|
|
| (7 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{להשלים|כל הערך=כן}}
| | #הפניה [[ימות המשיח]] |
| '''ביאת המשיח''' היא אחת מעיקרי היהדות המוסכמים לפי כל הפוסקים והשיטות, ועיקרה היא ביאת '''[[מלך המשיח]]''' מזרע [[דוד]] לעם ישראל, אשר
| |
| ישיב את ישראל בתשובה ויקבץ נדחי ישראל ויבנה את בית המקדש.
| |
| | |
| כבר ב[[תורה]], בספר דברים, מובטחת גאולה ושיבה לארץ לאחר [[גלות]]:
| |
| {{ציטוט|תוכן=וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ.|מקור=דברים ל', ג'-ה'|מרכאות=כן}}
| |
| | |
| אמנם קיימות שיטות שונות האם ביאת משיח הינה עיקר לעצמו - כשיטת הרמב"ם הידועה, או שהינה כלולה בשאר עיקרי התורה ובאמונה שכל מה שכתוב בתורה הינו אמת וכשיטת ה[[יעב"ץ]] וה[[חתם סופר]].
| |
| | |
| לפי שיטת הרמב"ם, באמונה לביאת המשיח כלולה גם הציפיה לביאתו, וכפי לשון הרמב"ם במשנה תורה - "וכל מי שאינו מאמין... או שאינו מצפה לביאתו... כבר כפר בתורה".
| |
| ==זמן ביאתו==
| |
| זמן ביאתו המדוייק אינו ידוע, אך דווקא בשל כך קיימת חובה ומצוה מן התורה לחכות לו בכל יום שיבוא. גם [[יעקב אבינו] ביקש ללגלות את זמן ביאת המשיח אך נסתתמה ממנו [[רוח הקודש]]. וכן אמרו חז"ל "תיפח רוחם של מחשבי קיצין".
| |
| | |
| למעשה, על פי האמור במסכת סנהדרין קיצים שונים לזמן הגלות, נמצא כי זמן הגלות נסתיים וכבר הגיע זמן הגאולה, וכעת אין הדבר תלוי אלא בתשובה - כאמור במסכת סנהדרין, וכהוראת הרבי הריי"צ כי לא נותר אלא "לצחצח את הכפתורים", ולקבלו בפועל ממש על ידי פעולות מעשיות המביאות את ביאת המשיח, והם הפצת היהדות ופרסום וגילוי מלכות שמים בעולם.
| |
| ==זהות המשיח==
| |
| {{ערך מורחב|מלך המשיח}}
| |
| בפסוק לא מוזכר [[משיח]] פרסונלי, אלא הבטחה על שיבה לארץ הטובה והתברכות בה. הבחירה בדוד ובזרעו, המהווה לאחר מכן נקודת מפתח באמונה בזהותו של המלך הגואל, מבוטאת במפורש בספר שמואל, בספר מלכים, לאחר מכן בעוד מקומות כגון ב[[תהילים]], דברי הימים, בתלמוד בעיקר בסוגיות שמופיעות בסנהדרין פרק חלק ועוד, עד לפסיקת ה[[רמב"ם]]{{הערת שוליים|הלכות מלכים פרקים י"א-י"ב.}}. לאורך השנים הלכה והשתרשה האמונה כי הברית של [[אלוקים]] עם דוד אי אפשר לה שתופר, וכי הוא וזרעו הם בלבד הראויים לשבת על כיסא המלוכה. ממשפחת החשמונאים לא נשאר זכר כעונש{{מקור}} על כך שנטלו לעצמם את כס המלוכה לאחר הניצחון על היוונים ולא נתנו את המלוכה בידי צאצאי דוד המלך. גם בתקופות מאוחרות יותר, ייחסו שליטי ישראל את עצמם לדוד. מסורת מקובלת בבבל{{הערת שוליים|סנהדרין ד'?.}} הייתה כי ראש ה[[גלות]] הוא צאצא של דוד, בן אחר בן, וכי משפחת נשיא הסנהדרין ב[[ארץ ישראל]] מיוחסת אחריו מצד האמהות.
| |