אלחנן דב מרוזוב – הבדלי גרסאות

[[קובץ:אלחנן דוב מרוזוב.jpg|שמאל|ממוזער|הרב אלחנן דוב מרוזוב]]

[[קובץ:חוניע מרוזוב.jpg|ממוזער|ר' חוניע מרוזוב]]

הרב '''אלחנן דב בער מרוזוב''' (המכונה "'''חוני'ע'''", וכינויו במכתבי [[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|אדמו"ר מוהריי"צ]]: "'''אד"ם'''") ([[תרל"ח]] - [[תרח"צ]]) היה [[מזכיר]]ו של [[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|אדמו"ר הריי"צ]] וניהל בפועל את כל הפעילות המחתרתית בברית המועצות, כולל את [[ישיבת תומכי תמימים|ישיבות תומכי תמימים]] המחתרתיות, מסר את נפשו על [[קידוש השם|קידוש ה']].

==תולדות חיים==

נולד ב[[ה' כסלו]] [[תרל"ח]] ב[[צ'רקאס]] לר' היירש לייב (צבי אריה) ולרחל לאה. הוריו לא נמנו עם עדת ה[[חסידים]] אך היו [[יראה|יראי שמים]]. ידוע שאביו היה מלמד.

הוא היה בן יחיד, בגיל 12-13 התייתם מאביו. אימו שלחה את בנה ללמוד בעיר [[מינסק]] שם למד עם המרא דאתרא הרב פרלמן שכונה גם 'הגדול מ[[מינסק]]'. ר' אלחנן למד שם מספר שנים, עשה חיל בלימודים ונמנה עם מצטייני התלמידים.

על התקרבותו לחסידו חב"ד מסופר שבשלהי שנת [[תרנ"ז]] פגש בחסיד חב"ד, השד"ר ר' [[יחיאל הלפרין (חזן)|יחיאל הלפרין]], שהציע לו להצטרף אליו לנסיעה ל[[אדמו"ר הרש"ב|רבי הרש"ב]] ל[[תשרי|חודש תשרי]], הוא הסכים והשנים הגיעו ל[[ליובאוויטש]] לחתונתו של [[אדמו"ר הריי"צ]] שם שמע מ[[רבי שלום דובער שניאורסון (אדמו"ר הרש"ב)|הרבי הרש"ב]] [[מאמר]] (ההמשך 'שמח תשמח') והחליט להשאר. ר' אלחנן שהה שם במשך חודש [[תשרי]], מנהגיה של [[חסידות חב"ד]] הקסימו אותו, יותר מכל שבו אותו ה[[מאמר|מאמרים]]. לאחר חודש תשרי התקבל ל[[ישיבת תומכי תמימים]]. היה אז בן עשרים ונמנה עם המבוגרים בתלמידי הישיבה. לאחר קבלתו החל להתמסר בכל כוחו ללימודי ה[[נגלה]] וה[[חסידות]].

לאחר חודש תשרי [[תרס"ג]] לערך, הבחין [[אדמו"ר הרש"ב]] בכשרונותיו ובמסירותו של ר' אלחנן, ודאג באופן אישי שר' אלחנן ילמד בחברותא עם בנו-יחידו, [[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|אדמו"ר הריי"צ]] (שהיה צעיר ממנו בשנתיים), כששאלו פעם את [[רבי שלום דובער שניאורסון (אדמו"ר הרש"ב)|הרבי הרש"ב]], מה הביאו לידי כך שיקח דווקא את ר' אלחנן ללמוד בחברותא עם בנו, ענה הרבי: "לא מצאתי בין כולם [[פנימי]] כמוהו".

בי"ט כסלו [[תרס"ח]] מונה ר' אלחנן ל[[משגיח]] על לימודי החסידות של תלמידי ה"תמימים" בגיבויו המלא של [[אדמו"ר הרש"ב]]. לפני שמונה לתפקיד זה, אמר אדמו"ר הרש"ב לתמימים "אליו תשמעון כאשר שמעתם אלי"{{הערה|מפי ר' [[פרץ מוצ'קין]]}}. בינתיים הוצע לר' חאניע שידוך עם בתו של ר' צבי פבזנר ה[[שוחט]] מ[[קלימוביץ'|קלימוביץ]], ובהסכמת הרבי יצא השידוך לפועל.

משנת [[תרע"ד]] (לערך) משמש כמזכיר וגבאי אצל [[אדמו"ר הרש"ב]].  

בשנת [[תרע"ד]] נשלחו הוא ור' [[משולם ידידיה קוראטין|שילם קוראטין]] ל[[האדיטש]] - לציון [[אדמו"ר הזקן]] כשלוחי כל [[אנ"ש]] וה[[תמים|תמימים]] במסגרת [[אורח לצדיק]].

ר' חאניע [[נישואין|נשא]] את אסתר פבזנר מקלימוביץ'{{הערה|אחותו של [[אברהם דוד פוזנר]], מבחירי התמימים דישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]], מה[[חוזר|חוזרים]] של תורת [[אדמו"ר הרש"ב]], ו[[משפיע]] בישיבה.}}, ונולדו לו חמישה ילדים, אשתו זו נפטרה בלידה החמישית. ב[[רשימות הרב"ש]] מסופר כי באותו הזדמנות התבטא [[רבי שלום דובער שניאורסון (אדמו"ר הרש"ב)|הרבי הרש"ב]], כי יש לו צער רב מכך שבעיר [[ליובאוויטש]] לא התגורר רופא שאולי יכול היה להציל את חייה. ר' חאניע נשאר אלמן עם חמשה ילדים קטנים. לאחר זמן קצר, הציע לו גיסו להשתדך עם בת-דודו, בתו של ר' דוד-מענדל ה[[שוחט]] מפאצ'עפ הכהן כץ, והשידוך יצא לפועל. אשתו ידועה כמרת חיה ברכה מרוזוב. שהאריכה ימים ונפטרה ב[[ניו יורק]] ב[[תשמ"ז]], קרוב לגיל מאה.

בתחילה היה לה קשה מאד, אישה צעירה שעול הטיפול בחמישה ילדים נופל עליה בבת-אחת, והבעל, אבי הילדים, מצוי מעט מאד בבית, מבלה את כל עתותיו אצל הרבי. אירוע בו פרצה שרפה כשהייתה בהריון ובעלה רץ להציל את בית הרבי במקום לנסות להציל את ביתם גרם לה לדרוש ממנו גט, אך לאחר ש[[הרבנית שטערנא שרה]] הבטיחה לה בנים תלמידי חכמים נסוגה מדרישתה.

מספר שנים לאחר מכן מונה ל[[מזכיר|מזכירו]] של [[רבי שלום דובער שניאורסון (אדמו"ר הרש"ב)|אדמו"ר הרש"ב]], בתחילה סרב בטענה ש"העולם טוען ש[[גבאי]] לא יכול להיות [[חסיד]]", הרבי האזין ברצינות וענה לו: "אמת, אבל מישהו מוכרח להפקיר את עצמו לגורל הגבאות..." הרבי אמר לו אז: "הדלת תמיד פתוחה לפניך. תמיד תוכל לשאול אותי מה שלא ברור לך, ומה שתשאל, אענה לך", ור אלחנן הסכים. ר' חאניע זכה ללמוד מפיו את [[עשרת הניגונים]] של [[אדמו"ר הזקן]]. את הניגונים שלמד - העביר לבניו, והם העבירו את הניגונים לעורכי [[ספר הניגונים]], ומפיהם נרשמו: [[ניגון צאינה וראינה]], [[ניגון דבקות (אדמו"ר הזקן)]], [[ניגון קול דודי דופק]] בנוסח מיוחד, ועוד.

במשך שנים מסר שיעור ב[[גמרא]] לבעלי-בתים ב[[ליובאוויטש]], וזכה לברכות ועידודים מ[[רבותינו נשיאנו]] על כך. לאחר שהחל להתעסק יותר ב[[הפצת היהדות]] [[הפצת המעיינות חוצה|והחסידות]] ב[[רוסיה]], מילא את מקומו בתפקיד ר' [[אברהם סנדר נמצוב]]. לפרנסתו שימש כיצרן [[טלית]]ות בליובאוויטש.

[[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|הרבי הריי"צ]] סיפר פעם, כי פעם אחת אביו [[רבי שלום דובער שניאורסון (אדמו"ר הרש"ב)|הרבי הרש"ב]] רצה לצרפו אליו בנסיעתו ל[[נאות דשא]]. והנסיעה עם אביו הייתה מאד יקרה וחשובה מאד אצל הבן - ובכל זאת, הוא התבטא שחבל לו לנתק את לימודו עם חאניע.  

בין השנים [[תרע"ח]] - [[תרפ"ח]] גר עם רבותינו ב[[רוסטוב]] ו[[לנינגרד]] וניהל את מוסדות ליובאוויטש וחצר הרבי שם. נוסף לזה היה מבקר מידי פעם ב[[תומכי תמימים קרמנצ'וג]] ומוסר שיעורים.

בשנים הבאות המשיך לגור ב[[פטרבורג|לנינגרד]] עד מאסרו בשנת [[תרח"צ]].

ב[[התוועדות חסידית|התוועדויותיו]] היה נוהג לנגן ניגון, שהפך לאחר מכן ל[[ניגון פ"ט]] ב[[ספר הניגונים]].

ב[[י"ד אדר א']] [[תרפ"ז]] באו לאסור את ר' חאניע בפעם הראשונה, והוא הובא לבית הסוהר הידוע לשמצה ברח' שפלערנא ב[[לנינגרד]], כעבור ארבעה חודשים, ב[[ט"ו בסיוון|ט"ו סיון]], הביאו לשם גם את [[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|אדמו"ר הריי"צ]]. ר' חאניע שהה שם עד סוף [[חודש אב]] או תחילת [[חודש אלול|אלול]], ואז נידון לשלוש שנות גירוש ב[[סיביר]].

באותה תקופה החל ר' חאניע בהכנות לעזיבת [[רוסיה]] אך לפתע קיבל זימון כתוב למפקדת ה[[ק.ג.ב.|נ.ק.וו.ד.]] ר' חאניע ברח ל[[ויטבסק]] וכשנחשף גם שם - ברח ל[[מוסקבה]] שם סידר לו ר' זלמן אידל מסמכים מזויפים (ברקו ליבוביץ' פבזנר) איתם חזר ל[[לנינגרד]].

בחורף [[תרח"צ]] האדמה החלה לבעור ומאסרי [[מילון חסידי:אנ"ש|אנ"ש]] תכפו והלכו. ר' אלחנן דוב סירב לברוח מ[[פטרבורג|לנינגרד]] כמו רבים אחרים כדי לא להשאיר את העיר ללא [[משפיע]]. הוא כינס בית דין מיוחד אשר מהם ביקש לפסוק אם הוא צריך לנסוע או לא. לאחר שפרש בפניהם את טענותיו - הסכימו איתו ופסקו שהוא יכול להישאר. ב[[ב' אדר א']] [[תרח"צ]], [[ליל עשרת הרוגי מלכות]], לקחו את ר' אלחנן דוב יחד עם בנו ר' [[שמואל מרוזוב|שמואל]]. בשורות רעות רדפו זו את זו, ואז הגיע הידיעה הרעה מכל. אחד מהחסידים סיפר שרצחו את בנו לעיניו, וב[[שבת קודש]] [[ח' ניסן]] [[תרח"צ]] הרגו אותו עצמו ביריות.

 

ידוע{{הערה|על פי מסמכים שהתגלו בארכיון בלנינגרד.}} שלפני ההוצאה להורג הודיעו לו מה הפשע שעבורו נידון למוות: מכיוון שהוא מ[[ליובאוויטש]] ומכיוון ש[[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|הרבי]] הוא נציגו של [[הקב"ה]] עלי אדמות ומכיוון שהוא נציגו של [[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|הרבי]] ב[[רוסיה]], הוצא נגדו גזר-דין מוות. ר' אלחנן דוב נקשר מול כיתת-יורים, והם ירו בו ורצחוהו נפש. [[ה' יקום דמו]].

לר' חונייע ישנם שתים-שלוש תמונות, שנמסרו על ידי אשתו בזיווג שני ברכה בשנת [[תש"מ]] לנינתו של חונייע מהנשואים הראשונים, נכדת ר' פנחס מרוזוב. עד אז לא פורסמה אף תמונה.

 

ב[[בית משיח (שבועון)|שבועון בית משיח]] גיליון 1435 פורסמה תמונה לא ידועה של ר' חאניע מרוזוב.

[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]]

[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]

[[קטגוריה:משפחת מרוזוב]]

[[קטגוריה:מניין כריתת הברית]]