק ג', עמוד 290

תנועת ההשכלה החלה בברלין בשנות ה'תק"ל. מראשוני המשכילים והבולטים שבהם היה משה מנדלסון, שתירגם את התנ"ך לגרמנית באופן המחלל את קדושת התורה.

הבעל שם טוב ניבא לתלמידיו שנים קודם לכן על כך, בשנת תק"ג, וסיפר להם שבגרמניה ישנו סופר סת"ם בשם ר' מנחם, תלמיד חכם וירא שמים, אך מזלזל בתורת הקבלה ובספר הזוהר, ובדרך זו מחנך את בנו משה. האב ר' מנחם נפטר כאשר בנו משה היה בן 12, והוא התחיל ללמוד בנוסף לתורה הרבה מדעים, "והס"מ מפטם אותו ומצליח בידו, כי בו בחר להסית את ישראל בדעות כוזבות, ויעשה קרחה בישראל להעמיד כופרים בה' ובתורתו, וכל אשר יאחז דרכו על פי דרכנו, ינצל ממנו ומתלמידיו ותלמידי תלמידיו". לאור זאת, כאשר החלה תנועת ההשכלה, החלו החסידים להילחם בה בתוקף - הם אסרו על קריאת התנ"ך עם תרגומו של מנדלסון, ואף הוסיפו ונמנעו לחלוטין מלימוד דקדוק, כסייג להתקרבות להשכלה[3].

המשכילים באותו הדור הצליחו לחדור לווילנה, המרכז התורני הגדול ביותר באותה תקופה, שהיה גם המרכז להתנגדות לחסידות. תלמידי החכמים בווילנה, ובראשם הגר"א, ראו בעין יפה את ההשתלמות בלימודים חיצוניים לצד לימוד התורה, ובפרט בלימוד דקדוק לשון הקודש. המשכילים ניצלו פירצה זו כדי לחדור לשכבות המרכזיות של תלמידי החכמים, ולהעביר את בניהם לחינוך על פי דרכם, שהוביל צעירים רבים ללימודים זרים ביסודיות בברלין ומשם להשכלה. חלק פעיל בכך נטל שמעון ליליינטל (שמעון הכופר), שהתחזה למלמד ירא שמים והעביר ילדים רבים לחינוך בדרך ההשכלה. שמעון ניסה למצוא דרך להשפיע גם על הציבור החסידי, ולשם כך עשה מסע ארוך לרוסיה הלבנה ואף נפגש עם אדמו"ר הזקן, אך התייאש כשנוכח לראות את גודל אמונתם של החסידים והתקשרותם לרבי[3].

תקופת אדמו"ר הצמח צדק[עריכה | עריכת קוד מקור]

ניסיונות תנועת ההשכלה לחדור לרוסיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

נסיונות משמעותיים של המשכילים להעמיק את השפעתם בין יהודי רוסיה נעשו בעיקר בתקופת אדמו"ר הצמח צדק[4].

עד אז הצליחו המשכילים להתבסס היטב בוילנה, בגליציה ומעט באודסה, אך הם ביקשו לכבוש את יהודי רוסיה כולם. מהראשונים שעסקו בכך היה יצחק בער לווינזון, שקשר קשרים בחוגי הממשלה והתחנף לשרים ולצאר. לווינזון הרבה בהכפשות לממשלה על יהודי רוסיה, כמאמינים אדוקים בדתם ומתנגדים לניסיונות הממשלה להרבות בהשכלה ולקדם אותם, והעלה שורת הצעות מעשיות לגזירות על היהודים שיכפו עליהם את ההשכלה. את הצעותיו החל לשלוח בשנת תקפ"ג, עד שבשנת תקצ"ז הצליחה הלשנתו, והממשלה סגרה את כל בתי הדפוס היהודיים ברוסיה שלא הייתה עליהם צנזורה. אחד מבתי הדפוס שנסגרו אז היה בקאפוסט, דבר שעצר את הדפסת חלקו השני של הספר תורה אור (נדפס לבסוף בשנת תר"ח בשם לקוטי תורה)[5].

חלק מרכזי בפרשיית כפיית ההשכלה מטעם הממשלה על יהודי רוסיה, מילא הד"ר מקס ליליינטל (נכדו של שמעון הכופר). ליליינטל הגיע מגרמניה לריגה, במטרה לייסד שם בית ספר ברוח השכלת גרמניה, וקשר קשרים עם חוגי הממשלה ברוסיה, ובפרט עם שר ההשכלה, סרגיי אוברוב. ליליינטל נשא חן בעיני אוברוב ומונה על ידו לעמוד בראש התכניות לכפיית ההשכלה.

משכילי רוסיה ראו בחסידות, ובפרט באדמו"ר הצמח צדק שהיה מגדולי מנהיגיה, כח חזק נגד מזימותיהם. המשכיל הוילנאי מרדכי אהרן גינצבורג נסע לביקור של שלושה שבועות בחצרו בליובאוויטש, ואף נכנס לשתי יחידויות בהן ניסה לשכנע את הצמח צדק לשתף פעולה עם מטרות המשכילים, אך הצמח צדק דחה את כל טענותיו.

בשנת תר"א הדפיסו משכילי וילנה בעיתון הגרמני-יהודי "איזראליטישע אנאלען"[6] מאמר בו תיארו את פעולותיהם לקידום ההשכלה ברוסיה, בעידוד הממשלה, ותקפו את הצמח צדק המתנגד לממשלה ולהשכלה. המשכילים העבירו את המאמר לשרי הממשלה ברוסיה, שראו בכך פגיעה, והמחלקה השלישית (היא הבולשת ברוסיה) החלה להשגיח על הצמח צדק. המשטרה ערכה חיפוש וחקירה אצל הצמח צדק, שהבהילוהו והחלישו את בריאותו. כמו כן מרגלי חרש מטעם הבולשת ומטעם המשכילים הגיעו לבקר בליובאוויטש.

ועידת הרבנים בפטרבורג (תר"ג)[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ועידת הרבנים תר"ג

משנוכחו המשכילים בהשפעה החזקה שיש לגדולי התורה על יהודי רוסיה, החליטו לערוך אסיפה מטעם הממשלה לכמה מגדולי התורה, במהלכה יאלצו הרבנים להסכים לדרישות הממשלה ולערוך שינויים בהנהגת היהודים. באופן כזה יוכרחו היהודים לקבל את הצעותיהם. למשתתפים בועידה נבחרו ארבעה נציגים: אדמו"ר הצמח צדק, כנציג החסידים; רבי יצחק מוולוז'ין, כנציג המתנגדים; ר' ישראל הלפרין, סוחר חרדי מברדיצ'ב, כנציג הסוחרים; ובצלאל שטרן מאודסה, כנציג המשכילים.

אדמו"ר הצמח צדק ניסה בתחילה להשתמט מהועידה, בטענה שחלישותו לאחר החיפוש והחקירה אינם מאפשרים לו לנסוע, אך לבסוף הסכים לנסוע לפטרבורג, בלויית בנו רבי יהודה לייב והחסיד רבי שמריהו פיטלסון[7]. הועידה התקיימה בין החדשים אייר לאלול תר"ג. במהלך הועידה עמד אדמו"ר הצמח צדק בתוקף על כך שאין לשנות שום דבר במנהגים ובחינוך היהודי, ולבסוף הצליח ועמדתו התקבלה, נגד מזימותיהם של המשכילים.

נסיונות נוספים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ועידת פטרבורג תר"ח

כמה שנים לאחר הועידה, בשנת תר"ח, ניסו המשכילים לערוך אסיפה שניה, שהנציגים אליה ייבחרו על ידי יהודי רוסיה, ומתוכם תבחר הממשלה שישה נציגים שישתתפו בדיונים. אף שרוב הנבחרים היו דתיים, מששת הנציגים הסופיים שבחרה הממשלה רק שניים היו דתיים. במהלך דיוני הועידה החרימו השניים את האסיפה, כשנוכחו שאין לה ערך ואי אפשר לייצג בה את יהודי רוסיה בצורה הוגנת, והיא התפוצצה ללא תוצאות.

באותה תקופה ניסה המשכיל אריה דב מנדלשטם (ששימש כמתורגמן בועידת תר"ג, והתמנה כמחליפו של ליליינטל במשרדי הממשלה) לערוך ספרי ליקוטים שונים עבור חינוך ילדי ישראל, על אף החלטת הועידה משנת תר"ג שלא לשנות את סדר החינוך המקובל. מנדלשטם נפגש עם הצמח צדק, וניסה לשכנעו להסכים לספרי הליקוטים שלו, אך הצמח צדק השיב במענה ברור עם נימוקים מפורטים מדוע הליקוטים אינם נצרכים ואינם ראויים[8]. המשכילים תירגמו את מענה הצמח צדק בנושא לרוסית, אך שתלו בו ביטויים חריפים על רוממות ישראל והבדלתם מהאומות, כדי לעורר את חמתם של שרי הממשלה; אך כשהגיע לידי שר ההשכלה אוברוב התרגום המדוייק, כעס על המשכילים ודחה אותם.

בשנת תר"י הדפיס מנדלשטם ליקוט מהרמב"ם, אחד מהליקוטים להם התנגד הצמח צדק, ועל השער כתב: "נדפס על פי שו"ת . . הרב ר' מנחם נ"י דליובאוויטש", כביכול הדבר מתאים להוראות הצמח צדק[9].

בשנת תרי"ד גזרה הממשלה להקים בתי ספר בכל רוסיה, ושהצמח צדק יהיה נשיא הכבוד של בתי הספר בכל רוסיה הלבנה. כמו כן גזרו על הקמת בית ספר בליובאוויטש, והכריחו את הצמח צדק לשלוח אליו שנים מנכדיו. כמו כן הוכרח הצמח צדק לתת הסכמה על חוברות לימודים של המשכילים. למראית העין, שיתף הצמח צדק פעולה עם הגזירות, אולם מאחורי הקלעים הודיע על כך שהדבר נעשה בכפיית הממשלה, והתכניות לא נחלו הצלחה מיוחדת[10]

בסופו של דבר, הנסיונות לכפות את ההשכלה על יהודי רוסיה עלו בתוהו.

תקופת אדמו"ר הרש"ב[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתי הספר של חברת מפיצי השכלה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תרכ"ג נוסדה בפטרבורג "חברת מפיצי השכלה" (או "חברת מרבי השכלה"), שהשקיעה מאמצים רבים על מנת לשנות את פני החינוך היהודי המסורתי. היא הקימה בתי ספר רבים ברוח ההשכלה בקהילות היהודיות, וניסתה לחוקק חוקים שישנו את החדר המסורתי, יחייבו את המלמדים להיות בעלי השכלה ויכניסו לימודים נוספים לתלמידים.

בשנת תרנ"ז החל אדמו"ר הרש"ב בפעילות נגד בתי הספר של חברת מפיצי השכלה. הוא נסע במיוחד לפטרבורג, שם נפגש עם הברון נפתלי הירץ גינזבורג שעמד בראש החברה, והתחנן לפניו שימנע מלתמוך בהקמת בתי ספר שפוגעים בחינוך היהודי. במיוחד התחנן הרבי הרש"ב שהחברה תימנע מהקמת בית ספר כזה בעיירה ליובאוויטש, וכפי שסיפר על כך הרבי לימים[11]: "התחננתי אצלו תן לי יבנה, לכל הפחות שבעיר ליבאוויטש לא יבנו בית ספר, ולא שם לב לבקשתי". כמו כן כתב אליו מכתבים בנושא, ללא הועיל[12].

המשכילים, שהבינו את גודל הפגיעה במאבק על החינוך היהודי המסורתי בפתיחת בית הספר בליובאוויטש דוקא, פעלו לייסד דוקא שם[13]. בית הספר בליובאוויטש נוסד בחורף תרנ"ט, בהשקעה תקציבית גדולה מצד החברה[14], בדירה שכורה, ובשנת תר"ס בנו עבורו בנין מיוחד[15]. תלמידי בית הספר הזה היו הגרעין שממנו צמחה קבוצת "פועלי ציון" בליובאוויטש, שערכו התפרעויות בחצר הרבי ובישיבת תומכי תמימים, בשנת תרס"ו.

בחודש אדר שני תר"ס נודע שחברת מפיצי השכלה השיגה תקציב של מיליון פרנק מחברת יק"א בפריז, שנוסדה כדי להיטיב את מצבם החומרי של יהודים באיזורי מצוקה. הרבי הרש"ב פתח במאבק כדי לבטל את התקציב[14].

במשך השנתיים הבאות, התנהלה פעילות עניפה בנושא על ידי הרבי ושלוחיו[16]. הרבי שלח מכתב להנהלת יק"א, בטענה שבמקום לתמוך בבתי ספר משכיליים, יעבירו את התקציב לייסוד בתי חרושת לרווחת יהודי רוסיה. הרבי השתדל לצרף עוד רבנים ואישי ציבור שישפיעו על יק"א, ביניהם גדולי רבני רוסיה דאז - רבי אליהו חיים מייזל מלודז', רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק ורבי חיים עוזר גרודז'ינסקי מוילנה. שלוחו של הרבי לכל הרבנים והעסקנים בנושא היה החסיד ר' אברהם אבא פרסון. גם הרבי בעצמו ביקר בפריז ונפגש עם עסקנים בנושא. בסופו של דבר בוטל המענק, אולי בגלל מחאות אלו[17].

פעולות לחיזוק היהדות[עריכה | עריכת קוד מקור]

במקביל לפעילות הישירה נגד חברת מפיצי ההשכלה, פעל הרבי בתחומים נוספים לביצור חומות היהדות, כתריס נגד התפשטות תנועת ההשכלה.

בעקבות פעולות חברת מפיצי השכלה, ובמקביל לייסוד "החדרים המתוקנים" על ידי הציונים, ייסד האדמו"ר מסלונים רבי שמואל וינברג את חברת "מחזיקי הדת", ואדמו"ר הרש"ב השתתף בפעילות ותמך בה[18].

אחת הפעולות החשובות שלה ייחס הרבי חשיבות גדולה במאבק בחינוך המקולקל של מפיצי ההשכלה, הוא ייסוד ישיבת תומכי תמימים, שתחנך תלמידים יראי שמים שילחמו על החזקת היהדות האמיתית. כך למשל התבטא:

הקב"ה בורא רפואה קודם למכה, הקב"ה הקדים הרפואה של התייסדות "תומכי תמימים" למכת המלמדים של חברת מפיצי השכלה, מובטח לי ש"תומכי תמימים" תחזק על חברת מפיצי השכלה והכפירה בתורה ומצוות שהם מפיצים, אשר תלמידי התמימים עתידים לתקן . . "תמימים" הם אלה שצריכים לשרת במלחמת בית דוד, הם הינם אלה שצריכים להציל את כלל ישראל ביובל עקבות משיחא מידי אויבי ה', חברת מפיצי השכלה ותלמידי החדרים המסוכנים ותלמידי תלמידים, מחרפי ה' ומחרפי עקבות משיחך

— שיחת שמחת תורה תרס"א (סה"ש תש"ב מתורגם ללה"ק, ע' קכט; ע' קלד)

קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה
הקונטרס

הקונטרס "אדמו"ר ה'צמח צדק' ותנועת ה'השכלה'" מתעד את מאבקי הרבי הצמח צדק במשכילים ואת פעולותיו בועידת פטרבורג תר"ג וכן באסיפת הרבנים בתר"ח. בסוף הקונטרס נדפס אחד ממכתביו למשכיל מנדלשטאם נגד שינויים בחינוך המסורתי, וכן שני מאמרים באידיש, הקשורים לתוכן הקונטרס.

הקונטרס יצא לאור בהוצאת קה"ת בשנת תש"ו כקונטרס מ"ח בסדרת הקונטרסים של אדמו"ר הריי"צ, מתוך רשימותיו, עם הערות וציונים, ובהוצאה שנייה בשנת תשי"ז. הוצאה חדשה ומתוקנת נדפסה בשנת תשפ"א.

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ↑ תורת מנחם, תשי"ד, חלק ג', עמ' 192.
  2. ↑ תורת מנחם, תשי"ד, חלק ג', עמ' 190.
  3. ↑ 3.0 3.1 רשימת דברי ימי אדמו"ר הזקן רשימת אדמו"ר הריי"צ (דברי ימי חיי רבינו הזקן)].
  4. ↑ בכל האמור להלן, ראה בהרחבה בקונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה.
  5. ↑ מכתב אדמו"ר הריי"צ על הדפסת הספרים, נדפס בהוספות לספרים אלו, ובאגרות קדשו חלק ד' ע' תקסב.
  6. ↑ גליון 6. חלקים מהמאמר תורגמו בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, ועידת הרבנים בפטרבורג.
  7. ↑ בית רבי, חלק ג' פרק ג.
  8. ↑ אגרות אדמו"ר הצמח צדק בנושא נדפסו בקונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה, ע' 42 ואילך. אגרות קודש הצמח צדק אגרת יב. עדה ומדינה ע' 121.
  9. ↑ תולדות חב"ד ברוסיה הצארית שם.
  10. ↑ ספר השיחות ת"ש [מתורגם ללה"ק] ע' קמט ואילך. ובהרחבה - שמואל קראוס, גזירת בית הספר הממשלתי בליובאוויטש, בית משיח גליון 132, ע' 92 ואילך.
  11. ↑ שיחת שמחת תורה תרס"ט - זכרון לבני ישראל ע' יט. וכן במכתבו מקיץ תרנ"ז (אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב ח"א, אגרת עג): "וביחוד עוררתי בדבר בנין בית הספר בעירי".
  12. ↑ אגרות קודש שם אגרת עב ועג.
  13. ↑ כמה ממכתביהם בנושא נלקטו בתולדות חב"ד ברוסיה הצארית, חיזוק היהדות ברוסיה.
  14. ↑ 14.0 14.1 אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב ח"ג, אגרת תרס*.
  15. ↑ אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב ח"ג, אגרת תשיד.
  16. ↑ על פעילות זו כתב הרבי (ח"ג, אגרת תשמו): "אם אבאר לכ' כל הדברים בפרטיות מה שעברו בזה במשך החורף עד עתה תקצר היריעה מהכיל ואם יהיו כל הימים דיו כו'".
  17. ↑ אגרות קודש ח"ג, אגרת תתיג ותתטו. בתתטו כותב שאין לדעת מהי הסיבה לכך, אולי בגלל המחאות; ובמבוא לקונטרס ומעין ע' 21, שעל ידי התעסקות הרבי עבר התקציב לייסוד בית חרושת לאריגה בדוברובנה.
  18. ↑ מבוא לקונטרס ומעין, ע' 16. אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב ח"א אגרות קטז וקיז. ועוד.
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=תנועת_ההשכלה&oldid=706826"